אושרי צימר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"פ 5074/06 בבית המשפט העליון רע"פ 5074/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המבקש: אושרי צימר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.4.06 בע"פ 70579/05 שניתן על-ידי כבוד הסגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשס"ז (12.4.07) בשם המבקש: עו"ד ד"ר אביטל מולד (הסניגוריה הציבורית) בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המבקש הועמד לדין בשתי פרשות שונות. בפרשה אחת גזר עליו בית משפט השלום (כבוד השופטת א' שטמר, גזר-הדין מיום 24.2.2005) עונשים כדלקמן: מאסר לתקופה של 4 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים, קנס ופיצוי למתלוננות. בא-כוח המערער ביקש מבית המשפט כי עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט דחה בקשה זו בציינו: "לאור האמור בגזר הדין, לאור האמור בדבר אי הפנמת העבירות, אני סבורה שאין לאפשר ריצוי העונש בעבירות שירות". בפרשה שנייה גזר בית משפט השלום (כבוד השופט י' לוי, גזר-הדין מיום 23.1.2006), על המבקש, עונשים כדלקמן: מאסר לתקופה של 6 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של 8 חודשים, קנס ופיצוי. בית המשפט הפעיל גם את עונש המאסר המותנה שהוטל בפרשה הקודמת, אך הטעים כי עונש זה ירוצה באופן חופף לעונש המאסר שהוטל בפרשה השנייה, והכל – בדרך של עבודות שירות. 2. המבקש הגיש ערעור על גזר-הדין בפרשה הראשונה. הוא טען כי יש לאפשר לו לרצות את עונש המאסר לתקופה של 4 חודשים, בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר) לא קיבל טענה זו. בית המשפט החרה החזיק אחרי בית המשפט בערכאה הראשונה, וקבע כי "נחוץ עונש ממשי ומוחשי שיבהיר למערער את החומרה שבמעשים אלו". עם זאת, התעוררה שאלה נוספת, זאת לאור האמור בהוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שזו לשונה: 45. מאסר חופף (ב) מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתו, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר. בענייננו, עוכב ביצועו של עונש המאסר שהוטל בפרשה הראשונה, זאת עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי. על כן, כאשר הורשע המבקש ונידון שוב למאסר – הפעם מאסר בדרך של עבודות שירות – הוא טרם נשא בעונשו הראשון. לטענתו, כיוון שבית המשפט שדן בפרשה השנייה לא הורה שהעונשים ירוצו בזה אחר זה, הרי שמכוח סעיף 45(ב) הנ"ל, עליו לשאת רק בעונש מאסר אחד, לתקופה הארוכה ביותר, קרי: 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. 3. עמדה זו לא נתקבלה על דעתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט הבהיר כי בעת שנחקק הסעיף האמור (במסגרת חוק דיני עונשין (דרכי ענישה) [נוסח משולב], התש"ל-1970), המסגרת של ריצוי מאסר בעבודות שירות כלל לא היתה קיימת, וסעיף 45(ב), כנוסחו היום, אינו מתייחס למקרה שבו מדובר בשני עונשי מאסר שונים – אחד מאחורי סורג ובריח, שני בעבודות שירות. "במקרה כזה" – כך נפסק – "אין כל אפשרות לתת תוקף להוראת ס' 45(ב) (או (א)). אין אפשרות לחפוף מאסר בבית סוהר לעבודות שירות". בית המשפט התייחס גם לסעיף 51י לחוק העונשין – שאינו חל אמנם בענייננו – הקובע כי מקום בו הרשיע בית משפט עובד שירות בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת, וגזר עליו עונש מאסר: תופסק עבודת השירות מיום מתן גזר הדין ועובד השירות ישא את יתרת עונשו בבית הסוהר מהיום האמור או מיום אחר שקבע בית המשפט; עובד השירות ישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט, שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן יהיו חופפות; בית המשפט המחוזי בא אם כן לכלל מסקנה כי בנסיבות כגון אלה שבפנינו, על המבקש לרצות את תקופות המאסר בנפרד, כאשר לעניין סדר הנשיאה בעונשים, התייחס בית המשפט, על דרך ההיקש, לסעיף 46 לחוק העונשין, הקובע: "... תחילה את התקופה הקצרה יותר, להוציא המאסר שכבר התחיל לשאת בשעה שנידון למאסר נוסף". בענייננו, החל כבר המבקש לשאת בעונש המאסר בעבודות שירות, ולכן, כך נקבע, עם סיום ריצוי עונש זה, יירצה הוא את העונש של המאסר בבית האסורים. 4. בקשת רשות הערעור מופנית כנגד הכרעתו זו של בית המשפט המחוזי. המבקש יוצא כנגד האופן שבו פירש בית המשפט המחוזי את הוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין, וכן הוא טוען כי לאור נסיבותיו האישיות החריגות, יש להקל בעונשו כך שעונש המאסר בפועל יומר בעונש שירוצה בעבודות שירות. גם המדינה, בתשובתה, אינה עומדת מאחורי פסיקתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסעיף 45(ב). לדעתה, התוצאה המתבקשת במקרה זה היא שהמבקש יירצה עונש מאסר כולל של 6 חודשים, מתוכם, 4 חודשים ירוצו מאחורי סורג ובריח, והיתר – חודשיים – ירוצו בעבודות שירות. יצוין, כי בית משפט זה הורה, ביום 10.7.2006, על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש. החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. 5. סעיף 45(ב) לחוק העונשין קובע ברירת-מחדל, שלפיה אדם שנידון פעמיים לעונשי מאסר, יישא בעונש מאסר אחד לתקופה הארוכה ביותר. העונש הארוך "בולע" את העונש הקצר והכל – בהיעדר קביעה אחרת של בית המשפט שדן אותו באחרונה. בסעיף זה – כך נפסק – "רצה המחוקק לאפשר לו [למי שנדון פעמיים – א"ר] בדרך כלל לכפר על עוונותיו על-ידי ריצוי עונש אחד ויחיד, היינו על העבירה הכבדה ביותר..." (ע"פ 237/80 מדינת ישראל נ' קורטאם, פ"ד לד(4) 576, 577 (1980)). שלוש דרכים הוצעו בענייננו לפירושו של הסעיף. אחת, של המערער, הטוען כי עונש מאסר בעבודות שירות כמוהו ככל עונש מאסר, וכי לפיכך, על המערער לשאת בעונש הארוך ביותר, קרי בענייננו – עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בעבודות שירות. פרשנות שנייה, של המשיבה, גורסת כי מאסר בעבודות שירות הינו אמנם מאסר לצורך סעיף 45(ב), אולם סעיף זה האחרון אין עניינו אופן ריצוי המאסר (מאחורי סורג ובריח או בעבודות שירות) אלא אך ורק משך המאסר. לכן, על המערער לשאת בעונש מאסר לפי התקופה הארוכה ביותר, כאשר אופן הריצוי אינו מושפע מן הסעיף ולכן 4 חודשים ירוצו מאחורי סורג ובריח והיתר, בדרך של עבודות שירות. פרשנות שלישית, של בית המשפט המחוזי, מוציאה את עונש המאסר בעבודות שירות מגדרי סעיף 45(ב), וקובעת כי במקרה כגון זה שבפנינו ירוצו העונשים במצטבר. פרשנותה של המדינה מקובלת עלינו. 6. הפסיקה קבעה כי עונש מאסר המרוצה בדרך של עבודות שירות – עונש מאסר הוא. "עבודת שירות אינה סוג נוסף של עונש אלא צורה של נשיאת העונש" (רע"פ 42/89 מדינת ישראל נ' ועקנין, פ"ד מג(1) 511, 514 (1989)). ניתנת האמת להיאמר, בפועל ישנו הבדל משמעותי ביותר בין דרכי ריצויו של עונש המאסר – בבית האסורים או בעבודות שירות. "המשמעות הטבעית והרגילה של המילה 'אסיר' היא אדם היושב בבית-הכלא ומרצה בו את מאסרו" (רע"פ 7589/97 רחמים נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 651 (1998)). בהקשר הנדון, ההבחנה בין "סוג" העונש לבין "דרכי ריצויו" היא מטושטשת, סמנטית-משהו, ולוּ מן הטעם שההבדלים בין דרכי הריצוי הם כה משמעותיים עד שלמצער מתקרבים אנו ליצירת שני סוגים שונים של עונש. עם זאת, כאמור, עבודות השירות נתפסות כדרך לריצוי עונש מאסר, ולכן, קיים קושי בעמדתו של בית המשפט המחוזי כי סעיף 45(ב) לחוק העונשין אין לו נפקות בענייננו. בית המשפט המחוזי הפנה לסעיף 51י לחוק העונשין, ואפשר שהגיונו של הסעיף יפה גם לענייננו, אולם אין חולק שהסעיף אינו חל מפורשות, ובכגון דא, עקרון החוקיות מורה לנו כי "אין עונשין לא מקל-וחומר ולא מגזירה שווה ולא מהיקש או אנלוגיה..." (ח' כהן המשפט 665-664 (מהדורה שניה מתוקנת ומורחבת, תשנ"ז)). אם יש כאן לקונה, כפי שסבר בית המשפט המחוזי, אזי מן הראוי שהמחוקק ימלא אותה – כמתבקש בתחום המשפט הפלילי – וכל עוד אינו קובע אחרת, עלינו לפרש את הדין הקיים לאורו של העיקרון הקבוע בסעיף 34כא לחוק העונשין, לפיו "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". 7. הברירה המונחת בפנינו היא, אפוא, בין פרשנותו של המערער לבין פרשנותה של המדינה. פרשנותו של המערער נראית בעיננו בלתי-סבירה. לפי פרשנות זו, קביעתו של בית המשפט שדן אותו לראשונה – קביעה מפורשת וברורה – כי עליו לרצות את עונש המאסר בדרך של ישיבה בבית האסורים, מתאיינת ומתפוגגת אך משום שבית המשפט שדן אותו בשנית ראה להטיל עליו עונש ארוך יותר שירוצה בדרך אחרת – מקלה. סעיף 45(ב) בא לאפשר לנאשמים הנידונים פעמיים למאסר, לרצות רק עונש אחד (כברירת מחדל), "על העבירה הכבדה ביותר" (עניין קורטאם הנ"ל). אולם ברור שפרשנותו של המערער יוצרת תוצאה תמוהה שבה, בסופו של יום, ביצוע העבירה הנוספת חילץ אותו מבית הסוהר ופטר אותו דווקא מן העונש החמור יותר (ולוּ מבחינת דרך ריצויו). אכן, אף אם עונש המאסר בעבודות שירות – עונש מאסר הוא – יהא זה משום עצימת עיניים והתעלמות מופגנת מן המציאות לומר שקיימת תאימות והלימה מלאה בין דרכי ריצוי המאסר. ברור גם שבית משפט אשר עומד על ריצוי המאסר בבית הסוהר עשוי להקל עם הנאשם מבחינת תקופת ריצוי העונש, לעומת בית משפט המביע נכונות לאפשר את ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, אך מביא זאת בחשבון בקבעו את משך המאסר. הוא שאמרנו – תאימות אין כאן, ולא ניתן לקבל כסבירה את הפרשנות שלפיה הוראת סעיף 45(ב) באה לאפשר את בליעת העונש הכבד (מבחינת דרך ריצויו – שהייה בבית האסורים) על-ידי העונש הקל (מבחינת דרך ריצויו – ביצוע עבודות שירות). 8. פרשנותה של המדינה, לעומת זאת, היא פרשנות סבירה. לפי פרשנות זו, סעיף 45(ב) עוסק בתקופת המאסר: "לא ישא [הנאשם שנידון פעמיים] אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר" [ההדגשה הוספה – א"ר]. הסעיף קובע, אפוא, כי המאסר-ארוך-הזמן בולע את המאסר-קצר-המועד. אולם, ככל שהדברים נוגעים לדרך ריצוי המאסר – אין דרך הריצוי המקלה "בולעת" את דרך הריצוי המכבידה. בלשון אחרת ניתן לומר: סעיף 45(ב) עוסק בחפיפת עונשים, והחפיפה עניינה תקופות ומועדים. אין סופרים לנאשם תקופת מאסר מצטברת, ובלבד שבית המשפט לא קבע אחרת. חפיפה מסוג זה – חפיפה של תקופות המאסר – היא אפשרית גם כאשר דרכי ריצוי עונש המאסר הן שונות – פעם אחת, מאחורי סורג ובריח, ופעם שנייה, בעבודות שירות. אולם, בכל הנוגע לדרך ריצוי המאסר, צדק בית המשפט המחוזי בפסקו כי "[ה]חפיפה בלתי אפשרית מעשית". מסקנתנו היא שיש לקבל את הערעור ולהקל עם המערער מבחינת תקופת המאסר המצטברת שעליו לרצות, אך אין להקל עמו עוד מבחינת דרך ריצוי המאסר. לעניין אחרון זה מקובלת עלינו עמדת המדינה. לא ראינו להתערב, ב"גלגול שלישי", בקביעה הפרטנית בעניינו של המערער, בכל הנוגע להשפעת נסיבותיו האישיות על דרך ריצוי המאסר. התוצאה היא שאנו מקבלים את הערעור במובן זה שעונשי המאסר של המערער ירוצו באופן חופף – סך הכל 6 חודשי מאסר – כאשר 4 חודשים ירוצו בבית הסוהר ושני החודשים הנותרים ירוצו בדרך של עבודות שירות. המשנה-לנשיאה השופט י' אלון: אני מסכים לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין, על נימוקיו ותוצאתו, ואבקש להוסיף בשולי הדברים הערה נוספת. הוראתו של סעיף 45(ב) לחוק העונשין לא באה לבטל את תקופת המאסר הקצרה מפני התקופה הארוכה ממנה, אלא באה לחפוף את תקופת המאסר הקצרה בתוך תחום הזמן של התקופה הארוכה הימנה. כך היא גם כותרתו של סעיף 45: "מאסר חופף". לאמור, מי שהוטלו עליו שתי תקופות מאסר – האחת קצרה והשניה ארוכה – ירצה את שתיהן בחופף. על המבקש דנן הוטלה תקופת המאסר בעבודות שירות של שישה חודשים, בטרם החל בריצוי עונש המאסר הקודם של ארבעה חודשים, ועל כן מכוח הוראת סעיף 45(ב) תחפופנה שתי התקופות זו את זו. נמצאה לנו תקופת עונשו הכוללת של המבקש (המורכבת, כאמור, בחופף משתי תקופות המאסר) – שישה חודשי מאסר. אולם, כיצד מרצין תקופת מאסר זו, האם כולה בעבודות שירות או שמא ארבעה חודשים במאסר ממש וחודשיים בעבודות שירות? שאלה זו אינה לכאורה עניין לסעיף 45(ב) לחוק כפשוטו, שכן זה עניינו (על פי לשונו) בחפיפת תקופות המאסר, ללא התייחסות מפורשת לעניין דרך ריצוי העונש במאסר ממש, בעבודות שירות או חלקן כך וחלקן כך. אכן, התחקות אחר תכליתו של סעיף 45(ב) מובילה למסקנה הפרשנית המועלית בפסק הדין של המשנה לנשיאה. תשובה נוספת של המחוקק לשאלה כיצד מרצין עונש שכזה, תימצא לטעמי בהוראת סעיף 51ג(א) סיפא לחוק העונשין, שעניינה במי שהורשע בדין והעונש שהוטל עליו (עד שישה חודשי מאסר) פוצל חלקו למאסר בפועל וחלקו למאסר בעבודות שירות (כסמכות בית המשפט על פי סעיף 51ב(א)), וזו היא לשון הסעיף: "51ג(א) מי שבית המשפט החליט לגביו על עבודת שירות ולא קבע שהעבודה תחל לאחר נשיאת עונש מאסר לא יאסר ויחל בעבודת השירות ביום שאחרי גזר הדין או במועד מאוחר יותר כפי שקבע בית המשפט. קבע בית המשפט כי עבודת השירות תהייה לאחר נשיאת חלק מן המאסר, יקבע את המועד לתחילת עבודת השירות". אכן, הסיטואציה המפורשת בה עוסק סעיף זה הינה בגזר דין אחד ובו שני מרכיבי מאסר, אחד של מאסר ממש ושני של מאסר בעבודות שירות. ברם, הוראותיו משליכות ישירות גם על העניין דנן, בו מדובר בשני עונשים נפרדים שהוטלו בשני גזרי דין. בעניין דנן, בעת שגזרה הערכאה הדיונית השניה (ביום 23.1.06) את עונש המאסר בעבודות שירות לתקופה של שישה חודשים, תלוי היה ועומד כנגד המבקש עונש המאסר בפועל של ארבעה חודשים שהוטל עליו עוד ביום 24.7.05 ואשר טרם החל בריצויו. תקופת המאסר השניה, של ששת החודשים, חפפה לתוך תחומיה את תקופת עונש המאסר הקודם של ארבעה חודשים, מכוח סעיף 45(ב) לחוק. ברם, עונש המאסר השני והוראת סעיף 45(ב) לא נושאים בחובם המתקה או שינוי בדבר דרך ריצוי עונש המאסר הראשון (של ארבעה חודשים) כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום בגזר הדין מיום 24.2.05, שכן בעת שנגזר דינו של המבקש לעבודות השירות (ביום 23.1.06) עמד במלוא תוקפו גזר הדין הראשון לפיו על המבקש לרצות ארבעה חודשי מאסר בפועל. מרכיב זה, לעניין דרך ריצוי העונש במאסר ממש, אינו נתון לשינוי מכוח גזר הדין השני על פי סעיף 45(ב) ותוקפו דומה, מטבע הדברים, ל"קביעת בית המשפט" כמובנה בסעיף 51ג(א) סיפא. בנסיבות אלה מתבקשת איפוא החלת ההסדר לעניין סדר ריצוי העונשים שבסעיף 51ג(א) סיפא לחוק העונשין, ולפיו ריצוי עונש המאסר בעבודת שרות יהיה לאחר שיישא המבקש בתקופת המאסר של ממש. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ז באייר התשס"ז (15.5.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06050740_P06.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il