שלמה כהן נ. מתב-מערכות תקשורת בכבלים בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 5097/08 בבית המשפט העליון רע"א 5097/08 רע"א 6598/08 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקש: שלמה כהן נ ג ד המשיבים: 1. מתב-מערכות תקשורת בכבלים בע"מ 2. מתב- מערכות תקשורת חיפה חדרה בע"מ 3. ערוצי זהב ושות' 4. עידן מערכות כבלים בישראל בע"מ 5. ט.ל.מ. טלוויזיה למנויים בע"מ 6. ערוצי אדום בע"מ 7. תבל- תקשורת בינלאומית לישראל בע"מ 8. גוונים- טלוויזיה בכבלים בע"מ 9. גוונים- קריות טלוויזיה בכבלים (1989) בע"מ 10. הוט-מערכות תקשורת בכבלים בע"מ 11. היועץ המשפטי לממשלה 12. המועצה הישראלית לצרכנות 13. הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות בקשות רשות ערעור על החלטת אב בית הדין לחוזים אחידים במסגרת ו"ע 2021/01, 2022/01, 2071/01 שניתנו בתאריכים 28.5.08 ו-16.7.08 ע"י כב' השופטת מ' מזרחי בשם המבקש: עו"ד ד"ר שלמה כהן, עו"ד זיו רוטנברג בשם המשיבים 10-1: עו"ד יצחק פינק בשם המשיב 11: עו"ד נעמי זמרת בשם המשיבה 12: עו"ד זאב ש. פרידמן פסק-דין 1. לפני שתי בקשות רשות ערעור על שתי החלטות של אב בית הדין לחוזים אחידים (להלן: בית הדין), כמשמעו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים), שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מ' מזרחי. ההחלטות ניתנו בגדרו של הליך בקשה לאישור חוזה אחיד של המשיבות 10-1 (להלן יחד: הוט), המתנהל בבית הדין – החלטות שעניינן היקף זכות העיון של המבקש במסמכי בית הדין ועניינים הכרוכים בכך. רקע עובדתי 2. ההליך בבית הדין עניינו בבקשה לאישור חוזה אחיד של הוט (ו"ע 2021/01, 2022/02, 2071/01, להלן: התיק) והוא נמשך זה מספר שנים. מן המסמכים שהוגשו בבקשות שבפני עולה שהצדדים בתיק היו בשלב הסיכומים, כאשר המבקש, שלא היה צד להליך עד לתאריך 16.3.08, הגיש בקשה לעיון בתיק בית הדין. לאחר שלא ניתנה החלטה בבקשה, הגיש המבקש, בתאריך 23.3.08, בקשה בהתאם להוראות חוק החוזים האחידים, להתיר לו להצטרף כמשיב בתיק על מנת שיטען כנגד בקשת האישור. הבקשה התמקדה בסוגית הדרישה של הוט, שלטענת המבקש היא מונופול, כי מינוייה ישלמו לה את חיוביהם רק בהוראת קבע, או בכרטיס אשראי – דרישה שבעטייה הגיש המבקש אף תביעה אזרחית נגד הוט לבית משפט השלום בפתח תקוה (ת.א. 1645/08). בית הדין קבע בהחלטתו מתאריך 19.5.08 כי אין מקום להיענות לבקשה במלואה, כיוון שהוגשה רק לקראת סיום הדיון במכלול שבפניו ויש בה כדי לעכב את סיומו, אך הוא איפשר למבקש להגיש סיכומים בעניין המסוים בו התמקד בבקשתו (אמצעי התשלום ל-הוט). בית הדין הורה למבקש להגיש את סיכומיו עד לתאריך 15.7.08, תוך שיתר הצדדים יגישו סיכומי תגובה עד לתאריך 1.9.08. 3. המבקש ניסה לעיין לצורך הכנת סיכומיו במסמכים שהוגשו לבית הדין, אך מזכירות בית הדין סירבה לבקשתו. בתאריך 26.5.08 הגיש איפוא המבקש בקשה לאפשר לו לעיין במסמכים שבתיק. בקשתו נדחתה בהחלטת כב' השופטת מ' מזרחי מתאריך 28.5.08, אשר קבעה כך: "ההחלטה מיום 19.5.08 הגדירה את מידת ההצטרפות – הגשת סיכומים בנקודה מסוימת. אין צורך בעיון בכלל מסמכי התיק למטרה זו. ואולם, אני מורה בזאת לצדדים האחרים להעביר למבקש חומר הנוגע לאותו נושא, אם הוא מצוי בחומר שהוגש לתיק, זאת עד ליום 6.6.08". 4. על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור הראשונה (להלן: הבקשה הראשונה). בבקשתו טען כי כבעל דין שיש לו אינטרס פרטי וציבורי כאחד, קיימת לו זכות עיון בתיק, זכות הנגזרת מפומביות הדיון ומחובותיה של רשות ציבורית. המבקש אף קבל על כך שנשללה ממנו זכות העיון, בלא לציין אילו אינטרסים מצדיקים את שלילת זכותו זו. הוט טענה מנגד כי מדובר בהליך המתנהל מזה מספר שנים, ולא סביר כי המבקש – שכל עניינו, לטענתה, הוא בקידום תביעתו האזרחית – יצטרף באיחור כה ניכר להליך ואז יביא לעיכוב בהשלמתו. הוט טענה עוד כי אין כל צורך, או הצדקה לעיון בתיקים (הכוללים לגישתה אף סודות מסחריים של הוט), בפרט כאשר המבקש צורף להליך באופן מוגבל ולצורך השמעת עמדתו בנקודה ספציפית בלבד (אמצעי התשלום), כאמור בהחלטתו של בית הדין מתאריך 23.5.08. המשיבים 11 ו-12 הביעו, בנפרד, את הכרתם בעקרון פומביות הדיון. עם זאת הם טענו כי נוכח השלב המתקדם של ההליך והסוגיה הנקודתית שלשם חיווי דעתו בה צורף המבקש – הדרך הדיונית שנקבעה בהחלטה היא ראויה כדי למנוע עיכוב נוסף בהשלמת ההליכים, וכי אין מקום להתערב בהחלטות אב בית הדין בעניינים מעין אלה. המבקש, בתגובה לתשובות המשיבים (אשר את המצאתה התרתי), טען כי המשיבים אינם מתמודדים עם ההלכה הפסוקה בענין זכות העיון בתיקים משפטיים, לפיה נקודת המוצא היא של עיון, והנטל הוא על הטוען למניעת העיון – נטל שהמשיבים לא הצליחו לעמוד בו. 5. ביני לביני, בתאריך 2.7.08, ביקש המבקש מבית הדין להאריך את המועד שנקבע להגשת סיכומיו (15.7.08), עד ל-60 יום לאחר החלטה בבקשה הראשונה שהגיש לבית משפט זה, וככל שתידחה הבקשה – עד ל-60 ימים לאחר שיעבירו המשיבים את המסמכים שנצטוו להעביר לידי המבקש בהחלטת בית הדין. המבקש הלין על כך שחרף האמור בהחלטת בית הדין מתאריך 28.5.08 (שהמשיבים כולם צידדו בה) – לא הועברו לידיו מסמכים כלשהם, למעט כתבי טענות של המשיבה 12. המבקש טען כי בלא שראה את החומר הרלבנטי – הוא איננו יכול לגבש ולסכם את טענותיו. בקשתו נדחתה בהחלטת כב' השופטת מ' מזרחי, מתאריך 16.7.08, בה נקבע כך: "על פי ההחלטה בעניין העיון היה על הצדדים להעביר לד"ר שלמה כהן חומר, אם הוא מצוי במסמכי התיק, ורק אם הוא נוגע לנושא שהעלה. זאת היה עליהם לבצע עד ליום 6.6.08. משלא קיבל חומר כזה (או קיבל רק מסמכים בודדים), היה עליו להבין כי אין חומר נוסף בתיק. אין טעם המצדיק הארכת מועד כמבוקש, זולת הארכה במספר ימים. המבקש יגיש את סיכומיו עד לתאריך 21.7.08". המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור אף על החלטה זו, בה חזר על טענותיו בבית הדין (להלן: הבקשה השניה). בגדר הבקשה השניה הוגשה אף בקשה לסעד זמני בערעור המורה על עיכוב הגשת הסיכומים. סעד ארעי ברוח זו ניתן על ידי, ובמקביל הוריתי למשיבים להגיב לבקשת רשות הערעור, ולהודיע בתשובותיהם: "אם יש בחומר שבפני בית הדין לחוזים אחידים התייחסות לנושא שבהקשר אליו צורף המבקש להליכים ואם חומר זה הועבר למבקש, או שיועבר אליו – ומתי". הוט התעלמה כליל מהחלטתי בעניין אחרון זה, וטענה רק שגם אם המבקש יעיין בתיק: "לא נראה כי המבקש יוכל למצוא שם דבר העשוי לסייע לו בכתיבת סיכומיו בסוגייה היחידה בה התיר לו בית הדין לעשות כן". הוט חזרה בהזדמנות זו על טענותיה מתשובתה לבקשה הראשונה, וטענה עוד כי עיכוב בהגשת הסיכומים יביא לעיכוב בסיום התיק. בא-כוח המשיב 11 הודיע כי אין בידיו מסמכים רלבנטיים כלשהם, והביע את עמדתו כי החלטת בית הדין היא סבירה בנסיבות הענין. המשיבה 12 (שהמציאה כאמור למבקש את כתבי הטענות שלה) הפנתה לעמדתה בתשובתה לבקשה הראשונה. דיון והכרעה 6. לאור התשתית העובדתית הדומה בשתי הבקשות למתן רשות הערעור, החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד, וכן החלטתי לדון בהן כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. נוכח ריבוי הכתבים במכלול וטיפול מקביל בקביעת ערובה להוצאות – החלטתי התעכבה ונדרשתי לענין רק לאחרונה משהדבר הובא לתשומת לבי. דין שני הערעורים להתקבל מן הטעמים המפורטים להלן, ואולם טרם שאני מגיע לגופם של דברים ברצוני להוסיף הערה ביחס להיבט דיוני מסוים. 7. גדר הספק כאן הוא האם ההליך שבפני הוא ברשות, או בזכות. סוגיה זו פנים רבות יכולות להיות לה נוכח הוראת סעיף 10 לחוק החוזים האחידים והוראת סעיף 45 לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992 (להלן: חוק בתי דין מינהליים), וזאת, בין השאר, בשים לב לכך שבית הדין לחוזים אחידים נכלל – ככזה – בסעיף 14 לתוספת לחוק בתי דין מינהליים, דהיינו שהחוק האמור חל עליו (לדיון בשאלות המתעוררות מהוראות הדין הנ"ל – ראו: ד"ר שלמה לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, 235-234 (ירושלים תשס"ג-2003); ורדה לוסטהויז, טנה שפניץ, חוזים אחידים, 145-133 (1994); (להלן: לוסטהויז ושפניץ, חוזים אחידים). עם זאת נוכח החלטתי ליתן כאן רשות ערעור כאמור – בהנחה שמדובר פה בהחלטות ביניים, שהוצאו ע"י מי שמכהן כשופט בבית משפט מחוזי – אין לקושיות שעשויות לעלות במקרים אחרים רלבנטיות מעשית פה, זאת בהתחשב בהוראות סעיפים 45(ב) ו-45(ה) לחוק בתי דין מינהליים. יתר על כן – על פי סעיף 45(ב) לחוק האמור גם ערעור בזכות על החלטה של בית דין, שיושב הראש שלו הוא שופט של בית משפט מחוזי – נדון, ככלל, בפני שופט יחיד של בית משפט זה. ניתן איפוא לעבור עתה מהפרוצדורה – למהות. 8. באשר לבקשה הראשונה, שעניינה זכות העיון: זכות זו נגזרת מעקרון פומביות הדיון, שהוא מעיקרי היסוד של שפיטה ראויה ושל עשיית משפט צדק וכבר נפסק בהקשרים אלה כך: "הזכות לעיין במסמכי בית-המשפט ואף הזכות לפרסם את תוכנם נגזרות מסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, הקובע את עקרון פומביות הדיון, ומן הכלל החל על כל רשות ציבורית הממלאת תפקיד על-פי דין, ולפיו, בהיעדר הוראה חקוקה הקובעת אחרת, מסמכים שברשותה צריכים להיות גלויים ופתוחים". (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו: ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ מפי הרשם של בית משפט זה (כתארו אז) י' מרזל, (לא פורסם, 15.2.2005); ( להלן: עניין סבוב)). זכות העיון, ככל שהיא נוגעת לתיקים של בית משפט, מוסדרת כיום בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג–2003 (להלן: תקנות העיון). תקנה 3 לתקנות העיון מקנה לבעל דין זכות מלאה לעיין בתיק בית משפט, אלא אם העיון אסור על פי דין. תקנה 4 לתקנות העיון מקנה אף למי שאינו בעל דין – זכות לבקש לעיין בתיק בית המשפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין, כאשר המסלול לבחינת בקשתו הוא תלת-שלבי: בשלב הראשון נבחנת השאלה האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק, כאשר הנטל להוכיח כי העיון אינו מוצדק הוא על המבקש למנוע את העיון. בשלב זה נבחנים אינטרסים נוגדים לזכות העיון, דוגמת הזכות לפרטיות, הגנה על סודות מסחריים ועוד. בשלב השלישי, אם נמצא כי יש הצדקה לעיון, יש לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון, תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, ותוך שניתן להגביל את היקף העיון, או להתנותו בתנאים. במסגרת זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון, או להתנותו בתנאים (ראו: עניין סבוב הנ"ל; ע"א 1651/08 עינת נ' ממנה מע"מ גוש דן (לא פורסם, 27.7.08)). 9. תקנות העיון אמנם אינן מחילות עצמן מפורשות אלא על "בית משפט", בעוד שבית הדין לחוזים אחידים הוא כאמור בית דין מנהלי (מכוח סעיף 14 לתוספת לחוק בתי דין מינהליים הנ"ל). ברם אין סיבה טובה שלא להחיל את העקרונות שהותוו בפסיקה שעניינה עיון בתיקי בית משפט, אף על בית הדין לחוזים אחידים, שאף בו נקודת המוצא היא של פומביות הדיון, בהיעדר טעם נוגד (ראו: סעיף 25(א) לחוק בתי דין מינהליים; תקנה 19 לתקנות החוזים האחידים (סדרי דין בבית הדין וסדרי דין בערעור), התשמ"ג-1983 (להלן: תקנות החוזים האחידים)). מובן שהשיקולים שיוכל בית הדין לשקול בשלב השני של בחינת הבקשה לעיון, יהיו אלה הרלבנטיים לסוג ההליכים המתנהלים בבית הדין, ולסוג המידע המצוי בתיקיו (עיינו: סעיף 25(ב) לחוק בתי דין מינהליים; השוו: סעיפים 31-30 לחוק בתי דין מינהליים, שעניינם עיון בתיק הרשות). זה המקום לציין כי עת שהמבקש ביקש לעיין בתיק בית הדין, הוא נתבקש למלא את "טופס 2 (תקנה 4(ג)) בתוספת לתקנות העיון", שהוא הטופס אותו נדרש למלא מי שאינו בעל דין, כאמור בתקנה 4 לתקנות העיון. 10. במקרה דנן, לא עולה מההחלטות, מושאי הערעור, כי נשקלו השיקולים העקרוניים הנוגעים לזכות העיון. ההחלטות ביטאו קו מחשבה על פיו נוכח העובדה שהצטרפות המבקש הוגבלה להגשת סיכומים בנקודה מסוימת בלבד, אזי: "אין צורך בעיון בכלל מסמכי התיק למטרה זו", וניתן להסתפק בכך שיתר הצדדים יעבירו למבקש את החומר הנוגע לאותו נושא. ברם, אבל אפילו לא היה המבקש בעל דין – הוא היה רשאי בעיקרון לבקש לעיין בתיק, ולהיענות – בהיעדר אינטרסים נוגדים השוללים את הזכות, ככל שאלה יאושרו על-ידי הפורום שדן בבקשה. ודאי נכון הדבר עת שהמבקש הפך לבעל דין (אף אם באופן מוגבל), הזכאי לכך שיומצאו לו מסמכים בהתאם לתקנה 25 לתקנות החוזים האחידים, הקובעת כדלקמן: (א) מסמכים שהוגשו לבית הדין והחלטת בית הדין יומצאו לבעלי הדין. (ב) על המצאת מסמכים לפי תקנות אלה יחול פרק כ"ז המצאת כתבי בי-דין לתקנות סדר הדין. (ההדגשה שלי – ח"מ). (לצירוף צד כמשיב בבקשת אישור בפני בית הדין – עיינו: לוסטהויז ושפניץ, חוזים אחידים, עמ' 163-162). אכן, בהיעדר הוראות אחרות בחיקוק רלבנטי, בית הדין איננו מוגבל לפעול בהתאם לסדרי הדין הרגילים, כי אם רשאי הוא לנהוג בדרך הנראית לו כיעילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה (ראו: סעיף 9 לחוק החוזים האחידים ותקנה 30 לתקנות החוזים האחידים), וברי כי כך ביקשה לעשות ראש המותב אף במקרה דנן. אולם בקבעה את שקבעה נשללה זכות העיון המהותית המוקנית למבקש, שלא במתווה המתואר בחיקוקים שנסקרו ובדרך שאינה עולה בקנה אחד עם הנחיות הפסיקה במקרים קרובים מקבילים. זאת ועוד – העובדה שהמשיבים 10-1 לא קיימו את החלטת בית הדין מתאריך 28.5.08, ונמנעו מלמסור למבקש אפילו העתקים מהחומר הרלבנטי ביחס לנושא אותו ביקש לתקוף (כפיית אמצעי התשלום), מדגימה את המסקנה כי הותרת הפררוגטיבה של קביעת היקף העיון במסמכי בית הדין למיון שיעשה ע"י הצדדים הנוגדים – איננה בהכרח פתרון מספק למימוש זכות העיון. יתר על כן, על הגבלת עיון כפי שהושתה כאן ניתן להחיל, בהיקש ובשינויים המחויבים, את הכלל הידוע (שנוסח בהקשר אחר) וקובע כך: "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא לפניו" (ע"פ 34/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד 429, 433 (1950)). 11. לאור כל האמור לעיל – דין הערעור בבקשה הראשונה להתקבל, במובן זה שניתנת למבקש זכות לעיין בתיק בית הדין. חרף האמור, ואף שבתשובותיהם לא העלו המשיבים (ובפרט הוט) הנמקה פרטנית לאיסור העיון (לגבי מסמכים ספציפיים), ניתנת בזאת למשיבים, לפנים משורת הדין, הזכות להגיש לבית הדין הנכבד, לא יאוחר מתאריך 19.2.10, התנגדות מנומקת לבקשת המבקש לעיון ביחס לאלו מן המסמכים המצויים בתיק בית הדין, היה ולדעתם נדרש להפעיל לגביהם איזון כלשהו בשל אינטרסים מנוגדים – ובית הדין יכריע בבקשות אלו, ככל שתוגשנה (השוו גם: בג"צ 335/68 המועצה הישראלית לצרכנות נ' יו"ר ועדת החקירה לעניין מתן שירותי גז, פ"ד נג(1) 324 (1969)). מטבע הדברים, משהתקבל הערעור בבקשה הראשונה, דין הערעור בבקשה השניה להיענות חלקית אף הוא. המבקש יגיש איפוא את סיכומיו עד תאריך 15.4.10 (ככל שלא תוגשנה התנגדויות לעיון במסמכים, ויינתן למבקש לבצע את העיון מכוח החלטתי זו) – הוא פרק הזמן שקצב בית דין הנכבד לסיכומיו מלכתחילה. היה ותוגש התנגדות כלשהי על פי המתווה הנ"ל– בית הדין יקבע את סדרי ההגשה של הסיכומים לאחר שיכריע בהתנגדות, כטוב בעיניו. 12. סוף דבר – הערעורים מתקבלים, כמפורט בסעיף 11 לעיל. המשיבים 10-1 (הוט) יישאו יחדיו בשכר טרחת עורכי דינו של המבקש, בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"א בשבט התש"ע (26.1.2010). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08050970_K05.doc מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il