פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5123/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1482466/1 מיום 10.6.2024 בשם העותר: עו"ד שלומי לוי פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטת המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, מיום 10.6.2024, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטות המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי), מן הימים 29.5.2024 ו-9.6.2024, בעניין התנאים שהוצבו למפגשיו של העותר עם בתו הקטינה. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה), הם הורים גרושים לילדה בת כארבע וחצי (להלן: הקטינה). ביום 28.5.2024 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה לסעד דחוף לפי סעיף 3(ז)(1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014, בגדרה עתרה להפסקת הקשר בין העותר לקטינה עד לקיומה של חקירת ילדים, זאת על רקע חשש לפגיעה מינית של העותר בקטינה. בקשתה של המשיבה נתמכה במכתב של עובדת סוציאלית, בו תיארה את טענות האם ומצב הקטינה, וכן חוותה דעתה כי הדברים "נראים חריגים ודורשים בדיקה". למחרת היום התקיים דיון בבקשה בבית הדין האזורי, לו התייצבה המשיבה בלבד. המשיבה ציינה לפני בית הדין כי העותר מסר לה שלא יוכל להגיע לדיון "בהתראה קצרה", ולאחר שמיעת טענותיה ניתנה החלטת בית הדין האזורי, כמצוטט להלן: "[...] לאחר שמיעת דברי האישה והעיון בחומר שבתיק ובחומר (סרטון) שהוגש בדיון, ביה"ד נוכח כי לכאורה קיים חשש סביר לטענות האישה כי הבת חשופה למעשים שאינם ראויים שהאב עושה בנוכחותה ויכולים להזיק לבת נזק בלתי הפיך. ביה"ד רואה בחומרה את אי הופעת האיש לדיון וויתור להתגונן כנגד טענות קשות שמועלות כנגדו, לאור הנ"ל ביה"ד מחליט כדלהלן: א. עד להחלטה אחרת של ביה"ד, האב ייפגש עם הילדה [...] אך ורק במרכז קשר" (ההדגשה במקור). העותר הגיש לבית הדין האזורי בקשה לביטול החלטה זו ולקביעת מועד דיון בו יוכל להעלות את טענותיו בנושא (להלן: הבקשה לביטול החלטה). בבקשתו לא חלק על כך שנמסרה לו הודעה טלפונית על מועד הדיון, אולם טען להעדר מסירה כדין, ומכל מקום, כי ראוי היה לתת לו שהות להתכונן כדבעי לדיון, לרבות להעמדת ייצוג משפטי. לגופו של עניין, הכחיש העותר את כל טענות המשיבה לפגיעה מינית בקטינה, וטען כי לא היה מקום להגביל את מפגשיו עמה למפגשים במרכז הקשר, אלא היה על בית הדין "להיעזר ביחידת הסיוע ולבקש המלצות דחופות מצוות היחידה". בהחלטתו מיום 9.6.2024, דחה בית הדין האזורי את הבקשה לביטול החלטה. בית הדין האזורי דחה בהחלטתו את טענות העותר באשר לאי-זימונו כדין, וקבע כי היה על העותר להופיע לדיון ולהשמיע את עמדתו לנוכח טענותיה הקשות של המשיבה, ולא להסתפק באמירה לפיה אין באפשרותו להגיע לדיון בהתראה קצרה. לצד זאת, נעתר בית הדין האזורי לבקשת העותר והפנה את הצדדים והקטינה ליחידת הסיוע. נקבע כי יחידת הסיוע תגיש לבית הדין האזורי הודעת עדכון לאחר שלושה מפגשים של העותר עם הקטינה, שלאחריה יוחלט "על אופן המשך הביקורים של הבת אצל האב". על החלטות אלה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, במסגרתה שב, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה לפני בית הדין האזורי. בהחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 10.6.2024 – העומדת במוקד העתירה – נדחתה בקשת רשות הערעור. בית הדין הרבני הגדול קבע כי לאחר עיון בחומרים שבתיק, לרבות בחוות דעת העובדת הסוציאלית שצורפה לבקשה לסעד דחוף, הרושם העולה הוא כי היה מקום לנקוט זהירות כפי שנקט בית הדין האזורי. נקבע, כי על אף חשיבותו של הקשר בין העותר לבתו – אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, שניתנה תוך שמירה על איזונים ראויים ונבעה מהתרשמותו של בית הדין לגבי היתכנות טענותיה של המשיבה. מכאן העתירה שלפנינו, בה שב העותר, פעם נוספת, על הטענות שהעלה בבקשתו לביטול החלטת בית הדין האזורי מיום 29.5.2024. העותר טוען כי החלטה זו פוגעת בזכותו החוקתית להורות על יסוד "חששות גרידא ועדות שמיעה", וזאת תוך פגיעה בזכות הטיעון שלו ובכללי הצדק הטבעי. על כן, מבקש העותר לבטל את החלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול, ולקבוע מועד לדיון שבו יתאפשר לו להעלות את טענותיו בעניין הבקשה לסעד דחוף. לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, ואינו מתערב בשיקול דעתם אלא במקרים חריגים שבהם ניכרת חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או כאשר נדרש להעניק סעד מן הצדק (ראו מיני רבים: בג"ץ 2919/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה 8 (14.4.2024); בג"ץ 5094/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (6.7.2023)). הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שהעתירה נסובה על החלטת ביניים של בתי הדין הרבניים (ראו למשל: בג"ץ 2617/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול, פסקה 10 (30.4.2018); בג"ץ 5498/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (5.7.2006)). המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של אותם מקרים חריגים. החלטתו של בית הדין האזורי מיום 29.5.2024 לפיה יתאפשר לעותר לפגוש את הקטינה רק במרכז קשר, ניתנה כאמור על רקע טענות המשיבה לפיהן קם חשש לפגיעה מינית של העותר בקטינה, ולאחר שהעותר לא התייצב לדיון שנקבע לבירור טענות אלה. בית הדין האזורי נקט זהירות ראויה ואף שלא נענה לבקשת העותר לבטל החלטה זו ולהסיר את המגבלות שהוטלו על מפגשיו עם הקטינה, החליט להיעזר ביחידת הסיוע ולקבל את המלצותיה, בטרם תתקבל החלטה סופית בעניין. מדובר אפוא בהחלטת ביניים, שנועדה לאפשר לבית הדין האזורי לקבל מידע נוסף מגורמי המקצוע בטרם הכרעה סופית כאמור. החלטתו של בית הדין הרבני הגדול שלא להתערב בהחלטה זו, בשים לב לזהירות הנדרשת בבחינת טענות מעין אלה ולאור המסמכים שתמכו בבקשה לסעד דחוף – אינה מגלה כל עילה להתערבותנו. טענותיו של העותר לגופם של דברים, כפי שהועלו בבקשתו לביטול החלטה ובבקשת רשות הערעור שהגיש – נבחנו על-ידי שתי ערכאות, ולא נמצא כי יש בהן, בשלב זה, כדי להביא להסרת המגבלות שהוטלו על מפגשיו עם הקטינה. בכך, כאמור, לא נסתם הגולל על עניינו של העותר, שכן בית הדין האזורי ישוב ויבחן את הדברים לאחר קבלת המלצות יחידת הסיוע. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בסיון התשפ"ד (‏2.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24051230_X01.docx ג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1