מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 5102/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5102/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) מיום 1.7.2010 לפסול עצמו מלדון בת"פ 2/09 תאריך הישיבה: ט"ו באב התש"ע (26.7.2010) בשם המערערת: עו"ד יאיר חמודות; עו"ד אור לרנר בשם המשיב: עו"ד ג'אבר ג'ברין פסק-דין לפניי ערעור מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) מיום 1.7.2010, לפסול עצמו מלדון בת"פ 2/09. 1. כנגד המשיב בערעור זה הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת המייחס לו שורה של עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ופקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), ביניהן עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, עבירת גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין וסעיף 64 לפקודת התעבורה ועבירת סיכון חיים אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. כתב האישום הוגש בעקבות תאונת דרכים קטלנית בה נהרג דרור פניאס ז"ל (להלן: המנוח) ונפצעו מעורבים נוספים, כתוצאה מהתנגשות הרכב בו נהג המשיב במכוניתו של המנוח אשר הובילה להתנגשויות נוספות. ביום 27.4.2009 כפר המשיב במיוחס לו, והתיק נקבע להוכחות. 2. ביום 18.5.2009 הודיע הסנגור לבית המשפט כי הצדדים מנהלים ביניהם משא-ומתן במטרה לגבש הסדר טיעון, ולפיכך ביקש לדחות את ניהול ההוכחות. בית המשפט נעתר לבקשה ונקבע דיון תזכורת. ביום 30.6.2009 הודיע הסנגור לבית המשפט כי הצדדים מתקשים להגיע להסכמה בכל הנוגע לחלק הראשון של כתב האישום אשר כולל את תיאור העובדות מהן עולה כי המשיב ביצע, לכאורה, עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. בית המשפט הציע לצדדים להשאיר במסגרת הסדר הטיעון את החלק הראשון להכרעתו, אך הצדדים השיבו בשלילה. בעקבות זאת, נקבע התיק לשמיעת הוכחות. 3. ביום 29.10.2009 נערך דיון הוכחות במסגרתו העידו שלוש עדות מטעם התביעה בנוגע לצורת הנהיגה של המשיב עובר להתרחשות התאונה. בין אותן עדות היתה גם עדה שהוטסה במיוחד לצורך מתן העדות ממקום מגוריה בארצות הברית. מפאת חששן של העדות, העדויות נשמעו בדלתיים סגורות. ביום 30.11.2009 נערכה ישיבת הוכחות שנייה ובמהלכה נשמעה עדות של עד תביעה נוסף. באותו מועד, לאחר שמיעת העדות הנזכרת, כינס בית המשפט את באי-כוח הצדדים בלשכתו. באי-כוח הצדדים עדכנו את בית המשפט באפשרויות השונות שנדונו ביניהם בנוגע להסדר הטיעון, והנוכחים בדיון, לרבות השופט, התייחסו לעדויות שנשמעו עד כה. בא-כוח המדינה הסביר כי הוצע למשיב הסדר טיעון במסגרתו יוגש כתב אישום מתוקן שלא יכלול את סעיף ההריגה, ובית המשפט הביע דעתו כי מדובר בהסדר כדאי. לצד זאת, ציין בית המשפט כי הרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה על פי רוב גוררת עונש מאסר בפועל. כעבור שעה, הודיעו באי-כוח הצדדים לבית המשפט כי לאחר שנועצו בגורמים הרלוונטיים, הגיעו להסכמה על הסדר שבמסגרתו ימחקו מכתב האישום הסעיפים המייחסים למשיב עבירות של הריגה, חבלה חמורה ומעשה פזיזות תוך נהיגה ברכב, ויוותרו על כנם הסעיפים המייחסים לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, גרם מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש ובחוסר זהירות, גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות ונהיגה במהירות העולה על המותר. כמו כן, הוסכם כי תיאור העובדות בכתב האישום ישונה כך שלא יצוין כי המשיב התחרה בנהג רכב אחר, אלא כי המשיב נסע במקביל לרכב אחר. בא-כוח המשיב הסביר למרשו את ההסדר המוצע, כתב האישום תורגם עבורו במלואו לערבית על ידי עורך דין אחר שנכח במקום, ואז הודה המשיב בכתב האישום המתוקן והורשע על סמך הודאתו. לאחר מכן, התבקש תסקיר שירות מבחן ונקבע מועד לשמיעת טיעונים לעונש. 4. ביום 13.4.2010 העידו לעונש מטעם התביעה אדם שנפצע אנושות בתאונה וכן קרובי משפחה של המנוח. מטעם ההגנה העידה אמו של המשיב. באי-כוח הצדדים טענו לעניין העונש וגם המשיב נשא דברים באולם. שימוע גזר הדין נקבע ליום 2.6.2010. אולם באותו מועד, בטרם שומע גזר הדין, הודיע הסנגור לבית המשפט כי מרשו מעוניין לחזור בו מהסדר הטיעון. זאת, מכיוון שלטענתו, תנאי הסדר הטיעון לא הוסברו לו כיאות והוא איבד אמון בסנגורו. בא-כוח המדינה, מצדו, התנגד לבקשה אותה ראה כמשוללת כל טעם ויסוד. בהחלטתו מיום 6.6.2010, נעתר בית המשפט לבקשתו של המשיב לחזור בו מהודאתו וכן לבקשתו לפטור את הסנגור מהמשך ייצוגו במשפט. השופט כתילי אמנם דחה את טענותיו העובדתיות של המשיב וקבע כי הוא הביע את הסכמתו המלאה לכל אחד מפרטי כתב האישום המתוקן לאחר שזה הוקרא לו בערבית והוסבר לו לפרטיו, אך למען מראית פני הצדק, ניאות לקבל את הבקשה. אשר על כן, בוטל כתב האישום המתוקן וביום 9.6.2010 הוגש לבית המשפט הנוסח המקורי של כתב האישום. באותו מועד ביקשה התביעה מבית המשפט להוסיף עדי תביעה, וסנגורו החדש של המשיב ביקש להעניק לו שהות ללמוד את חומר הראיות. 5. בפתח הדיון הבא, שנערך ביום 16.6.2010, ביקש המשיב מבית המשפט לפסול את עצמו מלדון בתיק. בבקשה נטען כי מראית פני הצדק מחייבת את העברת התיק לדיון בפני שופט אחר. זאת, מכיוון שבית המשפט היה מעורב בהצעות שהועלו לגיבוש הסדר טיעון - ואף הביע עמדה לפיה הרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה צפויה לגרור בעקבותיה עונש של מאסר בפועל - ומכיוון שבית המשפט שמע טיעונים לעונש ועיין בתסקיר המבחן ובגיליון הרשעות התעבורה של המערער. בא-כוח המדינה התנגד לבקשה בטענה שבית המשפט מעולם לא הביע את דעתו לעניין סיכויי ההרשעה בתיק. כמו כן, נטען כי החלטתו של בית המשפט לאפשר למשיב לחזור בו מההודאה מצביעה, כשלעצמה, על כך שאין כל חשש למשוא פנים בניהול ההליך. באשר למעורבותו של בית המשפט במאמצים לקראת גיבוש הסדר הטיעון והתבטאויותיו בעניין רמת הענישה, השיב בא-כוח המדינה כי בית המשפט התייחס אך למדיניות הענישה הכללית ולא לענייננו הספציפי של המשיב, ולפיכך אין בדברים שנאמרו עילה לפסילתו. בא-כוח המדינה הוסיף וטען כי להתרשמותו תכליתה האמיתית של בקשת הפסלות היא לעכב את ההליך. 6. בהחלטתו מיום 11.7.2010, פסל עצמו בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו של המשיב. בהחלטה ציין השופט כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי שכן עילת הפסלות הנטענת קמה, לכאורה, במועד שבו חזר בו המשיב מהודאתו (2.6.2010), ואילו טענת הפסלות הועלתה לראשונה ביום 16.6.2010. כמו כן, הובהר כי ככל שבקשת הפסלות נובעת ממעורבותו של השופט בניסיונות לגבש הסדר הטיעון או מהתבטאויותיו ביחס לענישה המקובלת, הרי שהמועד להעלותה היה בסמוך לאותן התרחשויות. יתר על כן, ולגופן של הטענות, קבע בית המשפט כי נוכח ההלכות שנקבעו בפסיקה בנוגע לכל אחת מטענותיו של המשיב, אין בבקשה ממש גם מהבחינה המהותית. אף על פי כן, החליט בית המשפט לפסול את עצמו למען מראית פני הצדק וכדי לשלול כל צל של ספק וכל תחושה סובייקטיבית של המשיב בדבר משוא פנים. 7. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני במסגרתו טוענת המדינה כי שגה בית המשפט בהחלטתו לפסול עצמו. לטענתה, משנקבע כי לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, לא היתה הצדקה לפסילת המותב. המדינה מפנה בערעורה להלכה שנקבעה בפסיקתו של בית משפט זה לפיה "הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן" (ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן דוד פ"ד נא(4), 673, 677 (1997)), וטוענת כי אף על פי שראוי לתת משקל להחלטת השופט לפסול את עצמו, במקרה דנן ישנה הצדקה להתערבותו של בית משפט זה. זאת, נוכח המשקל המופרז שניתן בהחלטת הפסלות לשיקולים בדבר מראית פני הצדק ולחששותיו הסובייקטיביים של המשיב, ובהתחשב בשיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי שבהמשך שמיעת המשפט בפני אותו מותב. לבסוף, מזכירה המדינה כי בית המשפט כבר שמע ארבעה עדים, ובתוכם עדה מרכזית שהוטסה ארצה במיוחד לצורך מתן העדות. המדינה מציינת כי שלוש עדות התביעה שעדותן נשמעה ביום 29.10.2009, אינן בעלות אינטרס מיוחד בהתנהלות ההליך והן אף ביקשו להעיד בדלתיים סגורות מפאת חששן. לפיכך, סבורה היא כי העברת התיק לשופט אחר עלולה לחבל בהמשך המשפט. כנגד טענות המדינה, טען המשיב בדיון שנערך בפניי, כי החלטתו של בית המשפט קמא לפסול את עצמו הינה ראויה בנסיבות העניין. לדבריו, התבטאותו של השופט בנוגע לעונש הצפוי לא היתה כללית, אלא נגעה ישירות לעניינו. לגרסתו, נאמר לצדדים במפורש: "אם זה סיכון חיי אדם, תשכחו מעבודות שירות". כמו כן, טען סנגורו של המשיב כי בית המשפט חשף בפני הצדדים את התרשמותו העמוקה ממהימנותה של אחת העדות שנשמעו, ואף ציין תוך זיקה לדברים שאמרה העדה כי קיימת תופעה פסולה של צעירים הנוהגים בפראות. בנוסף, סבור בא כוח המשיב כי המשך ניהול ההליך בפני השופט כתילי בסיטואציה הנוכחית, לאחר שהאחרון כבר החליט לפסול את עצמו, יצור אצל הנאשם תחושה קשה של עיוות דין. בשולי הדברים צוין, כי בין בית המשפט לבין סנגורו הקודם של המשיב נוצרה מערכת יחסים עכורה, ונטען כי עובדה זו, בהצטרפה ליתר הטענות שהוזכרו, מחזקת את ההצדקה להחלטתו של בית המשפט לפסול עצמו. 8. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי ושמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה קביעותיו של בית המשפט קמא - כי נסיבות המקרה אינן מקימות עילה לפסלות שופט - בדין יסודן, ומשכך שגה בית המשפט קמא כשהחליט לפסול עצמו חרף העדרה של עילת פסלות מוכרת. משנקבע כי אין בטענת הפסלות שהעלה המשיב ממש, הרי שלא היתה כל הצדקה לפסילת המותב. בהקשר זה כבר נפסק כי "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק', ככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלית טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)), וכן נפסק כי "אין להעדיף את מראית פני הצדק על עשיית צדק" (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 627 (1994)). די בכך על מנת לקבל את הערעור. מעבר לנדרש יצוין, כי גם בטענות המשיב, אשר הושמעו לראשונה בדיון שנערך בפניי ביום 26.7.2010, אין כדי להצדיק את פסילת המותב. ואפרט. 9. ראשית, באשר לטענות המשיב בדבר מעורבותו של בית המשפט בגיבוש הסדר הטיעון והתבטאויותיו בהקשר זה, הלכה היא כי ככלל אין בעצם ההצעה של בית המשפט לגיבוש הסדר טיעון ואף במעורבות בנושא הסדר הטיעון כדי להביא לפסילתו. כן נפסק כי ככלל התבטאויות של בית המשפט במסגרת ניהול ההליך, לרבות התבטאויות שנאמרו על ידו במהלך ניסיונות לסייע לגיבוש הסדר טיעון, אינן מקימות עילה לפסילתו של המותב מלישב בדין. עילת פסלות תקום רק באותם מקרים נדירים בהם יש בניסיונותיו של בית המשפט להניע את הצדדים לגבש הסדר טיעון, כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 3541/05 דקל פלסטיק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.5.2005); ע"פ 3551/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.4.2002); ע"פ 2356/07 דוד גונצר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.2007); ע"פ 964/10 ניסים חלידו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.2.2010); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 181 (2006)). במקרה דנן, התשתית העובדתית שהונחה בפניי אינה מאפשרת לקבוע כי ההתבטאויות שמייחס הסנגור לבית המשפט אכן נאמרו על ידו. במצב דברים זה, אין לי אלא להסתמך על החלטת בית המשפט קמא נוכח החזקה לפיה התשתית העובדתית אותה תיאר השופט בהחלטתו היא המשקפת את המציאות (ראו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599 (1999); מרזל, בעמ' 90-87). בית המשפט קמא קבע בהחלטת הפסלות כי אין בדברים שנאמרו על ידו משום הבעת דעה לחובתו של המשיב או חריצת עמדה באשר לעונש הצפוי לו. על פי הנמקתו, התבטאויותיו עסקו אך במדיניות הענישה הכללית בעבירות מהסוג המיוחס למשיב בכתב האישום המתוקן. בנסיבות אלו, אין בדברים שנאמרו כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. יתר על כן, צדק בית המשפט קמא כשקבע בהחלטתו כי בנסיבות בהן מתוקן כתב אישום במסגרת הסדר טיעון, הרי זה מחובתו של בית המשפט לוודא כי הנאשם מודע למיוחס לו בכתב האישום המתוקן ואינו מקבל על עצמו את ההסדר מתוך ציפייה בלתי מבוססת בנוגע לעונש שיוטל עליו. 10. שנית, ובאשר לטענה לפיה בסיטואציה שנוצרה החזרת התיק לשמיעה בפני השופט כתילי תיצור אצל המשיב תחושה קשה של עיוות דין, הרי שהלכה היא כי אין בתחושתו הסובייקטיבית של המערער, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת שופט. תחת זאת, יש לבחון האם מבחינה אובייקטיבית קיים חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות המקרה הקונקרטיות (ראו: ע"פ 1623/08 אלירן דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008); ע"פ 10663/07 שלמה איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.2008)). בנסיבות המקרה דנן, חרף תחושתו של המערער, אין יסוד להניח כי בית המשפט אינו מסוגל לדון בתיק באובייקטיביות הנדרשת. זאת ועוד, במסגרת דיון בערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט, אמנם ראוי לייחס משקל רב לעמדתו של בית המשפט ולהערכתו בדבר יכולתו להמשיך ולדון בעניין המובא לפניו - וזאת במיוחד באותם מקרים בהם החליט בית המשפט לפסול עצמו (ראו למשל: 1816/90 גרשוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 781, 783 (1990); מרזל, בעמ' 355-354). עם זאת, במקרה דנן ציין השופט עצמו בהתייחסו לבקשת הפסלות כי "בנסיבות העניין לא מתקיימת כל עילה לפסלות שופט" וכי "אין חשש למשוא פנים מצדי בהמשך ניהול ההליך". בנסיבות אלו, אין כל הצדקה אובייקטיבית לתחושה הקשה לה טוען הסנגור. 11. שלישית, ובעניין טענותיו של המשיב בדבר מערכת היחסים העכורה שנוצרה בין סנגורו הקודם לבין בית המשפט, הלכה היא כי חילופי דברים קשים בין בית המשפט לבאי-כוחם של הצדדים, מהווים לעיתים חלק מניהול המשפט ואין בהם, לעצמם, כדי להקים עילת פסלות (ע"פ 6288/08 גן הזית אירועים וכנסים בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז (לא פורסם, 23.10.2008); ע"פ 620/10 בן מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2010)). בנסיבות העניין, גם אם הטיח בית המשפט דברים קשים בסנגור, וטענה זו לא הוכחה בפניי, אין בכך כדי להקים עילה לפסלות השופט. זאת, בין היתר בהתחשב בכך שהביקורת, ככל שזו נאמרה, כוונה כנגד הסנגור ולא כנגד המשיב ונוכח העובדה שבינתיים ראה המשיב לשכור את שירותיו של סנגור חדש. נוכח כל האמור לעיל - ובהתחשב במועד ובשלב הדיוני שבו הועלתה טענת הפסלות לראשונה ובמשאבים שכבר הושקעו בהליך - הערעור מתקבל. התיק יוחזר להמשך שמיעת הוכחות בפני השופט כתילי. ניתן היום, כ"ט באב התש"ע (9.8.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10051020_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il