משה ממן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5054/99 ע"פ 5860/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער בע"פ 5054/99: משה ממן המערער בע"פ 5860/99: גל ממן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.7.99 בתיק 8082/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: ד' בטבת תש"ס (13.12.99) בשם המערער: עו"ד ד' שפיגל בשם המשיבה: עו"ד א' כרמל קצין מבחן למבוגרים: גב' זהבה מור פסק-דין 1. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערער בערעור פלילי 5054/99, משה ממן (להלן - "משה"), ואת המערער בערעור פלילי 5860/99, גל ממן (להלן - "גל"), על פי הודיותיהם, בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. לפי המתואר בכתב האישום, שבעובדותיו הודו המערערים, בתמצית, הצטיידו המערערים בבגדים, במסיכות ובכפפות בצבע שחור וכן בסכין ובשיפוד ברזל באורך של כ40- ס"מ. ביום 17.7.98, בשעה 03:30 בלילה, הגיעו השניים למלון באילת - שאותו הכירו במהלך עבודתו של משה, כקב"ט באותו מלון - כשהם לבושים ומצויידים כאמור, היכו קב"ט ופקיד קבלה במלון, פצעו אותם פצעים שטחיים, איימו עליהם בסכין ובשיפוד וגנבו מתוך הקופה 9,100 ש"ח. כאשר הגיע למקום עובד אחר של המלון, שניסה לבוא לעזרתם של שני העובדים האחרים, חתך אותו גל בזרועו ודקר אותו מתחת לבית שחיו. בשל כל אלה גזר בית המשפט על כל אחד מן המערערים עונש מאסר לתקופה של שלוש שנים ומחצה, לריצוי בפועל, וכן עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים על תנאי. המערערים ערערו על חומרת עונשיהם. 2. טענתו העיקרית של בא כוח המערערים היא שבית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספיק לחרטתם ולהודייתם של המערערים, לנסיבותיהם האישיות ולסיכויי השיקום שלהם. תחת זאת ייחס משקל גדול יתר על המידה, לשיקולים של הרתעה. כפי שטען, מדובר בצעירים שהיו כבני 23 שנים בזמן השוד, ללא הרשעות קודמות, שנכשלו מחמת מצוקות אישיות ומשפחתיות. לדעתו, לאור האמור בתסקירי שירות המבחן שהוגשו על המערערים יש מקום לתקווה כי ייטיבו את דרכיהם בעתיד. על משה נאמר שהוא שוהה בבית הסוהר באגף נקיים מסמים והשתלב בעבודה בתפקיד חונך במרכז החינוך בכלא, מסייע למורי הכיתה ומנסה לתרום ליתר האסירים. על גל נאמר שהוא שוהה בבית הסוהר באגף נקיים מסמים, חזר בתשובה, עוסק בלימודי דת בבית הכנסת שבבית הסוהר ונמצא במשך רוב שעות היום במדרשה. 3. שקלנו בכובד ראש את טענותיו של בא כוח המערערים והחלטנו לדחותן. אכן, נסיבותיהם האישיות של המערערים ואף התקווה שלא יחזרו על מעשים כאלה בעתיד - שעל כך ניתן, אולי, ללמוד מהתנהגותם בבית הסוהר - הם שיקולים כבדי משקל המטים את הכף לזכותם; אולם, חומרתם של מעשי העבירה שעשו כבדה מאלה ומטה את הכף לעבר מידת הדין. העונשים שגזר עליהם בית המשפט המחוזי אינם חמורים והם מבטאים איזון ראוי - שאף נוטה במידת מה לצד הקולא - בין השיקולים הסותרים. אין מקום להתערב בהם. 4. לפיכך אנו דוחים את ערעוריהם של המערערים על חומרת עונשיהם. ניתן היום, ד' בטבת תש"ס (13.12.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT - /מפ