פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5060/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1097015/18 מיום 9.5.2024 בשם העותר: עו"ד רן רייכמן פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטתו של המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, מיום 9.5.2024, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטת המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי), מיום 2.4.2024, בעניין אופן ניהול ההליך המתברר לפניו. בין העותר למשיבה 3 (להלן: המשיבה) נטוש סכסוך גירושין המתברר זה שנים בבית הדין האזורי. כעולה מן העתירה, בשנת 2017 מינה בית הדין האזורי מומחה מטעמו לשם עריכת דו"ח לאיזון משאבים, אשר הוסמך לבצע חקירות שונות לגבי נכסי הצדדים – ואולם בראשית שנת 2023 התפטר המומחה מתפקידו, וזאת, על פי קביעת בית הדין האזורי, לאחר שהעותר לא שיתף עמו פעולה כנדרש. בעקבות בקשת העותר למינוי מומחה אחר תחתיו ולקביעת דיוני הוכחות נוספים, ניתנה החלטת בית הדין האזורי מיום 2.4.2024. בהחלטתו האמורה סקר בית הדין האזורי שורה של החלטות קודמות שניתנו במהלך השנים בהליך, על בסיסן קבע, בין היתר, כי העותר גרם ועודנו גורם בהתנהלותו להתמשכות ההליך, תוך פגיעה במשיבה וגרימת הוצאות משפט יתירות, ותוך ביזיון החלטות בית הדין. נקבע כי העותר קיבל הזדמנות להציג את טענותיו לפני המומחה; ואף ניתנה בידו אפשרות לפעול לקידום מינוי מומחה חלופי, אך הוא לא ניצל הזדמנויות אלה. עוד נקבע כי לאחר חקירת שני הצדדים, ניתנה לעותר, לבקשתו, הזדמנות להוסיף ולחקור את המשיבה – אולם הוא לא הופיע לדיון באמתלת שווא. לנוכח האמור נקבע כי המסקנה המתבקשת לכאורה היא, כי יש לדחות את בקשת העותר, ולקבל את עמדת המשיבה שלפיה יש להורות על הגשת סיכומים על בסיס החומר הקיים. חרף מסקנתו זו, "מחמת הזהירות שלא לחטוא לבירור האמת", ולאור החלפת ייצוגו של העותר – החליט בית הדין האזורי ליתן לעותר הזדמנות נוספת, אחרונה, למיצוי ההליך על-ידי מינוי מומחה נוסף וקביעת דיון נוסף לחקירת המשיבה ולהבאת עדים. זאת, בכפוף להסכמתו לתנאים הבאים: חיובו בהוצאות משפט לטובת קופת המדינה בסך של 50 אלף ₪; חיוב העותר בהוצאות משפט לטובת המשיבה בסך של 100 אלף ₪, אשר יכלול חיובי הוצאות קודמים שהושתו עליו; וקיום החלטות קודמות של בית הדין האזורי שהורו על שחרור כספים בסך של 250 אלף ₪ מחשבון הצדדים למשיבה, על חשבון איזון המשאבים. על החלטת בית הדין האזורי מיום 2.4.2024, הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בבקשתו טען העותר, בתמצית, כי יש בהחלטת בית הדין האזורי כדי לסכל את בקשתו למינוי מומחה, וכי בניגוד לאמור בהחלטה זו, האחריות לעיכוב ההליך מוטלת על המומחה והמשיבה. בהחלטתו מיום 9.5.2024 – העומדת במוקד העתירה דנן – דחה בית הדין הרבני הגדול את בקשת רשות הערעור. נקבע, כי החלטת בית הדין האזורי לא חסמה את מינוי המומחה או את המשך הבירור שנתבקש, אלא אך התנתה זאת בתשלום הוצאות. באשר לחיוב בהוצאות קבע בית הדין הרבני הגדול, כי על אף שמדובר בהוצאות בסכום בלתי מבוטל, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה, משעה שמדובר בעניין דיוני, ולא קם חשש לעיוות דין. צוין כי מדובר במקרה חריג בו על פי קביעת הערכאה הדיונית עיכב העותר את עבודת המומחה ולא ציית להוראות בית הדין, ומכל מקום, נראה כי אין בהוצאות שהוטלו כדי למנוע את המשך בירור ההליך. לצד זאת, הוסיף בית הדין הרבני הגדול והדגיש, כי אין בהחלטתו כדי למנוע מן העותר להעלות את טענותיו בעניין זה במסגרת ערעור בזכות לאחר סיום ההליך, ככל שיחליט להגיש ערעור כאמור. למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 19.4.2024, משלא התקבלה התייחסות העותר להחלטתו, הורה בית הדין האזורי על הגשת סיכומי הצדדים. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה שב העותר בעיקרו של דבר על הטענות שהעלה לפני בית הדין הרבני הגדול. לטענת העותר, החלטת בית הדין הרבני הגדול מנוגדת לדין, לוקה בחוסר סמכות וגורמת לעיוות דין, שעה שהיא "חוסמת את זכותו הדיונית" לקבל את יומו בבית הדין האזורי, וזאת "בטרם הסתיים שלב הראיות ובטרם מונה מומחה בתיק". העותר משיג על קביעותיו של בית הדין האזורי וכן על אי-הטלת כשלי ההליך לפתחה של המשיבה. כן הוא עותר לצו ביניים להתליית ההליך בבית הדין האזורי, עד למתן החלטה סופית בעתירה. לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף ללא צורך בתגובה. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי – כך במיוחד שעה שמדובר בהחלטות ביניים בנושאים דיוניים, שניתנו בהליך אשר עודנו מתנהל (ראו: בג"ץ 6180/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.11.2019); בג"ץ 176/23 פלוני נ' בית הדין הרבני בירושלים, פסקה 14 (24.1.2023); בג"ץ 5805/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (6.9.2022)). ענייננו אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה. כפי שפורט לעיל, בית הדין האזורי נעתר למעשה לבקשת העותר למינוי מומחה ולקביעת מועד הוכחות נוסף, חרף מחדליו הדיוניים של העותר כפי שפורטו בהחלטתו, אך זאת – בכפוף לקיום החלטות קודמות של בית הדין האזורי שטרם מולאו, ולחיובו בהוצאות משפט. בין מחדלי העותר נמנו העדר שיתוף פעולה עם דרישות המומחה והוראות בית הדין; ביטול ימי דיונים באמתלת שווא; ואי-התייצבות לדיון שנקבע לבקשתו לחקירת המשיבה. מדובר אפוא בהחלטה דיונית המצויה בליבת שיקול הדעת המסור לבית הדין האזורי, שניתנה לפנים משורת הדין, ואף שנמצא שלפי שורת הדין היה מקום לדחות את הבקשה. כפי שציין בית הדין הרבני הגדול, הרושם העולה מן העתירה הוא שאי-היענות העותר להחלטת בית הדין האזורי, אינה נעוצה בחסרון כיס ואין בה כדי לגרום לו לעוות דין. בנסיבות אלה, החלטתו של בית הדין הרבני הגדול שלא להתערב בשלב זה בהחלטה האמורה, אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. כמצוין בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול, נתונה לעותר זכות לשוב ולהעלות את טענותיו בנושא במסגרת ערעור על פסק דין, לכשיינתן – וגם מטעם זה, יש לדחות את העתירה. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשפ"ד (‏26.6.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24050600_X02.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1