פלוני נ. כנסת ישראל

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5125/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. כנסת ישראל 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. בית הדין הרבני הגדול 4. בית הדין הרבני האזורי תל אביב 5. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו הצהרתי בשם העותר: עו"ד אדווין פרידמן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בעתירה שלפניי נטען כי ההסדר שנקבע בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח-2018, ס"ח 722 (להלן: הוראת השעה), מפלה על בסיס מגדר ללא תכלית ראויה ומידתיות, ולכן דינו בטלות. אציין כי תיקון זה הקנה לבתי הדין הרבניים בישראל סמכות לדון בנסיבות מסוימות בתביעת גט של אישה יהודייה שאינה תושבת ישראל. העותר והמשיבה 5, יהודים, נישאו כדמו"י בהונגריה, מתגוררים באוסטריה ומנהלים בה הליכי גירושין. העותר הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו כדי לקבל גט מהמשיבה 5. ביום 8.4.2021 ציין בית הדין (כב' הרבנים י' מרוה, ר' ז' גלב וש' לביא) כי העותר מודע "לבעיית הסמכות" בהינתן שבני הזוג אינם תושבי ישראל, רק העותר בעל אזרחות ישראלית, ובאירופה אפשר להסדיר גט. בית הדין הוסיף כי "הוראת השעה החדשה בענין עגונות חו"ל" אינה עונה על כך; קבע כי "בהעדר סמכות חוקית לתביעה זו, התיק יסגר"; וציין כי לאחר שייערכו גירושים אזרחיים בין בני הזוג בחו"ל, יוכל העותר להגיש לבית הדין תביעת גירושין. ביום 18.5.2021 דחה כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב ד' ב' לאו, את ערעור העותר. צוין כי העותר מודה שאין לבית הדין סמכות לדון בתביעה לפי הדין הקיים, אולם טוען כי מדובר באפליה וכי היה מקום לקבוע "לעגוני חו"ל" הסדר דומה "לעגונות חו"ל". הנשיא קבע כי הוא "מסכים עם הערת" העותר, אולם בעניין זה "אין מקום לדיון בכותלי בית הדין", אלא "להגיש את הערעור כנגד המחוקק בערכאה המתאימה". מכאן העתירה שלפניי. העותר טוען כי הוראת השעה מאפשרת לאזרחית ישראל תושבת מדינה אחרת לקבל בבית הדין הרבני סעד שאזרח ישראלי תושב מדינה אחרת לא יוכל לקבל; וכי האפשרות של גבר לקבל היתר נישואים לפי ההלכה, אינה מעניקה לו יתרון שמצדיק את ההבדל ביחס בין גברים לנשים בענייננו. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות על הסף בהעדר תשתית משפטית קונקרטית להתערבות של בית משפט זה. הטענות בעתירה נטענו בלי פירוט של הוראות החוק הנתקף ובלי בחינה מסודרת של פגיעתו הנטענת בזכויות ושל התאמתו לתנאי פסקת ההגבלה. יתר על כן, הוראת השעה נקבעה בחלקה הרלוונטי "[ל]תקופה של שלוש שנים מיום פרסומ[ה]" (סעיף 2 להוראת השעה), והיא התפרסמה ביום 1.7.2018. לא ברור אפוא אם היא בתוקף, ולדבר עשויות להיות השפעות על הצורך בבירור העתירה. העותר לא הביא נתונים על הארכת תוקף הוראת השעה. אף נתון זה מצביע על העדר התשתית הנדרשת לצורך בחינת העתירה. העתירה נדחית אפוא על הסף. מאחר שלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז באב התשפ"א (‏25.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 21051250_M01.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1