אלכסנדר בובליק נ. היועץ המשפטי לממשלה

3 1 בבית המשפט העליון בג"ץ 5068/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: אלכסנדר בובליק נ ג ד המשיבות: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד פבל טוקרב בשם המשיבות: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כנגד ההחלטה לסגור את תיק החקירה שנפתח בעקבות תלונה שהגיש העותר, כמו גם למתן אפשרות לעותר לעיין בחומרי החקירה בתיק ולצלמם. 2. מקורה של העתירה בתלונה שהגיש העותר ביום 25.1.2021 בתחנת המשטרה ברמלה. בתמצית יצוין כי העותר טען שנרשם לאתר של עסקאות במטבע חוץ ומסחר בבורסה, ובפועל נפל קורבן למרמה ואיבד את הכספים שהעביר במסגרת זו בהיקף של עשרות אלפי שקלים. לאחר הגשת התלונה הועבר תיק החקירה לעיונה של יחידת ההונאה במשטרת ישראל, אלא שזו סברה כי נסיבות המקרה אינן מעידות על הונאה רחבת היקף, וכי מדובר בהתקשרות מרצון מצד העותר לצרכי השקעה, אשר לא צלחה. בהתאם לכך הוחזר התיק לתחנת רמלה. בהמשך לכך נגנז התיק בשגגה, נפתח מחדש, והועבר בשנית לעיונה של יחידת ההונאה, אשר חזרה וקבעה כי התיק אינו מתאים לטיפולה ולכן השיבה אותו לתחנת רמלה. בהתאם, הועבר התיק לעיונו של ראש מדור חקירות בתחנת רמלה, אשר החליט לסגור אותו, בעילה של היעדר תשתית ראייתית לקיומה של אשמה פלילית. 3. על רקע זה, ביום 24.8.2021 נשלחה לעותר הודעה לפיה הוחלט על סגירת התיק, תוך שצוינה בפניו זכותו להגיש ערר בקשר לכך. העותר הגיש ערר כאמור וזה נדחה ביום 8.6.2022 על-ידי מחלקת העררים בפרקליטות המדינה, תוך שצוין כי "עיון בתיק החקירה, העלה כי ספק אם תלונתו של העורר מגבשת עבירה פלילית על כל יסודותיה. ועל כל פנים, והגם שלכאורה קיים מוביל חקירתי, הרי שבנסיבות המתוארות, ספק אם דיני העונשין של מדינת ישראל חלים על האירוע והמעורבים בו". 4. ביני לביני, ביום 15.11.2021 העותר הגיש בקשה לעיון בתיק החקירה וצילומו. ביום 17.11.2021 ניתנה לעותר רשות לעיין בחומר החקירה, אשר כלל את עדותו מיום פתיחת התיק וחומרים נוספים שמסר בעצמו בתחנת המשטרה, לרבות קטעי עיתונות שאיתר לצורך תמיכה בתלונתו. ביום 17.3.2022 הגיע העותר לתחנת המשטרה לצורך עיון בחומרי החקירה ונמסרה לו עדותו במשטרה. 5. העתירה דנן הוגשה ביום 3.7.2023, ובה מלין העותר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה ועל כך שלא ניתנה לו, לטענתו, אפשרות לעיין בחומרי החקירה ולצלם אותם. הוא מציין שנפל קורבן למעשי מרמה, וכי פעילותם של אתרים מן הסוג המתואר היא "מכת מדינה". העותר מוסיף ועומד על זכותו לעיין בחומרי החקירה ומטעים כי העובדה שלא התאפשר לו לצלם אותם רוקנה מתוכן את זכות העיון שלו. בהקשר זה טוען העותר כי ללא אפשרות לעיין בחומרי החקירה, אין הוא יכול להבין את הבסיס להחלטה בדבר סגירת התיק ולטעון כנגד ההחלטה לגופה. 6. תגובה מקדמית מטעם המשיבות הוגשה ביום 13.8.2023. בתגובה נטען, כי דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. באשר לסעד הראשון, שעניינו סגירת תיק החקירה, צוין כי העתירה הוגשה בחלוף למעלה משנה מהיום שבו התקבלה ההחלטה בערר. לגוף הדברים, ולו למעלה מן הצורך, הוסיפו המשיבות כי אין ממש בטענותיו של העותר, תוך התייחסות, בין השאר, למסגרת ההתערבות המצומצמת בהחלטות הנוגעות לניהול חקירות ולקשיים הכרוכים בניהול חקירה אפקטיבית מחוץ לגבולות ישראל. באשר לסעד השני שעניינו מתן רשות לעיון וצילום של חומרי החקירה, צוין כי העתירה הוגשה בחלוף כשנה וארבעה חודשים מן המועד שבו עיין העותר בחומר החקירה. כן נטען כי העותר לא מיצה הליכים ולא העלה טענה בעניין העיון בפני המשטרה בטרם הגשת העתירה, וממילא אין בתיק החקירה חומרים נוספים שלא נמסרו לעותר למעט חומרים שהוא עצמו העביר לידי המשטרה. מעבר לכך צוין כי העתירה לא כללה את מלוא התשתית העובדתית בכל הנוגע לפעולות שנעשו, ובפרט בנוגע לאפשרות שניתנה לעותר לעיין בחומרי החקירה, הגם שלא לצלמם. 7. לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין העתירה להידחות. זאת בשל כך שהעתירה הוגשה בשיהוי, וכי ממילא אין עילה להתערב בשיקול דעתם של גופי החקירה. 8. זהו אחד מאותם מקרים שבהם השיהוי בהתנהלות הוא גם מובהק וגם רלוונטי (בהתחשב בכך שהעותר חפץ בקיומה של חקירה אפקטיבית). כאמור, העתירה הוגשה למעלה משנה לאחר שהתקבלה ההחלטה בערר, ובחלוף כשנה וארבעה חודשים מאז שעיין בחומרי החקירה. העותר לא הציג כל נימוק המניח את הדעת ביחס לכך. די בכך כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 3373/20 סמיונוב נ' פרקליטות המדינה – מחלקת עררים, פסקה 14 (25.6.2020); בג"ץ 7478/22 נורואלייב נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 7 (28.11.2022)). 9. אף לגוף הדברים, אין במקרה זה עילה המצדיקה התערבות שיפוטית. הלכה היא כי לרשויות האכיפה מסור שיקול דעת רחב בתחום ניהול החקירה וההעמדה לדין לנוכח מקצועיותן וניסיונן. בהתאם לכך, הביקורת השיפוטית על החלטות מסוג זה שמורה למקרים חריגים במיוחד (ראו: בג"ץ 5030/21 פלוני נ' משטרת ישראל, פסקה 2 (21.7.2021); בג"ץ 4134/21 פיין נ' משטרת ישראל, יחידת הסדר מותנה חוף צפון, פסקה 7 (1.11.2021)). אין זה אחד מאותם מקרים חריגים שבהם יש מקום להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה – בהתחשב בקשיים שצוינו אף על-ידן. כמו כן, לא התרשמתי כי יש ממש בטענותיו של העותר לפיהן לא התאפשר לו לעיין בחומרי החקירה, וממילא העותר לא פנה בבקשה מתאימה למשטרה לצורך צילום החומרים עובר להגשת העתירה. אין בכך כדי להקל ראש בנזק שנגרם לעותר, או אף בחשיבות הנודעת למאבק במרמה ברשת (כמובן, מבלי לנקוט כל עמדה ביחס לנסיבות המקרה). אולם, במקרה זה לא נפל פגם בתהליך קבלת ההחלטות, וזוהי אמת המידה להכרעתנו. 10. סוף דבר: העתירה נדחית. לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א באלול התשפ"ג (‏7.9.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23050680_A04.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1