פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 5056/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5056/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (השופט ד' גדול) מיום 7.6.09, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 5350/03 (בש"א 2709/09) בשם המערערים: עו"ד נסים שלם; עו"ד תומר שלם בשם המשיבה: עו"ד אפרים היים פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (השופט ד' גדול), מיום 7.6.2009, בה החליט שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים (בש"א 2709/09 בתמ"ש 5350/03). 1. המשיבה היא אמו של המערער 1 והחמות של המערערת 2. המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה ביקשה להצהיר כי אין למערערים כל זכות במשק במושב, נשוא ההליך. בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי כל מתנה שהוענקה למערערים ומושאה המשק מבוטלת נוכח התנהגות המערערים. לפיכך קבע כי על המערערים לפנות את המשק. בערעור שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי הורה בית המשפט שלערעור להשיב את התיק לבית המשפט לענייני משפחה כדי להשלים את פסק הדין ביחס להיקף הסעד לו זכאית המשיבה בנסיבות העניין, תוך שהוא מתיר שיקול דעת האם לשמוע טיעונים נוספים מטעם באי-כח הצדדים. בית המשפט המחוזי הורה לבחון כיצד רשאית המשיבה לחזור בה ממתנתו של המנוח, בעלה, למערערים. בית המשפט לענייני משפחה נתן פסק דין משלים על יסוד החומר שלפניו בלא שראה צורך לשמוע טיעונים נוספים והגיע לאותה תוצאה לפיה זכאית המשיבה לסעד שהעניק לה בפסק הדין הראשון – פינויים של המשיבים מהמשק שבבעלותה, וזאת על-פי מתווה משפטי שקבע. המערערים הגישו ערעור על פסק הדין המשלים שהועבר לבית המשפט המחוזי מרכז. הצדדים הסכימו להצעת ההרכב לשוב לבית המשפט לענייני משפחה להשלמת טיעון ולקביעת הסעד לו זכאית המשיבה, בעיקר נוכח האמור בסעיף 4 לפסק הדין המשלים בו נקבע המתווה המשפטי לתוצאת פסק הדין. עוד נקבע כי "תישמר למערערים טענתם להחלפת המותב". 2. המערערים הגישו בקשה לפסילת בית המשפט לענייני משפחה בה טענו כי לא זו בלבד שיש להיעתר לבקשתם, אלא שעל בית המשפט לנקוט בהליך של פסילה עצמית, לאור המצב המיוחד בו נדרש לכתוב פסק דין שלישי באותו עניין. מאחר ואמירות בית המשפט ביחס להתנהגות המערערים היו נחרצות ומשעה שהחליט על-פינויים המוחלט מהמשק, אין לדעת המערערים כל טעם ומקום שימשיך לדון בעניינם. 3. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. בית המשפט הודה כי התחבט כיצד לנהוג בבקשה. אולם, לאור הפסיקה הנוהגת כיום בבית המשפט, המנוגדת לזו שבאה לידי ביטוי בע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם, 1.6.1997, להלן: פסק דין פייקוב)), וכן מנימוקי המשיבה ובהם העובדה שהמשיבה באה בימים, כי בית המשפט המחוזי מרכז לא נענה לבקשה להעברת הדיון למותב אחר, נוכח השלב המתקדם בו מצוי התיק כמו גם העובדה שהשאלה שיש להכריע בה היא משפטית בלבד, הגיע למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מכאן הערעור שלפניי. 4. המערערים טוענים כי במקרה דנן מתקיים חשש ממשי ואפילו וודאי למשוא פנים בניהול המשפט, שכן דעתו של בית המשפט ננעלה כפי שנקבעה על ידו בשני פסקי דין קודמים שנתן. למערערים אין ספק כי גם בפסק הדין השלישי, אם ייכתב, יורה בית המשפט על-פינויים מהמשק לאלתר. תימוכין לכך הם מוצאים בהחלטה בבקשת הפסלות הנעדרת אמירה פוזיטיבית כי השופט אינו "נעול" בדעתו ובעובדה שבית המשפט התחבט בבקשת הפסלות. העובדה שהשאלה העומדת להכרעה היא משפטית, ובנסיבות בהן הוכרעה כבר בעבד, מורה, לדעתם, כי על בית המשפט לפסול עצמו. המערערים טוענים כי קיימת חפיפה וזהות מוחלטת בין השאלות המוחזרות לדיון לבין ההכרעות הסופיות שניתנו על ידי בית המשפט בעבר. לכן מדובר לדידם, בחשש וודאי לגיבוש עמדה סופית. המערערים רואים באי מתן האפשרות לצדדים להשמיע טיעוניהם בטרם מתן פסק הדין השני וכן בחיובם בפסק הדין השני בתוספת שכר טרחה למרות שאף אחד מהצדדים לא טען בפני בית המשפט, אפשרות ממשית שהשופט אינו יכול להינתק מדעתו הקדומה כלפי המערערים וכי ביקש להענישם על התנהלותם כלפי המשיבה. לדעתם, ההלכות בעניין פסלות שופטים לא השתנו ופסק דין פייקוב לא בוטל. הדיון הוחזר בשנית שלא לצורך גביית ראייה נוספת או לשם עיון מחדש עקב שינוי נסיבות, אלא לשם השלמת טיעון ביחס למתווה משפטי שקבע בית המשפט עצמו בפסק הדין השני. לדעתם, על בית המשפט היה לאפשר להם לטעון ביחס לנימוק זה בטרם נתן את פסק הדין. 5. לדעת המשיבה כל מטרתה של בקשת הפסלות היא לעכב את פסק הדין שניתן לטובתה פעמיים. המשיבה מפרטת את השתלשלות העניינים בתיק ומצביעה על פסיקה התומכת לדעתה בטענה כי יש לדחות את הערעור. לדעתה, מדובר בשאלה משפטית שבית המשפט אמור להכריע בה כמצוות בית המשפט המחוזי ולקיים בכך את חובתו כלפיה. לפיכך מבקשת היא לדחות את הערעור. 6. דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט באופן בו אין הוא פתוח לשכנוע, ויש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט, 265 (2006), ע"א 5085/07 שושנה שלום נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 26.11.2007)). הדברים יפים גם כאשר מדובר בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא בצירוף הנחיות (ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 18.2.1996), יגאל מרזל בעמ' 272-273)). בשונה מהעובדות שפורטו בפסק דין פייקוב, במקרה דנן הוחזר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בשנית לשם השלמת טיעון, במיוחד נוכח המתווה המשפטי שקבע בית המשפט בפסק הדין השני, המשליך על זכויות מי מהצדדים במשק. בנסיבות המיוחדות של העניין, בהן המערערים עצמם השיגו על כך שלא ניתנה להם האפשרות להשמיע טיעוניהם בטרם מתן פסק הדין השני ומשניתנה ההזדמנות כעת, נחה דעתי כי אין לפסול את בית המשפט בטרם ייתן את פסק דינו בנושא זה. זאת ועוד. פרט לחששם הסובייקטיבי של המערערים מתוצאת פסק הדין, נוכח אמירות קודמות של בית המשפט הנוגעות להתנהגותם, לא הוכח כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט אשר יפסוק בשאלה המשפטית העולה בנוגע לתוצאה האופרטיבית של פסק הדין. סמוכה אני ובטוחה כי בית המשפט ייטה אוזנו תוך פתיחות דעת לטיעוני הצדדיים ויוציא תחת ידו פסק דין מנומק. מובן כי אם לא תנוח דעתם של המערערים מפסק הדין שיינתן סלולה בפניהם הדרך להשיג עליו לגופו. הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 7000 ש"ח. ניתן היום, ה' באב התשס"ט (26.7.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09050560_N02.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il