פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

תאריך פרסום 11/12/2011 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5128/11 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה ביקורת שיפוטית על החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש כתב אישום — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו מבית המשפט להורות ליועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד המשיב 5 בגין אירוע אלים במהלך עיקול רכושם.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

סיכום פסק הדין

העותרים הגישו עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש כתב אישום נגד עורך דין שביצע עיקול בביתם, אירוע שהסתיים באלימות הדדית ובחבלות. העותרים טענו כי הותקפו על ידי עורך הדין. המדינה טענה כי מדובר בגרסאות סותרות שלא מאפשרות העמדה לדין פלילי, וכי ההחלטה התקבלה כדין. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקובעו כי התערבותו בהחלטות רשויות התביעה נעשית רק במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני, מה שלא התקיים במקרה זה. בנוסף, ציין בית המשפט כי העתירה הוגשה בשיהוי רב.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פיליפ ניוך
  • טאיסיה ניוך

נתבעים

  • היועץ המשפטי לממשלה
  • פרקליטות המדינה
  • פרקליטות מחוז חיפה
  • משטרת זבולון
  • עו"ד מוטי בן ארצי

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת היועץ המשפטי לממשלה התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות.
  • קיימות גרסאות סותרות בין הצדדים ולא ניתן להכריע ברמת הוודאות הנדרשת להרשעה פלילית.
  • התערבות בית המשפט בהחלטות רשויות התביעה נעשית במשורה ורק במקרים של חוסר סבירות קיצוני.
  • העתירה הוגשה בשיהוי ניכר.
טיעוני ההגנה
  • המשיב 5 הכה את העותרים נמרצות.
  • טענת המשיב 5 כי העותרת החלה באלימות אינה נכונה.
  • המשיב 5 כלא את העותרת בחדר האמבטיה.
מחלוקות עובדתיות
  • מי החל באלימות במהלך הליך העיקול.
  • נסיבות גרימת החבלות לעותרים.
  • אמינות גרסאות הצדדים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חומר החקירה המשטרתי
  • החלטות מנומקות של פרקליטות המחוז ומחלקת העררים

הדגשים פרוצדורליים

  • העותרים הגישו את העתירה ללא ייצוג משפטי.
  • העתירה הוגשה בשיהוי של כשנתיים וחצי לאחר קבלת החלטת היועץ המשפטי לממשלה.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • סגירת תיק פלילי
  • ביקורת שיפוטית
  • הוצאה לפועל
  • שיהוי

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 5128/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5128/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. פיליפ ניוך 2. טאיסיה ניוך נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטות המדינה 3. פרקליטות מחוז חיפה 4. משטרת זבולון 5. עו"ד מוטי בן ארצי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבים 4-1: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עתירה זו עניינה בקשת העותרים, לפיה יחזור בו היועץ המשפטי לממשלה (להלן המשיב 1) מהחלטתו לא להגיש כתב אישום נגד המשיב 5. ב. המשיב 5 הוסמך על-ידי לשכת ההוצאה לפועל לעקל את רכושם של העותרים. כמתואר בתשובת המשיבים 4-1 ובהתאם לחומר החקירה המצוי בידיהם, ביום 17.11.04 הגיע המשיב 5 לדירתם של העותרים במטרה לבצע את צו העיקול, כשהוא מלווה בשלושה אנשים נוספים (המשיב 5 והשלושה הנוספים יכונו להלן יחד - הארבעה). בין הצדדים פרץ עימות אלים, ובסופו נחבלה העותרת בעינה ונשברה רגלו של העותר. בעקבות האירוע הגישו העותרים תלונה למשטרה, ובמסגרת החקירה שנפתחה בעקבותיה נחקרו, בין היתר, העותרים עצמם וכן השלושה שהתלוו אל המשיב 5 לביצוע העיקול. ג. עם סיום החקירה הועבר התיק לפרקליטות מחוז חיפה לבחינת האפשרות להגשת כתב אישום, הן נגד העותרת - שלפי עדויות שונות היתה זו שתקפה את המשיב 5 - והן נגד המשיב 5. ביום 19.7.06 הוחלט לא להגיש כתב אישום נגד מי מהם מפאת חוסר ראיות, וזאת לאחר התרשמות הגורמים המקצועיים לפיה מדובר היה באלימות הדדית, אשר התפתחה לאחר שהעותרים סירבו לאפשר לארבעה לבצע את העיקול. הודעה בדבר סגירת התיק הועברה לעותרים ביום 10.8.06, וביום 6.12.06 עררו על כך העותרים. לאחר שנבחן הערר השיבה פרקליטות המחוז, כי לא ניתן לקבוע כיצד נשברה ברכו של העותר וכיצד נפגעה העותרת בעינה, וכן כי הודעות העותרים נמצאו בלתי אמינות. מחלקת העררים בפרקליטות המדינה נדרשה גם היא לבחינת הערר, וקבעה, באופן דומה, כי חומר הראיות מצביע על כך שמדובר בקטטה שהתפתחה לאחר שהעותרים ניסו למנוע מהארבעה לבצע את העיקול. ד. ביום 17.9.07 החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד מני מזוז, לדחות את הערר, תוך הפניית המקרה ללשכת עורכי הדין ולהוצאה לפועל לשם בחינת תקינות ביצועו של הליך העיקול (הפניות ללשכת עורכי הדין ולהוצאה לפועל צורפו לעתירה זו). לטענת המשיבה, ביום 8.10.07 נשלח לעותרים מכתב מטעם מחלקת עררים, בו הוסברו במפורט נימוקיו של היועץ המשפטי לממשלה לדחיית הערר; הנימוק העיקרי שצויין במכתב היה הגרסאות הסותרות שהציגו שני הצדדים לקטטה שארעה במעמד העיקול: "ככל שמדובר בפגיעות שנגרמו לכם במהלך האירוע, אין באפשרותנו להכריע בין הגרסאות ברמת הוודאות הנדרשת לצורך העמדה לדין פלילי". ביום 2.3.09 הועברה ההחלטה בערר לעותרים בשנית, לאחר שהאחרונים טענו כי טרם קיבלו אותה. ביום 10.7.11 הוגשה עתירה זו. ה. בעתירה חוזרים העותרים, ללא ייצוג, על הטענות שהשמיעו בפני חוקרי המשטרה. נטען, כי המשיב 5 הכה את העותרים נמרצות, וכי טענתו לפיה היתה זו העותרת שהחלה באלימות כלפיו אינה נכונה. כן נטען, כי בסוף האירוע כלא המשיב 5 את העותרת בחדר האמבטיה מבלי שאיפשר לה לצאת. ו. מנגד טוענים המשיבים 4-1, כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל השיהוי בהגשתה והן כיון שהתערבותו של בית המשפט העליון בשיקול דעת רשויות החקירה והתביעה מצומצמת למקרים חריגים בהם פעלו הרשויות בחוסר סבירות קיצוני; לא כך במקרה זה. כן נטען לגופם של דברים, כי גרסאות העותרים אינן ברורות, וכי לא ניתן לעמוד על נסיבות גרימת חבלותיהם. המשיב 5 טוען לגירסה שונה באשר לעובדות הפרשה וכן לשיהוי. ז. אין בידינו להיעתר לעתירה. כפי שציינו המשיבים 4-1, בית משפט זה יתערב בהחלטות הרשויות התביעה והחקירה בכלל, והיועץ המשפטי לממשלה בפרט, ככל שמדובר בחקירה ובהעמדה לדין פלילי, במשורה. אין גופים אלה חסינים מפני ביקורת שיפוטית, אולם זו שמורה למקרים בהם החלטתם לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (בג"צ 6009/94 שפרן נ' התובע צבאי הראשי, פ''ד מח(5) 573, 582; בג"צ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) 425; בג"צ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל (לא פורסם), פסקה 8; בג"צ 6567/10 תנועת אומ"ץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). ענייננו אינו נגוע בחוסר סבירות. היועץ המשפטי לממשלה נתן דעתו לסוגיה, ומין ההחלטה המנומקת שהועברה לעותרים עולה, כי בחן את חומר הראיות בדקדוק וקבע, שאין התיק מצדיק הגשת כתב אישום. יוער, כי איננו נעתרים לעתירה לגופה אף מבלי צורך להידרש לשיהוי הניכר בהגשתה - לכל הפחות, כשנתיים וחצי לאחר שתשובת היועץ המשפטי לממשלה בערר הובאה לידיעת העותרים. ח. כאמור, לא נוכל להיעתר לעתירה. ניתן היום, ‏ט"ו בכסלו התשע"ב (‏11.12.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11051280_T07.doc אג+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il