הסניגוריה הציבורית נ. היועמ"ש

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5099/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: הסניגוריה הציבורית נ ג ד המשיבים: 1. היועמ"ש 2. משטרת ישראל - חטיבת התביעות עתירה למתן צו תנאי תאריך הישיבה: ג' בחשון התשפ"א (21.10.2020) בשם העותרת: עו"ד אלקנה לייסט; עו"ד גבריאל פורט; עו"ד מיכל רובינשטיין בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט; עו"ד יונתן קרמר פסק-דין המשנה לנשיאה נ' הנדל: במוקד העתירה ניצבת הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.3042 "נוהל והנחיות להפעלת סימן א'1 בפרק ד' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 – 'הסדר מותנה'" (3.1.2019) (להלן: הנחיית היועץ). 1. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב-2012 (להלן: תיקון 66), שם קץ לבחירה הבינארית שעמדה לפני כן לפני רשויות התביעה – העמדה לדין, או סגירת התיק – ופתח לפניהן דרך שלישית: סגירת התיק "בעילה של 'סגירה בהסדר'". על פי סעיף 67א(ב) לחוק סדר הפלילי, "ראה תובע כי קיימות ראיות מספיקות לאישום בעבירה, רשאי הוא, על אף האמור בסעיף 62(א), שלא להעמיד חשוד לדין, ולהציע לו הסדר [...] אם ראה כי נסיבות העניין בכללותן מתאימות לאי-העמדה לדין נוכח עריכת ההסדר ומילוי תנאיו" (סעיף 67א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי). מסלול ההסדר (להלן: הסדר מותנה) מאפשר, אפוא, לתובע להימנע מהגשת כתב אישום, "אם יודה החשוד בעובדות המהוות את העבירה המפורטות בהסדר ויקיים את התנאים שיפורטו בו" (סעיף 67ב(א) לחוק סדר הדין הפלילי; לפירוט התנאים שניתן לכלול בהסדר, ראו סעיף 67ג(א)). זאת, ככלל, "בעבירה מסוג חטא או עוון, או בעבירה מסוג פשע המנויה בתוספת השישית" (סעיף 67א(ג) לחוק), ובכפוף לשני תנאי סף: (1) "העונש המתאים לחשוד, לדעת התובע [...] אינו כולל מאסר בפועל" (סעיף 67א(ד)(1) לחוק); (2) העדר רישום פלילי "בחמש השנים שלפני ביצוע העבירה נושא ההסדר", והעדר "חקירות או משפטים פליליים תלויים ועומדים [...] שאינם חלק מההסדר" (סעיף 67א(ד)(2) לחוק). למסלול החדש תכלית כפולה. מן הצד האחד, הוא – "יעשיר את 'ארגז הכלים' העומד לרשות התביעה, ויאפשר התאמה טובה יותר בין חומרת העבירה ונסיבות ביצועה לבין חומרת התגובה החברתית המופעלת נגד העבריין. לצד זאת, הסדר זה יאפשר גם את הרחבת האכיפה על תיקים פליליים שכיום נסגרים מחוסר עניין לציבור, בין מאחר שאינם מצדיקים סנקציה פלילית ובין בשל אילוצי כוח אדם וזמן שיפוטי" (דברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 61) (הסדר לסגירת תיק מותנית), התשס"ט-2008, ה"ח הממשלה 210; להלן: הצעת תיקון 66). 2. בהתאם לסעיף 6(א) לתיקון 66 – שפורסם ברשומות ביום 2.8.2012 (ס"ח 599) – "תחילתו של חוק זה תשעה חודשים מיום פרסומו" (ברוח זו, סעיף 6(ב) הוסיף כי ראשון הדיווחים שעל רשויות התביעה להגיש לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת באשר ליישום החוק, יוגש ביום 1.3.2014). עם זאת, על רקע חששות שהועלו בנוגע להיערכות רשויות התביעה השונות, נקבע, במקביל, בסעיף 67י לחוק סדר הדין הפלילי, כי – "רשות תביעה רשאית להחיל את הוראות סימן זה לעניין סוגי עבירות ובתנאים, כפי שתקבע בהנחיות באישור היועץ המשפטי לממשלה; הנחיות כאמור יפורסמו לציבור". בחודש מאי 2013 פורסמה, אפוא, הנחיית היועץ שבמוקד ההליך דנן – ובה רשימת העבירות שלגביהן ניתן יהיה לערוך הסדרים מותנים. נספח א' להנחיה מנה שורת עבירות שבטיפול הפרקליטות, אך נספח ב' להנחיה – שנועד להסדיר את "העבירות שלגביהן רשאית התביעה המשטרתית להחיל הסדר מותנה" – נותר ריק. רק בחודש מרץ 2016 נפתחו שערי ההסדר המותנה לפני חשודים שעניינם טופל על ידי התביעה המשטרתית. במועד זה עודכנה הנחיית היועץ, ונקבע, בנספח ב' לה, כי התביעה המשטרתית תוכל לערוך הסדרים מותנים בשלושה סוגי עבירות, ובלבד שהן בוצעו מיום 1.3.2016 ואילך. זאת, לצד תיקון נספח א', כך שהפרקליטות תוכל לערוך הסדר מותנה לגבי כלל עבירות העוון "המנויות בתוספת ראשונה א' לחוק סדר הדין הפלילי", ללא קשר למועד ביצוען. בעדכון נוסף של ההנחיה, מיום 6.9.2017, התווספו לרשימה שבנספח ב' תשעה סוגים נוספים של עבירות – בכפוף לכך שבוצעו מיום 1.1.2017 – ונקבע, במבט צופה פני עתיד, כי "התביעה המשטרתית רשאית לערוך הסדרים מותנים בכל עבירות העוון שבטיפולה, אשר בוצעו מיום [...] 1 בינואר 2019". ברוח זו, נקבע בגרסתה הנוכחית של הנחיית היועץ, כי, ככלל, "התביעה המשטרתית רשאית לערוך הסדרים מותנים בכל עבירות העוון שבטיפולה, אשר בוצעו מיום [...] 1 בינואר 2019" (אם כי, המועדים שנקבעו בגרסאות הקודמות לגבי 12 העבירות ה"ותיקות" (קרי, 1.3.2016 ביחס ל-3 העבירות הראשונות, ו-1.1.2017 ביחס ליתר), נותרו בעינם. 3. מכאן העתירה שלפנינו, המופנית – לדברי העותרת (להלן גם: הסניגוריה הציבורית) – "נגד 9 מילים בהנחיית היועץ [...] ואלו הן: 'אשר בוצעו מיום כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019)". לטענת הסניגוריה הציבורית, מועדי התחולה המאוחרים שנקבעו בהנחיה עומדים בניגוד מובהק לכוונת המחוקק – כפי שהתגלתה בהליכי חקיקת תיקון 66 – ופוגעים בעקרון הפרדת הרשויות. זאת ועוד, בשים לב לכך שמרבית התיקים העשויים לבוא בגדרי ההסדר המותנה מטופלים על ידי התביעה המשטרתית, התחולה המאוחרת לגביה חותרת תחת תכליות תיקון 66: היא פוגעת בזכותם של חשודים "לתיוג מידתי בגין מעשיהם", ומכבידה לשווא על המערכת המשפטית. במישור אחר, העותרת תוקפת את אלמנט ה"פרוספקטיביות" של מועדי התחולה שנקבעו בהנחיית היועץ. לשיטתה, הן עקרונות יסוד של הדין הפלילי, הן עקרונות של המשפט המינהלי, והן ההסדר שהחילה הנחיית היועץ על עבירות שבטיפול הפרקליטות, תומכים בהחלה אקטיבית של המועדים. משמע, לאפשר לתביעה המשטרתית לערוך הסדר מותנה בכל תיק שנותר תלוי ועומד במועד הקובע, ללא קשר למועד ביצוע העבירה. לצד טענות אלה, הסניגוריה הציבורית גורסת כי הנחיית היועץ מפלה, ופוגעת דווקא באלה שראוי היה להקל בעניינם: כך, אם שוטר ואזרח ביצעו עבירת עוון זהה ביום 31.12.2018, סגירה בהסדר תישקל רק לגבי השוטר – שעניינו נבחן על ידי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים – ולא לגבי האזרח, המצוי בטיפול התביעה המשטרתית. באופן דומה, אדם שביצע ביום 31.12.2018 עבירת עוון קלה יחסית, המצויה בטיפול התביעה המשטרתית, לא ייהנה מחלופת ההסדר המותנה – אף שזו תישקל ביחס לעמיתו, שביצע באותו יום עבירה חמורה יותר, המצויה בטיפול הפרקליטות. ממד נוסף של הפליה קיים בעניינם של שני בני אדם שביצעו עבירת עוון זהה, המצויה בטיפול התביעה המשטרתית: הסדר מותנה יישקל רק כלפי מי מהם שביצע את מעשיו ביום 1.1.2019, אך לא לגבי רעותו, שביצעה את אותה עבירה יום אחד קודם לכן. מטעמים אלה, ביקשה, כאמור, הסניגוריה הציבורית, לבטל את החלק בהנחיית היועץ המונע ממשטרת ישראל "להחיל באופן אקטיבי וללא כל מגבלת תאריך" את תיקון 66 על מלוא עבירות העוון "המנויות בנספח ב' להנחיה". 4. מנגד, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות בהעדר עילת התערבות בהנחית היועץ. "זאת, בראש ובראשונה, משום שקבלת העתירה משמעה פגיעה בשוויון, ויתרה מכך – ביציבות מערכת המשפט ובאפשרות של נאשמים בפלילים להסתמך על ההסדרים שבאמצעות מופעלת מערכת זו". נקודת המוצא של המשיבים היא כי תיקון 66 יצר "צורך בשינויים משמעותיים ביותר בתפקידה של התביעה", שעה שהחוק העניק לתובעים "סמכות הדומה לסמכות מעין שיפוטית". בהקשר של התביעה המשטרתית – המטפלת במרבית העבירות הבאות בשערי תיקון 66 – נדרשה, אפוא, הקמת "יחידה ארצית להסדרים מותנים", תוך גיוס והכשרה של תובעים, "יצירת מדרג פיקודי, בניית תורת הפעלה [...] הקמת מערכת מחשוב מתאימה [...] ייעוד מתקנים וחדרים מתאימים", ועוד. מטבע הדברים, תהליך זה תובע משאבי תקציב וזמן, ומשום כך הוחלט – על יסוד "עבודת מטה מקיפה", ובמעורבות הדרגים הבכירים – כי תחולת התיקון על התביעה המשטרתית תהיה מדורגת, ותתבצע במספר פעימות, כמתואר לעיל. לדברי המשיבים, הכרעה עקרונית זו עולה בקנה אחד עם סעיף 67י לחוק סדר הפלילי, המשקף – יחד עם הוראות מעבר אחרות שנקבעו בתיקון 66 – הכרה באתגרי היישום הייחודיים של כל רשות תביעה, ובצורך הנגזר בהחלה מדורגת של התיקון. מכל מקום, בנקודת הזמן הנוכחית, אין מקום לשינוי רטרואקטיבי של ההנחיה, משום שהדבר יביא לתוצאות אקראיות, שרירותיות ובלתי עקביות. המשיבים מזכירים כי כבר בחודש ספטמבר 2017 נקבע בהנחיית היועץ שהתביעה המשטרתית תוכל לכרות הסדר מותנה בעבירות העוון שלא נמנו על רשימת 12 העבירות הראשונות, רק אם הן בוצעו מיום 1.1.2019. לדבריהם, פרסום זה "הוביל, בין היתר, להסתמכות של נאשמים שביצעו עבירות" לפני המועד האמור, "וניהלו את ענייניהם על בסיס ההנחה שאף לאחר 1.1.19 לא ניתן יהיה לערוך עמם הסדר מותנה". קבלת גישת העותרת תפגע, אפוא, בעניינם של כ-12,000 בני אדם שביצעו עבירות עוון עובר למועד התחולה, אך ההליכים הפליליים בעניינם כבר הסתיימו, כך שהם לא יוכלו ליהנות עתה מחלופת ההסדר. לדעת המשיבים, זוהי תוצאה העלולה לפגוע "בהוגנותה הנחזית של מערכת המשפט ואף יציבותה", ודי בכך כדי לדחותה על הסף. המשיבים דוחים גם את טענות ההפליה של העותרת, ומזכירים כי ההבחנה בין רשויות התביעה השונות נובעת במישרין מהוראת סעיף 67י לחוק סדר הדין הפלילי, המבטאת הכרה באתגרים הייחודיים הניצבים לפני כל רשות. אכן, הטענה לגבי הטיפול השונה בבני אדם שביצעו עבירות זהות במועדים אחרים מעוררת קושי – אלא שהפתרון שמציעה העותרת טומן בחובו הפליה אחרת, כפי שנאמר לעיל. שעה שכל חלופה שתיבחר כרוכה בשרירותיות מסוימת, אין להתערב בשיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה – לבטח בעיתוי הנוכחי. יתר על כן, ההסדר שאימץ היועץ מבוסס על נתון אובייקטיבי – מועד ביצוע העבירה – בעוד החלופה שמציעה העותרת נותנת משקל מכריע לקצב האקראי של הטיפול בתיק, ולכן פגיעתה בשוויון קשה יותר. המשיבים מסכמים כי הוראות התחולה מנעו הכבדת יתר, שעלולה הייתה להכשיל את יישום החוק – וטוענים כי הן מתבקשות מן ההסדר הקונקרטי שהמחוקק בחר לעגן בסעיף 67י לחוק סדר הדין הפלילי. לצד זאת, ובגדר "למעלה מן הצורך", המשיבים טוענים כי גם "שיקולי עומס והיערכות" – שעודם רלוונטיים, למרות הצמצום במספר התיקים שנותרו תלויים ועומדים – תומכים בדחיית העתירה. לדבריהם, במועד הגשת התגובה השתייכו לקבוצה שבמוקד העתירה – קרי, בני אדם שביצעו עבירות עובר ליום 1.1.2019, וטרם התקבלה בעניינם החלטה – 2,500 איש (להלן: קבוצת המטרה). החלת תיקון 66 לגבי תיקים אלה, תפגע "באופן משמעותי" בתפקוד היחידה המשטרתית הייעודית, הנדרשת להתמודד כעת גם עם אתגרי מגפת הקורונה. 5. בתשובה, הדגישה הסניגוריה הציבורית כי המשיבים לא התכחשו לכך שמנקודת מבט ציבורית כללית "זול יותר" לערוך הסדר מותנה מאשר לקיים הליך פלילי מלא, אלא שהם סבורים שהתמונה שונה לגבי התביעה המשטרתית עצמה. דא עקא, הטענה האחרונה לא הוכחה – וחשוב מכך, אין הצדקה לבחון את הדברים מבעד לפריזמה המצומצמת של רשות תביעה מסוימת. הסניגוריה מוסיפה ותוקפת את טיעון העומס, וטוענת כי דווקא "תפקידי הקורונה" שהושתו על היחידה הייעודית מעידים שאין בתוספת של 2,500 תיקי קבוצת המטרה כדי להשפיע באופן מהותי על תפקודה. מעבר לכך, העותרת סבורה שאין בתגובת המשיבים מענה ממשי לרבות מטענותיה, וכי הנחיית היועץ היא שיוצרת חוסר עקביות, הפוגע ביציבות מערכת המשפט ובהגינותה. הדיון וההתפתחויות בעקבותיו 6. בעקבות הדיון בעתירה, ציינו כי "לדעתנו, ומבלי להביע עמדה ביחס לתוצאה, מתעורר קושי מסוים ביחס לפער הזמנים שבין התאריך שנקבע ביחס לבחינת העבירות ובין מועד החקיקה – כשבע שנים". בנסיבות אלה, סברנו כי "נכון יהיה לשקול אפשרויות שאינן בגדר 'הכל או לא כלום'", והורינו למשיבים להציג נתונים לגבי מספר התיקים הרלוונטיים. כמו כן, הוזכרה "האפשרות לתת חנינה למי שביצע עבירות רלוונטיות לפני התאריך 1.1.2019, ושלא התאפשר לערוך הסדר מותנה בעניינו", והמשיבים התבקשו "לשקול קביעת מדיניות בסוגיה תוך ציון קריטריונים מסוימים, ולו בקווים כלליים". לבסוף, הערנו כי "נכון לשקול הסדרים נוספים שישקפו את התכלית של מתן ביטוי לאורך התקופה [...] ניתן לצפות כי משיב 1 יהיה יצירתי בנסיון לתור אחר הסדר מסוים". בהתאם, הודיעו המשיבים כי מספר "המעורבים שעשויים להתאים להסדר מותנה, המעורבים בעבירת עוון שבסמכות התביעה המשטרתית שנעברה בין השנים 2013-2018, ושלא נכרת בעניינם הסדר מותנה", עומד על 33,332. ברם, ההליכים נגד רובם המכריע הסתיימו – אם בסגירת התיק (24,705), ואם בפסק דין (7,818). יתר על כן, נגד 496 מן הנותרים (מתוכם, 416 שביצעו את המעשים בשנים 2017-2019) כבר הוגש כתב אישום, ורק לגבי 311 מעורבים (מתוכם, 199 מעורבים בעבירות שבוצעו בשנים 2017-2019) טרם התקבלה החלטה. למעשה, המשיבים ציינו כי בשל מגבלות טכניות, הנתונים כוללים גם תיקים שטופלו על ידי הפרקליטות, ואינם רלוונטיים לענייננו, וכי בחינה פרטנית של ההתאמה להסדר מותנה "תוביל לצמצום במספרים". הוי אומר – "קבוצת המטרה", שעל גורלה מבקשת העתירה להשפיע, הצטמקה בצורה דרמטית. אשר ל מענה האפשרי לקושי שיצרו מועדי התחולה המאוחרים, המשיבים ציינו כי הם מתנגדים למתן חנינה גורפת לכל אדם "שביצע עבירה שעשויה להתאים להסדר מותנה לפני יום 1.1.19, שהתיק שנפתח בעניינו טופל על ידי התביעה המשטרתית ושההליך המשפטי בעניינו הסתיים בהרשעה" – הואיל והדבר שקול לביטול הנחיית היועץ; חורג מן הסעד שהתבקש בעתירה; מעורר קשיים במישור הסמכות; ומוביל לתוצאה פרדוקסלית, המציבה אדם שביצע עבירה לפני שנת 2019 – כך שהחנינה תביא למחיקה מוחלטת של הרישום הפלילי בעניינו – במצב טוב מזה של רעהו, שביצע את העבירה בשנת 2019 והתיק בעניינו נסגר בעילת "סגירה בהסדר". אף על פי כן, "לאחר שנשקלו הערות בית המשפט הנכבד", המשיבים מציעים כי "יינתן משקל" להתאמה הפוטנציאלית של עבירות "מוקדמות" להסדר מותנה – תוך שהם מבהירים כי "כבר כיום, ובטרם נשקלו הערות בית המשפט, שיקול זה נלקח בחשבון על ידי התביעה [...] בין מכלול השיקולים הרלוונטיים". על פי ההצעה, יינתן "משקל של ממש" לנתון זה, בכל הקשור לתיקים תלויים ועומדים – והוא יישקל גם בעת גיבוש המלצת גורמי המקצוע ביחס לבקשות חנינה קונקרטיות. המשיבים סבורים כי נתיב זה אינו נקי מקשיים, משום שהוא מפלה "בין התיקים שטרם ניתן בהם גזר דין לבין התיקים שניתן בהם גזר דין", אך יש בו, לדעתם, כדי לתת מענה לקושי שעליו הצבענו. לעומתם, הסניגוריה הציבורית עומדת על העתירה, ומציינת כי הנתונים שהציגו המשיבים – מהם עולה כי קבלת העתירה תשפיע רק על 800 תיקים, ולא על 3,000, כפי שנאמר תחילה במענה לפניותיה – מחזקים את טענותיה לגבי התשתית הרעועה שביסוד הנחיית היועץ. מכל מקום, גם אם תידחה העתירה, אין, לדעתה, די בפתרונות האמורפיים שהציעו המשיבים – ובמקרה זה יש לקבוע "שתיקים תלויים ועומדים ייסגרו במסגרת בקשה לעיכוב הליכים [...] בעוד יתר התיקים יסתיימו ללא הרשעה". אשר לתיקים שכבר נסגרו, הסניגוריה מבקשת לקבוע כי על משרד המשפטים להמליץ, ככלל, על קבלת בקשות חנינה פרטניות העומדות במספר קריטריונים בסיסיים. הכרעה 7. לאור מכלול הנסיבות שתוארו לעיל – ובמרכזן, הנתונים העדכניים לגבי מספר התיקים שניתן היה לערוך בהם הסדר מותנה, אלמלא הוראות התחולה שנקבעו בהנחיית היועץ – סבורני כי בנקודת הזמן הנוכחית אין מקום להתערב בהנחייה. אכן, כפי שציינו בהחלטה שהתקבלה בעקבות הדיון בעתירה, "לדעתנו, ומבלי להביע עמדה ביחס לתוצאה, מתעורר קושי מסוים ביחס לפער הזמנים שבין התאריך שנקבע ביחס לבחינת העבירות ובין מועד החקיקה – כשבע שנים". אולם, הנתונים שהוצגו בהודעת העדכון מטעם המשיבים מעידים כי הרכבת כבר יצאה מן התחנה, וכי הוראות התחולה הקבועות בהנחיית היועץ עומדות על סף מיצוי. כאמור, נתונים אלה מצביעים על כך שהטיפול בחלק הארי של התיקים שעשויים היו ליהנות מתחולה מוקדמת יותר של תיקון 66 על התביעה המשטרתית כבר הסתיים – לרוב בסגירה מוחלטת, ובכרבע מהמקרים, בהגשת כתב אישום. בשלב הגשת כתב הטענות האחרון של המשיבים, נשארו ב"קבוצת המטרה" רק מאות בודדות של תיקים, מתוך למעלה מ-30,000 מקרים שעשויים היו ליהנות מהסדר מותנה, אלמלא הוחל תיקון 66 על התביעה המשטרתית בצורה "פרוספקטיבית". כזכור, גישה זו קיבלה ביטוי כבר בהנחייה משנת 2013, וחודדה בחודש ספטמבר 2017, אז נקבע בהנחיה כי התביעה המשטרתית תוכל לערוך הסדרים מותנים ביתר עבירות העוון, אם בוצעו מיום 1.1.2019. אף על פי כן, העתירה הנוכחית הוגשה רק בחודש יולי 2020, מה שהוביל לכך שבמועד הבשלתה, ההכרעה בה התייתרה כמעט לחלוטין. חשוב מכך, הסעד המבוקש מעורר כעת קושי רב. אין ספק שהתביעה המשטרתית, והחשודים, התנהלו במשך שנים ארוכות על יסוד הנחיית היועץ, והסתמכו עליה. ודוקו, תיקון 66 ביקש לצמצם הגשת כתבי אישום במקרים גבוליים, שאינם מתאימים לכך – אך באותה נשימה, הוא גם חתר לצמצום סגירת התיקים, ולהפניית חלק מהם למסלול ההסדר המותנה (לעיל, פסקה 1). משמע, בצד ההכבדה של הנחיית היועץ על חשודים שהתביעה המשטרתית הגישה נגדם כתב אישום חלף סגירת התיק בהסדר, דחיית תחולתו של תיקון 66 היטיבה עם אחרים – קרי, מספר בלתי ידוע של חשודים שהתיק נגדם נסגר, מבלי שהם נדרשו לעמוד בתנאי הסדר כלשהו. בנסיבות אלה, ביטול הוראת התחולה בהנחיית היועץ מעורר קושי, משום שהוא יוצר הבחנה בין חשודים שביצעו עבירות זהות במועדים זהים, על יסוד הנתון האקראי של עיתוי סגירת התיק. כך לגבי עריכת הסדר מותנה חלף הגשת כתב אישום (באופן המיטיב עם בעלי תיקים תלויים ועומדים בהשוואה לאלה שכבר הוגשו נגדם כתבי אישום), וכך לגבי עריכת הסדר מותנה חלף סגירת התיק ללא תנאים (באופן המרע עם בעלי תיקים תלויים ועומדים בהשוואה לאלה שהתיקים נגדם כבר נסגרו). אכן, הסניגוריה סבורה שיש הצדקה להבחנה בין הקבוצות השונות. אולם, בנקודת הזמן הנוכחית, בשים לב למספר התיקים התלויים ועומדים, אין הצדקה לצלול לעומקה של סוגיה זו. כאמור, המשיבים הודיעו כי יינתן משקל להתאמה הפוטנציאלית של התיקים התלויים ועומדים להסדר מותנה, אלמלא הוראת התחולה – וכי נתון זה יובא בחשבון גם במסגרת גיבוש המלצתם לגבי בקשות חנינה פרטניות שיוגשו. נוכח הקושי במתן הסעד הגורף שביקשה הסניגוריה הציבורית, כמו גם המאגר המצומצם של הנהנים הפוטנציאליים, אין עוד מקום להידרש לעתירה כעתירה ציבורית. 8. סוף דבר, אף שהעתירה העלתה שאלות לגבי הנחיית היועץ, אין להיעתר כעת לסעד המבוקש – והיא נדחית. אין צו להוצאות. המשנה לנשיאה השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה נ' הנדל. ניתן היום, ‏א' באדר א התשפ"ב (‏2.2.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20050990_Z12.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1