פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע"מ 5051/24 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 12.5.2024, בעמ"ש 10216-01-23, שניתן על-ידי סגנית הנשיאה ו' פלאוט, והשופטים צ' ויצמן ו-צ' גרדשטיין פפקין תאריך ישיבה: י"א אלול התשפ"ה (4.9.2025) בשם המבקשים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד שמואל שיר פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 12.5.2024, בעמ"ש 10216-01-23 (סגנית הנשיאה ו' פלאוט, והשופטים צ' ויצמן ו-צ' גרדשטיין פפקין), שבו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, מיום 8.10.2022, בת"ע 49988-11-21 (השופטת ח' שירה). אקדים אחרית דבר לראשיתו. בתום דיון שהתקיים לפנַי, ביום 4.9.2025, הסכימו הצדדים, בעקבות הערותיי, כי בקשת רשות הערעור תתקבל ותידון כערעור לפי הרשות שניתנה; וכי הערעור – יתקבל, כך שנורה על ביטול פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט לענייני משפחה, ועל ביטול צו הירושה שניתן, וכן על השבת ההליך אל בית המשפט לענייני משפחה, שידון מחדש בבקשה למתן צו לקיום צוואה. עוד הוסכם, כי המערערים יפקידו בקופת בית המשפט לענייני משפחה סכום משמעותי להבטחת הוצאות המשיבים, וכתנאי לפתיחת ההליך. במבט צופה פני עתיד, ולמען תעמוד לפני בית המשפט לענייני משפחה תמונה בהירה ושלמה עם השבת ההליך לדיון לפניו, אביא טעמַי – בקצרה. רקע בתמצית המנוח מ' נפטר ביום 3.5.2021, וביום 6.6.2021 הגישה המבקשת 2, אחייניתו של המנוח, צוואה בחתימתו לקיום. המשיבים, גרושתו של המנוח וילדיו, התנגדו לקיום הצוואה. כאן המקום לציין, כי בשל ריבוי הצדדים וריבוי הבקשות שהוגשו לאורך ההליך, אתייחס מעתה ואילך לכל המבקשים במאוחד (יכונו להלן: המערערים), וכך גם לגבי המשיבים, גם אם בקשה זו או אחרת הוגשה על-ידי חלקם. עוד אציין, כי הדיון בהתנגדות לקיום הצוואה התנהל בה בעת בת"ע 49988-11-21, ובת"ע 49817-11-21, ללא הבחנה ברורה בין התיקים. בהתנגדותם לקיום הצוואה, העלו המשיבים מספר טענות חלופיות: בתמצית, נטען כי הצוואה מזויפת; כי העדים החתומים עליה פסולים; וכי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד המערערים. "בקשה למחיקת ההתנגדות" על הסף שהגישו המערערים – נדחתה. בהמשך, ביום 15.3.2022, הגישו המשיבים "בקשה למינוי מומחה לכתב יד", לצורך בירור טענת זיוף הצוואה. ביום 24.4.2022, נערך דיון על-פה בבקשה, שבמסגרתו הוסכם על-ידי הצדדים כי יש צורך במינוי מומחה לצורך בחינת טענת הזיוף. אי לכך, בתום הדיון הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינוי מומחית לכתבי יד, על מנת שתבדוק את מקוריות החתימה. נקבע, כי לאחר מתן חוות דעת המומחית, יוחלט על אופן המשך ניהול התיק. חוות דעת קצרה מאת המומחית מטעם בית המשפט – הוגשה ביום 1.6.2022, ובה ציינה המומחית את מסקנתה: הצוואה זויפה. בו ביום, הורה בית המשפט לענייני משפחה למערערים להודיע "אם וכיצד הם מבקשים לנהל את התיק". המערערים מצדם, הגישו "תגובה להחלטת בית המשפט ובקשה לפסילת חוות דעת מומחה" (להלן: הבקשה הראשונה), שבמסגרתה העלו שלל טענות כלפי המומחית וכלפי חוות הדעת . בין היתר, נטען, כי המומחית עיינה בחוות דעת מטעם המשיבים טרם גיבוש חוות הדעת מטעמה, וכי חוות דעתה לא נומקה כדבעי. לפיכך, ביקשו המערערים לפסול את חוות דעת המומחית ולמנות תחתיה מומחה אחר להשוואת כתבי יד מטעם בית המשפט; ולחלופין, ביקשו כי יוּתר להם להגיש חוות דעת מומחה מטעמם. בהחלטה מיום 14.6.2022, קבע בית המשפט לענייני משפחה כך: "בקשה לפסילת מומחה יש להגיש בנפרד, [ו]לשלם אגרה בהתאם. לגופו של עניין [...] לא ראוי להביא טענות מן הגורן ומן היקב תוך הכפשת בעלי תפקידים ללא כל ביסוס. [...] השאלה היחידה שיש לבררה [היא] אם אכן קיבלה [המומחית] חוות דעת פרטית או האם עמדה לרשותה חוו"ד כלשהו [...]". בהמשך, בהחלטה מיום 29.6.2022, הורה בית המשפט לענייני משפחה למומחית להבהיר "האם עיינה, קודם למתן חוו"ד, בחוו"ד פרטית שהועברה אליה מטעם מי מהצדדים". בחלוף יומיים, הגישו המערערים בקשה נוספת לפסילת חוות דעת המומחית, ובה ביקשו, כסעד חלופי, כי בית המשפט יתיר להם לחקור את המומחית מטעמו (להלן: הבקשה השניה). ביום 3.7.2022, הגישה המומחית התייחסותה, ובה הודיעה כי לא עיינה בחוות דעת כלשהי מטעם מי מהצדדים. ביום 4.7.2022 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה: "[המערערים] הגיש[ו] ביום 1.7.2022, בקשה זו לפסילת חוות דעת מומחה [הבקשה השניה]. בין היתר נטען בה כי הוצגה למומחית חוו"ד פרטית. ביום 3.7.2022 הודיעה המומחית כי זו לא הוצגה לה. [ישקלו המערערים] בקשת[ם] לאור האמור [...]". ביום 6.7.2022 הגישו המערערים בקשה לפסלות המותב בבית המשפט לענייני משפחה (להלן: בקשת הפסלות), והמשך ניהול ההליך הושהה עד למתן החלטה בבקשת הפסלות, בהתאם להוראות סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במקביל, ביום 14.7.2022, הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.7.2022; בגדרי הבקשה, הלינו על "אי פסילת חוות הדעת של המומחה ואי מינוי מומחה חליפי", ולמצער ביקשו כי יתאפשר להם להגיש חוות דעת מומחה מטעמם. ביום 6.9.2022, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, בין השאר, מהטעם הבא: "בית משפט קמא טרם מיצה את הדיון בסוגיית פסילת חוות הדעת. בית המשפט הורה [למערערים] לשקול מחדש את בקשת[ם] לפסילת חוות הדעת, נוכח הודעת המומחית לפיה לא הועברה אליה חוות דעת פרטית [...] בשלב זה, ומשטרם הסתיים הדיון בסוגיה זו בהליך קמא, יש להמתין עד להכרעה הנדרשת, ועד אז תמנע ערכאת הערעור מהתערבות בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית" (רמ"ש 27919-07-22; השופטת ו' פלאוט). לאחר מכן, ביום 1.10.2022 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לפסלות המותב (אציין, כי ערעור על החלטה זו – נדחה, מבלי שנדון לגופו, מאחר שהוגש לאחר שניתן כבר פסק הדין בהליך העיקרי (ע"א 7046/22 פלוני נ' פלונית (7.3.2023)). "וַיְהִי מִמָּחֳרָת" (שמות יח, יג), וביום 2.10.2022 ניתן צו ירושה על פי דין אחר עיזבונו של המנוח, המחלק את ירושת המנוח, הלכה למעשה, בין המשיבים. הנימוק לתפנית זו הגיע בחלוף כמעט שבוע, ביום 8.10.2022, כאשר בית המשפט לענייני משפחה הוציא תחת ידו פסק דין קצר, בו קיבל את התנגדות המשיבים לקיום הצוואה. בפסק הדין – הנסמך בעיקרו על חוות דעת המומחית, שקבעה כי הצוואה מזויפת – נקבע: "[המערערים] עתר[ו] לפסילת חוות הדעת בטענות חסרות בסיס תוך הכפשת המומחית, הכפשת ב"כ הצד שכנגד וטענות כנגד החלטות בית המשפט. ה[ם] תבע[ו] מינוי מומחה נוסף. בקשת[ם] נדחתה. ה[ם] הגיש[ו] בר"ע על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. זו נדחתה בהחלטה מנומקת ביום 06/09/22. בהמשך, ה[ם] לא ביקש[ו] לשלוח שאלות הבהרה אף לא ביקש[ו] לזמן המומחית לחקירה. משכך, חוות הדעת לא נסתרה. לאור תוצאות חוו"ד, כי אין מדובר בחתימת המנוח אלא בחתימה שהיא בגדר 'השתלה' באמצעים דיגיטליים, וכאשר בקשות [המערערים] בעניין חוו"ד נדחו (הובהר כי המומחית לא קיבלה חוו"ד פרטית) [...], מצאתי לקבל את ההתנגדות, [ו]לדחות את בקשת קיום הצוואה". המערערים לא אמרו נואש, וערערו לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור, העלו המערערים שלל טענות כלפי ניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. טענתם העיקרית, והחשובה לענייננו, נגעה לכך שהלכה למעשה – לא ניתן להם יומם בבית המשפט. כך, לטענת המערערים, פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן מבלי שהתקיים הליך הוכחות; מבלי שניתנה להם הזדמנות להגיש חוות דעת מומחה מטעמם; מבלי שהתאפשר להם לחקור את המומחית מטעם בית המשפט, ואף מבלי שבקשותיהם לגבי פסילת המומחית נדונו והוכרעו לגופן. הערעור – נדחה, תוך שהוטעם כי לא נפלה טעות בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה, ולא נמצא פגם בחוות דעת המומחית עליה התבסס. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, שבגדרה שבים המערערים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם מן הערעור. דיון מצאתי טעם רב בטענות המערערים כי בהליך בבית המשפט לענייני משפחה – נפלו פגמים, המצדיקים את קבלת ערעורם, במובן זה שההליך בכל הנוגע למתן צו לקיום צוואה – יושב להתברר, לגופו, בבית המשפט לענייני משפחה. סבורני, כי מהמערערים נשלל צבר של זכויות דיוניות, העולה עד כדי עיוות דין של ממש. אבאר. בקשת המערערים לפסול את חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט. כפי שתואר לעיל, כבר בבקשה הראשונה, וכך גם בבקשה השניה, ביקשו המערערים לפסול את חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט. כאמור, בית המשפט לענייני משפחה לא הכריע בבקשה זו; לא זו אף זו, אלא שמטעם זה ממש דחה בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים בעניין זה. בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, צוין כי "[המערערים] בעצמ[ם] עתר[ו] לפסילת חוות הדעת בטענות חסרות בסיס תוך הכפשת המומחית, הכפשת ב"כ הצד שכנגד וטענות כנגד החלטות בית המשפט. [...] בקשת[ם] נדחתה. ה[ם] הגיש[ו] בר"ע על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. זו נדחתה בהחלטה מנומקת ביום 06/09/22" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). דא עקא, שכאמור, לא כך היו פני הדברים. כמובא לעיל, בהחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 6.9.2022, הובהר במפורש כי "בית משפט קמא טרם מיצה את הדיון בסוגיית פסילת חוות הדעת [...] בשלב זה, ומשטרם הסתיים הדיון בסוגיה זו בהליך קמא, יש להמתין עד להכרעה הנדרשת". בקשת המערערים לחקור את המומחית מטעם בית המשפט. כאמור, במסגרת הבקשה השניה, ביקשו המערערים – כסעד חלופי – לחקור את המומחית מטעם בית המשפט; דומני, כי בית המשפט לענייני משפחה התעלם מכך, ואף הטעים ביסוד הכרעתו בפסק הדין, כי המערערים "לא ביקש[ו] לזמן המומחית לחקירה". אמנם, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הוסבר, כי "הזדמנויות שניתנו על ידי בית משפט קמא [למערערים] לשלוח שאלות הבהרה למומחית לא נוצלו על ידי [המערערים] ואין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם"; תוך שנקבע כי "מומחה שמונה על ידי בית משפט לענייני משפחה, אין זכות לחוקרו, אלא יש צורך בהגשת בקשה מנומקת לחקירת המומחה. על הבקשה להיות מוגשת תוך 14 יום מקבלת תשובות ההבהרה, או אם התיר בית המשפט לחקור המומחה גם ללא משלוח שאלות הבהרה. בנדון, כאמור, לא נשלחו שאלות הבהרה, לא הוגשה בקשה כאמור, בוודאי שלא תוך 14 יום, ממילא לא ניתנה רשות לחקור המומחה". ברם, מצאתי ממש בטענת המערערים כי הם נמנעו ממשלוח שאלות הבהרה שעה שחיכו מצִדם להכרעה בבקשה לפסול את חוות דעת המומחית – הכרעה שמעולם לא ניתנה, גם לאחר שבקשת רשות הערעור נדחתה בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, כמפורט לעיל, בקשה לחקור את המומחית מטעם בית המשפט הוגשה גם הוגשה, וצוינה במפורש במסגרת הבקשה השניה; כך שלמצער, היה על בית המשפט לענייני משפחה לדון בה כבקשה לחקור מומחה בהעדר הגשת שאלות הבהרה, כאמור בתקנה 25(ו) סיפא לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020 (להלן: התקנות). בקשת המערערים להגיש חוות דעת מומחה מטעמם. הן במסגרת הבקשה הראשונה, הן במסגרת הבקשה השניה, ביקשו המערערים כי יוּתר להם להגיש חוות דעת מומחה מטעמם. לעניין זה, ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, על בסיס תקנה 25 לתקנות, כי "אין הצדדים עצמם רשאים להגיש חוות דעת שערך מומחה מטעמם, אלא אם כן קיבלו לכך היתר מבית המשפט אחר הגשת בקשה מסודרת ומתאימה". דא עקא, שהשתלשלות ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, מגלה כי בקשתם של המערערים בעניין זה, כמו קודמותיה – לא נדונה (זאת, מבלי להידרש לשאלה האם עמדה למערערים זכות להביא מומחה מטעמם, ללא תלות במתן רשות, ולשאלת תחולתה של תקנה 25(ח) לתקנות בעניין דנן, נוכח הוראת סעיף 8(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995). הנה כי כן, לאחר סקירת השתלשלות ההליכים, ניתן להגביה מבטנו. זוהי אפוא התמונה הנגלית לנו ממעוף הציפור: בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה – לא נדונו לגופן הטענות שהעלו המערערים כלפי חוות הדעת; לא התקיים דיון הוכחות; לא ניתנה למערערים הזדמנות לחקור את המומחית על חוות דעתה; ולא התאפשר למערערים להגיש חוות דעת מומחה מטעמם, או להגיש ראיות נוגדות אחרות. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי צבר הפגמים הדיוניים המתואר עולה כדי חשש לעיוות דין, במובן זה שלא ניתן למערערים יומם בבית המשפט (ראו והשוו: רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (29.10.2000); רע"א 6884/21 דן ל.נ.א השקעות בע"מ נ' ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ, פסקה 9 (20.2.2022)). הכרעה בהלימה לדברים אלה, בדיון שנערך לפנַי ביום 4.9.2025, שיקפתי לצדדים כי לגבי דידי, מכלול הפגמים המתואר שנפלו בהליך, מצדיק כשלעצמו את ביטול פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה; כך שההליך יושב להתברר כדבעי לפני בית המשפט לענייני משפחה. לצד זאת, הבהרתי כי אינני קובע דבר, מטוב עד רע, לגבי הכרעת בית המשפט לענייני משפחה גופה, בעניין מקוריות הצוואה והמשקל שיש ליתן לחוות דעת שהוגשה מטעם מומחית בית המשפט. ודוק: נוכח הפגמים עליהם עמדתי לעיל, טענות המערערים כלפי חוות דעת המומחית לא התבררו כדבעי, אך גם החשש, אותו הביעו המשיבים, כי הצוואה זויפה – לא הוּסר. לפיכך, הצעתי למשיבים במעמד הדיון, כי נורה על קבלת הערעור במובן זה שההליך יושב לבית המשפט לענייני משפחה, אשר ידון מחדש בקשה למתן צו לקיום צוואה; המשיבים נתנו את הסכמתם להצעתי זו. ברם, כפי שהבהרתי למערערים במסגרת הדיון, בנסיבות, ובהתחשב בהתמשכות ההליך מזה כ-4 שנים, אם בסופו של בירור יִמָּצֵא כי הצוואה אכן זויפה – סבורני כי יהיה מקום לחייבם בהוצאות המשיבים בשיעור גבוה, שישקף את המשאבים הרבים שהושקעו בהתדיינות המשפטית; על-סך של 50,000 ₪, אם לא למעלה מכך. בהתאם, נתנו הצדדים את הסכמתם לכך שחלק משמעותי מסכום זה יופקד מראש בקופת בית המשפט לענייני משפחה. ראיתי להעמיד את סכום ההפקדה על מחצית שיעור זה, כך שהמערערים יפקידו בקופת בית המשפט לענייני משפחה סך של 25,000 ₪, לשם הבטחת הוצאות המשיבים, כתנאי לנקיטת ההליך. יובהר, כי ככל שהמערערים יבחרו לבסוף שלא לעשות כן, פתוחה הדרך בפני המשיבים להגיש בקשה מחודשת למתן צו ירושה. מכל מקום, אמליץ למערערים, שאינם מיוצגים, לשקול ככל הניתן, לפנות לייעוץ משפטי לשם כִּלְכּוּל צעדיהם. אנו מורים אפוא על קבלת הערעור, כך שיבוטל פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, וכמוהו יבוטל גם צו הירושה שניתן על ידוֹ. ההליך יושב לבית המשפט לענייני משפחה, שידון מחדש בבקשה למתן צו לקיום צוואה. זאת, בכפוף לכך שהמערערים יפקידו בקופת בית המשפט לענייני משפחה סך של 25,000 ₪, לשם הבטחת הוצאות המשיבים. נוכח הסכמת הצדדים, כל צד יִשׂא בהוצאותיו. ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"ה (18 ספטמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט