מדינת ישראל נ. רועי גלם

פסק-דין בתיק רע"ב 5114/08 בבית המשפט העליון רע"ב 5114/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: רועי גלם בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22/05/2008 בעע"א 2954/07 שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן בשם המבקשת: עו"ד דניאל מארקס בשם המשיב : עו"ד טל ענר פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זו בקשת רשות ערעור מטעם המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט דוד רוזן) מיום 22.5.08. 2. המשיב הורשע ביום 17.4.05, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של התפרצות לבית מגורים, שתי עבירות של העלבת עובד ציבור, שלוש עבירות של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, שתי עבירות של תקיפת שוטר, ובעבירות של ניסיון התפרצות, החזקת כלי פריצה, היזק לרכוש והפרת הוראה חוקית. בעקבות הרשעותיו, נגזר עליו עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות (ת"פ 1988/04; להלן: ההליך הראשון). על המשיב היה להתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 5.7.05, אך הוא לא התייצב לביצוע העבודות במועד האמור. 3. ביום 3.4.06 הורשע המשיב על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. נגזרו עליו, בין היתר, 15 חודשי מאסר בפועל (ת"פ 1774/05; להלן: ההליך השני). 4. ביום 5.6.06 שלח הממונה על עבודות שירות הודעה למשיב לפיה, בעקבות הרשעתו בהליך השני, ומכוח סעיף 51י לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הופסקו עבודות השירות שלו הפסקה שיפוטית. כן צוין בהודעה, כי בהתאם לאותה הוראת חוק, יתרת מאסרו של המשיב תרוצה במצטבר לעונש המאסר של 15 חודשים בפועל שנגזר עליו בהליך השני. 5. ביום 19.6.06 הורשע המשיב, אף זאת על פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירות אלימות נוספות, ונגזרו עליו 50 חודשי מאסר בפועל, וזאת במצטבר לעונש המאסר שכבר החל לרצות (תפ"ח 1148/05). ביום 10.5.07 קבע בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין שניתן בהליך זה כי עונש המאסר שירצה המשיב יעמוד על 44 חודשים (ע"פ 7077/06; להלן: ההליך השלישי). 6. ביום 30.10.07 פנה המשיב לבית המשפט קמא בעתירה להחיל עליו את סעיף 45(ב) לחוק העונשין, באופן שתקופת מאסרו בגין הרשעתו בהליך הראשון תהיה בחופף לעונשי המאסר שנגזרו עליו בהליכים הפליליים הנוספים. כן טען, כי לא התקבלה החלטה שיפוטית להפסיק את עבודות השירות שהוטלו עליו, וכי הלכה למעשה, הוא לא היה במעמד של "עובד שירות" לצורך תחולת סעיף 51י לחוק העונשין, מאחר שטרם החל לרצות בפועל את עבודות השירות. מכאן עולה, לטענתו, כי צריך לחול עליו הכלל הרגיל של חפיפת עונשי מאסר, על פי סעיף 45(ב) לחוק העונשין, ולא הכלל המיוחד הקבוע בסעיף 51י(א)(1) לחוק, החל לעניין הפסקת עבודות שירות והמדבר בהצטברות עונשי מאסר. 7. בית המשפט קמא קיבל את העתירה, וקבע בפסק דינו, כי המשיב ירצה את עונש המאסר בגין הרשעתו בהליך הראשון (שישה חודשי מאסר בעבודות שירות) בחופף לתקופת המאסר אותה כבר החל לרצות בגין ההליך השני. הוא ציין, כי על עניין זה חל סעיף 45 לחוק העונשין, ולא סעיף 51י לחוק כפי שנטען. לדבריו, מכוח סעיף 45(ב), מי שנידון למאסר ולפני שנשא את כל עונשו חזר ונידון למאסר, ישא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. על פי הוראה זו קבע בית המשפט כי עונש המאסר שנגזר על המשיב בהליך הראשון ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בהליך המאוחר יותר. 8. בבקשת רשות הערעור טוענת המדינה, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הורה על חפיפת העונשים כאמור, מאחר שהדין החל על עניין זה קבוע בסעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, והכלל שנקבע בו הוא "כלל ההצטברות" ולא "כלל החפיפה" של העונשים. לטענתה, בהוראת חוק זו נקבע במפורש, כי משהורשע "עובד שירות" בעבירה אחרת ונגזר עליו עונש מאסר, תופסק עבודת השירות בהפסקה שיפוטית, ועובד השירות ישא את יתרת מאסרו במצטבר לעונש המאסר בגין העבירה האחרת בה הורשע, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. לדברי המדינה, זהו העיקרון העונשי החל במקרה המיוחד של הפסקת עבודות שירות, ובנסיבות אלה אין חלות לעקרון הכללי בעניין חפיפת עונשי מאסר שנגזרו על נאשם בהליכים פליליים שונים. לגישתה, סוגיה זו מעלה שאלה בעלת אופי משפטי-עקרוני חשוב, המצדיקה מתן רשות ערעור בבית המשפט העליון ודיון בערעור לגופו. 9. בא-כוח המשיב טען בתשובתו כי, אפשר שהנמקת בית המשפט המחוזי אינה מלאה, אולם, מכל מקום, התוצאה אליה הגיע הינה מוצדקת. בטיעונו, הוא מתח ביקורת על הודעת הממונה על עבודות שירות בטופס "הפסקה שיפוטית" (מ/4), הכולל בפסקה 3 הוראה מנדטורית לפיה בהתאם לסעיף 51י לחוק העונשין, הופסקה עבודת השירות של האסיר, ולפיכך: "עליו לרצות את יתרת עונשו במצטבר לכל עונש אחר". על פי הטענה, בעוד שבהודעת הממונה על הפסקה השיפוטית כלולה הוראה לפיה עקב הפסקת עבודות השירות תרוצה יתרת המאסר במצטבר לעונש האחר שנגזר, הרי שעל פי סעיף 51י לחוק העונשין, ניתן בעניין זה שיקול דעת לבית המשפט שהרשיע את הנאשם בעבירה האחרת להורות כי שתי תקופות המאסר תרוצינה בחופף. לטענת ההגנה, הודעת ההפסקה השיפוטית אינה נותנת ביטוי לשיקול הדעת השיפוטי הנתון לבית המשפט לשקול אפשרות של חפיפת עונשי המאסר, ובמובן זה ההודעה פגומה. עוד טוען הסנגור, כי במקרה של המשיב בענייננו, שאלת ההצטברות או החפיפה של יתרת עונש המאסר בגין הפסקת עבודות השירות עם עונש המאסר הנוסף כלל לא הובאה בפני בית המשפט שדן בעבירה האחרת, ולכן לא הופעל כל שיקול דעת בעניין זה. לדבריו, יש לראות בכך פגם, ולהורות להבא כי יהא זה באחריות התביעה להעלות עניין זה לשיקולו של בית המשפט הדן בעבירה הנוספת כל אימת שהשאלה עולה עקב הפסקה שיפוטית של עבודות השירות. לגוף העניין, טוען בא-כוח המשיב כי היה מקום בעניינו לחפוף את ששת חודשי המאסר בגין עבודות השירות שהופסקו למאסר הנוסף שנגזר עליו בהליך השני, שכן העבירה בגין אותו הליך בוצעה קודם להטלת עבודות השירות. כן נטען, כי המשיב הינו אסיר חיובי, יוצא לחופשות ומשתף פעולה בתכנית שיקום. 10. המדינה חולקת על טענת הסנגוריה לפיה התביעה היא הנושאת בנטל להעלות בפני בית המשפט את שאלת חפיפת העונשים או הצטברותם בדונו בעבירה האחרת, וכאשר הדבר כרוך בהפסקת עבודות השירות ובריצוי יתרת המאסר שנותרה לאחר ההפסקה. לטענתה, הנאשם מוחזק כמי שמודע להוראת החוק לפיה הטלת עונש מאסר בעבירה האחרת מביאה באופן מיידי להפסקת עבודות השירות מיום מתן גזר הדין בעבירה האחרת, וכי עונשי המאסר במקרה זה הם מצטברים. אם מבקש הנאשם להחיל את החריג לכלל זה, עליו הנטל לבקש את הדבר מבית המשפט הדן בעבירה האחרת. כן נטען, כי הודעת הממונה על עבודות שירות בעניין הפסקה שיפוטית של העבודות נשלחת לנאשם לאחר מתן גזר הדין בעבירה האחרת, והיא משקפת את הדין בדבר הצטברות העונשים כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת. קביעה כזו תתכן רק מקום שהנאשם מעלה מיוזמתו את סוגיית החפיפה להכרעת בית המשפט. לעצם העניין, טוענת המדינה כי אין הצדקה בנסיבות המקרה שלפנינו לחפיפת יתרת עונש המאסר שהוטל על המשיב בגין ההליך הראשון עם עונש המאסר הנוסף בגין ההליך השני, וזאת לאור ההרשעות הנוספות שהמשיב הורשע בהן לאחר גזר הדין נשוא ענייננו. הכרעה 11. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ניתנת רשות ערעור, והערעור ידון לגופו בשל ההיבט המשפטי-עקרוני הכרוך בו. 12. לגופו של הערעור, יש לקבל את עמדת המדינה ולהורות על הצטברות עונש המאסר בפועל שעל המשיב לרצות לאחר הפקעת עבודות השירות שהוטלו עליו עם עונש המאסר של 15 חודשים שנגזר עליו בגין העבירה האחרת בה הורשע בהליך השני. אלה הטעמים: 13. חוק העונשין מתייחס לסוגיית החפיפה או ההצטברות של עונשי מאסר המוטלים על נאשם בהליכים שיפוטיים שונים בשני הקשרים: ההוראה הכללית בעניין זה החלה על מערכת הענישה דרך כלל, מצויה בסעיף 45(ב) לחוק העונשין, הקובע כדלקמן: "מאסר חופף (א) ... (ב) מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את עונשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר. (ג) .... " הוראה זו קובעת עקרון כללי לפיו עונשי מאסר המוטלים על נאשם בהליכים שונים ירוצו, דרך כלל, בחופף, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. 14. בצד הוראה עונשית כללית זו, קובע סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין הסדר עונשי מיוחד בפרק הדן בנשיאת מאסר בעבודות שירות. הסדר זה מתייחס למקרה המיוחד שבו, בעת ביצוע עבודות שירות, מורשע "עובד שירות" בעבירה אחרת, ונגזר עליו בגינה עונש מאסר בפועל. במקרה כזה, קובע אותו כלל כי עבודת השירות תופסק מיום מתן גזר הדין בעבירה האחרת, וכי "עובד השירות" ישא את יתרת עונשו בגין עבודות השירות במצטבר לעונש המאסר הנוסף, אלא אם בית המשפט שהרשיעו בעבירה האחרת הורה שעונשי המאסר האמורים ירוצו בחופף. זו לשון סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין: "הפסקה שיפוטית של עבודת שירות (א) הרשיע בית משפט עובד שירות בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת, יחולו הוראות אלה: (1) גזר בית המשפט עונש מאסר בשל העבירה האחרת - תופסק עבודת השירות מיום מתן גזר הדין ועובד השירות ישא את יתרת עונשו בבית הסוהר מהיום האמור או מיום אחר שקבע בית המשפט; עובד השירות ישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט, שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות; (2) … " 15. מהוראה זו עולה, ראשית, כי הפסקת עבודות שירות במקרה של הרשעה בעבירה אחרת, שנגזר בגינה עונש מאסר בפועל, הינה אוטומטית ומנדטורית, ונובעת ישירות מתוצאת הליך ההרשעה והענישה בעבירה האחרת. הפסקת עבודות השירות בנסיבות אלה אינה מצריכה החלטה שיפוטית מיוחדת, ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת מנהלי או שיפוטי כלשהו. חיזוק לכך ניתן למצוא בהסדר השונה המעוגן בסעיף 51י(א)(2) לחוק העונשין, הדן בהרשעה בעבירה אחרת שלא נגזר בגינה עונש מאסר. במקרה כזה ניתן שיקול דעת שיפוטי לדון ולקבוע האם יש מקום להפסקה השיפוטית של עבודות השירות, אם לאו. לא כן בענייננו, בו הוטל מאסר בפועל בגין העבירה האחרת, ובו ההפסקה היא, כאמור, מנדטורית ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת. ההסדר העונשי הספציפי למקרה של הפסקה שיפוטית של עבודת שירות, אשר קובע כלל של צבירת עונשים ולא של חפיפתם, סוטה מהקו העקרוני הכללי של חוק העונשין הקובע, דרך כלל, חפיפה בעונשי מאסר שהוטלו על נאשם במספר הליכים. הטעם העונשי העומד מאחורי הסדר זה טמון ברעיון, כי מי שנגזר עליו עונש מאסר בעבודות שירות זכה לפריבילגיה עונשית-שיקומית מיוחדת, שפתחה בפניו צוהר להיטיב את דרכיו. ניצולה לרעה של פריבילגיה זו גורר התייחסות עונשית מחמירה ומרתיעה (רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 12.3.2006)). בהטלת ענישה שיקומית נותן בית המשפט אמון בנאשם – אמון שעל הפרתו יש להטיל עונש אפקטיבי ומרתיע. הפרת האמון של הנאשם כלפי מערכת אכיפת החוק, המשתקפת בהרשעתו בעבירה האחרת לאחר שנגזרו עליו עבודות שירות, מביאה להחמרה במדיניות העונשית שהמחוקק נותן לה ביטוי על דרך צבירת עונשי המאסר בשני ההליכים, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של העניין. 16. סעיף 51י לחוק העונשין חל על "עובד שירות" המוגדר בסעיף 51א לחוק כ"מי שנושא עונש מאסר בעבודת שירות". לצורך קיום הגדרה זו, ייחשב "עובד שירות" גם מי שהוטל עליו עונש מאסר בעבודות שירות, ולא התייצב למלא את העבודות. כבר נפסק, כי אדם ייחשב "עובד שירות" גם אם לא החל בריצוי העבודות בפועל, אם וככל שהגיע המועד לריצוי אותן עבודות (רע"ב 11834/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.2006)). לפיכך, יש לראות את המשיב בענייננו כ"עובד שירות" ומשכך, כמי שחלות עליו הוראות סעיף 51י לחוק העונשין, נשוא ענייננו. 17. בענייננו, חל ההסדר העונשי הספציפי של סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין הקובע את עקרון ההצטברות של העונשים בגין תקופת המאסר שנותרה בעקבות עבודות השירות שהופסקו, ועונש המאסר שהוטל בגין העבירה האחרת. בית המשפט שדן בעבירה האחרת וגזר את דינו של המשיב למאסר בגינה, לא הורה דבר בסוגיית הצטברות העונשים או חפיפתם וסוגיית החפיפה או הצבירה של העונשים כלל לא הועלתה בפניו. לפיכך, על פי הוראת סעיף 51י(א)(1) לחוק, חל על עונשים אלה דין הצטברות העונשים, ונוכח הוראה ספציפית זו אין בענייננו תחולה להסדר העונשי הכללי הקבוע בסעיף 45 לחוק. 18. הוראת סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין עלולה ליצור קושי דיוני במובן הבא: על פי הוראה זו, כלל הצבירה של עונשי המאסר בגין הפסקת עבודות השירות ובגין העבירה האחרת כפוף לשיקול דעת בית המשפט שהרשיע את הנאשם בעבירה האחרת. לבית המשפט נתון, אפוא, כוח שיפוטי להורות, בנסיבות המתאימות, על חפיפת העונשים, כחריג לעקרון הצבירה החל דרך כלל. כדי שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בעניין זה, מחובתה של ההגנה להעלות טענה בעניין זה במסגרת הדיון בעבירה האחרת. כאשר הנאשם מיוצג על ידי סנגור, יש להניח כי זכויותיו הדיוניות, לרבות בסוגיה זו, מצויות בידיעתו של הסנגור המופקד על הגנתו והוא אחראי למצותן. שאלה היא כיצד תשמרנה זכויות נאשם בהקשר זה כאשר הוא איננו מיוצג, ואפשר שאינו מודע כלל לצורך להעלות בפני בית המשפט הדן בעבירה האחרת את שאלת חפיפת עונשי המאסר עם יתרת העונש בגין הפסקת עבודות השירות. נראה לי כי התשובה לקושי זה טמונה בהנחה כי חזקה על התביעה כי בטענותיה לגזר הדין בעבירה האחרת, תעלה בפני בית המשפט, בין יתר הנתונים ביחס לעברו הפלילי של הנאשם, גם את הטענה כי הוא מרצה עבודות שירות עובר לגזירת הדין בעבירה האחרת, ותבהיר כי אם יוטל עליו עונש מאסר בגין עבירה זו, יש להפעיל שיקול דעת שיפוטי בשאלה האם לחפוף את עונשי המאסר זה לזה. משנתונים בעניין עבודות השירות שהנאשם מרצה אמורים להיות מובאים בפני בית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש בעבירה האחרת, חזקה עליו כי ישקול, בין היתר, את סוגיית הצבירה או החפיפה של העונשים, כפועל יוצא מהנתונים שיובאו בפניו. על כן, טוב תעשה התביעה, בנסיבות בהן הנאשם אינו מיוצג, אם תציין בפני בית המשפט במפורש את קיומה של סוגיית הצבירה או החפיפה של העונשים, בבחינת "את פתח לו" עבור הנאשם. אם, חרף כל זאת, סוגיית החפיפה או הצבירה של העונשים לא עלתה לשיקולו של בית המשפט הדן בעבירה האחרת, והוא לא היה מודע לחובת הנאשם לרצות יתרת עונש בגין הפסקת עבודות השירות, ניתן להשלים את החסר בהגשת בקשה מיוחדת להשלמת גזר הדין בעבירה האחרת, כפי שהדבר נעשה בפועל בהליך שבפנינו. ראוי, עם זאת, כי הבקשה תידון, במידת האפשר, על ידי בית המשפט שנתן את גזר הדין בעבירה האחרת, כהשלמה לגזר הדין. 19. ההודעה בדבר "הפסקה שיפוטית" (מ/4) שנשלחת על ידי הממונה על עבודות שירות לעובד השירות משקפת את הנתונים העיקריים בדבר ההליכים שנתקיימו בגין העבירה האחרת, ואת תוצאתם בהפסקה שיפוטית של עבודות שירות, כאשר נגזר עונש מאסר בעבירה האחרת. ההודעה מציינת את משמעות פסק הדין שניתן בעבירה האחרת, בהתייחסו לשאלת הצבירה או החפיפה של העונשים בשני ההליכים. ככל שבית המשפט שדן בעבירה האחרת לא התייחס במפורש לשאלה זו, חל הדין מכוח סעיף 51י(א)(1), לפיו העונשים בשני ההליכים ירוצו במצטבר. ככל שבית המשפט מורה אחרת על פי שיקול דעתו, יש להניח כי ההודעה תשקף את הוראתו של בית המשפט על פי פסק הדין. מן הכלל אל הפרט 20. בענייננו, הוטל על המשיב מאסר בעבודות שירות בהליך הראשון. לאחר מכן, בהליך השני הוא הורשע בעבירות אחרות במסגרת הסדר טיעון, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל. בהליך השני היה המשיב מיוצג על ידי סנגור. במסגרת הסדר הטיעון, לא נכללה בקשה מטעם ההגנה בעניין חפיפת עונשי מאסר בהקשר להפסקה השיפוטית של עבודות השירות. עניין זה לא הועלה גם מטעם ההגנה מחוץ להסדר הטיעון. ממילא, בית המשפט לא התייחס לסוגיית הצבירה או החפיפה של העונשים, שלא הועמדה בפניו כלל להכרעה, ויש להניח כי לא היה מודע לקיומה. בנסיבות אלה, מאחר שההגנה לא העלתה את שאלת החפיפה של העונשים, חלה הוראת סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, לפיה תופסקנה עבודות השירות מיום גזר הדין, ויתרת העונש שלא רוצה על ידי המשיב בגין העבודות תצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בגין העבירה האחרת בהליך השני. ההודעה על ההפסקה השיפוטית שנשלחה למשיב על ידי הממונה משקפת כהלכה את המצב המשפטי הקיים על פי החוק ועל פי פסק הדין בהליך השני. 21. מאוחר יותר, פנה המשיב לבית המשפט קמא וביקשו להורות על חפיפת העונשים בגין שני ההליכים. בנסיבות העניין, מאחר שהמשיב היה מיוצג על ידי סנגור בהליך השני, היה עליו להעלות את סוגיית החפיפה של העונשים במסגרת אותו הליך, ומשלא עשה כן, יש לראותו כמי שוויתר על טענת החפיפה. עם זאת, ראוי להתייחס, גם מעבר לנדרש, לגופה של הטענה. 22. לגופו של עניין, לא היה מקום לסטות במקרה זה מן המדיניות המותווית בסעיף 51י(א)(1) לחוק, לפיה במקרה של הפסקה שיפוטית של עבודות שירות יחול הכלל לפיו עונש המאסר שנותר לריצוי בגין העבודות והעונש בגין העבירה האחרת ירוצו במצטבר. טעמים לחומרה פועלים בעניינו של המשיב: ראשית, הוא לא התייצב כלל לביצוע עבודות השירות, והפר באופן מיידי את האמון שבית המשפט נתן בו, בהטילו עליו עונש שיקומי. שנית, המשיב הורשע בהליך השני בעבירות שבגינן נגזרו עליו 15 חודשי מאסר ולאחר מכן, בהליך שלישי, הורשע בעבירות נוספות שבגינן נגזרו עליו 44 חודשי מאסר. נתונים אלה מצביעים על חומרת התנהגותו של המשיב במספר הליכים פליליים, ולא הוצגו בפנינו כל נימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה מכלל הצבירה של העונשים הנוהג כמדיניות עונשית במקרה של הפסקה שיפוטית של עבודות שירות. 23. לאור האמור, דין ערעורה של המדינה להתקבל. אנו מורים על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא נשוא הליך זה, וקובעים כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב בעקבות הפסקת עבודות השירות בהליך הראשון ירוצה במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בהליך השני. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לתוצאה שאליה הגיעה חברתי השופטת פרוקצ'יה. אבקש להעיר רק, באשר לקושי הדיוני אליו התייחסה חברתי, כי במקרה שבו משמעות ההחלטה הכרוכה בהפסקת עבודות השירות היא תוספת מאסר בפועל, יש לקוות כי תקוימנה הוראות סעיף 15א(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קרי, יהא לנאשם ייצוג מראש. במקרה כזה לא תתעורר השאלה שעוררה חברתי. במקרים שבהם מטעם כלשהו אין הנאשם מיוצג, יש לקוות כי התביעה – חרף "תביעתיות" תפקידה – תפעל כפי שהציעה חברתי, וראוי לעגן זאת בהנחיות פנימיות מתאימות. ש ו פ ט לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, י"ג בחשוון התשס"ט (11.11.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08051140_R06.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il