פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5105/07

לייב קרסניקר נ. המוסד לביטוח לאומי

עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה לדחות בקשת רשות ערעור בנושא קשר סיבתי בין תאונת עבודה לנכות צמיתה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 23/07/2007 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5105/07 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה ביטוח לאומי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה לדחות בקשת רשות ערעור בנושא קשר סיבתי בין תאונת עבודה לנכות צמיתה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5105/07

לייב קרסניקר נ. המוסד לביטוח לאומי

עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה לדחות בקשת רשות ערעור בנושא קשר סיבתי בין תאונת עבודה לנכות צמיתה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר נפגע בתאונת עבודה וביקש להכיר בקשר סיבתי בין התאונה לנכותו הצמיתה. ועדה רפואית ראשונה קבעה נכות זמנית, אך ועדות מאוחרות שללו את הקשר הסיבתי לנכות צמיתה. העותר ערער לבית הדין האזורי ולאחר מכן ביקש רשות ערעור לבית הדין הארצי, אך נדחה. בעתירתו לבג"ץ טען העותר כי הקביעה הראשונית בדבר הקשר הסיבתי היא סופית ולא ניתן לשנותה. בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי החלטת ועדה רפואית הקובעת נכות זמנית אינה מונעת מוועדה מאוחרת לבחון מחדש את הקשר הסיבתי לצורך קביעת נכות צמיתה. בית המשפט הדגיש כי אין עילה להתערב בהחלטות בתי הדין לעבודה בהעדר טעות משפטית מהותית.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • לייב קרסניקר

נתבעים

  • המוסד לביטוח לאומי

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הוועדה הרפואית הראשונה קבעה ממצא חלוט בדבר קשר סיבתי בין התאונה לנכות.
  • לא ניתן לשנות קביעה בדבר קשר סיבתי בהליכים מאוחרים.
  • הקשר הסיבתי הוא עניין סטטי שאינו משתנה בחלוף הזמן.
  • השאלה המשפטית חורגת מעניינו האישי של העותר ובעלת השלכות ציבוריות.
טיעוני ההגנה
  • החלטת הוועדה הראשונה עסקה בנכות זמנית בלבד ולא קבעה ממצאים סופיים לעניין נכות צמיתה.
  • הוועדות הרפואיות המאוחרות לא מצאו בסיס רפואי לקשר סיבתי.
  • אין עילה להתערבות בג"ץ בפסק דין של בית הדין לעבודה בהעדר טעות משפטית מהותית.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קביעת קשר סיבתי בנכות זמנית מחייבת גם לעניין נכות צמיתה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטות הוועדות הרפואיות לעררים ששללו קשר סיבתי.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • חוות דעת רפואיות פרטיות שהגיש העותר.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ברע 392-06
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה

תגיות נושא

  • ביטוח לאומי
  • נפגעי עבודה
  • ועדה רפואית
  • קשר סיבתי
  • נכות

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 5105/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5105/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: לייב קרסניקר נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. בפני עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ברע 392-06), אשר דחה את בקשת העותר למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (בל 6925/05), בו נדחה ערעורו של העותר על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה). 2. העותר נפגע בתאונת עבודה בכף ידו השמאלית. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 21.12.000 קבעה כי מתקיים לכאורה קשר סיבתי בין הפגיעה בכף ידו של העותר לנזק שנגרם לאצבעות 2 ו-3 בכף ידו, ומשכך קבעה לעותר נכות זמנית. ביום 25.11.01 התכנסה ועדה רפואית לעררים נוספת אשר מונתה במסגרת הליך החמרה. הוועדה האמורה התבקשה, בין היתר, לנתח את קביעת הוועדה הראשונה מיום 21.12.00 ולהחליט מחדש בסוגיית הקשר הסיבתי. 3. משקבעה הוועדה החדשה, לאחר שלוש ישיבות, כי לא מתקיים קשר סיבתי כאמור בין הפגיעה לנכות, פנה העותר לבית הדין האזורי וערער על החלטה זו. לשיטתו של העותר, משקבעה הוועדה הרפואית הראשונה ממצאים בעניין הקשר הסיבתי בין הפגיעה לנכות, לא ניתן לשנות קביעה זו בהליכים נוספים בפני ועדה רפואית אחרת. ערעורו של העותר נדחה, ומשכך פנה העותר בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור של העותר וקבע כי, אכן, הלכה היא כי דרך כלל אין מערערים אחר קביעת קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה, שנקבע על-ידי ועדה רפואית קודמת. עם זאת, בית הדין פירש הלכה זו כחלה על מצבים בהם קביעת הוועדה הרפואית לעררים הינה קביעה סופית. לא כך הוא, כאשר הקביעה בעניין זה היא זמנית, ובנסיבות כאלה אין להסיק ממנה בהכרח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה, לבין קיומה של נכות צמיתה. במקרה זה, הוועדה הרפואית הראשונה קבעה לעותר נכות זמנית בלבד בשל החמרה זמנית, ולא קבעה ממצאים לענין קשר סיבתי לנכותו הצמיתה של העותר. הוועדה הראשונה לא נימקה את החלטתה, ואילו הועדות הרפואיות לעררים בשלוש ישיבות בהרכבים שונים לא מצאו כל בסיס רפואי לקיום קשר סיבתי בין תאונת העבודה למחלה ממנה סובל העותר. לאור כל אלה, דחה בית הדין את הבקשה, תוך שהופנתה תשומת ליבו של העותר לכך שהוא יכול להגיש תביעה חדשה למוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית, בהבדל מענף נפגעי עבודה. 4. על החלטתו זו של בית הדין הארצי הגיש העותר את העתירה שבפנינו. בעתירתו, הוא חוזר על טענותיו בפני בית הדין הארצי, לפיהן שגתה הוועדה הרפואית המאוחרת בהעלותה את שאלת הקשר הסיבתי מחדש. לשיטתו, הוועדה הרפואית הראשונה, אכן, לא קבעה ממצאים סופיים, אך אי-סופיות זו עסקה רק בשאלת אחוזי נכותו הקבועה של העותר. בכל הקשור לשאלת הקשר הסיבתי, קבעה הוועדה הראשונה ממצא חלוט עליו המשיב לא ערער, ומשכך אין להרהר אחריו בוועדות מאוחרות; זאת, מעצם אופיו של הקשר הסיבתי כעניין סטטי שאינו משתנה בחלוף הזמן. העותר מוסיף עוד, כי משקבעה הוועדה ממצא בעניין הקשר הסיבתי לעניין נכות זמנית, אף אם מחמת ספק, מחייב הוא אף לעניין נכותו הקבועה. לבסוף, מבקש העותר לחזק את ממצאיה של הוועדה הרפואית המקורית על-ידי הבאתן של חוות דעת רפואיות התומכות לשיטתו במסקנה האמורה, תוך תקיפת קביעות הוועדה הרפואית המאוחרת, ששללה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לנזק. עוד טוען העותר כי השאלה אותה הוא מעלה חורגת מעניינו האישי, והיא מעניינו של ציבור רחב של נפגעים, ומשכך, השלכותיה עקרוניות ונרחבות, ומצדיקות התערבות בית משפט זה. 5. דין העתירה להידחות. כלל הוא כי, בית משפט זה לא יתערב בפסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא אם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, וכאשר הצדק מחייב זאת (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673 (1986); בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נא(2) 63, 88 (1997); בג"ץ 3400/98 בן עזרא נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון כרך נד, 908 (1998)). במקרה שלפנינו לא נפלה טעות משפטית בהחלטת בית הדין, המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. נסיבות העניין גם אינן מצביעות על תוצאה הגורמת אי צדק לעותר. העותר לא השכיל לבסס את טענתו כי המקרה הנדון חורג מגדר עניינו האישי, וכי הוא טומן בחובו השלכות רחבות היקף; מעבר לכך, גם לגופו של עניין, נראה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטה נשוא העתירה, ולא כל שכן טעות מהותית שיש בה כדי לגרום אי צדק לעותר. החלטת ועדה רפואית הקובעת נכות זמנית כפופה, מעצם טיבה, לשינוי בידי ועדה מאוחרת הפוסקת בענין נכות צמיתה. כאשר הנתונים הצריכים לענין מתקבעים לכדי מצב של קבע, ממילא כל השאלות, לרבות שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה נותרות פתוחות עד להכרעה סופית בענין הנכות הצמיתה. 6. משכך, דין העתירה להידחות על הסף. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסיקת הוצאות. ניתן היום, ח' באב התשס"ז (23.7.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07051050_R02.doc המ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il