אלברט פיניאן נ. רפאל מויאל

החלטה בתיק רע"א 5081/12 בבית המשפט העליון רע"א 5081/12 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשים: 1. אלברט פיניאן 2. סילביה פיניאן נ ג ד המשיבים: 1. רפאל מויאל 2. עו"ד ד"ר ס. בנטון 3. כונס נכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 30.05.2012 בתיק פשר -000037/10 בשם המבקשים: עו"ד ליאור מלכה בשם המשיבה 2, הנאמנת: בעצמה בשם המשיב 3: עו"ד טובה פריש פסק דין בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 30.5.2012 (כב' השופט עאטף עילבוני) בתיק פש"ר 769/09 ופש"ר 37/10, בגדרו הורה בית המשפט על מימוש דירת מגורים בה מתגוררים המבקשים. 1. המשיב 1, מר מויאל רפאל (להלן: מויאל), הגיש נגד המבקשים, בני הזוג אלברט וסילביה פיניאן (להלן: החייבים) בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתם כפושטי רגל. על פי הנתונים שעמדו בפני בית משפט קמא, כנגד החייב תלויים ועומדים כ-70 תיקי הוצאה לפועל בחוב כולל של כ-7,900,000 ₪, וכנגד החייבת תלויים ועומדים כ-44 תיקי הוצאה לפועל בחוב כולל של כ-1,600,000 ₪. 2. החייבים הם זוג נשוי בני כ-65, מוכרים כנכים על ידי המוסד לביטוח לאומי (החייב סובל מסכרת ואיסכמיה לבבית והחייבת סובלת מלקות בעיניה), וכיום תלוי בהם רק בנם הצעיר, המשרת בצבא בשירות סדיר. החייבים מתגוררים בדירה בתת-חלקה 12 בחלקה 9 בגוש 15289, ברחוב יצחק בן צבי בטבריה. שטחה של הדירה הוא 106 מ"ר. הדירה מורכבת משתי דירות – האחת בבעלות החייבים בשטח של כ-48 מ"ר, והשנייה בבעלות חברת עמידר בשטח של כ-56 מ"ר. 3. בצו הכינוס מיום 17.5.2010 נקבע כי כל אחד מהחייבים ישלם 500 ₪ מדי חודש, ובהמשך, הופחת הסכום ל-300 ₪ לחודש לכל חייב. המשיבה 2, עו"ד בנטון, התמנתה כמנהלת מיוחדת לנכסי החייבים (להלן: המנהלת המיוחדת). 4. ביום 30.5.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בו נתקבלה הבקשה להכריז על החייבים כפושטי רגל, ונדחתה בקשה להוצאת צווי מאסר נגדם לאחר שסילקו חוב הפיגורים של התשלומים שהושתו עליהם. בנוסף, בית המשפט הורה על מימוש חלק מהדירה בה מתגוררים החייבים (פסק הדין, עמ' 15 לפרוטוקול): "אשר על כן, סבורני כי ישנה תועלת לנושים במימוש אחת הדירות שבבעלותם של החייבים, ועל כן אני מכריז עליהם כפושטי רגל ומורה למנהלת המיוחדת לפנות לשמאי על מנת לשום את הדירה שבבעלותם של החייבים וכן לבצע פרסום על מנת למכור את הדירה למרבה במחיר". החייבים עתרו לעיכוב חלק זה של פסק הדין ובית משפט קמא נעתר לבקשה. 5. בקשת רשות הערעור דנן מתמקדת אך ורק בהחלטת בית המשפט להורות על מימוש הדירה. לטענתם, המנהלת המיוחדת העלתה את ההצעה למימוש הדירה לראשונה בישיבה בה ניתן פסק הדין, ולכן לא היה להם סיפק להגיב לבקשה זו. על פי חוות דעת שמאי שנערכה לבקשת החייבים עולה כי התועלת לנושים ממימוש אחת משתי הדירות מהן מורכבת דירת המגורים תהא זניחה ביותר. על פי חוות הדעת, שווי הדירה המערבית לאחר פיצול הדירה לשתי דירות הינו 225,000 ₪, אך עלות העבודות הכרוכה בפיצול מחדש של הדירות עומדת על 144,000 ₪ (זאת, מאחר שפיצול הדירה יצריך, בין היתר, פיצול מחדש של מערכות החשמל והמים, ובנייה של מטבח ושירותים באחת הדירות). דהיינו, לנושים יוותר דיבידנד לחלוקה של 81,000 ₪ לעומת חוב כולל של כ-9.5 מליון ₪. לכך יש להוסיף את טענת המבקשים לתחולת הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדיור [נוסח משולב], התשל"ב-1972, או סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. לאור זאת, עתרו החייבים ליתן להם רשות ערעור באופן שהדיון בפיצול דירת המגורים ומימוש אחת הדירות יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיתאפשר להם להעלות מלוא טענותיהם. 6. המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, תמך בבקשת החייבים וחזר על העמדה אותה הביע כבר בבית משפט קמא, ולפיה על המנהלת המיוחדת להניח תשתית עובדתית מספקת על מנת שניתן יהיה לבחון את התועלת לנושים בעקבות פיצול הדירה לשתי דירות נפרדות ומימוש אחת מהן. המנהלת המיוחדת התנגדה למתן רשות ערעור. לטענתה, לא ניתן להסתמך על חוות דעת השמאי שהוגשה לראשונה במסגרת הבקשה דכאן, מבלי שהוגשה בקשה לצירוף ראייה ומבלי שניתנה לה אפשרות לחקור את השמאי בחקירה נגדית. לחילופין, וגם אם חוות הדעת משקפת את הדברים כהוויתם, יש תועלת לנושים ולחייבים תיוותר קורת גג בדירה השניה, ובכך תימלא מצוות סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין שלפניי החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור. החלטת בית המשפט קמא ניתנה מבלי שנערך דיון כהלכתו ומבלי שעמדו בפני בית המשפט כל הנתונים הנדרשים על מנת להכריע בשאלת חלוקת הדירה ומימוש אחת משתי הדירות לאחר הפיצול והתועלת הצפויה לצמוח לנושים מהמהלך. בין היתר, יש לבחון מה שווי כל אחת מהדירות לאחר הפיצול, מה העלות הנדרשת לפיצול הדירה לשתי דירות נפרדות ומה הסכום המשוער שיישאר לכלל הנושים, אם בכלל, לאחר ניכוי ההוצאות. במצב דברים זה, בו עובדות בסיסיות עדיין אינן נהירות, אין לאפשר למנהלת המיוחדת להתחיל ולפעול למימוש הדירה (ראו והשוו ע"א 1899/12 אסתר עופר נ' עו"ד ארז חבר, בפסקה 13 לפסק דיני (לא פורסם, 26.7.2012)). זאת, במיוחד בהתחשב בכך שהחייבים הם אנשים מבוגרים וחולים ובדירת מגוריהם עסקינן. 8. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיערוך דיון נפרד בסוגיית דירת המגורים, כך שתינתן לצדדים האפשרות לטעון את מלוא טיעוניהם בסוגיית האפשרות והכדאיות בפיצול הדירה לשתי דירות ומימוש אחת הדירות. למען הסר ספק, אין בפסק דיני משום הבעת עמדה לגופם של דברים. ניתן היום, כ"ג באלול התשע"ב (10.9.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12050810_E04.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il