אריה חברה לביטוח בע"מ נ. יוסף אלאזם

פסק-דין בתיק ע"א 5073/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5073/07 ערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערים (המשיבים שכנגד): 1. אריה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 3. חאלד חמד נ ג ד המשיבים (המערערים שכנגד): 1. יוסף אלאזם 2. עליזה אלאזם 3. עמי אלאזם ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.5.07 בת.א. 4316/02 שניתן על-ידי כבוד השופט צ' זילברטל תאריך הישיבה: י"ט בחשון התשס"ט (17.11.08) בשם המערערים (המשיבים שכנגד): עו"ד צבי רפפורט בשם המשיבים (המערערים שכנגד): עו"ד מטאנס שאער פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: המשיב 1 נפגע בתאונת דרכים בשנת 2001, כאשר היה בן 17 שנים. נגרמו לו נכויות נוירולוגיות קשות, וכן נכויות בתחום רפואת הנפש, העיניים והפה. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' זילברטל) פסק לו פיצויים בראשי נזק שונים, ועל כך הערעור והערעור שכנגד. בחנו את טענות הצדדים ולא ראינו עילה להתערב בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי. בית המשפט שקל את כל טענות הצדדים במקרה זה, והגיע למסקנותיו על-פי חומר הראיות שבא בפניו. כפי שהובהר לא פעם, גם כאשר בית-המשפט של ערעור סבור כי ראוי היה לפסוק בראש נזק מסויים, יותר או פחות, אין משמעות הדבר כי קמה עילה להתערבות בנושא זה שבו שיקול הדעת הוא תכופות רחב ביותר. "כל עוד לא סטה בית המשפט קמא משיקולים סבירים ולא טעה טעות בולטת בהערכת הנזק, לא יבוא בית-משפט זה לעשות, ואין זה מתפקידו לעשות, חישובים אחרים במקומו על-מנת להעמיד את דיוקם של הסכומים שנפסקו על קוצו של יוד" (ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל, תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לו(3) 337, 345). בענייננו, נכותו הקשה של המשיב 1, הכוללת פגיעות גופניות, קוגניטיביות ונפשיות, מצדיקה את מסקנתו של בית המשפט קמא בדבר אובדן מלא של יכולת ההשתכרות של המשיב 1. גם באשר לבסיס השכר צעד בית המשפט בנתיבים מוכרים. עיינו בהשגות שהעלו הצדדים ביחס ליתר ראשי הנזק. לא שוכנענו, כאמור, כי קמה עילה להתערבותנו, לכאן או לכאן. אתייחס רק עוד לראש הנזק של עזרת הזולת. נכון הדבר שמקרה זה אינו זהה בנסיבותיו למקרה שנדון עניין אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000)). המשיב 1 אינו קוודרופלג. הוא מסוגל לבצע פעולות מסוימות ולנוע בביתו בכוחות עצמו (תוך שהוא נעזר בקב או נשען על מעקה). בה בעת, הוא זקוק להשגחה וליווי במשך כל שעות היממה, ובחלק מן הזמן – גם אם חלק מצומצם – הוא זקוק לסיוע ממש. כמו-כן, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון נתונים נוספים המיוחדים למצבו של המשיב 1, ובהם הצרכים החברתיים והצורך ב"חונך" שילווה אותו – הכול כפי שבא לידי ביטוי בחוות-הדעת של המומחית בתחום השיקום. על בסיס הנתונים כולם, והתרשמותו הישירה של בית המשפט המחוזי, נקבע כי "פני הדברים, מבחינת היקף ואופי הסיעוד הנדרש, דומים במידה רבה לפרשת אקסלרד הנ"ל". בהתאם העמיד בית המשפט את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד על סכום חודשי של 13,000 ש"ח. סכום זה הוא סביר בנסיבות המקרה, אף בלא קשר להתוויה הכלולה בהלכת אקסלרד, ולפיכך אין להתערב בו בנסיבות המקרה. התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד נדחים. יצויין כי בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי נפלה טעות קולמוס – סכום הפיצוי עבור ניידות הוא כפי האמור בסעיף 48 לפסק-הדין ולא כאמור בסעיף 73(ז) לפסק-הדין. לאור התוצאה שאליה הגענו ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א בשבט התשס"ט (5.2.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07050730_P03.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il