חיים בוחבוט נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5096/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג המערער: חיים בוחבוט נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.6.96 בת.פ. 122/95 שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: י"ד בשבט תשנ"ח (10.2.98) בשם המערער: עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פ ס ק - ד י ן המערער פרץ לדירת מגורים. בעלת הדירה - ישישה כבת שמונים ושתים - הפתיעה את המערער לאחר שהספיק ליטול מדירתה תכשיטים שונים. הישישה פרצה בצעקות ואז תקף אותה המערער, בעט בה, חנק אותה וניסה לתלוש שרשרת זהב מעל צווארה וצמידים שהיו על ידה. הדבר לא עלה בידו ואז נמלט מן הדירה כשהוא מותיר את המתלוננת פגועה וחבולה. בשל מעשים אלה הורשע המערער - על יסוד הודאתו - בשוד בנסיבות מחמירות, בניסיון שוד ובהתפרצות למקום מגורים וגניבה מתוכו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער חמש שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי; וכן הפעיל נגדו באורח מצטבר שנים עשר חודשים מאסר על תנאי מגזר דין קודם. בערעור כנגד חומרת העונש, מיקדה הסניגורית את טיעונה בהתפתחות שחלה לאחרונה במצבו של המערער. היא טענה שאת העבירות נשוא ההרשעה הנוכחית, ועבירות רבות אחרות נשוא הרשעותיו הקודמות, ביצע המערער על רקע התמכרותו לסמים מסוכנים; ואולם, במהלך תקופת המאסר זכה לקבל טיפול שהביא לשיפור מסוים במצבו. הטיפול עדיין לא הסתיים והצעת שירות המבחן היתה שההכרעה בערעור תידחה למשך מספר חודשים כדי לעמוד על תוצאות הטיפול. הסניגורית ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן, או, לחלופין, להקל בעונש שהושת על המערער. לא ראינו מקום לדחות את ההכרעה בערעור ואנו סבורים שדין הערעור להידחות. בענישת עבריינים אלימים, על פגיעה בקשישים ובחסרי ישע, יש ליתן משקל בכורה לשיקולי ההרתעה; שכן בכך טמן עיקר הערובה למיצוי ההגנה האפשרית על אנשים חלשים שבשל חולשתם הופכים להיות קורבנות פגיעים למעשי שוד ותקיפה מן הסוג הזה. העונש שהושת על המערער נותן ביטוי למגמה הזאת. בעובדה שהמעשים החמורים בוצעו עקב התמכרותו של המערער לסמים מסוכנים אין משום נסיבה מקלה, אלא, לכל היותר, טעם המצדיק להזקיק את הנידון במהלך מאסרו לטיפול של גמילה אם הוא נמצא מתאים לכך. הצלחת הטיפול היא הישגו של האיש שתועלתו בראש ובראשונה לו; אך ככלל אין בה משום גורם המצדיק הקלה בעונש, שהוא, כשלעצמו, מתאים וראוי. הערעור נדחה. ניתן היום, יד' בשבט תשנ"ח (10.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96050960.F02