משה בן דוד נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5115/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער: משה בן דוד נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.7.98 בת.פ. 1107/97 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' שטמר תאריך הישיבה: ג' בטבת תשנ"ט (22.12.98) בשם המערער: עו"ד אריה שרעבי בשם המשיבה: עו"ד ז'ק חן פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות שפורטו בכתב אישום מתוקן, בעבירת גרימת מוות ברשלנות, בנהיגה במהירות בלתי סבירה ובאי שמירת מרחק. הוא נדון למאסר בפועל של 9 חודשים, לקנס בסך 8,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו ובשלילה מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 8 שנים. בערעורו מבקש המערער לחזור בו מהודאתו ולחלופין מכוון הוא את ערעורו כנגד חומרת העונש, לרכיביו. הסניגור המלומד טען כל שניתן לטעון לשני ראשי הערעור אלא שלא מצאנו ממש באף אחד מהם. 2. טענות המערער לעניין הודאתו בעובדות אינן עומדות במבחן הביקורת. המערער היה מיוצג על ידי עורך דין. כתב האישום המקורי שהוגש נגדו היה חמור לאין ערוך מכתב האישום המתוקן, שתוקן בהסכמה לקראת הודאתו בעובדות המפורטות בו. בכתב האישום המקורי יוחסה למערער עבירת הריגה, עקיפה בדרך לא פנויה ועקיפת וחציית קו הפרדה לבן, רציף. קרוב לודאי שאילו הורשע המערער בהאשמות המקוריות, היה העונש הצפוי לו חמור במידה ניכרת. על כל פנים, העבירות שבכתב האישום המתוקן חמורות דיין כדי להצדיק ולהסביר את העונש שהושת. המערער נהג ללא תשומת לב תוך שהוא סוטה שמאלה, תוך עקיפת רכב בו פגע, ממנו לא שמר מרחק ועבר קו הפרדה לתוך הנתיב הנגדי, התנגש חזיתית במכונית פולקסוואגן שנסעה בנתיבה ובאה מולו ופצע קשה אדם שישב במושב שליד נהג הפולקסוואגן, שמת מפצעיו. 3. בא כוחו של המערער הגיע להסכמה עם התביעה לתקן את כתב האישום לאישומים הנוחים יותר למערער ומן הפרטיכל עולה כי המערער עצמו הצהיר בבית המשפט בהקשר להודאתו בכתב האישום המתוקן "אני הבנתי את בקשתו של סניגורי, אני מבקש להודות בעובדות כתב האישום המתוקן". הסניגור הצהיר אף הוא בבית המשפט: "הקראתי למרשי את כתב האישום המתוקן, הוא הבינו והוא מודה בעובדות כתב האישום המתוקן". ואם לא די בכך, חלפו מספר שבועות מאז הרשעת המערער על פי הודאתו ב4.6.98- כאשר באותה ישיבה טענה התביעה לעונש ועד לטיעוני ההגנה לעונש, ששמיעתם נדחתה בשלושה שבועות. המערער לא עשה דבר בתקופה זו בעניין הודאתו. ב29.6.98- נשמעו טיעונים לעונש מטעם ההגנה. הסניגור חזר על כל העובדות בהן הודה המערער. המערער היה נוכח ולא אמר דבר בעניין ההודאה. יתרה מזו, גזר הדין ניתן ביום 5.7.98 ורק כעבור למעלה מחודש ימים, ביום 6.8.98 הגיש המערער בקשה לחזור בו מהודאתו, בקשה שנדחתה. 4. המערער ישב על הגדר והמתין לתוצאות משפטו. קשה לו להשלים עם העונש שהושת עליו והוא מנסה להעביר את רוע הגזירה המיידית - מאסר בפועל - גם אם בעתיד הרחוק, אילו נתקבלה בקשתו, עלול הוא לעמוד בפני אישומים קשים מאלה בהם הודה. הוא מבקש לדחות את הקץ ומעלה טענות, הנסתרות על ידי העובדות לאשורן מניה וביה. גרסתו של המערער לעניין הודאתו היא בלתי אמינה לחלוטין, דבר העולה מתוך התנהגות המערער עצמו ומתוך ההליכים התקינים שהתנהלו בענייננו. מכאן, שאנו דוחים את בקשתו של המערער לחזור בו מהודאתו ולבטל את הרשעתו בדין. 5. אשר לעונש סבורים אנו כי אין הוא חמור מידי. הסניגור המלומד הפנה את תשומת לבנו למספר התבטאויות של בית המשפט המחוזי בגזר דינו, מהן עולה, כאילו מתייחס הוא לעובדות שצוינו בכתב האישום המקורי ולא בכתב האישום המתוקן. מקריאת גזר-הדין במלואו, עולה, כי העובדות בהן הורשע המערער ובעטיין נגזר דינו הן אלה המפורטות בכתב האישום המתוקן והתבטאות כזו או אחרת של בית המשפט איננה מעלה ואיננה מורידה בהקשר זה. 6. מעשי המערער שבכתב האישום המתוקן על-פיו הורשע חמורים דיים כדי להצדיק את העונש שהושת עליו. לכך יש להוסיף את הרשעותיו הקודמות של המערער, בעיקר אלה הקשורות בעבירות תנועה ואת התוצאה הקשה של נהיגתו, שקיפדה חיי אדם. הערכאה הראשונה שקלה את כל הנסיבות לקולה ולחומרה, איזנה ביניהם באופן הראוי ואין מקום להקלה בעונש על ידי ערכאה זו. הערעור נדחה. ניתנה היום, ג' בטבת תשנ"ט (22.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98051150.J05