אמיר ביקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5034/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5034/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: אמיר ביקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינם של השופטים אלרון, גלעד ואליקים בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.3.10 בתפ"ח 23875-10-09 שניתן על-ידי השופטים אלרון, גלעד ואליקים תאריך הישיבה: כ"ה באדר ב התשע"א (31.3.11) בשם המערער: עו"ד אלון ציבולבה בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים אלרון, גלעד ואליקים) מיום 18.3.10 בתפ"ח 23875-10-09. עניינו של התיק אירוע ירי באזור מגורים לאור יום, בסופו נפצע אדם באורח קשה. רקע והליכים קודמים ב. המערער (יליד 1988) הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק וירי באזור מגורים (סעיפים 329(א)(1), 144(א)+(ב) רישא ו-340א לחוק העונשין תשל"ז-1977). לפי עובדות כתב האישום, ביום 26.9.09 לפנות בוקר בילו המערער והמתלונן יחד עם אחרים, ובשלב כלשהו תקף המתלונן את המערער והתפתחה ביניהם קטטה. בהמשך אותו יום, הזדמנו המתלונן והמערער לחנות פלונית; אז פתח המערער, שהיה חמוש, באש לעבר המתלונן ממרחק של מטרים ספורים. המתלונן הסתובב לעבר המערער ונפל אל הרצפה, ובשלב זה התקרב אליו המערער, עמד מעליו וניסה לירות לעבר רגליו. כתוצאה מהיריות, נפצע המתלונן באורח קשה והובהל לבית החולים כשהוא בסכנת חיים. ג. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער. כפי שעולה מגזר הדין, שירות המבחן התרשם כי המערער מבטא אחריות לביצוע העבירה, מתבייש במעשיו ומתקשה להתמודד עם האכזבה שגרם למשפחתו. שירות המבחן הוסיף, כי לטענת המערער מעשה העבירה בא לאחר שהמתלונן היכהו ואיים עליו, וכשהוא נתון ללחץ רב ונמצא תחת השפעת אלכוהול. עוד תואר, כי המערער הביע חרטה, וכי להבנת השירות נערכה סולחה בין משפחת המערער למשפחת המתלונן במסגרתה התחייב המערער לשאת בעלויות הטיפול של המתלונן. על כן המליץ שירות המבחן, כי המערער יעבור הליך של טיפול בשירות בתי הסוהר ובו ילמד כיצד להתמודד עם דחפיו. ד. במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים הוסכם, כי המשיבה תעתור לעונש מרבי של 6 שנות מאסר בפועל והמערער יעתור לעונש מרבי של שנתיים וחצי. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 5 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בית המשפט נתן דעתו לחומרה שיש ליחס לעשית דין עצמי באמצעות נשק חם באזור הומה אדם, ולסכנה הגלומה בכך, מלבד למתלונן, לעוברי אורח תמימים. בית המשפט לא קיבל את הטענה, לפיה המערער ביצע את העבירה בתגובה לקטטה, שכן האחרונה התרחשה זמן ניכר טרם הירי, ועל כן יש לנתק בין שני האירועים. מנגד שקל בית המשפט את הודאתו של המערער, את גילו הצעיר, את עברו הפלילי הנקי ואת תסקירו החיובי של שירות המבחן. באשר לחרטת המערער קבע בית המשפט, כי יש ליחס לה משקל נמוך לאור העובדה שהמערער מעולם לא העביר את כלי הנשק בו עשה שימוש לידי הרשויות. הערעור ה. בהודעת הערעור נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא יחס את המשקל ההולם לכך שהמתלונן התעלל במערער עובר לביצוע העבירה, ואף ארב לו בפתח ביתו כדי לתקוף אותו. על כן, כך נטען, העבירה נעברה מתוך פחד אמיתי, שהוביל לאיבוד עשתונות. מאותם טעמים נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שיש לנתק בין הקטטה לירי, שכן האירועים שלובים זה בזה. בנוסף נטען, כי לא ניתן משקל מתאים להבעת החרטה, לעברו הנורמטיבי של המערער ולבושה שנגרמה לו בעיני משפחתו. לבסוף הוסיף בא-כוח המערער, כי הפסיקה עליה הסתמך בית המשפט המחוזי עוסקת במקרים חמורים בהרבה מהמקרה נשוא עניננו. ו. לקראת הדיון עיינו בתסקיר מעדכן של שירות המבחן למבוגרים, המציין התנהגות חיובית של המערער במאסרו; נמסר גם כי הוא מביע חרטה על מעשיו, אף כי מתקשה לראות החלקים האימפולסיביים שבאישיותו. ז. בפנינו נטען מטעם המערער, כי נסיבות העבירה צריך שיעמדו לזכות המערער בבקשו הקלה; הוא פחד מן המתלונן, עבריין מסוכן, שהתעלל בו; אכן, המערער מעד ועבר עבירה באבדן עשתונות אך יש מקום להתחשבות ברקעו הנורמטיבי וברקע משפחתו – אחיו הם רופא ועורך דין, מה גם שהמערער משלם גם בכך שלא יוכל ללמוד עתה משפטים כפי שתיכנן; והמאסר עלול להשחיתו בשל שהיה עם עבריינים. מטעם המדינה נטען, כי גם אם היה מתחילה אירוע בו תקף המתלונן את המערער, אין הדבר מצדיק מעשה של ירי ממרחק מטרים בודדים בגבו של המתלונן ובמקום בו שהו אנשים נוספים. על כן אין מקום להתערבות ערעורית. דיון והכרעה ט. לאחר העיון איננו רואים מקום להיעתר לערעור. נזכיר, כי הערעור מצוי בגדרים שתחמו הצדדים להסדר הטיעון, גם אם קרוב יותר לרף הגבוה. ולגופם של דברים, מה שלפנינו הוא כתב האישום המתוקן שאמנם כולל כאמור התיחסות לריב הקודם בין המתלונן למערער, וערים אנו גם לגליון ההרשעות של המתלונן, בעל רקע בעבירת רכוש, איומים ואלימות; ואולם נסיבות העבירה לא היו – למשל – של הגנה עצמית, אלא של ירי מקרוב, באקדח שהוחזק שלא ברישיון (ואגב לא הוחזר - כאמור - לרשויות), בגבו של המתלונן ואף, לאחר מכן, במאמץ לוידוא פגיעה. הדברים אירעו במקום שהיו בו בני אדם נוספים, אשר יכלו להימצא בסכנה. העבירה המרכזית שבה הורשע המערער על פי הודאתו, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין – נושאת בדין תג ענישה גבוה, עשרים שנות מאסר; העבירות בנשק לפי סעיף 144(א)+(ב) עונשן שלוש שנות מאסר; העבירה של יריות באיזור מגורים לפי סעיף 340א – שנה. למתלונן נגרמו נזקים קשים שהצריכו ניתוח לא פשוט, כאמור. י. על היד הקלה על קת הסכין או על הדק האקדח כבר נשפכו דיואות שיפוטיים רבים. מקרה זה הוא עוד אחד מן הגילויים של הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בנשק, חם או קר, ובמקרה דנא נשק חם שפגיעתו הפוטנציאלית גבוהה במיוחד וקשה; משל היתה "תת תרבות הסכין" משתדרגת ל"תת תרבות האקדח". והמדובר בעבירה, שגם אם הרקע לה היה סכסוך וחשש בעקבותיו - באה במובהק בכוונת מכוון. ערים אנו לרקעו הנורמטיבי של המערער ועיינו בתיעוד לעניין זה שצורף לערעור. אך סבורים אני כי המסר השיפוטי בכגון דא צריך שיהא ברור, קרי, כי יש ליתן ביטוי ראוי בקביעת העונש לכוונת המחוקק, לא כל שכן בנסיבות של ירי מכוון ו"מאמץ וידוא". יא. על כן איננו נעתרים לערעור. נביע את התקוה, כי אכן תהא זו למערער מעידה חד פעמית, אם גם חמורה, ובשעה שישתחרר יחזור למסלול חיים נורמטיבי; והרי חייו עודם לפניו. ניתנה היום, ג' בניסן התשע"א (7.4.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10050340_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il