ע"פ 5115/05
טרם נותח
פלוני נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 5115/05
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5115/05
ע"פ 5636/05
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט י' אלון
המערער בע"פ 5115/05:
שלום (צ'ארלי) אסייג
המערער בע"פ 5636/05:
האני זגייר
נ ג ד
המשיבה בשני הערעורים:
מדינת ישראל
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 966/02
שניתן ביום 1.5.05 על ידי כבוד השופטים ח' סלוטקי, ש' דברת וי' טימור
תאריך הישיבה:
י"ג בחשון תשס"ח
(25.10.07)
בשם המערער בע"פ 5115/05:
עו"ד נחמן בטיטו ועו"ד ענת שוורץ
בשם המערער בע"פ 5636/05:
עו"ד יניב בוקר
בשם המשיבה:
עו"ד אוהד גורדון
בשם שירות המבחן:
גב' אדווה פרויד
פסק-דין
השופט י' אלון:
1. המערער בע"פ 5636/05 (להלן: המערער 1) והמערער בע"פ 5115/05 (להלן: המערער 2), עמדו לדין, עם שלושה נאשמים נוספים, בבית המשפט
המחוזי בבאר שבע. בהכרעת הדין הורשעו שני המערערים בסדרת עבירות שבמרכזה סחר בנשים
והעסקתן בזנות ב"מכון ליווי" באילת. המערער 1 הורשע גם באינוסה של אחת
הנשים שסחר בהן. בגזר הדין נדון המערער 1 ל-18 שנות מאסר, והמערער 2 ל-10 שנות
מאסר.
בפנינו ערעורים שהגישו שניהם על הרשעתם
בחלק מהעבירות שהורשעו בהן, ועל גזרי הדין. דנו בשני הערעורים במאוחד.
2. בשנים עשר מתוך שלושה עשר האישומים שבכתב האישום
יוחסו עבירות רבות ושונות למערערים. באישום הראשון נטען, כי עובר לאפריל 2001 קשרו
השניים יחד עם נוספים (ובהם הנאשמת 2 שבכתב האישום – להלן: קארינה) לסחור בנשים לשם העסקתן בזנות, להוציאן למטרה זו
מארצותיהן בחבר העמים, להכניסן לישראל שלא כדין תוך הברחת גבול מצריים, להעסיקן
בזנות במקום שהקימו למטרה זו באילת ולקבל את רווחי האתנן.
באישום השני הואשמו המערערים (יחד עם
קארינה ונוספים) בניהול והפעלת מכון הליווי והזנות באילת.
באישום השלישי הואשמו בסחר בחמש נשים
שהועברו במסגרת הקשר שקשרו מחו"ל לישראל. המערערים המתינו לנשים ומבריחיהן
סמוך לגדר הגבול, שם "קיבלו" את הנשים לידיהם ושילמו בתמורה להן סכומי
כסף שונים.
בין אותן הנשים היתה בחורה בשם אוקסנה.
המערערים רכשו אותה ואת ארבעת הנשים הנוספות תמורת 7,000 דולר לכל אחת, ולקחון
מגדר הגבול המצרי לדירתו של המערער 2 בירושלים. שם בדקו את גופן, הודיעו להן כי
יעבדו עבורם בזנות והחרימו את דרכוניהן.
באותו הלילה אנס המערער 1 את אוקסנה (האישום
הרביעי). למחרת היום הוסעו הנשים על ידי המערערים לאילת, שם נכלאו בדירות שונות
ואולצו באיומים ובסנקציות נוספות לעסוק בזנות.
באישומים 7 ו-8 הואשמו המערערים ברכישת
שלוש נשים נוספות, ובהן אחת ששמה סבטלנה. גם אלה הגיעו מחו"ל דרך מצריים לגדר
הגבול, שם המתינו להן המערערים, הסיעום לאותה דירה בירושלים ולמחרת נטלו עימם את
סבטלנה לאילת. שם כלאוה בדירה והעסיקו אותה בפעילות זנות אינטנסיבית. סמוך ליום
28.6.02 הגיעה לגדר הגבול המצרי אשה נוספת, נטליה, שהגיעה מחו"ל במסגרת הקשר
שקשרו המערערים והאחרים. גם היא נרכשה על ידי המערערים, הם נטלוה מגדר הגבול לאילת
ושם העבירוה בין דירות שונות במטרה למנוע את תפיסתם על ידי המשטרה (אישום 9).
זמן קצר לאחר שהובאה אוקסנה לאילת על ידי
המערערים היא נמלטה מהם עם אשה נוספת שהוחזקה על ידם. משנודע למערערים כי היא מצאה
מקלט ועבודה במסעדה באילת, ניגשו השניים למקום וחטפו את שתיהן למכון הזנות שלהם
(אישום 5). למערער 1 יוחסה עבירת אינוס נוספת שביצע באוקסנה – בליל 16.7.02 – שעה
שהיה עמה (ועם המערער 2) בירושלים בדרכם למחרת היום לבית חולים בתל אביב כדי לבצע
שם הפלת הריון (אישום 6).
המערער 1 הואשם גם בניסיון להדיח את
הנאשמת 2 (קארינה)לעדות שקר במהלך חקירתה במשטרה (אישום 11), ובכך שבמהלך דיון
בבקשה למעצרו ביום 31.7.02 איים על חוקרי המשטרה והעליבם בתנועות מגונות ובאמירות
מבזות (אישום 12).
בגין כל אותם המעשים יוחסו לשני המערערים
העבירות דלהלן: קשירת קשר לפשע, עבירות רבות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (ביחס
לשלוש הנשים אוקסאנה, סבטליה ונטליה ונשים נוספות), החזקת מקום לשם זנות, סרסרות
לזנות, כליאת שוא, חטיפה לשם עבירת מין, סיוע לשהייה בלתי חוקית ותקיפה.
למערער 1 יוחסו בנוסף שתי עבירות אינוס,
הדחה בחקירה ואיומים.
2. בהכרעת הדין הורשעו המערערים במעשים
ובעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, למעט עבירות ההדחה בחקירה (אישום 11) והאינוס
שנטען באישום השישי שיוחסו למערער 1. המערער 2 זוכה מעבירת התקיפה. אשר לעבירות
הסחר בבני אדם והמעשים והעבירות המשתלשלים מהן, צמצם בית המשפט קמא את הרשעת
המערערים לעניין שלוש הנשים – אוקסאנה, סבטלנה ונטליה – ונמנע מהרשעתם ביחס
למתלוננות נוספות שפורטו בכתב האישום ושלא הובאו להעיד במהלך המשפט.
3. במהלך הדיון בערעור צמצם וייחד ב"כ
המערער 1 את טענותיו לעניין הכרעת הדין לשלוש מהעבירות בהן הורשע, וחזר בו
מטענותיו לעניין העבירות הנוספות שהורשע בהן. העבירות לעניינו צומצם הערעור הן
אינוסה של המתלוננת אוקסנה (אישום 4), כליאת השוא של המתלוננות, והעלבת אדם במקום
ציבורי (אישום 12). פרק נכבד בערעורו הקדיש ב"כ המערער 1 לכשלים שנפלו לטענתו
בייצוגו בבית המשפט המחוזי. המערער 2 מערער על הרשעתו בעבירות הסחר בבני אדם.
שניהם מוסיפים ומערערים על מידת עונשם.
4. המתלוננות אוקסנה, סבטלנה ונטליה העידו
בפני בית המשפט על הקורות אותן מצאתן מחו"ל (מולדובה ואוקראינה) דרך מצרים
למכון הליווי של המערערים באילת. שלושתן העידו, כי בעת שהגיעו לגבול מצרים-ישראל,
לאחר מסע תלאות דרך מדבר סיני, המתינו להם שם שני המערערים. משם לקחו אותן (כל אחת
במועד בו הגיעה) לדירה בירושלים. שם עברה כל אחת מהן "בדיקה גופנית" על
ידי המערערים ועל ידי אשתו של המערער 2.
אוקסנה העידה, כי באותו הלילה אנס אותה
המערער 1, תוך שהיא מתנגדת, מסרבת ובוכה. למחרת הובילו אותן המערערים לאילת, שם
שיכנו אותן בדירות שונות והחלו להעסיקן באופן אינטנסיבי בזנות. נאסר עליהן לצאת את
הדירות בהן היו, אלא בלווית נהג שלקח אותן ללקוחות שהזמינום מהמכון של המערערים
למטרות זנות. אוקסנה העידה כי מספר ימים אחרי שהובאה למכון הזנות היא נמלטה משם עם
אשה נוספת שהוחזקה במקום על ידי המערערים. השתיים הגיעו למסעדה של אחד בשם יוסי.
כעבור שבועיים איתרו אותן המערערים והגיעו למסעדה. באיומים, תוך שימוש בכוח, וחרף
התנגדותן – חטפו אותן חזרה למכון הזנות, וכך משך שבועות נוספים כלאו אותן בדירות
והובילו אותן מלקוח ללקוח פעמים רבות מידי יום.
לאחר כחודש נוסף גילתה אוקסנה כי היא
בהריון. על אף זאת אילצו אותה המערערים להמשיך ולעסוק בזנות. כעבור כחודש הודיעו
לה כי יקחו אותה לבצע הפלה בבית חולים בתל אביב. בשהיית לילה שעשו בירושלים, כך
העידה אוקסנה, בעל אותה המערער 1 על אף תחנוניה שלא יעשה זאת. למחרת הגיעו השלושה
לבית החולים בתל אביב. בשיחה שקיימה במקום עם העובדת הסוציאלית, פרצה אוקסנה בבכי
וסיפרה את כל שעבר ועובר עליה. למקום הוזעקה המשטרה, ובשלב זה החלה החקירה ונחשפה
הפרשה כולה.
המערער 1 כפר בעדותו כי מכון הליווי עסק
בשירותי זנות. לטענתו, הוא לא רכש אף אחת מהמתלוננות ומעולם לא הביאן מגבול
מצריים. לדבריו, שלושתן הגיעו אליו לאילת כמבקשות עבודה בעקבות מודעות דרושים שפירסם
בעיתון לעבודה בעיסוי.
המערער 2 לעומתו העיד, כי אכן המכון
באילת עסק בשירותי מין, וכי המערער 1 היה בעל העסק. לדבריו, הנאשמת 2, קארינה,
היתה בת זוגו של המערער 1 ושותפתו לעסקי הזנות. המתלוננות נרכשו על ידי המערער 1
וקארינה, ונהגו בהם מנהג בעלים. לעומת זאת הוא, המערער 2, לא היה אלא העוזר של המערער
1 ותו לא.
הנאשמת 2, קארינה, העידה גם היא כי המכון
שימש אמנם לשירותי מין וזנות, אולם על פי גירסתה בעלי העסק ורוכשי הנשים היו
המערער 1 והמערער 2 בשותפות מלאה. היא עצמה לא היתה אלא העוזרת למערערים בהחזקת
המקום וניהול העסק.
בית המשפט המחוזי, בפסק דין מנומק
ומפורט, ניתן אימון מלא בעדויות המתלוננות. זאת, מתוך האימון שרחש לעדותן ומתוך
ראיות נוספות שחיזקו את גירסתן ובהן ההתאמה שנמצאה בין עדויות המתלוננות, חיזוק
גירסתה של אוקסנה לעניין נסיבות חטיפתה מהמסעדה של יוסי באילת, בעדותו של אותו
יוסי ובעדות עובד מסעדה נוסף שנכח במקום. כמו כן הנאשמת 2, קארינה, אישרה בעדותה
את תמצית וליבת עדויותיהן של המתלוננות. עדותו של המערער 2 גם היא אישרה למעשה את
ליבת עדותן, ככל שהדברים אמורים במיוחס למערער 1 – ובמידה לא מבוטלת גם לגבי חלקו
שלו. על מצבה הנפשי הקשה של אוקסנה בעת שחשפה הפרשה בבית החולים בתל אביב העידו
העובדת הסוציאלית במקום והשוטרים שהוזעקו לשם בעקבות אותה החשיפה.
5. המערער 1 אינו מערער כאמור על הממצאים
המרשיעים שנקבעו בעניינו לעניין עבירות הסחר בבני אדם והעסקת הנשים בזנות. המערער
2 טוען, כי אין הוא מבקש התערבותנו בממצאי העובדה שקבע בית המשפט קמא, אולם אין הם
עולים לטענתו כדי הרשעתו שלו בשותפות לאותם המעשים. שכן, מעשי הסחר בבני אדם
והחזקת מקום הזנות נעשו על פי גירסתו על ידי המערער 1 ובת זוגו קארינה.
לא מצאנו מקום להתערב בממצאים אלו של בית
המשפט קמא. חומר הראיות מקים תשתית ראייתית המוכיחה מעבר לספק סביר את אשמתו של
המערער 2 כשותף מלא למעשיו של המערער 1. בית המשפט קמא הסיק ממצא זה כמתבקש מאליו
מתוך ההתנהלות המשותפת והאינטנסיבית של שני המערערים ברכישת הנשים, הובלתן מהגבול,
החזקתם באילת, הובלתן ללקוחות, חטיפתן לאחר שנמלטו מידם והתנהלות שני המערערים משך
כל תקופת החזקתן את המתלוננות ברשותם ובבעלותם.
על מעמדו של המערער 2 כשותף מלא למערער 1
ברכישת הנשים, על הדרך בה הוחזקו הנשים ועל עסקי הזנות שטוו על גבן ועל גופן –
נמסרה עדותה הברורה של הנאשמת מספר 2, קארינה. וכדבריה בעדותה: "צ'ארלי
(המערער 2) היה שותף של האני (המערער 1). הם עבדו חמישים חמישים" (עמוד 16
לפרו' 31.3.03). ובהמשך עדותה מוסרת קארינה, מידיעתה האישית, כי שני המערערים חלקו
בשווה את הכנסות הזנות (עמד 29) וכי האזינה לשיחותיהם בהן דנו והחליטו במשותף בכל
עניין הקשור לעסקי הסחר והזנות.
עדותה של הנאשמת 2 מחזקת ומאשרת את
עדויות שלושת הנשים המתלוננות בדבר מנהג הבעלים המלא שנהגו בהם שני המערערים.
ממצאי העובדה שקבע לעניין זה בית המשפט קמא מבוססים כדבעי בחומר הראיות ונסמכים
בנוסף על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מהעדים שהעידו בפניו ומממצאי
המהימנות שקבע לעניין זה. לא מצאנו נימוק או טעם שיצדיקו התערבותנו בממצאים אלה
ובמסקנה המרשיעה המתבקשת מכך לעניין המערער 2.
6. המערער 1 משיג על הרשעתו בעבירת אינוסה של
המתלוננת אוקסנה ובעבירות כליאת השוא. לטענתו, הרשעתו באינוס נסמכת אך ורק על
עדותה של המתלוננת אוקסנה מבלי חיזוק נוסף לעדות זו. אשר לעדות המתלוננת – משיג
המערער 1 על האימון שניתן בה על אף שלטענתו נמצאו בעדותה (בנושאים אחרים) סתירות.
המדובר בסתירה שנמצאה בעדותה בדבר ידיעתה, טרם יצאה למצרים, כי העבודה המוצעת לה
בישראל תהיה קשורה לזנות, וסתירה שנמצאה בדבריה שעה שהכחישה כי בתקופה קודמת בחייה
שהתה זמן מסויים בטורקיה.
עוד טוען ב"כ המערער 1, כי המתלוננת
אוקסנה כבשה את תלונתה לעניין מעשה האינוס.
יוסי, בעל המסעדה באילת לשם נמלטה
המתלוננת מהמערערים ומשם נחטפה על ידם, העיד כי בעת שעבדה אצלו במסעדה סיפרה לו כי
בעת שהובלה דרך מדבר סיני לגבול ישראל היא נאנסה על ידי בדואי, אולם היא לא סיפרה
לו על האירוע שבו נאנסה על ידי המערער 1 בדירה בירושלים בלילה שלאחר הברחתן
לישראל.
בית המשפט קמא היה ער לשתי הסתירות
האמורות בעדותה של אקסנה, ובדין נקבע על ידו כי המדובר בסתירות שאינן יורדות לליבת
עדותה אלא בפריפריה של העדות. הכחשתה בתחילת עדותה את היותה בעבר בטורקיה נכרכת
בשינוי גרסאותיה בדבר ידיעתה או אי ידיעתה כי מטרת בואה לישראל הינה לעסוק בזנות.
באימרתה בחקירה (נ/2 עמ' 7), מסרה כי ידעה "לאיזה סוג של עבודה" היא
נוסעת לישראל, וחזרה על הדברים בתחילת עדותה הראשית. בהמשך העדות היא חוזרת בה
ומוסרת כי התברר לה שתועסק בישראל בזנות רק כשהיתה כבר בדרכה לישראל. בית המשפט
קמא מצא כי סתירות אלה בעדותה נבעו כנראה מהקושי הנפשי שחשה להתמודד עם עובדת עיסוקה
בזנות וכניסיון מצידה להדחיק מצב דברים זה.
מכל מקום, אין הדברים עולים כדי ערעור או
קעקוע גירסתה ועדותה על על הקורות אותה ועל המעשים שעשו בה המערערים. מסקנותיו
וממצאיו האמורים של בית המשפט קמא עולים עם המתבקש ממכלול הראיות ומעוגנים בפסיקה
לעניין המשקל שיש ליחס לסתירות שאינן יורדות לשורש עדותו של עד. עדותה הבהירה, החד
משמעית והבלתי נסתרת של המתלוננת לעניין אירוע האינוס בדירה בירושלים (בלילה
הראשון בו היתה בישראל) זכתה לאימון שופטי בית המשפט קמא. עדות זו, והאימון שניתן
בה, נשלבים ברצף עדותה המפורטת.
לעומת זאת, עדות המערער 1 נמצאה שקרית
וחסרת מהימנות מיסודה, והיא נסתרת במפורש במכלול הראיות כולו (לרבות עדות המערער
2, הנאשמת 2, העד יוסי ועדות שלושת המתלוננות). בכל אלה, די והותר היה לביסוס
מסקנתו המרשיעה של בית המשפט קמא בעבירת האינוס.
7. שני המערערים הורשעו כאמור בכליאת השוא של
המתלוננות בתקופה בה החזיקו בהן באילת וסרסרו בגופן. הרשעתם התבססה על עדות שלושת
המתלוננות. בעדותן מסרו כיצד הוחזקו תחת שמירה צמודה בדירות באילת, דרכוניהן
הוחרמו על ידי המערערים ונאסר עליהן לצאת מהדירה. הם גם אסרו עליהן לגשת לחלונות
הדירה ולהסתכל החוצה.
אוקסנה העידה (עמ' 39) כי "הם היו
נועלים אותנו מבחוץ וגם היה יושב איתנו מישהו", כי המערער 1 אסר עליהן לצאת
מהדירה (עמ' 54), כי המערער 1 הציב את אחיו כשומר עליהן וכשהאח היה יוצא מהדירה
"הוא היה נועל" (שם). המתלוננת סבטלנה העידה "אני הייתי כל הזמן
תחת פיקוח. או שהיו נועלים אותי בחדר הזה או בחדר אחר. אסור לפתוח חלונות. הכל
נעשה כך שלא אצור קשר".
נוכח עדויות ברורות ומפורשות אלה,
והאימון שנתנה בהן הערכאה קמא, הורשעו המערערים בעבירות כליאת השוא. המערער 2
משלים עם הרשעתו זו ואינו מערער על כך בפנינו. המערער 1 מבקש להשיג על הרשעתו זו.
בא כוחו טוען, כי מתוך העדויות ניתן להסיק שהמתלוננות – לו חפצו בכך – יכולות היו
לנצל הזדמנויות שונות לצאת ולהימלט וכי הנעילה והשמירה לא היו אינטנסיביים ברמת
כליאה.
איננו מוצאים ממש בטענה. המתלוננות
הוחזקו על ידי המערערים באילת תקופה ממושכת. משך כל אותה התקופה הן היו בנות ערובה
בידיהן, דרכוניהן הוחזקו בידי המערערים ואלה הפילו עליהן פחד וטרור. הוכח בבית
המשפט כי המתלוננות הוחזקו תחת שמירה צמודה של המערערים או מי מטעמם כל עת ששהו
בדירות, כי המערערים היו נועלים הדלת, כי יציאתן נאסרה עליהן אלא בלווית נהג של
המערערים שהסיען ללקוחות הזנות. הוכח כי המערערים, והנאשמת 2, שלטו במתלוננות ביד
קשה והטילו עליהן סנקציות ועונשים כל אימת שהעזו להמרות את פיהם או שלא השביעו את
רצון לקוחותיהם.
בהינתן כל אלה – המסקנה המרשיעה בעבירת
כליאת השוא הינה המסקנה היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, ולא מצאנו מקום להתערב בכך.
8. המערער 1 מייחד פרק מרכזי בערעורו לכשלים
שנפלו, לטענתו, בייצוגו בפני בית המשפט קמא, וזאת ברמה המצדיקה לטענתו התערבות
ערכאת הערעור.
המערער 1 היה מיוצג מתחילת המשפט ועד
סמוך לסיום פרשת התביעה על ידי עו"ד מוטי יוסף. במהלך תקופה זו נשמעה עדותן
של המתלוננות ושל מרבית עדי התביעה, ואין לב"כ המערער טרוניות או השגות כלשהן
לגבי ייצוגו של המערער בחלק זה של המשפט. בישיבת 17.3.07 החליף המערער 1 את יצוגו,
ומכאן ואילך יוצג על ידי עו"ד ו' לידאוי. הטענה לעניין הכשל בייצוג מתייחסת
משלב זה של המשפט ואילך.
הסניגור החדש לא התיצב לארבע ישיבות
שנקבעו על ידי בית המשפט. לטענת ב"כ המערער, בישיבה אחרת של בית המשפט הודיע הסניגור
כי לא התכונן מספיק וביקש דחיית הדיון. בית המשפט דחה בקשתו, ועל כן באותה הישיבה
לא היה מיוצג המערער כדבעי (ישיבת 17.3.03). באותה ישיבה נמסרה עדותו של עד שהיה
נוכח במסעדה ממנה נחטפה אוקסנה על ידי המערערים, ולטענת ב"כ המערער חקירתו הנגדית
היתה יכולה להיות ברת חשיבות להגנה. על אף זאת הסתפק הסניגור בקבלת הודעתו של העד
הנ"ל בחקירה ולא חקר אותו נגדית. על פי הטענה, אילו היה נחקר העד (עופר
מזרחי) כראוי, ניתן היה לפגום בכך בתוקף גירסתה של אוקסנה לעניין ההתרחשויות
במסעדה.
ב"כ המערער טוען כי הכשל נמשך גם
בפרשת ההגנה. הסניגור החדש (עו"ד ו' לידאוי) לא הכין כראוי את המערער לחקירתו
הראשית, "לא הסביר לו מהו קו ההגנה ואף לא הדריך אותו בשום צורה באשר לאופן
שבו עליו להעיד". החקירה הראשית היתה לטענתו קצרה מדי. עיקר הטרוניה לעניין
טענת הכשל בייצוג הינה לעניין סיכומי הסנגור שהיו קצרים ביותר וללא התייחסות
מפורטת לראיות ולפרוטוקול הדיון.
נוכח כל אלה, כך טוען ב"כ המערער 1,
עולה הכשל בייצוג לרמה כזו המחייבת בחינה מחודשת של הכרעת הדין, ולחילופין של גזר
הדין.
9. זכותו של נאשם לייצוג משפטי הינה מעמודי
התווך של ההליך הפלילי, ואם יימצא כי זכות זו נפגעה באופן מהותי ברמה העולה כדי
עיוות דין, ישמש הדבר עילה להתערבות ערכאת הערעור ולבחינה מחודשת של ההליך שהתנהל
בערכאה הדיונית. הבחינה העיקרית הנדרשת לטענת כשל בייצוג שלובה ביסודה בבחינת
מהותו של הכשל הנטען, ואם עלה הוא כדי עיוות דין בעניינו של הנאשם. נפסק כי:
"טענה של כשל בייצוג בפני
ערכאה דיונית, איננה טענה שבכל יום, ויש להיזהר בה. כדי שכשל בייצוג ישמש עילה
לבחינה מחודשת של ההליך לא די בהצבעה על שאלה שלא נשאלה או על עד שלא זומן. צריך
להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה..." (ע"פ
446/01 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 25, 43 (2002)).
ובעניין אחר נפסק מפי השופט ת' אור:
"יש סניגורים המרבים בחקירת
עדים, גם אם לעתים קרובות אין בחקירה כזו להועיל לעניינו של הנאשם, מתוך ניסיון
'לדוג' אמירה כזו או אחרת של העד. אחרים מקצרים בחקירה, מחשש ששאלה לא זהירה עלולה
להביא לתשובה לא רצויה, ומתוך כוונה להתרכז בעיקר ולא להסתכן בתשובה שאינה רצויה
לעניינו של הנאשם.
מקצוע עריכת הדין דורש מיומנות.
כל סניגור נוקט סגנון משלו ומנהל את ענייני לקוחו בדרך ובשיטה הנראות לו ראויות, ולאופן
ניהול ההגנה אין טכניקה כתובה מחייבת ומוגדרת אשר סניגור שאינו פועל על פיה ייחשב
למי שאינו מייצג את לקוחו כהלכה. מטבע הדברים, דרך ההגנה גם שונה מעניין לעניין - העובדות
שונות, העדים שונים, הטענות שיכולות לנאשם שונות. לפיכך ברור, שלא די בטענה
המושמעת בערעור, שאופן ניהול ההגנה בערכאה הראשונה היה לקוי, או שראוי היה לנהוג
אחרת, כדי להצדיק מסקנה קיצונית שכל הדיון היה פגום וכי נגרם לנאשם עיוות-דין
המצדיק ביטול ההליך" (ע"פ 5731/91 סוקולובסקיה נ'
מדינת ישראל,
פ"ד מח(1) 1, 7 (1993)).
המבחן העיקרי לעניין טענת כשל בייצוג
הינו איפוא בראש וראשונה מבחן תוצאתי. לאמור, כשל העולה כדי עיוות דין המתבטא
בתוצאת ההליך הפלילי בערכאה הדיונית הנובעת בעיקרה מאותו הכשל בייצוג.
10. בחינת טענותיו של ב"כ המערער 1
לפרטיהן מעלה בפנינו כי גם אם אמנם התנהלותו של הסנגור השני חרגה בנושאים אלה
ואחרים מהתנהגות אתית נאותה, לא מתקרבים הדברים למבחני הכשל המהותי בייצוג שתוצאתם
בעיוות דין.
הסניגור אכן לא התייצב לשלוש ישיבות –
והדבר חמור. ברם, שתיים מתוכן היו ישיבות "תזכורת" שנועדו לבירורים
מקדמיים ללא נוכחות הנאשמים (ישיבות 1.5.03 ו-13.5.03). הישיבה השלישית (3.6.03)
נועדה לשמיעת ראיות, אולם דיון זה בוטל ולא נשמעו כלל ראיות באותה הישיבה עקב אי
התיצבות הסניגור.
מהלך הדיון בישיבת 17.3.03 מתועד כדבעי
בפרוטוקול הדיון. הדרך בה בחר הסניגור לנהוג בעדות עד התביעה עופר מזרחי אינה סוטה
משיקול דעת מקצועי ולגיטימי לפיו טובת הנאשם חייבה דווקא הימנעות מחקירה נגדית
והסכמה לקבלת הודעתו בחקירה. יצויין, כי כך נהגו בישיבה זו גם סניגוריהם של
הנאשמים הנוספים. עוד יצויין, כי באותה הישיבה התנגד הסניגור להגשת הודעות שנגבו
מעדי תביעה אחרים, וביקש את בית המשפט לדחות לישיבה אחרת את חקירתו הנגדית של עד
התביעה יוסי שיקלי (בעל המסעדה) ואחיו יעקב, על מנת להערך כראוי לאותן החקירות.
בית המשפט נעתר לבקשתו.
חקירתו הראשית של המערער התמצתה בעיקרה
בחזרתו על גירסתו המפורטת בחקירתו, ומטיבן של עדויות שכאלה שאין הן דורשות אריכות
יתירה. נוסיף ונציין, כי ייצוגו של עו"ד לידאוי את המערער החל כאמור רק לקראת
תום פרשת התביעה. חלק הארי של עדויות התביעה (ובכללו עדויות המתלוננות) נשמע בשבע
ישיבות ארוכות בהן יוצג המערער על ידי סניגורו הקודם עו"ד מוטי יוסף, ואין
בפי המערער טענה כלשהי לעניין ייצוגו זה.
ריכוז הנתונים המפורט לעיל מעלה איפוא כי
טענותיו של ב"כ המערערת לעניין ייצוגו ע"י עוה"ד לידאוי – אינן
מסוג הטענות בדבר כשל בייצוג העולה כדי עיוות דין במבחנים שפורטו לעיל.
הרשעתו של המערער בבית המשפט קמא יסודה
במסכת הראיות המסועפת שהובאה בפניו בפרשת התביעה ובמופרכותה בעליל של גירסת
המערער.
תוצאת הדברים הינה, כי אנו דוחים את
ערעורי שני המערערים לעניין הכרעת הדין.
11. ומכאן לערעורים על גזר הדין.
שני המערערים הורשעו בעבירות קשות
וחמורות ביותר של סחר בנשים למטרות זנות, תוך סרסורן הנקלה והתעללות בלתי פוסקת
בגופן, בנפשן ובכבודן. על אלה הורשעו שניהם בעבירות הנוספות שפורטו לעיל.
הכרעת הדין חושפת התנהלות נפשעת מתוכננת
ומאורגנת. ראשיתה בקשר שקשרו "לייבא" את הנשים מארצות מוצאן, ואחריתה
בכליאת הנשים, בהשפלתן ובניצולן המחפיר, תוך השלטת פחד ואימה בנפשן ובנשמתן.
בית משפט זה פסק שוב ושוב, כי תופעה
מחרידה זו של סחר בשפחות מין היא מהנקלות שבעבירות, וענישת העוסקים בכך אמורה לבטא
הסלידה והתיעוב של החברה בישראל ממעשים אלה.
העונש שהוטל על המערער 2, עשר שנות מאסר,
רחוק מלמצות את חומרת הדין, ובית המשפט קמא שקל לזכות מערער זה כל צד זכות
בנסיבותיו האישיות שניתן היה להעלותו על הדעת. אין מקום שנקל עמו מעבר לכך.
עניינו של המערער 1 חמור מעניינו של
המערער 2. זאת, הן בחלקו הדומיננטי יותר בשותפות הנפשעת שניהל עם המערער 2 והן בכך
שבנוסף לעבירות שעברו השנים במשותף – הוסיף פשע על פשעיו ואנס בכוח ובכפיה את
המתלוננת אוקסנה שעות ספורות לאחר ש"רכש" אותה ו"קיבל אותה
לבעלותו" בגבול מצריים.
על אף זאת, נראה בעינינו כי פער הענישה
שבין עונשו (18 שנות מאסר) לעונשו של המערער 2 (10 שנות מאסר) מצדיק התערבות
מסויימת.
אכן, חומרת המעשים שעשה הצדיקה החמרה
משמעותית בעונשו מעונשו של המערער 2, אולם לדעתנו פער הענישה ביניהם חורג במידת מה
מהאיזון שנתבקש.
לאור זאת, ומטעם זה בלבד, מצאנו להקל
במידת מה בעונשו של המערער 1 (האני זגייר), ולהעמיד את עונש המאסר שישא בו לתקופה
של 15 שנים מיום מעצרו.
שאר מרכיבי גזר דינו ישארו ללא שינוי.
12. אציע איפוא לחברי למותב, כי נדחה את ערעורי
שני המערערים על הכרעת הדין, כי נדחה את ערעור המערער 2 על גזר דינו וכי נקבל את
ערעור המערער 1 (האני זגייר) על גזר דינו באופן בו עונש המאסר בפועל שיישא בו יהיה
15 שנות מאסר מיום מעצרו.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון.
ניתן היום, י"ז בשבט התשס"ח
(24.1.2008).
המשנה
לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05051150_A07.doc עכב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il