פסק-דין בתיק בג"ץ 5091/03
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5091/03
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ת' אור
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. כמאל תורק
2. סמי תורק
3. אביגדור דוד
4. שלמה טליאס
5. בנימין גניש
6. פאול רוזנצוויג
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ
המשפטי לממשלה
2. פרקליטת מחוז תל-אביב
3. פרקליטת תל אביב
4. יחיא בן עדנאן תורק
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"ג בסיון התשס"ג
(23.06.03)
בשם העותרים:
עו"ד פלדמן אביגדור
בשם המשיבים מס' 1-3:
עו"ד קורינלדי-סירקיס אודית
בשם המשיב מס' 4
עו"ד קורנבלאו שמואל
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1. זו הפעם השניה, תוך זמן קצר, ששאלת עדותו של
המשיב הרביעי, יחיא בן עדנאן תורק (להלן – יחיא), במשפטים התלויים ועומדים נגד
העותרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מגיעה לדיון בבית משפט זה. בעתירה קודמת -
בג"ץ 4085/03 - נדונה בקשתם של העותרים לבטל מעמד של עד מדינה שהוענק ליחיא
במשפטים האמורים. עתירה זו נדחתה בלא הנמקה ביום 22.5.03, והנימוקים לפסק הדין
ניתנו ביום 16.6.03. קודם לחתימה על הנימוקים, הודיעה פרקליטות המדינה לבית המשפט,
כמצוין בשולי נימוקי פסק הדין, כי הסכם עד המדינה עם יחיא בוטל משום שהוא מסר
גרסאות הסותרות את אמרותיו במשטרה, ובכך הפר את ההסכם. בית המשפט שדן בעתירה
הקודמת (השופטים ת' אור, א' חיות וס' ג'ובראן) ציין כי אין בביטול ההסכם כדי לגרוע
מן הנימוקים שהובילו בשעתו לדחיית העתירה.
2. ההתפתחויות שארעו לאחר דחייתה של העתירה
הקודמת הן העומדות ביסוד עתירה זו. לאחר ביטול הסכם עד המדינה הודיעה הפרקליטות
במשפטם של העותרים כי לאחר שקילת חומר הראיות היא הגיעה לכלל מסקנה כי אין
בידה ראיות מספיקות לשם הרשעתו של יחיא בתיק התלוי ועומד נגדו בהרכב אחר (ת.פ.ח.
1145/02) בפרשיה בגינה מואשמים העותרים. על כן נפלה החלטה שהמאשימה תחזור בה
מהאישום נגד יחיא. נגד החלטה זו הגישו העותרים את עתירתם הנוכחית.
3. בשנתיים שקדמו להגשת כתב האישום נגד העותרים ארעו
בעיר יפו מעשי רצח וניסיונות לרצח רבים, שלא עלה בידי המשטרה לפענחם. ב-5.6.02
נורה יחיא, נפצע, ואושפז בבית חולים. אל בית החולים הגיעו חוקרים על מנת לתשאל
אותו בעניין פציעתו. הוא סיפר לחוקרים כי שני אחיו, העותרים 1 ו-2, הם שירו לעברו
ופגעו בו, וכי החליט לשתף פעולה עם המשטרה עקב כך, למסור את הידוע לו על מקרי רצח שהתרחשו
ביפו ולהפליל אחרים. הוא מסר גרסה גם לגבי חלקו שלו במעשי רצח. עוד מסר מידע על
אמצעי לחימה שהוטמנו סמוך לבית משפחת תורק ביפו, בו התגוררו הוא עצמו ושני אחיו
העותרים. המשטרה איתרה את אמצעי הלחימה ותפסה אותם. בהמשך, כך טוענים העותרים בעתירתם,
ביקש יחיא מעמד של עד מדינה. ביום 16.6.02 נחתם עימו הסכם עד מדינה. כחלק מהסכם עד
המדינה היו אמורים להיגנז נגדו אישומים בגינם הועמדו העותרים לדין.
4. בהמשך החקירה התברר כי יחיא השתתף ברצח נוסף
- רצח של ילד בשם אביב אילוז, שמותו נגרם עת הונח מטען בכוונה לפגוע באביו, אשר
אילוז. בפרשת רצח זו – אין העותרים מואשמים. בתחילה לא אישרה פרקליטת המדינה לגנוז
נגד יחיא גם את התיק בפרשת רצח אילוז, והוגש נגדו כתב אישום נפרד בפרשה זו. ב-8.10.02
הודיע בכתב בא כוחו של יחיא כי יחיא אינו מעוניין עוד להיות עד מדינה, כי הוא
מכחיש את ההודאות שמסר וכי בכוונתו לנהל משפט זוטא כדי להוכיח את אי קבילותן של
הודאותיו. ביום 2.3.03, זמן קצר לפני פתיחת משפטם של העותרים, התווסף להסכם עד
המדינה המקורי מיום 18.6.02 נספח, לפיו יינתן ליחיא מעמד של עד מדינה גם בענין רצח
הילד אילוז.
5. ביום 5.5.03 הגישו העותרים, כאמור, את עתירתם
הראשונה לבית משפט זה, בה ביקשו שבית המשפט יורה על ביטול הסכם עד המדינה שנחתם עם
יחיא. לאחר דחיית העתירה זומן יחיא ליום 1.6.2003 למתן עדות במשפטם של העותרים. ואולם,
יחיא חזר בו מן ההודאה שמסר לאחר חתימת הסכם עד המדינה: בראיון בפרקליטות כשבוע
לפני מועד עדותו מסר יחיא גרסה חדשה, שיש בה, לטענת העותרים, להביא לזיכוי
מוחלט של העותר 3, ולזיכוי שני אחיו, העותרים 1 ו-2, מהאישום המייחס להם ניסיון
לרצוח את יחיא.
המדינה סבורה שגרסתו הראשונית של יחיא היתה גרסת אמת, וכי
יחיא חזר בו מגרסתו המקורית עקב לחצים שונים שהופעלו עליו. כמובן שבעניין זה לא
נוכל לקבוע כל מימצא. מכל מקום, לאחר שיחיא חזר בו מגרסתו הודיעה פרקליטת המדינה
על ביטול הסכם עד המדינה שנחתם עמו. לאחר ביטול הסכם המדינה, ובמסגרת ההליך הפלילי
המתנהל נגד העותרים, הודיעה הפרקליטות כי הוחלט לחזור מהאישום נגד יחיא בתיקים
המתנהלים נגדו, וזאת בשל העדר ראיות מספיקות. כיוון שכך, מעמדו של יחיא במשפטם של
העותרים הופך להיות מעמד של שותף לעבירה שאין כוונה להעמידו לדין. פועל יוצא
מהודעה זו, שנמסרה במשפטם של העותרים, הוא שההלכה שנקבעה בע"פ 194/75 מנחם
קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477 אינה חלה על יחיא, וניתן להעידו
לאלתר נגד העותרים. העותרים הודיעו לבית המשפט המחוזי כי בכוונתם להגיש עתירה
בענין לבית משפט זה. בעתירתם הנוכחית מבקשים הם להורות לפרקליטת המדינה לקיים את
המשפט נגד יחיא, ולא לחזור בה מן האישום נגדו.
6. בתגובת המדינה בעתירה שלפנינו מובהר כי ההליך
נגד יחיא בפרשת רצח הילד אילוז יימשך. המדינה מעריכה כי בעניין זה יש בידיה
ראיות חזקות ואם יורשע יחיא הוא צפוי למאסר עולם. בפרשת רצח זו אין העותרים עומדים
לדין. בכוונת המדינה לחזור בה מהאישום בת"פ 1145/02 (הכרוך במשפטם של
העותרים).
7. העותרים טוענים בעתירתם כי ההחלטה שלא להמשיך
בהליך נגד יחיא לאחר שהפר את הסכם עד המדינה לוקה בחוסר סבירות ונגועה בשיקולים
זרים. לטענתם, "החלטה זו נועדה אך ורק על מנת לסכל את דחיית עדותו של המשיב 4
כנגד העותרים עד אשר יסתיימו ההליכים בעניינו". בנוסף טוענים הם, כי "אין
זה סביר כלל ועיקר שאך כדי להתחמק ממחסום הלכת קינזי ייחלץ המשיב מס' 4 מכתב אישום
חמור ביותר". המדינה טוענת, לעומתם, כי אין זה נכון שהתיק נגד יחיא ייסגר בשל
רצון לחמוק מתוצאת הילכת קינזי במשפטם של העותרים. הסיבה להחלטה בדבר חזרה מהאישום
נעוצה בכך שאין די ראיות להוכחת אשמתו של יחיא: בלא הודאותיו של יחיא, שניתנו לאחר
אישור חתימת הסכם עד המדינה עימו, אין ראיות להוכחת אשמתו. הפרקליטות סבורה כי לא
תוכל להוכיח במשפטו של יחיא, בנסיבותיו של עניין זה, כי הודאותיו ניתנו מרצון
טוב וחופשי, כדרישת סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. בדיון בעל-פה באת כח המדינה,
עו"ד סירקיס-קורינלדי, הוסיפה ותארה כיצד מסר יחיא את ההודאות הנוגעות למשפט
האמור רק לאחר מסע "שכנועים". המדינה נסמכת על שורת פסקי דין (למשל;
ע"פ 6366/98 סולטאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) כתמיכה לטענתה כי
בנסיבותיו של מקרה זה לא ניתן יהיה, להערכתה, לעשות שימוש בהודאות נגד יחיא.
הפרקליטות מוסיפה וטוענת כי חלקו של יחיא בפרשיות בגינן מואשמים העותרים קטן מחלקם
של העותרים.
8. עו"ד פלדמן, ב"כ העותרים, חולק על
עמדתה של הפרקליטות, לפיה ההודאות שמסר יחיא לאחר חתימת הסכם עד המדינה אינן
קבילות כראיה נגדו. הוא מצביע על פיסקה סטנדרטית, המופיעה בהסכם עד המדינה, בה
נאמר מפורשות: "במידה והעד יפר את ההסכם תנאי כלשהו מתנאיו יעמוד לדין
בעבירות המיוחסות לו וכל חומר הראיות שהגיע בין קודם להסכם ובין לאחריו ישמש
כראיה בבית משפט." נוכח סעיף זה בהסכם, כך טענתו, אין כל מניעה להגשת
ההודאות נגד יחיא. יש גם 'דבר מה' למכביר. אין זה ראוי, לטענת העותרים, לאפשר
ליחיא לחמוק מתוצאות מעשים חמורים בהם הודה. כך הוא גם אם המחיר יהיה, לאור הלכת
קינזי, שחרורם של העותרים ממעצרם הממושך עד שיסתיים ההליך הפלילי נגד יחיא, כדי
שניתן יהיה להעידו במשפטם. לגישתו של עו"ד פלדמן, האמור בהסכם עד המדינה גובר
על כל פיתוי או השאה, אם היו קודם לכן. על כן ההודאות קבילות הן.
יחיא היה צד להליך שבפנינו והצטרף לטענות המדינה, לפיהן
הודאותיו אינן קבילות, וזו היתה עמדתו גם במכתב מיום 8.10.02 שכתב בא כוחו
לפרקליטות.
דיון
9. אציע לחברי שלא להתערב בהחלטתה של פרקליטת
המדינה לחזור בה מן האישום בת"פ 1145/02 נגד יחיא. למסקנה זו, שאין מקום
להתערבות בהחלטה, מגיעה אני מבלי להכריע בשאלת קבילותן של ההודאות שמסר יחיא לאחר
החתימה על הסכם עד המדינה. במהלך הדברים הרגיל, שאלת קבילותן של הודאות מתעוררת
לאחר שמיעת ראיות, במסגרת משפט זוטא. אין זה רצוי, שהחלטה בדבר קבילות הודאה, או
אפילו אפשרות קבילותה, תיפול במסגרת עתירה לבית משפט זה, להבדיל מאשר בהליך הפלילי
עצמו.
10. גם אם אניח, לצורך הענין, שהודאותיו של
יחיא קבילות הן (וזוהי הנחה לצורך הדיון בלבד), אין, לדעתי, לכפות על המדינה,
בנסיבותיו של עניין זה, לנהל הליך אשר להערכתה יהא הליך סרק שיביא לזיכוי. לעניין
זה מקנה אני חשיבות לעובדה שההליך בפרשת רצח הילד אילוז נותר תלוי ועומד, כאשר להערכת
המדינה קיים סיכוי גבוה שיחיא יורשע בהליך זה וישלח למאסר עולם. כשאדם מואשם ברצח,
החשיבות שיתן את הדין גם על עבירות אחרות שעבר – קטנה. ועוד: הפרקליטות בדיעה, בהתבסס
על חומר הראיות, שיחיא איננו בגדר מבצע עיקרי במסגרת האירועים המשותפים לעותרים,
ובכל מקרה חלקו קטן מחלקם של העותרים 1 ו-2. זאת ועוד: הפרקליטות סבורה שהגרסה
הראשונה שמסר יחיא היתה גרסת אמת, וכי הוא חזר בו רק עקב לחצים קשים שהופעלו נגדו.
כידוע, היקף ההתערבות בשיקול דעת רשויות התביעה בענייני העמדה לדין מצומצם הוא (ראו,
למשל, בג"צ 1261/03 חסן (נורי) אלעוקבי נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם
פורסם); בג"צ 8121/99 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' פרקליטת המדינה ואח'
(טרם פורסם); בג"צ 2534/97 ח"כ יונה יהב נ' פרקליטת המדינה,
פ"ד נא(3) 1). גם בהנחה בה דוגלים העותרים, לפיה הפיסקה שצוטטה מהסכם
עד המדינה גוברת על הפיתוי וההשאה הקודמים לחתימת ההסכם, ועל כן קבילות הודאותיו
של יחיא, נסיבותיו של עניין זה אינן מצדיקות התערבות בשיקול דעתן של רשויות
התביעה.
11. לא מן המותר להעיר, כי שאלה דומה לשאלה
הטעונה הכרעה לפנינו התעוררה בבג"ץ 9081/01 שבתאי שאלון נ' היועץ המשפטי
לממשלה (לא פורסם). גם בענין זה הפר עד מדינה הסכם שנעשה עמו. הפרקליטות הגישה
נגדו כתב אישום בעבירות שונות שלא כללו את העבירות בגדרן נעשה ההסכם, ועל אי
העמדה לדין בפרשיות נשוא ההסכם הוגשה עתירה לבית משפט זה. בית המשפט דחה את העתירה,
בציינו:
"בתשובתה לעתירה הסבירה הפרקליטות, כי אף שמכוח הסכם עד-המדינה
רשאית הייתה להעמיד לדין את סדן [עד המדינה – מ.נ.] בגין פרשת ההברחות לאחר שהפר
את תנאי ההסכם, הרי שהחליטה שלא לעשות כן. הפרקליטות הסבירה, ראשית, כי לפני שהפך
סדן לעד-מדינה, חומר הראיות להוכחת מעורבותו בפרשת ההברחות היה קלוש וכללי ולא
איפשר את העמדתו לדין, הראיות המפורטות כנגדו באו מפיו עצמו, והוא מסרן בעת שסבר
שלא יועמד לדין בגין פרשה זו; ושנית, כי נוכח תרומתו של סדן לגיבוש כתב-האישום
כנגד המעורבים האחרים בפרשה, הוחלט כי האינטרס הציבורי מצריך שלא להעמידו לדין
בגין פרשת ההברחות ולהסתפק בהעמדתו לדין בגין העבירות שביצע לאחר-מכן, ובביטול
טובות ההנאה הנוספות שהובטחו לו.
את עמדתה זו של הפרקליטות תקף העותר, בטענו כי הראיות שהיו בידי
הפרקליטות כנגד סדן אפשרו גם מלכתחילה את העמדתו לדין בגין פרשת ההברחות.
יש לדחות את העתירה.
כעולה מתגובתה, לפרקליטות יש אינטרס רחב בשאלת העמדת עד-מדינה לדין
בגין אותה הפרשה ממש שבה שיתף פעולה עם הרשויות. כמקובל, אין בית-משפט זה משים
עצמו במקום הרשות המוסמכת לבחון אינטרס זה, כמו גם את שאלת דיות הראיות לצורך
העמדה לדין פלילי, לא מצאנו איפוא מקום להתערב בשיקולי הפרקליטות, שלא חרגו ממתחם
הסבירות."
כוחם של דברים אלה יהיה יפה גם לענייננו.
12. עד כה בחנתי את שאלת ההתערבות בשיקולי
העמדה לדין בלא קשר לטענת העותרים לפיה הרצון להעיד את יחיא לאלתר במשפטם של
העותרים, ללא "כבליה" של הלכת קינזי, הוא שהניע את הפרקליטות בהחלטתה
לסגור את התיק נגד יחיא. אפילו הייתי מניחה (ואין אני עושה כן) שהעותרים
צודקים בטענתם זו, גם אז לא הייתי רואה יסוד להתערב בהחלטה. הלכת קינזי יוצרת, לא
אחת, בעיות "לוגיסטיות" מסובכות וצורך בבחירה בין רעות: האם לשחרר
נאשמים ממעצרם בשל התמשכות משפטם עקב אי היכולת להעיד עד שמשפטו שלו מתמשך (ראו
והשוו: בש"פ 5899/00 זיו איוורקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מול
בש"פ 7971/01 מדינת ישראל נ' שיקמן ואח' (לא פורסם)); האם להימנע
מהגשת כתב אישום נגד שותף לעבירה כדי שלא ייוצר עיכוב במשפט אחר? כל השאלות הללו
מצריכות איזון בין אינטרסים שונים, שהבחירה ביניהם אינה תמיד קלה. לעיתים קרובות, כמו
בכל מקרה של בחירה בין רעות – לכל אחת מהאופציות האפשריות חסרונות ויתרונות. הלכת קינזי
זורעת קשיים בדרכם של הליכים פליליים (בש"פ 5899/00 הנ"ל). בשים לב לכך
שנגד יחיא תלוי ועומד כתב אישום בגין רצח, ובשים לב להתמשכות משפטם של העותרים ולכך
שרוב עדי התביעה (אם לא כולם) פרט ליחיא כבר נשמעו, לא הייתי רואה, בנסיבות עניין
זה, פסול גם בהחלטה שלא למצות את הדין עם יחיא, גם לאור הקשיים שמעמידה הלכת קינזי
במשפטם של העותרים.
13. על כן מציעה אני לחברי לדחות את העתירה.
ש
ו פ ט ת
השופט ת' אור:
אני מסכים לפסק דינה של חברתי השופטת מ' נאור על-פיו
דין העתירה להידחות.
ש
ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.
ניתן היום, י"ג בתמוז התשס"ג (13.7.2003).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03050910_C06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il