פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5117/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5117/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14/04/2005 בת.פ. 3050/04 שניתן על ידי כבוד השופט י. כהן תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו התשס"ז (20.12.06) בשם המערער: עו"ד לימור לוי מלאך בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אבי וסטרמן הגב' אדווה פרויד פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י. כהן) בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, בניגוד לסעיף 346(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וכן פיצוי בסך 5,000 ש"ח למתלוננת. 2. המערער ממקד את ערעורו בענין העונש, וטוען כי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו חמור מדי בנסיבות הענין. 3. הנסיבות העומדות ברקע הרשעתו של המערער הן כדלקמן: המערער שימש במועד הרלבנטי שומר במעון "עתידות" מטעם האגף לטיפול באדם המפגר מטעם משרד הרווחה. המתלוננת היתה בת 26 בעת ביצוע העבירה, היא סובלת מפיגור שכלי קל, ושהתה כחוסה במעון. ביום 12.3.04 בשעות הלילה, בעת שהמערער היה בתפקיד במיתחם המעון, הוא נכנס לחדרה של המתלוננת, העירה משנתה, ואמר לה להתפשט. היא פשטה את חולצתה, ואז הוא נגע, מישש, וליקק את חזה. לאחר מכן אמר לה לבוא עמו לפרגולה הנמצאת ליד משרדי המעון, והיא עשתה כמבוקשו. בהיותם בפרגולה, אמר המערער למתלוננת להתפשט, והיא הורידה את מכנסיה ואת תחתוניה. הוא הורה לה לשכב על ספסל במקום, והיא עשתה את מבוקשו, ואז בעל אותה. האישום נסב על בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות. 4. המערער הודה בביצוע מעשה העבירה והורשע בביצועה. בגזר הדין התייחס בית המשפט קמא לתסקירי שירות מבחן שהוגשו בעניינו של המערער, עמד על חומרת העבירה מחד, ועל נסיבותיו האישיות של המערער מנגד, ובהן עברו הנקי, והודאתו באשמה בשלב מוקדם באופן יחסי. על יסוד כל אלה נגזר עונשו כפי שפורט לעיל. 5. בערעורו, טוען המערער מפי באת כוחו, אשר מיצתה כל טענה אפשרית לזכותו, כי "מרותו" ביחס למתלוננת היתה מרות שולית, באופן יחסי, אשר הסתכמה במתן אישורי כניסה ויציאה משער המעון ולא מעבר לכך. על פי הטענה, עובדה זו צריכה למצוא את ביטוייה בעונש שנגזר, שהרי אלמלא היה מדובר ביחסי מרות, לא היה במעשה המערער משום עבירה כלל. כן נטען כי היה מקום לתת משקל לרמתו השכלית הגבולית של המערער, ולכך שביצוע העבירה המיט עליו גם עונשים נלווים, כגון איבוד מקום עבודתו, פרסום בציבור על מעצרו, ערעור יחסי המשפחה שלו, ועצם הסבל שנגרם לו בגין ההליך המשפטי. לבסוף, נטען, כי עונש המאסר שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות בנסיבות דומות. 6. הדיון בערעור גופו נדחה למשך תקופה ארוכה, וזאת נוכח בקשות שירות המבחן, תחילה, לבחון את מידת התאמתו של המערער להשתלב בהליך טיפולי המיועד לעברייני מין, ולאחר מכן, משהוא שולב במסגרת זו, לאור הצורך להשלים את ההליך הטיפולי. בית המשפט נענה לבקשות הדחייה מעת לעת, כדי למצות את היתרונות הטמונים בהליך שיקומי מבחינת המערער, ונוכח חשיבות הדבר לצורך שיקולי הענישה במקרה זה. לבסוף, הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן ביום 19.12.06, שאליו אתייחס בהמשך. 7. עמדת המדינה היא כי אין להתערב בעונש שנגזר בערכאה קמא. לטענתה, בביצוע מעשה העבירה, ניצל המערער את עמדת הכוח בה היה נתון ביחס למתלוננת, והפעיל את מרותו כלפיה, כדי להביאה להיענות לו. מהלכי השיקום לא צלחו, והמערער טרם שילם למתלוננת אף את הפיצוי המועט שנגזר עליו לשלם לה. לבסוף, נטען, כי מדיניות ההגנה על החלשים וחסרי הישע מחייבת ענישה מרתיעה, ויש ליישמה גם במקרה זה. 8. שירות המבחן בתסקירו ובטיעונו בבית המשפט הבהיר כי נעשה מאמץ ניכר לשלב את המערער בהליך טיפולי, אולם תוצאות מאמץ זה אינן משביעות רצון כדי מתן המלצה טיפולית לצורך שיקולי הענישה. מהתסקיר עולה כי המערער לא הפנים את חומרת הפגיעה שפגע במתלוננת, ואף את הצורך לפצותה על הנזק שנגרם לה. 9. נתנו דעתנו למכלול שיקולי הענישה, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בעונש שנגזר על המערער. העבירה בה הורשע המערער נושאת חומרה מיוחדת על שום היבט ניצול המרות שנתלווה אליה. המערער כמי שממונה על כניסתם ויציאתם של החוסים ממיתחם המעון, החזיק בעמדה סמכותית ביחסיו עם המתלוננת. יתר על כן, מצבה של המתלוננת כבעלת פיגור שכלי קל הקל על המערער להפעיל את מרותו כלפיה לסיפוק רצונותיו, והגביר את יחסי התלות בין השניים, אשר בגדרם בוצעו מעשי העבירה. ניצול יחסי כפיפות לצורך סיפוק יצרי מין הוא מצב שהנורמה הפלילית מתייחסת אליו בחומרה מיוחדת, שיש לתת לה ביטוי בענישה הולמת. אולם מישנה חומרה יש במצב שבו קרבן המעשה המיני, המנוצל במסגרת יחסי מרות, הוא אדם רפה-שכל, הזקוק להגנה מיוחדת, אף מעבר להגנה הניתנת לנפגע במסגרת יחסי כפיפות רגילים בין ממונה למי שסר למשמעתו. מקרה זה נימנה על אותם מצבים בהם על הענישה הפלילית לבטא לא רק את החומרה הנלווית למעשה העבירה אגב ניצול יחסי הכפיפות, אלא גם לקושי המיוחד שבניצול מרות כלפי אדם חלש וחסר ישע, שעל החברה להיחלץ להגנתו, ולשמור אותו מפני פגיעה. נסיבות מקרה זה הן אכן קשות מהבחינות האמורות, ומצדיקות ענישה מחמירה. שירות המבחן, ובעקבותיו בית המשפט, פתחו בפני המערער אפשרות נרחבת להשתלב בהליך טיפולי-שיקומי, וניתנה לו הזדמנות במשך תקופה ארוכה למצות אפשרויות בתחום זה. דא-עקא, כי תוצאות המאמץ שנעשה אינן משביעות רצון, והמערער לא הראה התקדמות של ממש בהבנת חומרת מעשהו ובהפנמת משמעותו, ואף את הפיצוי המועט שהוטל עליו לשלם למתלוננת טרם שילם. היבטים אלה פועלים לחומרה בענין העונש. בגדר השיקולים לקולא, יש להתחשב, כפי שעשה בית המשפט המחוזי, בנסיבותיו האישיות של המערער – היותו נשוי ואב ל-3 ילדים, היותו בעל עבר נקי, את העובדה כי הוא עצמו למד במסגרת חינוך מיוחדת בילדותו, ואת אובדן מקום עבודתו עקב הארוע. כן יש להתחשב בהודאתו של המערער בשלב מוקדם של המשפט. שקלול היבטי הענישה, על מאפייני החומרה והקולא שבהם, מביאים למסקנה כי בית המשפט המחוזי לא סטה בגזר דינו ממדיניות הענישה הראויה במקרה זה. הטלת עונש מאסר בפועל על אדם אשר מנצל את מרותו כלפי חוסה במעון, ופוגע בכך לא רק בקרבן העבירה אלא גם באימון המיוחד שניתן בו בגדר תפקידו במעון בו חוסים בני אדם חסרי ישע, הינה בבחינת גזר דין ההולם את נסיבות הענין. אי לכך,יש לדחות את הערעור, ולהותיר את גזר הדין בעניינו של המערער בעינו. הערעור נדחה איפוא. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. על המערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 11.1.07 בבית המשפט המחוזי בחיפה עד השעה 11:00. ניתן היום, ו' בטבת תשס"ז (27.12.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05051170_R08.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il