מחמוד אחמד רחמאן רמחי נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

פסק-דין בתיק בג"ץ 5129/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5129/13 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג העותר: מחמוד אחמד רחמאן רמחי נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. בית המשפט הצבאי לערעורים 3. שירות הביטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בחשון תשע"ד (14.10.13) בשם העותר: עו"ד ג' בולוס בשם המשיבים: עו"ד י' ברט פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותר, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם חמאס, נתון במעצר מנהלי מאז יום 25.11.12. צו המעצר אושר על ידי בית משפט צבאי וערעור על החלטתו של זה נדחה. עתירה שהגיש העותר נדחתה על בסיס עיון של בית המשפט בחומר החסוי שהוצג לו (בג"ץ 278/13, 21.2.13). בסיום תקופת הצו הוארך מעצרו בשישה חודשים נוספים עד ליום 21.11.13. צו המעצר המנהלי אושר גם הוא בבית משפט צבאי וערעור שהגיש העותר על החלטת בית המשפט הצבאי נדחה. עתה מוגשת העתירה שבפנינו נגד החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים. 2. בהחלטתו לאשר את צו המעצר המנהלי ציין בית המשפט הצבאי כי מדובר בחומר מודיעיני "מהימן ואיכותי", לשון החלטת בית המשפט, אשר מעלה כי העותר הינו פעיל חמאס, וכי אם ישוחרר נשקף ממנו סיכון לביטחון האזור. בית המשפט הוסיף כי העותר נעצר ונכלא בעבר מספר פעמים, ומייד לאחר שחרורו האחרון שב לפעילות ארגונית במסגרת המועצה המחוקקת, כאשר פעילותו אינה מתמצה לתחום המדיני והחברתי, "אלא שולחת זרועות אף לקידום מטרותיו של ארגון החמאס כארגון טרור ובשיקום תשתיותיו של הארגון באזור". בית המשפט מצא עוד כי מעשיו של המערער "...מגיעים עד כדי פעילות ארגונית חמורה ומסוכנת ברמה גבוהה אשר יש בה על מנת לפגוע בביטחון האזור ושלום הציבור". 3. אשר להחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים לדחות הערעור שהגיש העותר לאחר שעיין בחומר החסוי, הרי שבית המשפט הבהיר כי מעצרו המנהלי של העותר אינו מתבסס על פעילותו כאיש ציבור וכחבר הפרלמנט הפלסטיני, אלא על פעילות החורגת מן המותר ומיועדת לסייע לתשתית החמאס באזור בהכנה לחידוש פעילות הטרור. בעניין זה הוסיף: "אמנם המערער אינו מערב עצמו בפעילות חבלנית ישירה, אך את קשריו עם פעילים אחרים ואת השפעתו הציבורית הוא רותם לביצוע פעילות המכונה 'ארגונית': הוא מסייע לבנות ולשפר את הבסיס החברתי והכלכלי, שעליו צומחות לאחר מכן זרועותיה החבלניות והקטלניות של החמאס". 4. העותר תוקף, באמצעות בא כוחו, עו"ד בולוס, את הארכת צו המעצר המנהלי נגדו. לטענתו, הבסיס למעצרו המנהלי הוא פעילותו במועצה המחוקקת הפלסטינית בלבד, ובעטיה הוא מוחזק במעצר ללא ראיות לפעילות עוינת שלו ומבלי שיופעל בעניינו שיקול דעת של ממש. לדבריו, החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניינו ניתנה על בסיס תשתית ראייתית חלקית. כן הוא סבור כי החומר שעל בסיסו התקבלו ההחלטות להמשיך ולהחזיקו במעצר מנהלי הוא החומר שהוגש להצדקת מעצרו המנהלי הממושך בעבר, ואינו כולל כל מידע חדש. משכך, הוא גורס, נעשה שימוש פסול במעצר המנהלי כאמצעי עונשי. העותר משיג על קביעת בית המשפט הצבאי לערעורים כי הוא מנצל את קשריו ואת השפעתו לשיפור התשתית הארגונית של ארגון חמאס, בציינו כי תשתית כזו כלל אינה קיימת ברשות הפלסטינית. בא כוחו מטעים כי קביעת בית המשפט הצבאי לערעורים כי העותר אינו מעורב בפעילות חבלנית, צריכה להוליך לשחרורו לאלתר ואין להצדיק מעצרו בפעילות ארגונית. 5. המשיבים מציינים כי העותר ריצה בעבר עונשי מאסר בגין הרשעתו בעבירות ביטחוניות. בין התאריכים 16.11.10 – 7.7.12 הוחזק הוא במעצר מנהלי, וכארבעה חודשים לאחר שחרורו נעצר שוב. העותר הכחיש את המיוחס לו בחקירתו ובהיעדר ראיות גלויות שיספיקו לצורך העמדתו לדין, ונוכח המידע המודיעיני שהצטבר בעניינו המעיד על המסוכנות הנשקפת ממנו, נעצר הוא במעצר מנהלי. המשיבים מציינים כי צו המעצר הוצא לאחר שהמשיב 1 שוכנע כי העותר הינו פעיל חמאס בכיר, חבר המועצה המחוקקת מטעם חמאס המעורב בפעילות עדכנית בולטת, אשר מהווה סכנה ברורה בולטת לביטחון הציבור והאזור. הם מבהירים כי הסיכון הנשקף מהעותר מבוסס על מידע סודי ואמין. לדידם, מטעמים אלה, ובהיעדר חומר גלוי מספיק בעניינו, הרי שבשל המסוכנות הנשקפת ממנו אין מנוס מהמשך מעצרו המנהלי. 6. המעצר המנהלי הוא אמצעי חריג וקיצוני בדיני המעצרים שלנו. הוא מאפשר את החזקתו במעצר – לא אחת ממושך – של מי שלא נמצאו בחקירתו די ראיות גלויות כדי להעמידו לדין. בנוסף, קבלת ההחלטה על המעצר המנהלי והפיקוח השיפוטי עליו אינם נעשים בהכרח תוך היצמדות לדיני הראיות. כך, רשאי בית המשפט לקבל ראיה שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי גילויה עלול לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור; הוא רשאי להסתמך על ראיות שאינן קבילות בהליך פלילי ועל ראיות קבילות אשר אינן נחשפות בפני העצור מפאת חיסיונן. אכן, המעצר המנהלי אינו שמור למקרים בהם אין ראיות המצביעות על מעורבות העצור בפעילות המסכנת את ביטחון המדינה והציבור, אלא שמטעמים שונים לא ניתן לחשוף הראיות הקיימות, דוגמת הצורך לשמור על חיסיון מקורות, הצורך שלא לחשוף שימוש באמצעי איסוף או בטכנולוגיות שונות המשמשות את גורמי הביטחון, ועוד. המאפיינים הראייתיים הייחודיים להליך המעצר המנהלי משמעם אם כן כי בהליך זה מובנה קושי של העצור הנדרש להתמודד, למעשה בעיניים עצומות, עם הטענות נגדו על בסיס תשתית ראיות שאינה מונחת בפניו. 7. מאפיינים אלה של הליך המעצר המנהלי, ובפרט העובדה שמדובר במעצר שתכליתו מניעתית וצופה פני עתיד, האפשרות להמשיך ולהחזיק במעצר בדרך זו ללא משפט אדם כשאין למעצרו כל אופק ומועד סיום, וכשתכופות אין העצור יודע מהי התשתית הראייתית נגדו, מחייבת כי השימוש באמצעי זה ייעשה תוך שמירה על זכויות היסוד של הפרט וזאת על ידי קביעת שורה של עקרונות, תנאים ואמצעי פיקוח ובקרה על השימוש בו. בראש ובראשונה, מוגבל השימוש באמצעי זה לאותם מקרי קיצון בהם נשקפת סכנה ממשית הקרובה לוודאות לביטחון המדינה או לביטחון הציבור, מאדם שלאחר חקירתו התחוור כי לא ניתן להגיש נגדו כתב אישום על בסיס החומר הגלוי נגדו. במילים אחרות, השימוש במעצר המנהלי צופה פני עתיד ותכליתו מניעתית (בג"ץ 11026/05 פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (2005); עמ"מ 6183/06 גרונר נ' שר הביטחון (2006)). זאת ועוד, המעצר המנהלי שמור אך למקרים בהם אין בנמצא אמצעים חלופיים שפגיעתם בחירות פחותה בחומרתה להבטחת בטחון המדינה והציבור (עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 258, 263 (2004). להלן: עניין פחימה). דהיינו, לעולם תהא עדיפות לנקיטה בהליכים פליליים, מקום שהדבר אפשרי, שהרי ההליך הפלילי מתנהל על-פי דיני הראיות וסדרי הדין, בהם הובטחו זכויות הנאשם. לבסוף, דווקא משום הפגיעה בחירות והאפשרות לחדשה שוב ושוב תוך שיכולתו של העצור להתמודד עם הטענות נגדו מוגבלת היא, ועל-מנת להבטיח השמירה על זכויות היסוד של הפרט במציאות מורכבת זו, מתקיימת ביקורת שיפוטית תקופתית תכופה על ההחלטה להאריך את המעצר המנהלי. על החלטת בית המשפט המאשר את צו המעצר המנהלי ניתן לערער. היה ונדחה הערעור פתוחה בפני העצור הדרך לפנות לביקורת שיפוטית על ידי בית המשפט הגבוה לצדק, כפי שעשה העותר דכאן. 8. במסגרת הביקורת השיפוטית על הוצאת צו מעצר מנהלי נגד אדם בוחן בית המשפט את חומר הראיות העדכני, על מנת לקבוע האם בנקודת הזמן הנוכחית קיימת עדיין הצדקה להחזקתו של העצור במעצר מנהלי, ומהי עוצמתה של הצדקה זו: "לא הרי מידע המתייחס למספר אירועים כהרי מידע המתייחס לאירוע בודד; לא הרי מידע ממקור אחד כהרי מידע ממקורות שונים; ולא הרי מידע המבוסס, כל-כולו, על דברי סוכנים ומודיעים בלבד כהרי מידע שנמצא לו ביסוס או חיזוק גם במסמכים שהושגו על-ידי שירותי הביטחון או במודיעין הניזון מהפעלת אמצעים מיוחדים" (בג"צ 5994/03 סדר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (2003)). כך עושה בית המשפט מראשית כל אימת שמוארך מעצרו המנהלי של אדם, תוך שעליו לבחון האם די בחומר הראיות הקיים להצדיק הארכה נוספת של חומר הראיות, מהי הרלוונטיות של החומר הקיים והאם התחדש דבר מה מאז הביקורת השיפוטית הקודמת על מעצרו. "... מוטל, אפוא, על מערכת הביטחון לקחת בחשבון חומר רלבנטי חדש ..., ולפעול תדיר לשם איסופן של ראיות, כדי להתחקות אחר האמת ככל הניתן" (בג"ץ 9441/07 אגבר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (2007)). 9. בהפעלת הביקורת השיפוטית מוטלת על בית המשפט חובה מיוחדת, מוגברת, לבחון את עניינו של העצור כשלנגד עיניו נחיתות המובנית בהליך, מעצם אי-היכרותו עם חומר הראיות. חובה זו משמעה בחינה קפדנית וזהירה של החומר. היא מצריכה את בית המשפט לבחון את חומר הראיות גם מבעד לעיניו של הסנגור, ומתוך מטרה לבחון האם יש בחומר זה דבר מה שיש בו כדי להועיל לו בטיעוניו נגד המעצר (והשוו: עמ"מ 8788/03 פדרמן נ' שר הביטחון, פ"ד נח (1) 176 (2003); עניין פחימה, בעמ' 263). בנוסף, ועל-מנת למלא תפקידו בביקורת שיפוטית אקטיבית על המעצר שומע בית המשפט לא רק את טענות הצדדים, אלא גם את הסברי נציג שירות הביטחון הכללי, ואף מציג בפני הלה שאלות הבהרה ככל הנדרש. 10. הביקורת על עצם השימוש במעצרים המנהליים היא קשה ולא תמיד נטולת בסיס. יחד עם זאת, לא ניתן לעצום עינינו אל מול המציאות בה עדיין נדרשים כוחות הביטחון למאבק יומיומי על ביטחון המדינה וביטחון הציבור. לצד הביקורת האמורה יש להביא בחשבון גם את מטרות פעילותו של שירות הביטחון הכללי ואת מורכבות משימותיו: החקירות שמנהל שירות הביטחון הכללי אינן חקירות פליליות. כידוע, חקירות משטרה עניינן ברגיל איסוף ראיות לשם נקיטה בהליכים פליליים נגד מי שנמצאו ראיות מספיקות למעורבותם בעבירות שבוצעו, דהיינו – עניינן של חקירות אלה במעשים שבוצעו. חקירות שמנהל שירות הביטחון הכללי, לעומת זאת, תכליתן סיכולית, הן צופות פני עתיד ומבקשות למנוע ביצוע פיגועים או פעילות אחרת המיועדת לפגוע בביטחון המדינה. ההעמדה לדין הינה בגדר תכלית משנית של חקירות אלה. לכך יש להוסיף מאפיינים מרכזיים של חקירות אלה: העובדה שהנחקרים הינם על פי רוב עוינים לישראל, מונעים ממניעים אידיאולוגיים או דתיים ולא אחת מגיעים לחקירה לאחר הכנה והדרכה מתאימות. היבט נוסף נוגע לעובדה שחלק ניכר של הפעילות אותה נדרש שירות הביטחון הכללי לסכל מתבצע באזורים שאין לישראל שליטה בהם. המשימות של שירות הביטחון הכללי – הצלת חיי אדם ושמירה על בטחון המדינה מצריכות, כאמור, שימוש באמצעים טכנולוגיים, במקורות אנושיים ובאמצעים אחרים לשם השגת מידע מודיעיני. שימור אפשרות השימוש האפקטיבי באמצעים אלה הינו חיוני לצורך משימותיו של שירות הביטחון הכללי. הצורך להותיר את שיטות הפעולה של שירות הביטחון הכללי ואת אמצעי האיסוף שלו חסויים הוא העומד כאמור, בחלק משמעותי של המקרים, בבסיס חוסר האפשרות להעמיד אדם לדין פלילי, שכן בחומר הגלוי שניתן להעביר לידיו לא די לשם ניהול הליך פלילי. המאבק בטרור הוא מאבק סיזיפי המאפשר את התנהלות החיים התקינים במדינה. לדאבון הלב נראה כי לעת הזו זהו אמצעי שאין תחליף לו, בבחינת הכרח בל יגונה, אולם זהו אמצעי שהוא בבחינת מוצא אחרון. תקנתו במצב הקיים היא על דרך של פיקוח שיפוטי הדוק וחתירה לאיזון ראוי בין צרכי הביטחון לזכויות האדם, ולשימוש מרוסן ומצומצם באמצעי זה. 11. בעתירה שלפנינו העלה העותר טענות שונות ומגוונות, חלקן אינן נדרשות להכרעה בעניין שלפנינו, חלקן הועלו מבלי שפורט הבסיס העובדתי להן. לטענות אלה לא נידרש אפוא. לגופם של דברים, בהסכמת הצדדים עיינו במעמד צד אחד בחומר החסוי, שאת תוכנו לא ניתן לגלות בשל טיבו הביטחוני. שוכנענו כי אין עילה להתערב בהחלטה לאשר את הארכת מעצרו המנהלי של העותר. ב"כ העותר טען כי ההחלטה על מעצרו המנהלי של העותר מתבססת על אותו חומר ראיות שהיווה הבסיס להחזקתו במעצר מנהלי משלהי חודש נובמבר 2010 ועד תחילת חודש יולי 2012. כאמור, ב"כ העותר אינו מכיר את חומר הראיות עליו מתבסס המעצר במלואו, ומטיבו של החומר לא נוכל לפרטו. ואולם, נציין רק כי העותר נעצר מספר חודשים בלבד לאחר שחרורו מן המעצר המנהלי בגין פעילות אליה שב מייד לאחר שחרורו. אשר לטענת בא כוח העותר כי נוכח קביעת בית המשפט הצבאי לערעורים כי העותר אינו מעורב במישרין בפעילות חבלנית מתחייב שחרורו, נציין כי מהחומר שלפנינו עולה כי פעילותו של העותר מופנית לחיזוק וביסוס תשתיות ארגון החמאס, שהינו ארגון טרור. תשתיות אלה עומדות בבסיס הפעילות החבלנית של הארגון ושלובות בה. סוף דבר, החומר שבפנינו מבסס את המסוכנות הנשקפת גם עתה מן העותר, אם ישוחרר, לביטחון האזור ולביטחון הציבור. העתירה נדחית אפוא בלא צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז בחשון תשע"ד (20.10.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13051290_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il