מחמוד עמור נ. מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5116/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' כשר העותר: מחמוד עמור נ ג ד המשיבים: 1. מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי 2. מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גיאת נאסר בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בביטול הוראה לסילוק מבנה חדש מס' 20471 בתיק בב"ח ח' 132/22 שניתנה ביום 20.7.2022 (להלן: הוראת הסילוק או ההוראה), מכוח סעיף 4 לצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו). הוראת הסילוק ניתנה ביחס למבנה במצב שלד שהקים העותר (להלן: המבנה), אשר בנייתו החלה על פי טענתו בחודש יוני 2022. ביום 22.7.2022 הגיש העותר בקשה לביטול הוראת הסילוק וביום 25.7.2022 דחה משיב 1 (להלן: המשיב) את הבקשה. בהחלטה צוין כי מדובר במבנה חדש כהגדרתו בצו, המצוי בתחומו של צו איסור בנייה מס' 1/96, אשר לא הוצג היתר לבנייתו, ובנסיבות אלה אין מקום לשנות מהוראת הסילוק. מכאן העתירה שלפנינו בה טוען העותר כי דינה של הוראת הסילוק להתבטל מכמה טעמים. ראשית, ההוראה אינה עולה בקנה אחד עם המדיניות המוצהרת לגבי יישום הצו, על פיה האכיפה תיעשה במקרים מוגדרים שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם. שנית, כעולה מתצלום אוויר שצורף לעתירה, המבנה הוקם בסמוך למבנים רבים נוספים בשכונת מגוריו של העותר אשר לגביהם לא ננקטו הליכי אכיפה, ויש בכך משום אפליה חמורה ואכיפה בררנית. כמו כן, המבנה הוקם באזור המיועד למגורים על פי תכנית מאושרת והעותר אף הגיש בקשה להיתר בנייה. בנסיבות אלה, ההוראה הוצאה בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר מידתיות והיא גם נוגדת את הוראות הדין הבינלאומי. העותר הוסיף וטען בעתירתו כי המשיב לא נימק את החלטתו לדחות את בקשתו לביטול הוראת הסילוק באופן הולם. בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים כי דינה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של העותר אשר הקים את המבנה ללא היתר ובניגוד לדין. כמו כן, דין העתירה להידחות גם לגופה בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בהוראת הסילוק. המבנה מצוי בתחומי צו איסור בנייה צבאי ולפיכך בא בגדרם של המקרים שניתנים לאכיפה על פי מדיניות המשיבים. אין גם ממש בטענות העותר לחוסר סבירות ולחוסר מידתיות. ראשית, מבדיקה שערכו המשיבים עולה כי כלל לא קיימת במקום תכנית מאושרת, ותכנית ביחס לאזור בו מצוי המבנה טרם אושרה להפקדה. שנית, אף אם המבנה הוקם בתחומי תכנית מאושרת, אין חולק כי הוא נבנה ללא היתר בנייה. המשיבים הדגישו בהקשר זה כי בשים לב לכך שהמבנה מצוי בתחומי צו איסור בנייה כאמור, גם אם הייתה מוגשת בקשה להיתר, היא כלל לא הייתה נקלטת בהיעדר היתר מהמפקד הצבאי, ורשויות התכנון כלל אינן מוסמכות להתיר בנייה ללא היתר כאמור. באשר לטענת ההפליה נטען כי זו הועלתה ללא תשתית עובדתית או ראייתית כלשהי ואין מקום להידרש לה. מה גם, שהצו נועד לסילוק מבנים חדשים והעובדה שקיימים מבנים בשטחים הסמוכים אשר נגדם לא נעשה שימוש בצו אינה מעידה על אפליה. על כך יש להוסיף כי ביחס לרוב המכריע של המבנים הנצפים בתצלום האוויר שצירף העותר אכן מתנהלים הליכי אכיפה ופיקוח באפיקים אחרים. באשר לטענות להיעדר הנמקה הולמת, נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה דינן להידחות בהינתן שלא צורפו לבקשת הביטול המסמכים המוכיחים כי לא התקיים תנאי מהתנאים הנדרשים להוצאת הוראת הסילוק. ולבסוף, באשר לטענות במישור הדין הבינלאומי, אלה כבר נדחו על ידי בית משפט זה ואין מקום לשוב ולדון בהן בשנית. בתשובת העותר נטען כי אין לשעות לטענה לחוסר ניקיון כפיים, הואיל וכלל המבנים אשר הוצא נגדם צו הריסה מנהלי הם מבנים שנבנו ללא היתר. קבלת טענת המשיבים פירושה כי שערי בית המשפט יהיו נעולים תמיד בפני העותר אף אם נפל פגם בהוצאת צו הריסה מנהלי. כמו כן, בתחומי צו איסור הבנייה עליו נשענים המשיבים הוקמו מבנים רבים שנגדם לא ננקטו הליכי הריסה, ככל הנראה מתוך ידיעה שהם יוכשרו בעתיד. מה גם, שהמשיבים עצמם אישרו תכנית בניה בתחומי צו איסור הבנייה ותכנית נוספת מצויה בשלבי אישור. בנסיבות אלה, בהן הלכה למעשה הכירו המשיבים באזור בו הוקם המבנה כאזור המיועד לבניה, צו איסור הבנייה שימש את המשיבים כאמתלה בלבד. בכל הנוגע לטענות המשיבים בסוגיית האכיפה הבררנית, נטען כי אלה נטענו בעלמא מבלי שנתמכו בראיה כלשהי בנוגע להליכי האכיפה השונים שננקטו נגד יתר המבנים בשכונה. דיון והכרעה על יסוד הטענות בעתירה, בתשובת המשיבים ובתגובת העותר, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, דין העתירה להידחות על הסף ולוּ מחמת חוסר ניקיון כפיים, נוכח העובדה שהעותר עשה דין לעצמו כאשר הקים את המבנה מבלי שביקש היתר לכך ובתוך שטח עליו חולש צו איסור בנייה (ראו למשל: בג"ץ 4425/22 דראגמה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (7.8.2022); בג"ץ 4426/22 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (4.8.2022) (להלן: עניין אבו אלרוב)). יוער בהקשר זה כי לא מצאתי ממש בטענת העותר לפיה במקרים מעין אלו אין מקום לדחות עתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים הנובע מבנייה ללא היתר. כפי שנקבע לא אחת, "פעולה של עשיית דין עצמי ובקשה למתן סעד מן הצדק, צרות הן אחת לרעותה, ואינן יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת" (בג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 7 (18.11.2021) (להלן: עניין אבו זיתון); ראו גם: בג"ץ 3985/22 אלאתמין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 10 (29.6.2022) (להלן: עניין אלאתמין)). משעשה העותר דין לעצמו והקים את המבנה ללא היתר בדין, אין לו להלין אלא על עצמו. זאת ועוד, דין העתירה להידחות גם בהיעדר עילה להתערבות בהוראת הסילוק. כפי שנקבע בעבר, הצו נועד "להבטיח את אכיפתם של דיני התכנון והבניה [...], למנוע השתלטות והסגת גבול בשטחי קרקע פרטית וציבורית ולהשיב את הסדר הציבורי על כנו. זאת, לאור ההבנה כי אין בכלים המשפטיים העומדים לרשויות האזור כדי לתת מענה מהיר ויעיל להיקפי הבניה הבלתי חוקית באזור ולניסיונות החוזרים והנשנים לקביעת עובדות בשטח" (בג"ץ 4588/18 אגודת 'סנט-איב' המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקה 24 (30.4.2019) (להלן: עניין סנט-איב)). לשם כך מסמיך הצו כל פקח ביחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי ליתן הוראה לסילוק מבנה בהתקיים מספר תנאים, ובהם: שמדובר ב"מבנה חדש" כהגדרתו בצו (כל בינוי והעבודות להקמתו, שאינו מבנה "יביל", אשר במועד מתן ההוראה לסילוקו לא הסתיימו העבודות להקמתו או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימו, ולעניין בית מגורים – אם לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 יום מהיום שאוכלס); ושלא הוצג היתר לבנייתו על ידי המחזיק בו (סעיפים 1 ו-4 לצו; ראו גם למשל: בג"ץ 1043/22 אבו חלוואן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 9 (3.4.2022)). בענייננו, כעולה מתשובת המשיבים, במהלך חודש יוני 2022 נערכו סיורים באזור בו מצוי המבנה על ידי פקח יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי. בסיורים אלה נמצא כי בנייתו של המבנה טרם הושלמה – המבנה נעדר קירות, פועלים נצפו במקום, חומרי בנייה ופסולת היו פזורים בסביבת הבינוי, ועוד. ממצאים אלה נתמכו בצילומים ובהצהרת פקח יחידת הפיקוח, ונראה כי אף העותר אינו חולק עליהם (סעיפים 20-17 לעתירה). עובדות אלו מבססות את קיומו של התנאי הראשון למתן הצו, שמדובר במבנה חדש שאיננו מבנה יביל. העותר אף אינו חולק על העובדה שהוא החל בבניית המבנה מבלי שהיה בידו היתר בנייה, וכי גם כיום אין בנמצא היתר כאמור (סעיף 17 לעתירה). טענתו של העותר נעוצה בכך שלעמדתו, הפעלת הצו בנסיבות העניין אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות האכיפה המוצהרת. אלא שאין לקבל זאת. ביום 30.8.2020 פרסם המינהל האזרחי מסמך "מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים" (להלן: מסמך המדיניות) הפורט את התבחינים לביצוע אכיפה מכוח הצו. בין התבחינים הכלולים במסמך המדיניות צוינו "מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים או במקרים בהם יש למבנים השפעה משמעותית על הביטחון, הסדר הציבורי והבטיחות". בענייננו, בהינתן שהמבנה שהקים העותר מצוי בתחומי צו איסור בנייה צבאי מס' 1/96, הוא בא בגדרם של המקרים המאפשרים אכיפה בהתאם למסמך המדיניות (ראו גם: בג"ץ 310/22 אבו תאבת נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 6 (28.1.2022); בג"ץ 3423/22 חדווי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (17.7.2022) (להלן: עניין חדווי); בג"ץ 2120/21 אבו סלאח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 10 (1.6.2021) (להלן: עניין אבו סלאח)). טענות העותר לפיהן בתחומיו של צו איסור הבנייה האמור הוקמו מבנים רבים שלא נהרסו ולא ננקטו נגדם הליכים או כי קיימות תכניות לאישור בנייה בתחומי הצו, אינן מעלות ואינן מורידות לעניין זה. מכל מקום, כפי שיובהר להלן, גם אין בהן כל ממש. באשר לטענת העותר לאכיפה בררנית. טענה זו לא נתמכה בתשתית עובדתית או ראייתית כלשהי זולת תצלום אוויר בו נראים מבנים שונים בסביבת המבנה. בכך לא די על מנת להרים את הנטל הדרוש לביסוס טענה מעין זו (עניין אבו סלאח, פסקה 11; בג"ץ 4114/20 יאסין נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 14 (16.9.2020)). מכל מקום, מתגובת המשיבים, שנתמכה בתצהיר מרכזת אכיפה מקרקעין ותשתיות ביחידת הפיקוח המרכזית במנהל האזרחי, עולה כי ביחס לרובם המכריע של המבנים המצויים באזור המבנה מתנהלים הליכי פיקוח ואכיפה, אולם זאת במסגרת נורמטיבית שונה הואיל ולא מדובר במבנים חדשים שלגביהם חל הצו לעומת המבנה שהקים העותר. לא למותר לציין כי עצם העובדה שלא ניתן לנקוט הליכי אכיפה מהירים נגד אותם מבנים אינה מצדיקה אי-נקיטת הליכים נגד המבנה שהקים העותר (ראו והשוו: בג"ץ 1862/21 חמאד נ' היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 10 (8.11.2021)). גם דין הטענה כי הוראת הסילוק הוצאה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות להידחות. מעמדת המשיבים עולה כי כלל לא קיימת תכנית מאושרת ביחס לאזור בו מצוי המבנה, וכי אף אין תכנית שכזו אשר אושרה להפקדה. העותר, מצדו, לא הוכיח אחרת. על כך יש להוסיף כי כאמור, המבנה מצוי בתחומיו של צו איסור בנייה צבאי כאמור, ומשכך סיכוייו של העותר לקבל היתר בנייה נמוכים עד מאוד (עניין אבו אלרוב, פסקה 10; עניין חדווי, פסקה 8). בנסיבות אלה, אף אם קיימת היתכנות להסדרה תכנונית של המבנה, אין בה כדי להצדיק את ביטול הוראת הסילוק ואף לא את עיכובה (ראו: סעיפים 5(ב)-(ג) לצו; בג"ץ 6916/21 טאלב נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 11 (20.1.2022)). גם אין כל ממש בטענת העותר כי המשיב לא נימק באופן הולם את החלטתו לדחות את הבקשה לביטול הוראת הסילוק. המשיב עמד בהחלטתו על מכלול התנאים הנדרשים לצורך הפעלת הצו ומתן הוראת הסילוק, ובכלל זה העובדה שמדובר במבנה חדש, העובדה שלא ניתן היתר בנייה למבנה והעובדה שהוא מצוי בתחומי צו איסור בנייה. המשיב אף נדרש לשלל הטענות שהועלו על ידי העותר ובכללן לטענות לסבירות ההחלטה, לקיומה של היתכנות תכנונית, ולכך שהוא הגיש בקשה להיתר בנייה. בנסיבות אלה, ומשלא הוצגו על ידי העותר ראיות המלמדות כי לא התקיימו התנאים למתן הצו, לא נפל פגם בהנמקת המשיב את החלטתו (עניין אבו זיתון, פסקה 10; עניין אלאתמין, פסקה 11). ולבסוף, באשר לטענת העותר כי הצו נוגד את הוראות המשפט הבינלאומי. לא זו בלבד שטענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט; שאלת חוקיות הצו, לרבות עמידתו בכללי המשפט הבינלאומי, נדונה והוכרעה זה מכבר (וראו: עניין סנט-איב) ואין כל מקום לשוב ולהידרש לה. סוף דבר, דין העתירה להידחות הן מחמת חוסר ניקיון כפיים והן בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ו באלול התשפ"ב (‏22.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22051160_N06.docx לע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1