פלוני נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק עע"ם 5107/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 5107/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיב: שר הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.5.08 בעת"מ 1762/07 שניתן על ידי כבוד השופטת שרה גדות תאריך הישיבה: כ"ט באדר התשס"ט (25.3.2009) בשם המערער: עו"ד תומר ורשה בשם המשיב: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, בתיק עת"מ 1762/07, על פיו נדחתה עתירתו המנהלית של המערער שלא להרחיקו מישראל ולהעניק לו מעמד של פליט, על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים, כ"א 3, 5 (נפתחה לחתימה ב-1951) (להלן: אמנת ז'נבה). המערער הוא יליד טורקיה, בן הלאום הכורדי. לאחר שנכנס ושהה בישראל בין השנים 1999-1996, הגיע המערער לישראל שוב באופן לא חוקי, בחודש ינואר 2000 ובחודש פברואר 2003 פנה לנציגות של נציב האו"ם לפליטים בישראל (להלן: נציבות האו"ם) בבקשה לקבל מקלט מדיני. חודשיים לאחר מכן, נעצר המערער וגורש לטורקיה, אך חזר לישראל בחודש אוגוסט 2003, גם אז ללא היתר שהייה. עם קבלת המלצת נציבות האו"ם, שלא לאשר את בקשת המערער להעניק לו מעמד של פליט, ולאחר אישורה על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים במשרד הפנים (להלן: הוועדה המייעצת), החליט המשיב גם הוא לדחות את הבקשה. לאחר מכן, נדחה אף הערעור שהוגש למשיב על ההחלטה. בעקבות הדחייה, הגיש המערער עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ביום 19.5.2008, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות), את עתירת המערער בנימוק, כי החלטתו של המשיב סבירה ואין מקום להתערב בה. בית המשפט ציין, כי די היה בעצם הסתרת הפרטים בדבר כניסותיו ויציאותיו ממדינת ישראל, היכולים להעיד על מניעיו לשהייה בה, כדי לדחות את עתירתו. בנוסף, התייחס בית המשפט לחוסר תום ליבו של המערער בהגשת הבקשה למקלט מדיני, הנלמד מכך שעל פי דברי המשיב, הוא נכנס לישראל בשנת 1996 לצרכי עבודה. כמו כן, נתקבלה בפסק הדין עמדת נציבות האו"ם בדבר פגמים במהימנות דבריו של המערער, לאור בלבול וסתירות שנתגלו בגרסאות שמסר. בית המשפט הביע את אמונו בשיקול דעתה של נציבות האו"ם וציין כי מדובר בגוף מקצועי, המהווה מנגנון ראוי לבדיקת אמינותן של בקשות מסוג זה. החלטת הנציבות נומקה כהלכה ולאחר מכן אף נבדקה ואושרה בהחלטה מפורטת של דרג מקצועי נוסף, הוועדה המייעצת. בית המשפט לעניינים מנהליים לא מצא כל פגם בהליך בדיקת טענות המערער ובשל כך קבע, כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתו של המשיב. מכאן הערעור שבפנינו, בגדרו טוען המערער כי השתייכותו לארגונים שונים בטורקיה, מעמידה את חייו בסכנה ממשית מחשש לרדיפות מצד השלטונות, ולכן החלטת המשיב לדחות את בקשתו, איננה סבירה. לדבריו, הוא נרדף על ידי שלטונות טורקיה ואף נעצר מספר פעמים, בגלל השתייכותו לארגון HADEP ולממשיכתו, מפלגת העם הדמוקרטית, DEHAP. לאחר שנעצר שוב בשנת 2003, נמסר לו כי הוא יועמד לדין בגין השתייכות לארגון טרור, ובשלב זה הוא נמלט מטורקיה, והגיע לישראל. כן לטענת המערער, בשל אי שקיפות בהליכי קבלת ההחלטות של נציבות האו"ם, ובהיעדר הנחיות ברורות של המשיב בדבר הנהלים לטיפול בבקשות מסוגן של זו שהוגשה על ידו, אין לו גישה לחומרים עליהם הסתמכה הנציבות, ולפיכך נמנע ממנו לערער על השיקולים שהביאו בסופו של יום לדחייתה על ידי המשיב. באשר להמלצת הדחייה עצמה, טוען המערער כי אמנם התבלבל בשמות הארגונים אליהם השתייך, אך אלה משתנים לעיתים קרובות ואין די בטעות זו כדי לפגוע באמינות גרסתו. המערער אף טוען כי גם כיום הוא עדיין חבר מפלגה, אך אישור לכך לא הובא בפני הוועדה המייעצת. בשל זאת, נגררה הוועדה לכלל טעות כאשר קבעה כי פעילותו הפוליטית הופסקה בשנת 1996. בכל מקרה, לדבריו גם פעילות במסגרת הארגון בעבר, עלולה לעמוד לו לרועץ. מלבד האמור, טוען המערער כי הוא היה שייך לארגון ה-PKK והדבר מחזק את החשש לרדיפה שלו ולהתנכלות לו מצד השלטונות. מעצרו בשנת 2003 היא עדות לרדיפות אלה ולדבריו, זמן קצר לאחר שחרורו הוצא נגדו צו מעצר, כך שכיום אין לו כל אפשרות לחזור לטורקיה ואף אם לא נשקפת לו סכנת חיים, הרי וודאי קיים חשש כי ייכלא לשנים רבות. בדיון שנערך בפנינו, הוסיף בא כוח המערער, כי בשנת 1999 המערער לא חזר לטורקיה מרצונו, כי אם גורש על ידי רשויות המדינה. מנגד, סובר המשיב, כי לא קמה במקרה דנן עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בסיכומים שהוגשו מטעמו, שטח המשיב בפרוטרוט את כל מנגנון הטיפול בבקשות לקבלת מקלט מדיני במדינת ישראל. מן הסיכומים עולה, כי עיקר תהליך הבדיקה של הפניות למשיב, מתבצע בידי נציבות האו"ם, בהיותה גוף מקצועי, בעל מכשירים ומקורות מידע המאפשרים לבחון בצורה מקיפה ומעמיקה את עובדות המקרים הבאים בפניה. בדיקה זו כוללת ראיונות, בדיקת מידע רלוונטי הנוגע למבקש וכן בחינת קיומה של עילה לקבלת מקלט על פי אמנת ז'נבה. לאור מומחיותה של הנציבות והכלים שברשותה, המלצותיה מתקבלות דרך כלל על ידי הרשויות בישראל, ואולם בדיקת הבקשה לא מסתיימת בכך. ההמלצות נבחנות לגופן בוועדה המייעצת ובשלב הבא, מוגשות יחד עם כלל החומרים והטענות, לאישור המשיב. מעבר לכך, גם לאחר קבלת ההחלטה הסופית, ניתן לקיים הליך של עיון חוזר בה. לצורך התיאום בין כלל הרשויות האמונות על בחינת הבקשות, אף נקבע על ידי היועץ המשפטי לממשלה "נוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל". לטענת המשיב, במקרה שלפנינו בוצעה בדיקה יסודית של כלל הנסיבות הרלוונטיות, ועל כן התוצאה אליה הגיע המשיב היא מבוססת וראויה. ראשית, ניתן ללמוד על מניעי המערער מן העובדה, כי הוא הגיע לראשונה לישראל כבר שנת 1996, חזר לטורקיה מרצונו החופשי בשנת 1999 לתקופה של שמונה חודשים, ואולם פנה לנציבות בבקשה לקבלת מקלט, רק בשנת 2003. כמו כן, מצביע המשיב על הפגמים הרבים שנמצאו במהימנות גרסתו של המערער. ראשית, המערער התקשה להבחין בין ארגונים פוליטיים שונים בטורקיה, אליהם הוא השתייך לדבריו. כך, טען המערער כי במסגרת פעילותו הפוליטית, הוא היה חבר בארגון HADEP ששמו שונה ל-KADEK ומעולם לא היה חבר בארגון PKK. ואולם למעשה, דווקא שמו של ארגון ה-PKK שונה ל-KADEK, כאשר בין פעילותה של HADEP ל-KADEK קיימים הבדלים מהותיים ואין זה סביר שמי שטוען כי הוא מעורב בפוליטיקה הכורדית יעשה טעות זו. כמו כן, גם אם המערער השתייך לארגון HADEP עד שנת 1996, טענתו כי הוא נרדף בשל כך על ידי שלטונות טורקיה אינה מתיישבת עם נתוני הנציבות, לפיהם בשנים האחרונות לא מתבצעת בטורקיה רדיפה אחרי חברים בארגון זה. נוסף על כך, המערער העיד כי בשל חברותו ב-HADEP הוא הואשם בפעילות טרוריסטית, אך על פי דברי הנציבות, הארגון כלל אינו עוסק בפעילות מסוג זה. מלבד זאת מטעים המשיב, כי גם אם עומד ותלוי כנגדו כיום צו מעצר, אין מתחייב מכך שהמניע לצו הוא רדיפה על רקע פוליטי וטענה זו נכונה גם לגבי מעצרו בטורקיה בשנת 2003. בתגובה לטענת המערער, כי הנציבות לא העניקה משקל מספיק למסמך המעיד על חברותו במפלגת DEHAP, מסתמך המשיב על תשובת נציבות האו"ם והודעת הוועדה המייעצת אשר קובעות, כי אין במסמך זה כדי לשנות מסקנתם וזאת, מאחר וחברות במפלגה זו איננה מעידה כשלעצמה על רדיפה. לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בהודעות הצדדים ולאחר שמיעת הטיעונים בעל פה בדיון שנערך בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. בית המשפט לעניינים מנהליים, התייחס בפסק דינו, למכלול השיקולים שהובילו את המשיב לדחות את בקשת המערער ונדרש גם לטיבו של תהליך בדיקת הבקשה על ידי הגופים השונים. לאחר בחינת הדברים מצא בית המשפט, כי החלטת המשיב סבירה ואין מקום לבטלה. גם טענות המערער בפנינו לא מעלות חשש אמיתי לקיומם של פגמים בהליך הבדיקה או בתוצאה אליה הגיע המשיב ומשכך אינן מבססות הצדקה להתערבות במסקנתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. יש להדגיש, כי מן הטיעונים והחומרים שהוצגו בפנינו, עולה מסקנה מוצקה, כי החלטתו של המשיב שלא להעניק למערער מעמד של פליט, היא תוצאה של תהליך בדיקה מקצועי, יסודי ואמין. הבקשה וכל נסיבות המקרה הוצגו בפני שלושה גופים מקצועיים (נציבות האו"ם, הוועדה המייעצת והמשיב עצמו), המוסמכים לבחון את ההצדקה לתת לו מקלט מדיני בישראל. נציבות האו"ם גילתה פגמים במהימנות גרסתו של המערער, ואף התרשמה כי לא נשקפת לו סכנת פגיעה ממשית בחזרתו לטורקיה. חוסר התמצאותו של המערער במפת הארגונים הפוליטיים בטורקיה, הסתירות השונות בגרסתו, הטענה שהוא נרדף בשל השתייכות לארגון אשר למעשה כלל לא מואשם בפעילות טרור, העובדה שבשנת 1999 המערער חזר לביקור בטורקיה מרצונו החופשי, השיפור שחל לאחרונה ביחס למיעוט הכורדי בטורקיה, וכלל הנימוקים הנוספים שפורטו במסמכי נציבות האו"ם, לא נסתרו בערעור והם מספקים תשתית ראייתית איתנה להמלצתה שלא להעניק למערער מקלט מדיני. כאמור, לא זו בלבד אלא שגם הוועדה המייעצת סמכה ידיה על האמור, בטרם נתקבלה החלטתו של המשיב בנדון. באשר למסמך המאשר את חברותו של המערער במפלגת DEHAP, תוכנו נבחן במסגרת ערעור על החלטת המשיב. מלבד הספקות שעלו בדבר האותנטיות של מסמך זה, המערער לא הראה כי חברות במפלגה זו הינה עילה מיידית לרדיפה פוליטית, ולפיכך אין במסמך כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגענו. יצוין, כי אין להידרש לטיעוני המערער בדבר היעדר הגישה לחומרים עליהם מתבססת המלצת נציבות האו"ם. זאת מאחר והטיעונים לא הופיעו בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים, הועלו לראשונה בפנינו, והמערער לא הציג טעם לכך (ע"א 4491/97 ג'ינו נ' האגודה האיטלקית (א.נ.מ.י), פ"ד נג(1) 673, 678 (1999)). מעבר לכך, לאור מכלול הראיות המצביעות על ביצוע מלאכה יסודית של הגופים שהיו אמונים על בחינת בקשת המערער, דין הטענה להידחות גם לגופו של עניין. לאור האמור, לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר קבע כי החלטת המשיב סבירה. סוף דבר, הערעור נדחה. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"א באייר התשס"ט (5.5.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08051070_H13.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il