נחום שקורי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5084/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5084/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער: נחום שקורי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14.05.2012 בתפ"ח 132-07-11 שניתן על ידי כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין, ר' בן-יוסף תאריך הישיבה: ז' בתשרי תשע"ד (11.9.13) בשם המערער: עו"ד אבי חימי; עו"ד משה וייס; עו"ד יהורם מלכה בשם המשיבה: עו"ד סיון רוסו פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דין מיום 14.5.2012 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטות נ' אחיטוב ו-מ' דיסקין והשופט ר' בן-יוסף) בת"פח 132-07-11. המערער הורשע ביום 14.3.2012 בביצוע עבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיף 347(ב) יחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק. על המערער הושתו שבע שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירות פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירות עוון לפי סימן ה' לפרק י' לחוק וכן פיצוי למתלוננת בסך 60,000 ש"ח. העובדות לפי כתב האישום 1. המתלוננת, קטינה ילידת 1994, נהגה לרכוש מוצרים שונים בקיוסק שבבעלותו של המערער, נחום שקורי (להלן: המערער). בחודש אפריל 2011 או בסמוך לכך, הגיעה המתלוננת לקיוסק וביקשה מהמערער לרכוש כוס קפה. המערער הסכים לוותר על שני ש"ח שהיו חסרים לה ואמר לה "לא צריך פעם הבאה תביאי לי חיבוק". לבקשתו, הסכימה המתלוננת להמתין לו מאחורי דלפק הקיוסק. או אז, חיבק המערער את המתלוננת בחוזקה תוך שהוא מצמיד אותה אל גופו, נוגע בחזהּ, באיבר מינה ובישבנה ואף מנשק אותה חרף התנגדותה ועל אף שציינה כי יש לה חבר. המתלוננת הצליחה להשתחרר, אך המערער אחז אותה בחוזקה בשתי ידיה, משך אותה לתא השירותים בקיוסק ואמר לה "אני הולך לזיין אותך". המערער הפשיל את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת שהצליחה להרימם חזרה, ומיד לאחר מכן הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, דחף בכוח את ראשה של המתלוננת לכיוון איבר מינו והחדיר אותו לפיה בזמן שהמתלוננת בוכה ומנסה להתנגד. רק כשהמערער הגיע לסיפוק מיני הצליחה המתלוננת להימלט מהמקום. על כן, הואשם המערער בעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיף 347(ב) יחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק ובעבירה של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק. המשיבה ביקשה בסיכומיה להרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 348(ג) תחת עבירה לפי סעיף 348(ג1) שיוחסה לו בכתב האישום. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי ועיקרי הכרעת דינו 2. בתגובה לכתב האישום, אישר המערער את קיומו של המגע המיני עם המתלוננת אך טען כי המעשים בוצעו בהסכמתה החופשית. לכן, בית המשפט המחוזי הגדיר את יריעת המחלוקת סביב שאלת קיומו או היעדרו של יסוד ההסכמה. גרסת המתלוננת 3. המתלוננת תיארה מעל דוכן העדים את השתלשלות העניינים כפי שהיא עולה גם מכתב האישום, כשהיא מפרטת אודות היכרותה המוקדמת השטחית עם המערער כשהייתה נוהגת לרכוש ממנו מוצרים ואת המקרה בו חסרו לה שני ש"ח לצורך קניית קפה כאשר המערער הסכים לוותר עליהם בתמורה לחיבוק. המתלוננת הבהירה כי הסכימה לחבקו משום שחשבה שמדובר בחיבוק ידידותי, שכן התרשמותה הייתה כי מדובר באדם חביב, אך מיד תיארה שכשעברה לצידו השני של הדלפק כדי לחבקו החיבוק הפך לאלים ולבעל אופי מיני כשהמערער נוגע בגופה ובישבנה והיא מנסה להתרחק ממנו. המתלוננת תיארה כי המערער ניסה לנשק אותה וכשניסתה להתרחק הבחינה כי הם נמצאים באזור האחורי של הקיוסק. המתלוננת ציינה כי המערער אמר לה "אני הולך לזיין אותך עכשיו" והוריד את מכנסיה ותחתוניה וכי הצליחה להרימם בחזרה, ובשלב זה תפס אותה בידה והכניסהּ לתא השירותים הסמוך. המתלוננת פירטה את שאירע בתוך תא השירותים כשהיא בוכה ומתקשה לדבר, וציינה כי עמדה עם הפנים אל המערער כשהוא תפס אותה בחוזקה ואמר לה "תרדי לי אם את רוצה לצאת מפה". המתלוננת תיארה כיצד המערער דחף את ראשה בחוזקה לכיוון איבר מינו, לאחר שהפשיל את מכנסיו ותחתוניו, החדיר אותו לפיה ונע קדימה ואחורה עד שהגיע לפורקן. 4. בית המשפט המחוזי נדרש לאפיון אישיותה של המתלוננת וציין כי מדובר בתלמידת תיכון בת 17, בת להורים בעלי מוגבלות קשה, אשר נדרשה בגיל צעיר לתפקד באופן עצמאי ולגונן על הוריה ברמה היום יומית, כפי שבא לידי ביטוי בעדות המנהל במקום עבודתה של המתלוננת שלימים הפך לבן זוגה (להלן: עבד). בית המשפט ציין כי לאור מציאות חייה ניתן להבין את ניסיונה של המתלוננת להתמודד בכוחות עצמה עם שארע מבלי לסטות משגרת חייה ומבלי להכביד על הוריה. כך, ציין בית המשפט, ניתן להסביר את העובדה שהמתלוננת לא פנתה מיד למשטרה אלא הגיעה למקום עבודתה מיד לאחר האירוע, ורק לאחר שירדה מהאוטובוס בסמוך אליו החלה לבכות עד שעבד, שהבחין בה מחוץ למקום העבודה, שמע ממנה על פרטי האירוע. בית המשפט ציין כי מקובלים עליו דבריה של המתלוננת לפיהם לא שיתפה את הוריה ומשפחתה בפרטי האירוע כדי לגונן עליהם. 5. בית המשפט המחוזי נדרש לבחינת אותות האמת בעדותה של המתלוננת. בית המשפט עמד על כך שעדותה של המתלוננת הייתה ברורה ומפורטת וניתן היה להתרשם מכנות דבריה ומרגשותיה שבאו לידי ביטוי על דוכן העדים. בית המשפט הדגיש את העובדה שהמתלוננת הדגימה פעמים רבות ובצורה ספונטנית את פעולותיו של המערער, כיצד נגע בה וכיצד הפעיל את כוחו עליה. עוד הדגיש בית המשפט את השימוש שעשתה המתלוננת בציטוטים של המערער באופן אקראי ויזום, כאשר חזרה על הציטוטים באופן מדויק הן במהלך עדותה והן בהודעותיה במשטרה. בית המשפט ציין גם את העובדה שהמתלוננת תיארה בפירוט את תחושותיה במהלך האירוע, לרבות העובדה שבתחילה לא הרגישה צורך לצעוק במהלך החיבוק אך עם הזמן, כשהחלה לפחד, נאלם קולה, וכן את העובדה כי בתחילה התנגדותה הפיזית הייתה חזקה יותר אך אט אט נחלשה. עוד עמד בית המשפט על העובדה כי המתלוננת דייקה בפרטים, וכאשר הוצגו בפניה שאלות הנוגעות להשתלשלות האירוע במהלך חקירתה הנגדית הקפידה להעמיד את הדברים על דיוקם. 6. בית המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת שקיימות מספר תמיהות באשר לגרסת המתלוננת אך קבע כי אין באלה כדי להפריך את גרסתה. כך, קבע בית המשפט כי אין בעובדה שהמתלוננת הסכימה להגיע אל מאחורי הדלפק בקיוסק כדי ללמד על רצונה במגע מיני עם המערער, וכי מעדותה ומהודעותיה במשטרה, כמו גם מעדות המערער, ניתן ללמוד כי חשבה שמדובר בחיבוק ידידותי ולכן השאירה את תיקה ואת הקפה שהכין עבורה המערער בצידו השני של הדלפק. גם ביחס לעובדה שלאחר האירוע הגיעה המתלוננת לקיוסק בשתי הזדמנויות נוספות, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי להפריך את גרסתה. בית המשפט ציין כי פעם אחת הגיעה המתלוננת בליווי אחיה הצעיר שביקש להיכנס לקיוסק והסברה לכך היה שלא רצתה שאחיה יחשוד שקרה משהו חריג ולכן נכנסה עימו, ובפעם השנייה הגיעה ביחד עם בן דודה כחלק מניסיונה להתמודד לבדה עם האירוע ולהקנות לעצמה תחושת ביטחון. 7. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער באשר לסתירות בין גרסאות המתלוננת השונות בחקירותיה במשטרה ובעדותה לפניו. בית המשפט ציין כי אף אם קיימים אי דיוקים בין גרסאותיה בהודעותיה השונות במשטרה, הרי שאין מדובר בסתירות מהותיות שלא ניתן לישבן, ומכל מקום אין בהן כדי להפריך את גרסתה כליל. בית המשפט נדרש גם לשיהוי בהגשת התלונה. תחילה ציין בית המשפט כי קיימת אי בהירות לעניין יום האירוע, וכי המתלוננת מסרה מספר גרסאות בעניין זה, כאשר לפי גרסה אחת האירוע התרחש ביום שישי במהלך חודש אפריל ולפי גרסה אחרת האירוע התרחש בחודש מרץ, כאשר לפי גרסת המערער האירוע התרחש ככל הנראה בחודש מרץ. בית המשפט קבע לעניין זה כי על אף שדוחות הנוכחות של המתלוננת במקום עבודתה אינם מעידים על עבודתה בימי שישי במהלך חודש מרץ, הרי שייתכן כי מדובר בטעות ברישום הדוח או כי האירוע התרחש בסוף חודש פברואר או בתחילת חודש אפריל בהם עבדה המתלוננת בימי שישי. בית המשפט הדגיש כי התלונה הוגשה ביום 26.6.2011, קרי בשיהוי של חודשיים עד ארבעה חודשים. בית המשפט קבע כי הסבריה של המתלוננת לשיהוי זה מקובלים עליו, שכן ניסתה תחילה להתמודד לבדה עם החוויה הקשה, ורק לאחר שהבינה שאין היא מסוגלת לכך וכי פחדיה מהמערער אינם מתפוגגים, ולאחר ששיתפה אנשים הקרובים לה, לרבות את עבד, באשר ארע בחרה להגיש את התלונה. גרסת המערער 8. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערער לאירוע וקבע כי היא אינה ראויה לאמון. בית המשפט ציין כי גרסת המערער בעדותו הייתה כי המתלוננת הגיעה לרכוש כוס קפה, ציינה שחסרים לה שני שקלים ולאחר שהציע לה "בצחוק" שתיתן לו חיבוק בתמורה להפרש ניגש להכין לה קפה ושאל אותה לגילה. בית המשפט ציין כי בחקירתו הראשונה במשטרה, במהלך העימות עם המתלוננת, הכחיש הנאשם כי ביקש ממנה חיבוק ורק לאחר שטענה זו הוטחה בו ציין כי הדבר היה "בצחוק". באשר לאירוע עצמו, ציין המערער כי כשנכנס לחלק האחורי של הקיוסק המתלוננת נכנסה אחריו ביוזמתה והם התחילו להתחבק ולהתנשק. בהמשך – כך לטענתו - היא הורידה ביוזמתה את המכנסיים והתחתונים ונכנסה עימו לשירותים וביצעה בו מין אוראלי. 9. בית המשפט המחוזי הדגיש כי גרסתו של המערער אינה מתיישבת עם היגיון הדברים ועם חוסר ניסיונה המיני של המתלוננת, כאשר לטענתו של המערער לא קדם למגע המיני רקע מקדים ולו מינורי ביותר. בית המשפט ציין כי המערער עצמו מסר שלא ידע את שמה של המתלוננת, לא הציג עצמו בפניה ואף לא החמיא לה בעבר או יצר עימה קשר שאינו קשור למכירת הטובין המוצעים על ידיו. עוד הדגיש בית המשפט כי גם לאחר האירוע התנהלותו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו לפיה היה מדובר באקט מיני בו חפצה המתלוננת, שכן הוא אישר שלא ביקש ליצור איתה כל מגע פיזי לאחר האירוע ולא נוצרה ביניהם תקשורת מילולית של ממש לאחר מכן. בית המשפט קבע כי גרסת המערער לפיה המתלוננת החליטה לפתע לקיים עימו יחסי מין ולצורך כך התפשטה מול אדם זר ללא כל רקע מקדים אינה מקובלת עליו, וכי גם המערער לא ידע לתת הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע החליטה המתלוננת להוריד את מכנסיה ותחתוניה אם כל רצונה היה לבצע בו מין אוראלי. בית המשפט הדגיש כי העובדה שהמערער חזר בעדותו מספר פעמים על גרסתו לפיה שאל את המתלוננת אם היא מעוניינת להמשיך באקט המיני אינה מתיישבת עם גרסתו לפיה הדבר נעשה ביוזמתה המלאה. 10. בית המשפט המחוזי שלל את טענת המערער לקיומה של עלילת שווא מצד המתלוננת בשל העובדה שגילתה כי הוא נשוי. בית המשפט ציין כי טענה זו הועלתה בעלמא וכי היא לא גובתה בכל ראיה. בית המשפט הדגיש כי לא הוכח שהמתלוננת שאלה את המערער אם הוא נשוי, והובהר כי אף לא ידעה את שמו לאחר האירוע. בית המשפט קבע כי אין זה סביר שהמתלוננת, בלא סיבה נראית לעין, תבחר לחשוף את עצמה לדרך הקשה שבחרה בה כדי להעליל עלילת שווא על אדם שהיא אינה מכירה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער לפיה עלילת השווא נועדה לרכך את עמדת הורי המתלוננת ביחס למערכת היחסים שלה עם עבד. 11. בית המשפט המחוזי דן בחיזוקים הנדרשים להרשעה על בסיס עדותה היחידה של המתלוננת. בית המשפט נדרש למצבה הנפשי של המתלוננת, הן מיד לאחר האירוע והן בתקופה ארוכה יותר לאחריו, וקבע כי מעדותה של המתלוננת כמו גם מעדותו של עבד, ניכר כי מצבה הנפשי מיד לאחר האירוע היה קשה ביותר וכי היא בכתה ורעדה עד כדי שהפילה את כוס המים שעבד הגיש לה ולא הצליחה לתפקד בעבודה. בית המשפט ציין גם כי בהתאם לעדויות הוריה ודודתה של המתלוננת ניכר כי מצבה הנפשי התדרדר בתקופה שלאחר האירוע, כאשר לא הגיעה ללימודים, הייתה נסערת, לא רצתה לאכול וסירבה לצאת לבד מהבית והחלה להתנייד במוניות בלבד. בית המשפט הדגיש גם את גרסת המתלוננת, שאושרה בעדותו של עבד, לפיה היו על זרועותיה סימנים כחולים בעקבות הכוח שהפעיל עליה המערער, וכי עבד הבחין בסימנים אלו. בית המשפט הדגיש כי המתלוננת ציינה את קיומם של סימנים אלו כבר בחקירתה הראשונה במשטרה. 12. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער לקיומם של מחדלי חקירה – היעדר חקירתה של חברתה של המתלוננת אשר פגשה אותה סמוך לאחר האירוע, אי תפיסת מצלמות הקיוסק והעובדה שלא נבדק אם ניתן לנעול את תא השירותים – שכן המשיבה נתנה הסבירים מניחים את הדעת לעניינים אלו. בית המשפט הדגיש כי המתלוננת הביעה את התנגדותה המפורשת לקיום מגע מיני עם המערער ובכך התקיים היסוד העובדתי של היעדר ההסכמה הנדרש בעבירת האינוס, וכי היסוד הנפשי התקיים במערער לאחר שהובהר לו כי המתלוננת לא נתנה את הסכמתה החופשית למגע מיני עימו. לכן, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות שברישא. עיקרי גזר דינו של בית המשפט המחוזי 13. בית המשפט המחוזי ציין תחילה את תסקיר נפגעת העבירה, ממנו עולה תמונה קשה במיוחד לפיה המתלוננת, שהייתה תלמידה טובה, מלאת מוטיבציה ובעלת שמחת חיים על אף הקשיים המשפחתיים עימם היא נאלצה להתמודד, הפכה מאז האירוע לנערה מפוחדת, חסרת כוחות ומדוכאת, כאשר הישגיה הלימודיים התדרדרו כך שלא יתאפשר לה להיבחן בכל בחינות הבגרות. מהתסקיר עלה גם כי בהיבט הנפשי האירוע היה טראומטי עבור המתלוננת וכי הוא השפיע אנושות גם על משפחתה, הן בפן הרגשי והן בפן הכלכלי. השירות הסוציאלי סבר כי יש להשית על המערער עונש ההולם את עוצמת הפגיעה במתלוננת הכולל את הרחקתו מסביבת מגוריה ואת חיובו בפיצוי כספי הולם. 14. לזכותו של המערער העידו אשתו, אימו ומעסיקו של המערער, כאשר אשתו תיארה את המשבר העמוק שפקד את משפחתם בעקבות הפרשה והשפיע גם על תינוקם בן השנה וביקשה כי בית המשפט המחוזי יתחשב גם בה ובבנה, ואימו של המערער העידה כי משפחתם נהרסה מאז הגשת כתב האישום וכי המערער הוא אדם טוב אשר חייו הפכו לגיהנום. 15. המשיבה ביקשה מבית המשפט המחוזי להשית על המערער עונש מאסר בפועל ממושך שיהלום את חומרת העבירה בה הורשע ונסיבות ביצועהּ הקשות. המשיבה הדגישה כשיקולים לחומרה את גילה הצעיר של המתלוננת, את פער הגילים בינה לבין המערער, את העובדה שלא חסך ממנה להעיד לפני בית המשפט, את העובדה שהמערער היה בעת ביצוע המעשים נשוי ואב טרי לתינוק, את הכוח בו השתמש המערער וכן את העובדה שהמעשים בוצעו בתעוזה לאור יום בסיטואציה שאינה מינית כלל. המשיבה הדגישה את יחסו המזלזל של המערער כלפי המתלוננת במהלך ההליך ואת העובדה שמעולם לא הביע חרטה ולא לקח אחריות על מעשיו. 16. המערער ביקש מבית המשפט להשית עליו את העונש המינימאלי הקבוע בחוק, חלקו בפועל וחלקו על תנאי, ולחייב אותו בפיצוי כספי שיביא בחשבון את העובדה שמשפחתו היא זו שתצטרך לשאת בו. המערער הדגיש את גילו הצעיר ואת עברו הנקי וביקש לתת ביטוי גם לפגיעה הקשה במשפחתו, באשתו ובבנו התינוק שנולד לאחר ביצוע העבירה. 17. בית המשפט הדגיש את החומרה הרבה של המעשים אותם ביצע המערער ואת הפגיעה הקשה שפגע במתלוננת. בית המשפט הדגיש את פער הגילים בין המערער למתלוננת, את העובדה שלא היה לה ניסיון מיני קודם ואת ההיכרות השטחית בלבד בין השניים לפני האירוע. בית המשפט ציין כי המערער הקפיד להטיל את האשמה על כתפי המתלוננת תוך שהוא מטיח בה דברי ביזוי והשפלה. בית המשפט קבע כי מסוכנותו המינית הרבה של המערער נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה וציין כי הפגיעה במתלוננת קשה וקורעת לב. בית המשפט עמד על פסיקת בית משפט זה בכל הנוגע לעבירות מין חמורות ועל חובתו של בית המשפט לשמש מגן לקורבנות עבירות מסוג זה. בית המשפט ציין כי על אף ששקל את הנסיבות הקיימות לקולא, כפות המאזניים עודן נוטות לכיוון הענשתו של המערער בחומרה. לכן, השית בית המשפט על המערער את העונשים שברישא. הערכת מסוכנות עדכנית 18. במסגרת הערכת מסוכנות עדכנית שנערכה למערער נטל המערער אחריות למעשיו, הכיר בביצוע העבירה ובצדקת הרשעתו והביע חרטה וצער על הפגיעה במתלוננת. מעריכת המסוכנות קבעה כי על סמך הגורמים הסטטיים שלו – גבר בן 29 שפגע בנערה כבת 17.5 שאינה בת משפחה תוך שימוש בכוח, בעל קשר זוגי ארוך טווח אשר פגע בקורבן המוכרת לו עוד לפני האירוע – ועל סמך הגורמים הדינאמיים שלו – לקיחת אחריות על מעשיו, אי הבנה של גורמי הסיכון ושימוש במנגנון השלכה, גילוי אמפטיה פורמלית לקורבן ורצון לעבור טיפול, קיומו של מעגל קרובים תומך וקיומו של חשש מפני החוק – רמת מסוכנותו המינית הינה בינונית-נמוכה לטווח הארוך. תמצית נימוקי הערעור 19. הגם שבמקור ערער המערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, בתחילת הדיון לפנינו, חזר המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי חימי – מערעורו על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי וביקש למקד את טיעוניו לעניין חומרת העונש שהושת עליו. המערער טוען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לשיקולים לקולא בעניינו וביניהם גילו הצעיר, היעדר עבר הפלילי ועובדת היותו אב לתינוק שהיה בעת גזר הדין בן שנה. עוד טוען המערער כי שיקול עיקרי ששקל בית המשפט בגזירת דינו היה העובדה שבחר לנהל את ההליך ולא הודה. לטענתו, אין לזקוף לחובתו את עצם ניהול ההליך, וזאת בניגוד לאפשרות לזקוף לטובת נאשם את עצם הודאתו. המערער מוסיף כי בית המשפט התייחס באופן נרחב לעובדה שהוא אינו לוקח אחריות למעשיו וממשיך להאשים את המתלוננת בקרות המקרה, ואף הלין על כך שבית המשפט קבע שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. לטענתו, לאור הערכת המסוכנות העדכנית שנערכה לו, יש לקחת בחשבון את לקיחת האחריות הכנה שלו ואת העובדה שהוא מנסה להשתלב בהליך טיפולי. המערער מדגיש כי בהערכת המסוכנות העדכנית נקבע כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו היא בינונית-נמוכה בלבד. לבסוף, טוען המערער כי רף הענישה הנהוג במקרים דומים לעניינו, ואף חמורים יותר, עומד על עד חמש שנות מאסר בפועל ולכן מבקש כי נפחית מעונש המאסר בפועל שהושת עליו בהתאם. תמצית טיעוני המשיבה 20. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד סיון רוסו – טוענת כי עונש המאסר בפועל שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי נמצא בגבולות רף הענישה הנוהג והראוי במקרים דומים. לטענתה, אין לשכוח כי לצד נסיבותיו האישיות של המערער יש לשים דגש גם על נסיבותיה של קורבן העבירה, כפי שאלה עולות מהתסקיר שנערך בעניינה ופורט בהרחבה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מדגישה את התנהלותו של המערער במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ואת העובדה שלאורך כל הדרך הטיל המערער את האחריות לאירוע על המתלוננת. לבסוף, הפנתה המשיבה לפסיקה לפיה רף הענישה במקרים דומים מגיע גם לעונשי מאסר בפועל של 10 שנים ואף למעלה מכך ולכן, לטענתה, העונש שהשית בית המשפט על המערער הינו ראוי. דיון והכרעה 21. לאחר שעיינו היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהערכת המסוכנות העדכנית, בתסקיר נפגעת העבירה ובהודעת הערעור, שמענו את טענות הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפנינו ובחנו את הפסיקה אליה הפנו באי כוח הצדדים, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבותנו וכי דין הערעור להידחות. 22. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש שנגזר על ידיה חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו, למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009) פסקה 11; ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2012) פסקה 24; ע"פ 2062/11 בורדנבה נ' מדינת ישראל (22.7.2013), פסקה 7]. אין אנו סבורים כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, וכי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים לקולא לבין השיקולים לחומרה והשית על המערער עונש ההולם את חומרת מעשיו. 23. בית משפט זה מדגיש, חדשות לבקרים, את חומרתן הרבה של עבירות המין, ובמיוחד כאשר הקורבנות הם קטינים, אשר הענישה בגינן צריכה להביע את סלידת החברה מהן ולהוות גורם מרתיע מפני הישנותן [ראו לאחרונה: ע"פ 6357/11 ברברמן נ' מדינת ישראל (23.6.2013), פסקה 14 (להלן: עניין ברברמן); ע"פ 764/12 מדינת ישראל נ' גרמסיון, פסקה 18 (23.6.2013)]. במקרה דנא, הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרתם הרבה של מעשי המערער, אשר לאור יום, ובכסות של בקשה תמימה לחיבוק ידידותי, גרר נערה קטינה וחסרת ניסיון מיני, אשר כל מבוקשה היה לרכוש ממנו כוס קפה, אל תוך תא השירותים בבית העסק אותו הוא מפעיל וכפה עליה לבצע בו מין אוראלי על אף התנגדותה. מעשים אלו מצדיקים את העונש שהושת על המערער, המצוי ברף הענישה המקובל והראוי, גם אם בחלקו העליון. 24. אכן, כטענת המערער, אין מקום לזקוף לחובתו את עצם בחירתו לנהל את ההליך. ואולם, הדגש ששם בית המשפט המחוזי בגזר דינו אינו על עצם בחירת המערער לנהל את ההליך, כי אם על האופן בו ניהל את ההליך ובנוסף, על היעדרן המוחלט של חרטה או לקיחת אחריות מצידו. נכון הוא, כי במסגרת הערכת המסוכנות העדכנית צוין כי המערער טוען ללקיחת אחריות מלאה על מעשיו ומביע צער על הפגיעה במתלוננת, אלא שלא ניתן ללמוד מכך שאכן מדובר בלקיחת אחריות וחרטה כנות, וזאת במיוחד לאור קביעותיה של מעריכת המסוכנות לפיהן: "בבדיקה הנוכחית, במטרה להציג דמות מתחשבת ואמפטית, השליך [המערער – י. ד.] את האחריות על אופן ניהול המשפט על עורך הדין כפי שתואר... מביע אמפתיה פורמלית לקורבן, קרי אומר את הדברים 'המצופים', אך אלו נאמרים ללא ביטוי אמפתיה תואמים". לכך מצטרפת גם הפגיעה החמורה במתלוננת, כפי שעולה מתסקיר נפגעת העבירה, אשר מהווה שיקול משמעותי שעל בית המשפט לשקול בבואו לגזור את דינו של נאשם [ראו למשל: עניין ברברמן, בפסקה 15], וכן העובדה שמעשיו של המערער לוו בשימוש בכוח פיזי כנגד המתלוננת. בשל כל האמור לעיל, צדק בית המשפט כשקבע כי השיקולים הרבים לחומרה עולים על השיקולים לקולא הנלמדים מנסיבותיו האישיות של המערער באופן המחייב ענישה מחמירה בעניינו. 25. אשר על כן, לא ראינו לנכון להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ואנו דוחים את הערעור. ניתן היום, י"א בתשרי תשע"ד (15.9.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12050840_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il