אורן לבוביץ נ. כנסת

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 503/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא העותרים: 1. אורן לבוביץ 2. מפלגת עלה ירוק נ ג ד המשיבים: 1. כנסת 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בשם המשיבה 1: בשם המשיבה 2: עו"ד דקל חץ-דוד עוזר עו"ד אביטל סומפולינסקי עו"ד אבי מילקובסקי; עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופט ג' קרא: בעתירה שלפניי מבוקש להורות למשיבות לנמק מדוע לא יבוטלו האיסורים על צריכת קנאביס והחזקתו וכן ליתן צו הצהרתי לפיו המצב המשפטי הנוכחי בכל הנוגע להסדרת שוק הקנאביס – אינו חוקתי. כן מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים אשר יקפיא אכיפה של עבירות מכוח סעיפים 7(ג) סיפא או 7(ג1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה) בכל הנוגע לסם הקנאביס. הרקע לעתירה הפקודה קובעת את האיסור על שימוש והחזקה בסם הקנאביס. סעיפים 7(א)-(ג) לפקודה קובעים כדלקמן: "(א)  לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברשיון מאת המנהל. (ב)  האמור בסעיף זה בדבר איסור החזקה אינו חל על סם מסוכן הנמצא במעבר שהותר לפי פקודה זו. (ג)   העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואם החזיק בסם או השתמש בו לצריכתו העצמית בלבד, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977". בנוסף, תיקון מס' 15 לפקודה (להלן: תיקון מס' 15), הוסיף את סעיף 7(ג1), אשר נקבע כהוראת שעה שתוקפה לשלוש שנים. הוראת סעיף 7(ג1) קובעת, בתנאים מסוימים, כי עבירה של החזקה או שימוש לצריכה עצמית בסם הקנאביס תהווה עבירת קנס. ביום 3.3.2019, הגישו העותרים עתירה לבג"ץ (להלן: העתירה הקודמת). העותרים מציינים במפורש כי מדובר בעתירה זהה לעתירה שלפנינו. בעתירה הקודמת נתבקשו סעדים זהים לאלה המבוקשים בעתירה שלפנינו. על פי הטענה, תיקון מס' 15 חשף את הפקודה לביקורת חוקתית לפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: חוק היסוד) וגרם לכך שפסקת שמירת הדינים הקבועה בו אינה חלה עוד על האיסור על שימוש בקנאביס. ביום 17.6.2020, דחה בית משפט זה את העתירה הקודמת (בג"ץ 1589/19 לבוביץ נ' כנסת ישראל (17.6.2020)). בית המשפט ציין בפסק הדין כי העתירה הקודמת הוגשה ערב הבחירות לכנסת ה-21, וכי פסק הדין בה ניתן בסמוך להקמת ממשלה חדשה. נקבע כי הנסיבות, שעיקרן היבחרן של רשות מחוקקת ומבצעת לאחר למעלה משנה בה התקיימו שלוש מערכות בחירות, כאשר ישנן יוזמות שונות הנוגעות לסוגיה על הפרק וכאשר מדובר בנושא מורכב הטעון רגולציה, מצדיקות את דחיית העתירה. מאז מתן פסק הדין בעתירה הקודמת, חלו התפתחויות משמעותיות בנושא, כפי שנכתב בעתירה ובתגובת המדינה. ביום 21.6.2020, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בקריאה טרומית בשתי הצעות חוק שתכליתן להסדיר את תחום השימוש בקנאביס בישראל. בחודש יולי 2020, הקימה הממשלה צוות בין-משרדי לבחינת המדיניות בנוגע לאיסור צריכת סם הקנאביס, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט פלילי) (להלן: הצוות). ביום 12.11.2020, הגיש הצוות את מסקנותיו, לפיהן יש מקום לשינוי מדיניות ולהחלת לגליזציה הכוללת אסדרה נכונה של שוק הקנביס. כן הומלץ כי ההסדר החקיקתי אשר יבטל את האיסור על שימוש בקנאביס לא ייכנס לתוקף אלא לאחר ביצוע מלוא ההכנות הנדרשות על ידי משרדי הממשלה הנוגעים לדבר (משרד המשפטים דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת המדיניות בנוגע לאיסור על צריכת קנאביס בישראל (2020)). ביום 20.11.2020, פורסם להערות הציבור תזכיר חוק אסדרת שוק הקנאביס (הוראת שעה), התשפ"א-2020, כשלב ראשון לקראת יישום המלצות הצוות. במקביל, החל משרד המשפטים בעבודת מטה נוספת – בשיתוף משרדי ממשלה נוספים – לצורך עיגון המלצות הצוות. ביום 22.12.2020, שלחו העותרים מכתב לגורמים הרלוונטיים, בהם ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי, בו דרשו מהם לפעול לביטול האיסור על שימוש בקנאביס בתוך שבועיים. יודגש, כי במכתב לא הובאו נימוקים לגוף העניין, והוא כולל בעיקרו דרישה לקבלת החלטה להעברת הרפורמה בתוך פרק הזמן הנ"ל. למחרת, ביום 23.12.2020, פוזרה הכנסת ה-23. ביום 24.1.2021, הגישו העותרים את העתירה. טענות הצדדים העותרים טוענים, בין היתר, כי סם הקנאביס אינו מהווה סכנה בריאותית משמעותית, ומציגים משפט משווה באשר להסדרת השימוש בסם בעולם. לשיטת העותרים, האיסור על שימוש בקנאביס פוגע בזכויות יסוד, לרבות בזכות לחירות, בזכות לקניין ובזכות לפרטיות. נטען כי פגיעה זו אינה עומדת במבחני פסקת ההגבלה הקבועה בחוק היסוד. עוד נטען כי תיקון מס' 15, מוביל לכך שפסקת שמירת הדינים בחוק היסוד אינה חלה עוד על האיסור על שימוש בקנאביס. לפיכך, נטען כי יש לבטל את האיסור. המשיבה 1 (להלן: הכנסת) טוענת בתגובה המקדמית מטעמה כי יש לדחות את העתירה על הסף. ראשית, נטען כי העותרים קיבלו אך לאחרונה את יומם בבית המשפט במסגרת העתירה הקודמת ואין מקום לקיים דיון מחדש בטענותיהם מספר חודשים בלבד לאחר שאלה נדחו על ידי בית משפט זה. שנית, הכנסת סבורה כי, בניגוד לטענת העותרים, תיקון מס' 15 לא ביטל את תחולת הוראת שמירת הדינים בכל הנוגע לאיסור על שימוש בקנאביס. שלישית, לעמדת הכנסת, הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו נוהג להורות על תיקוני חקיקה. המשיבה 2 (להלן: המדינה) מבקשת אף היא לדחות את העתירה על הסף. לטענת המדינה, העובדה שזה עתה ניתן פסק דין בנוגע לעתירה זהה שהגישו אותם העותרים, מצדיקה כשלעצמה את דחיית העתירה. לצד זאת, המדינה טוענת כי יש לדחות את העתירה בשל אי מיצוי הליכים; כי הוראת הפקודה ביחס להפללה בגין צריכה והחזקה של קנאביס חוסה תחת פסקת שמירת הדינים; כי הבקשה להפעיל ביקורת שיפוטית ביחס לסעיף 7(ג1) לפקודה, אשר נחקק במסגרת תיקון מס' 15, אינה מעלה עילה להתערבות חוקתית; וכי הסעד המבקש את אסדרת שוק הקנאביס הוא כוללני. בתגובתה, המדינה מציינת את ההתפתחויות שחלו לעניין בחינתו המחודשת של האיסור על שימוש בקנאביס ואף עומדת על כך שהעתירה לא סיפקה כל עילה להעלאת הטענות מחדש חרף קיומן של התפתחויות אלה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבות, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת קבע כי: "יחסי הכבוד בין הרשויות מחייבים כי בעת הזו תינתן ההזדמנות המתאימה לרשויות השלטון הרלוונטיות – הכנסת והממשלה – לשקול את הסוגיה של הכנסת רפורמות מסוימות בכל הנוגע לשימוש בקנאביס [...] אין מקום למרוץ סמכויות שבו בית המשפט יקדים את הרשויות האחרות בטיפול בנושא. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שמדובר בסוגיה שהסדרתה אינה בינארית אף לשיטת העותרים, ומחייבת לכאורה רגולציה מפורטת". דברים אלה רלוונטיים גם כיום. זאת, ביתר שאת, נוכח ההתפתחויות כמפורט, המצביעות על עבודת מטה המתבצעת הן בכנסת והן במשרדי הממשלה, בכל הנוגע לאיסור על שימוש בקנאביס. כך, בין היתר, בחודשים שחלפו מאז הגשת העתירה פרסמה המדינה דו"ח מקיף בנושא וכן קודמו הצעות חוק. בנסיבות אלה, וכדי לאפשר לרשויות לשקול כראוי את הסוגיה, לא נמצאה עילה לבירור שיפוטי של הטענות מחדש בשלב זה. יתר על כן, העתירה לוקה באי-מיצוי הליכים. כידוע, הכלל לפיו על העותרים למצות הליכים בטרם פניה לבית משפט זה, חל גם בכל הנוגע לעתירה התוקפת תוקפו של חיקוק (ראו למשל: בג"ץ 267/21 התנועה לאיכות השלטון נ' שר האוצר (24.1.2021)). בענייננו, העותרים פנו במכתב לגורמים הרלוונטיים ביום 22.12.2020, יום לפני פיזור הכנסת. במכתב מטעמם, העותרים דרשו כי המשיבות תפעלנה בתוך שבועיים להסדרה כוללת של שוק הקנאביס, וזאת חרף ההתפתחויות המשמעותיות אשר חלו בתקופה שמאז מתן פסק הדין בעתירה הקודמת וחרף המלצת הצוות לפיה אין מקום לבטל את האיסור על השימוש בקנאביס אלא לאחר ביצוע מלוא ההכנות הנדרשות. בנסיבות אלה, לא ניתנה למשיבות שהות לבחינת הטענות ולמתן מענה ראוי. יתר על כן, כדי לעמוד בדרישת מיצוי ההליכים, "על הפנייה להציג את הטענות והבקשות שעליהן נסבה העתירה" (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 349 (2017)). ממילא, לא ניתן לראות בפנייה שנעשתה כממלאת אחר דרישת הפנייה המוקדמת. המכתב המדובר לא כלל טענות או התייחסות לגופו של עניין, אלא הוא כלל דרישה להעברת רפורמות בתחום הסדרת הקנאביס בתוך שבועיים, שאם לא ייעשה כן תוגש עתירה. סוף דבר, העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 2,500 ש"ח לכל אחד. ניתן היום, ‏י' באייר התשפ"א (‏22.4.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21005030_Q05.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1