עו"ד דורון ברזילי ראש לשכת עורכי הדין נ. עו"ד צבי פירון יו"ר

פסק-דין בתיק עע"מ 503/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 503/14 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים: 1. עו"ד דורון ברזילי ראש לשכת עורכי הדין 2. הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד צבי פירון יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין 2. עו"ד אודי בר עם יו"ר ועדת הכספים של לשכת עורכי הדין 3. עו"ד משה וינברג 4. עו"ד ליאור שפירא 5. עו"ד דב גלבוע ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 9.1.2014 במ"ת 39648-12-13 שניתן על ידי השופט ק' ורדי תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשע"ד (24.04.2014) בשם המערערים: עו"ד עמית דולב בשם המשיבים 2-1: עו"ד גיא נוף; עו"ד שרון סחאי בשם המשיבים 5-3: פטורים מהתייצבות פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם רשאי היה הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) להחליט על הקמתה של ועדת כספים שתפעל לצדו, בנוסף לוועדת הכספים הפועלת ליד המועצה הארצית של הלשכה? כמו כן, האם רשאי היה לקבוע שגזברות הלשכה תפעל לפי הוראותיה של הוועדה החדשה ושכל בקשה למידע מצד חברים בוועדת הכספים שליד המועצה הארצית תהיה כפופה לאישורו של יושב ראש ועדת הכספים החדשה? אלה הן, בתמצית, השאלות שעלו במסגרת הערעור שבפנינו. לאמיתו של דבר, הן מהוות אך שלב נוסף של ההתדיינויות בין ה"מחנות" היריבים בלשכת עורכי הדין, עובדה שהקרינה אף על הדיון בפנינו. עיקרי התשתית העובדתית 2. לצידה של המועצה הארצית של הלשכה (להלן: המועצה הארצית) פועלת זה שנים רבות ועדת כספים (להלן: ועדת הכספים הרגילה). כמפורט להלן, עניינו של הליך זה הוא בהקמתה של ועדת כספים נוספת, מכוח החלטה של הוועד המרכזי של הלשכה (להלן: הוועד המרכזי), הוא המערער 2, וזאת ביוזמתו של ראש הלשכה, המערער 1. המשיב 1 הינו יושב ראש המועצה הארצית והמשיב 2, עו"ד בר-עם, מכהן כיום כיושב ראש ועדת הכספים הרגילה (שניהם יכונו להלן: המשיבים). המשיב 3, עו"ד וינברג, שימש כיושב ראש ועדת הכספים הרגילה החל ממינויו לתפקיד זה בתאריך 23.10.2011 ועד ליום 1.12.2013, מועד שבו החליטה המועצה הארצית של הלשכה למנות תחתיו את המשיב 2. 3. ביום 11.12.2013, מספר ימים לאחר מינויו של המשיב 2 ליושב ראש ועדת הכספים הרגילה, החליט הוועד המרכזי על הקמת ועדת כספים חדשה שתפעל לצדו ותכונה בשם ועדת הכספים שלצד הוועד המרכזי (להלן: ועדת הכספים החדשה). כן הוחלט, שבראשה של ועדת הכספים החדשה יעמוד המשיב 3 ושחבריה יהיו המשיבים 5-4. בהמשך לכך, ביום 12.12.2013 שלח המערער 1 מכתב לחברי הגזברות בנוגע להחלטה זו (להלן: המכתב) ובו נכתב כך: "ממועד זה ואילך על גזברות הלשכה לפעול בכפיפות להנחיית ועדת הכספים שלצד הועד המרכזי. בתוך כך, כל היענות לפניה לקבלת מידע או מסמך בקשר עם ענייני הכספים של הלשכה מצד מי מחברי ועדת הכספים שמנתה המועצה הארצית כפופה לאישורו של ד"ר משה וינברג". 4. על רקע זה, המשיבים הגישו ביום 19.12.2013 עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 39648-12-13, השופט (כתוארו אז) ק' ורדי), ובה עתרו לביטול ההחלטה על הקמת ועדת הכספים החדשה. לשיטת המשיבים, ההחלטה התקבלה ללא סמכות ובניגוד לדין, ממניעים פוליטיים גרידא. הם טוענים כי הקמת ועדת הכספים החדשה נועדה לכרסם בסמכויותיה של ועדת הכספים הרגילה ולשלוט בתקציב הלשכה בדרך המנוגדת לדין. כמו כן, עתרו המשיבים לביטול ההוראות שנכללו במכתב ששלח המערער 1. 5. בד בבד עם הגשת העתירה הגישו המשיבים בקשה לצווי ביניים. ביום 22.12.2013 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי שלפיה יוקפא המצב בנושאים אלה בלשכה במובן זה שלא יבוצעו כל פעולות בהתאם להחלטות הנתקפות בעתירה (היינו, הקמתה של ועדת הכספים החדשה ופעולה בהתאם להנחיות הכלולות במכתב), עד לקבלת החלטה אחרת. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 6. ביום 9.1.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה בחלקה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שעל פי סעיף 95 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: חוק הלשכה) המועצה הארצית היא הממונה על תקציב הלשכה, ובהתאם לנוהג הקיים שנים רבות היא הממנה באופן קבוע את ועדת הכספים, המהווה בין היתר גוף המפקח על הניהול הפיננסי של הלשכה. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים ביקשו להקים גוף שינגוס בסמכויותיה של ועדת הכספים הרגילה, בניגוד לנוהג הקיים בלשכה המבוסס על אחריותה של המועצה הארצית לפיקוח על התקציב ועל ענייני הכספים. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי המבקשים חפצו, באמצעות המכתב, להציב בפני ועדת הכספים מחסומים של נגישות למידע רלוונטי, הכול מטעמים שעניינם אינטרסים פוליטיים. בית המשפט המחוזי תמך מסקנתו זו בכך שסמכויותיה של ועדת הכספים החדשה, שהוקמה באופן עמום, הלכו והתרחבו מעת מתן ההחלטה ועד תשובת המערערים לעתירה, וכן בכך שחלק מסמכויותיה של ועדת הכספים החדשה, כפי שפורטו בתגובת המערערים, אמורות להיות בידי ועדת הכספים הרגילה. 7. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לוועד המרכזי אמנם מוקנית סמכות להקים ועדות, ולפיכך היה מוסמך להקים את ועדת הכספים החדשה כוועדה הפועלת לצדו, כך שלא ניתן לבטלה כמבוקש בעתירה. אולם, בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי המכתב נשלח ללא כל דיון בוועד המרכזי וכי הוא נוגד את הדין והנוהג הקיים שכן ועדת הכספים החדשה אינה יכולה לפגוע בסמכויותיה של ועדת הכספים הרגילה ולמנוע ממנה מידע הדרוש לה לצורך מימוש סמכויותיה. על כן, כך נקבע, מכתב זה הוא בטל. בהמשך לכך, נקבע כי סמכויותיה של ועדת הכספים הרגילה, כפי שהופעלו על ידה עד להקמתה של ועדת הכספים החדשה, יישארו בעינן. בית המשפט המחוזי הורה עוד שלוועדת הכספים הרגילה תהיה נגישות מלאה למידע לצורך פיקוח על תקציב הלשכה וביצועו, גם באמצעות קבלת מידע ומסמכים ישירות מהגזברות או מסמנכ"ל הלשכה (ובכפוף לכך שכאשר מדובר במידע רגיש הוא יועבר ישירות ליו"ר ועדת הכספים וזה יחליט באשר להפצתו). טענות הצדדים 8. הערעור שבפנינו מכוון כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם הגשת הערעור, עתרו המערערים גם למתן סעד זמני שיקבע כי המכתב יעמוד בתוקפו, כך שהגזברות תפעל על-פי הנחיותיה של ועדת הכספים החדשה. לחלופין, התבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין כך שאם תתעורר מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם זכאים חברי ועדת הכספים הרגילה לקבל מידע מהגזברות, תועבר המחלוקת להכרעתו של גורם שלישי. ביום 10.2.2014 דחה השופט א' רובינשטיין את הבקשה בקובעו כי לא עלה בידיהם של המערערים להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. 9. בערעור עצמו המערערים טוענים כי פסק הדין מבוסס על שתי הנחות עובדתיות שגויות – ההנחה שהקמת ועדת הכספים החדשה נגסה בסמכויותיה של ועדת הכספים הרגילה וההנחה הנוספת לפיה ועדת הכספים החדשה מנעה מידע מוועדת הכספים הרגילה. המערערים טוענים כי הנחות אלו לא בוססו על ידי המשיבים, ולמעשה ועדת הכספים החדשה טרם החלה לפעול, כך שמדובר אך בספקולציות באשר לעתיד לבוא. לשיטת המערערים, מדובר בעתירה מוקדמת ותיאורטית, שהיה ראוי כי תידחה על הסף. המערערים מוסיפים וטוענים כי המשיבים הונעו בעתירתם על-ידי אינטרסים פוליטיים בשל רצונם להשתלט על ענייני הכספים של הלשכה, וכי הם ביקשו לעשות שימוש בבית המשפט לצורך קידום מאבקם הפוליטי. 10. המערערים טוענים עוד כי בית המשפט המחוזי שגה גם באשר לבסיס החוקי להכרעותיו. לטענת המערערים סעיף 95 לחוק הלשכה אינו הבסיס המשפטי לסכסוך דנן שכן בין הצדדים אין מחלוקת לגבי האחריות על תקציב הלשכה. המערערים מדגישים כי דווקא על פי הדין והנוהג הוועד המרכזי הוא המוסמך הלכה למעשה לנהל את התקציב בפן האופרטיבי ולפקח על הגזברות. בעניין זה הם ביקשו להשוות את הדברים למערכת היחסים בין הכנסת והממשלה, כאשר הכנסת אחראית על אישור התקציב, בעוד הממשלה היא המנהלת אותו ואמונה על ביצועו. המערערים מוסיפים וטוענים כי לא ברור בניגוד לאיזה "דין" נעשו צעדיהם, שכן לשיטתם חוק הלשכה דווקא מסמיך את הוועד המרכזי למנות לצדו ועדות משנה שיסייעו לו בביצוע תפקידו (בסעיף 19 לחוק הלשכה ועל פי נוהל 02-102 לנהלי הלשכה). לטענתם, הלכה למעשה, הסמכויות שהוקנו לוועדת הכספים אך יצקו תוכן לאופן הפעלת סמכויות הביצוע המוקנות לוועד המרכזי, ולמנכ"ל הלשכה המשמש כידו הארוכה. לבסוף, טענו המערערים כי אף לפי דו"ח הוועדה הציבורית בנושא לשכת עורכי הדין (דצמבר 2013), שהוגש על-ידי הוועדה בראשותה של השופטת בדימוס א' פרוקצ'יה (להלן: דו"ח ועדת פרוקצ'יה) המצב הרצוי בכל הנוגע לניהול ענייני הלשכה צריך להיות מבוסס על פעולה של ועדת כספים שתמונה על-ידי הוועד המרכזי ותהיה כפופה לו כחלק מהמערך הביצועי של הלשכה (דו"ח ועדת פרוקצ'יה, בעמ' 99). 11. המערערים סבורים עוד כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר להנחיות שניתנו במכתב, שגויות אף הן. לשיטתם, המועצה הארצית אינה רשאית לבקש מידע ישירות מפקידים העובדים במנגנון הביצועי של הלשכה, אלא רק מהעומד בראשו, בדיוק כפי שנהוג ביחסים בין ועדות הכנסת לגורמים בממשלה. המערערים מדגישים כי נדרש פיקוח על העברת המידע מגורמי הלשכה גם בשל היבטים הנוגעים לצנעת הפרט. לגופו של עניין, טוענים המערערים שמעולם לא סירבו לתת מידע שהתבקש על ידי ועדת הכספים הרגילה, וכן כי הנוהג המקובל בלשכה הוא שהגזברות מוסרת מסמכים ומידע למנכ"ל הלשכה והוא מעבירם לוועדת הכספים הרגילה, וכך היה מאז ומתמיד. 12. מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי. המשיבים מדגישים כי מבחינה עובדתית ועדת הכספים הרגילה היא זו שמגבשת הצעת תקציב לאישור המועצה הארצית והיא גם המפקחת על הניהול הכספי של הלשכה, בהתאם לנוהג שהשתרש בלשכה לאורך השנים. לטענת המשיבים תפקידה של ועדת הכספים הרגילה הוא לאפשר למועצה לממש את סמכותה לקביעת התקציב – על פי סעיף 95 לחוק הלשכה. לטענתם, ההחלטה על הקמתה של ועדת הכספים החדשה וההוראות שנתן המערער 1 במכתבו בכל הנוגע להעברת מידע בעניינים כספיים יצרו מצב בלתי חוקי, שכן השליטה בתקציב הלשכה ומימושו עברו דה-פקטו מהמועצה הארצית לחברי ועדת הכספים החדשה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מדו"ח ועדת פרוקצ'יה עולה באופן חד משמעי כי ללשכה ישנה ועדת כספים אחת הממונה על ידי המועצה הארצית, וכי מסקנותיה כוללות אך המלצה לשנות מצב זה באמצעות חקיקה (להבדיל מאשר באמצעות פעולה חד צדדית של הוועד המרכזי). 13. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מכיוון שתפקידה של ועדת הכספים הוא לפקח על ביצוע התקציב, ברי כי חייבת להיות בידה האפשרות לקבל מידע שוטף מהגזברות, תוך שקיפות מלאה. עוד מוסיפים המשיבים, כי כפי שנקבע אף על ידי בית המשפט המחוזי, כך היה שנים ואין לשנות זאת כעת. בנוסף, מציינים המשיבים כי בית המשפט המחוזי קבע מנגנון מאוזן שנועד להבטיח מניעת פגיעה בצנעת הפרט, והורה כי כאשר מדובר במידע רגיש הוא יועבר אך ליו"ר ועדת הכספים. 14. יצוין כי המשיבים 5-3 השאירו את ההחלטה לשיקול דעתו של בית משפט זה. 15. לאחר הדיון שהתקיים בפנינו ביום 24.4.2014 הצענו לצדדים הצעת פשרה שלפיה פסק הדין של בית המשפט המחוזי יישאר בעינו, בכפוף להבהרות הבאות: ועדת הכספים של המועצה הארצית היא המאשרת את תקציב הלשכה ואת השינויים בו, בעוד המנכ"ל – מטעם הוועד המרכזי – מבצע את התקציב, והוראות הנוגעות לביצוע התקציב ניתנות על-ידו; ועדת הכספים של המועצה הארצית (היינו, ועדת הכספים הרגילה) רשאית לפנות לוועד המרכזי לקבלת מידע, וזאת על דרך פניה למנכ"ל, או לסמנכ"ל כספים בהעתק למנכ"ל; לצד המנכ"ל יכולה לפעול ועדת ביצוע תקציב, המסייעת לו בתפקידו; במקרה של חילוקי דעות באשר לסיווגו של נושא הנוגע לענייני הכספים כנוגע לתכנון התקציב או לביצועו, תתקיים, תוך שבוע מן המועד שבו התגלעה המחלוקת, פגישה פריטטית של שני נציגים מכל צד, ואם אלה לא יגיעו להסכמה תובא המחלוקת להכרעת שופט בדימוס שיוסכם על הצדדים או ימונה על ידי בית משפט זה. הצעת פשרה זו לא ביקשה לשקף מצב שיש לשאוף אליו, אלא רק לאפשר את המשך פעילותם של מוסדות הלשכה, חרף אווירת החשדנות ההדדית השוררת בין הצדדים, ולהביא להפסקת ניהולם של מוסדות הלשכה ב"צלו" של בית המשפט. ביום 7.5.2014 הודיעו המשיבים כי אין בידם לקבל את ההצעה. 16. בהחלטתנו מיום 22.6.2014 הורינו למשיבים להבהיר, ככל הניתן – במישור העובדתי – מאיזה מועד פועלת ועדת הכספים לצד המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, מכוח איזו החלטה הוקמה, וכן האם במרוצת השנים הייתה ועדת כספים נוספת או מקבילה לה לצד הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין. בתגובתם מיום 7.7.2014 עדכנו המשיבים כי למיטב ידיעתם ועדת הכספים שלצד המועצה הארצית קיימת מאז שנות הששים של המאה הקודמת, וכי מעולם לא פעלה ועדת כספים אחרת לצד הוועד המרכזי. המערערים בחרו שלא להגיש תגובה נוספת מטעמם. 17. יצוין כי מתגובתם של המשיבים למדנו גם כי המשיב 3 התפטר בינתיים מתפקידו כיושב-ראש ועדת הכספים החדשה. המסגרת הנורמטיבית 18. חוק הלשכה, שהוא החוק הרלוונטי לענייננו, עבר מספר שינויים במרוצת השנים, הנוגעים אף לנושא שבפנינו (ראו: דו"ח ועדת פרוקצ'יה, בעמ' 41-28). סעיפיו הרלוונטיים לענייננו הם אלו: סעיף 6 לחוק הלשכה המכונן את מוסדות הלשכה, ובהם המועצה הארצית והוועד המרכזי; סעיף 11 לחוק הלשכה המגדיר את הוועד המרכזי כ"מוסד המבצע של הלשכה", וכן מורה כי בידי הוועד המרכזי נמצאות כל הסמכויות שלא יוחדו בחיקוק למוסד אחר ממוסדותיה; סעיף 109 לחוק הלשכה הקובע כי המועצה הארצית היא האמונה על התקנת כללי הלשכה (באישור שר המשפטים); סעיף 95 לחוק הלשכה הקובע כי תקציב הלשכה ייקבע על ידי המועצה הארצית. בנוסף לכך, סעיף 19 לחוק הלשכה קובע כי מוסדות הלשכה יקבעו את סדרי עבודתם ודיוניהם בתקנות ובכללים. 19. מכוחו של סעיף 19 לחוק הלשכה נקבעו נהלים שונים. לבית המשפט המחוזי הוצגו, בהקשר זה, שני נהלים – נוהל מס' 02-102 שכותרתו היא "עבודת הוועדות שליד הוועד המרכזי" (להלן: נוהל עבודת הוועדות) ונוהל מס' 03-001 שכותרתו היא "הגדרת תפקיד – מנכ"ל הלשכה" (להלן: נוהל מנכ"ל הלשכה). נוהל עבודת הוועדות מגדיר את תחום הסמכות של הוועדות שליד הוועד המרכזי וכן מגדיר נהלי עבודה לוועדות עצמן (נהלי התכתבות, דיווח, הפסקת חברות בוועדה וכיוצא בזה). עם זאת, הוא אינו כולל פירוט של הוועדות, ובאופן כללי ניתן לומר כי הוא אף לאקוני באופן יחסי. נוהל מנכ"ל הלשכה מגדיר את תפקידיו של מנכ"ל הלשכה וקובע כי אלה כוללים: ניהול שוטף של הלשכה; פיקוח שוטף על פעילות מוסדות הלשכה, עובדיה ומנגנוניה; ניהול שוטף של ענייני הלשכה במסגרת התקציב וההחלטות; סיוע לראש הלשכה במימוש מטרות הלשכה והפעלתה. גם נוהל זה מנוסח באופן תמציתי למדי. לתגובת המשיבים שהוזכרה לעיל צורף נוהל עדכני בנושא של "עבודת הגופים הממונים על-ידי הועד המרכזי" (מס' 3/10/2011), שעל-פי האמור בו נכנס לתוקף ביום 2.2.2011. נוהל זה מתייחס אף הוא לעבודת הוועדות, ונראה לכאורה כי הוא נועד להחליף את נוהל עבודת הוועדות. המשיבים ציינו כי לשיטתם הוא אינו רלוונטי לענייננו. עיון בנוהל זה מעלה כי יש בו פירוט נוסף על האמור בקודמו, אך אכן הוא אינו נוקב בשמות הוועדות הפועלות לצדו של הוועד המרכזי ואינו מגדיר את תחום הפריסה של תפקידיהן. 20. ועדת הכספים הרגילה לא הוקמה במישרין מכוח חוק הלשכה. עם זאת, כללי לשכת עורכי-הדין (קביעת תקציב ואגרות), התשנ"ה-1994 (להלן: כללי התקציב והאגרות) מאזכרים את פעילותה. כלל 2 מורה כך: "הצעת תקציב הלשכה תוגש למועצה הארצית בידי גזבר הלשכה, לאחר שנבדקה ואושרה בוועדת הכספים, לא יאוחר מה-31 באוקטובר של כל שנה, עבור השנה שלאחריה..." (ההדגשה הוספה). 21. בנוסף לכך, ניתן למצוא התייחסות לפעילותה של ועדת הכספים בדו"ח ועדת פרוקצ'יה המציין את תפקידה בכל הנוגע לבחינת התקציב ולאישורו (בעמ' 67) וכולל המלצות לרפורמה בפעילותה (בעמ' 100-99). כאמור, בדו"ח נכתב כי ועדת הכספים אמנם כפופה כיום למועצה הארצית ונבחרת על ידה, אולם, מוצע כי היא תוכפף לוועד המרכזי, תמונה על ידו ותהווה חלק מהמערך הביצועי של הלשכה. עוד נכתב כי תפקידיה של ועדת הכספים יהיו: לבדוק את הצעת התקציב ולהעבירה בצירוף המלצות לדיון בוועד המרכזי, לדון בדו"חות הכספיים של הלשכה ובענייני המינהל הכספי וכן לפקח על ביצועו של התקציב בעצה אחת עם מבקר הפנים (בעמ' 99). דיון והכרעה 22. הסכסוך בין הצדדים עבר תהפוכות שונות, וכעת המחלוקת ביניהם ממוקדת יחסית. המערערים אינם חולקים עוד על כך שוועדת הכספים החדשה לא תוכל לגרוע מסמכויותיה של ועדת הכספים הרגילה. אנו נדרשים אפוא רק להשלמה של יישוב המחלוקות. אנו עושים זאת על בסיס ניתוח הוראותיו של חוק הלשכה כפי שהוצגו על-ידינו. בהתאם לכך, אנו סבורים שדין הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי להתקבל, אך זאת רק באופן חלקי, כפי שיפורט להלן. 23. הוועד המרכזי, כפי שעולה בבירור מסעיף 11 לחוק הלשכה, הוא הגוף המבצע של הלשכה וקל לדמותו בשל כך ל"ממשלה" (ראו גם: בג"ץ 954/97 ד"ר שלמה כהן נ' ראש לשכת עורכי הדין, פ"ד נב(3) 486, 492 (1998) (להלן: עניין שלמה כהן)). תפקידיו של מנכ"ל הלשכה, שמשמש למעשה כזרוע העיקרית של הוועד המרכזי, על-פי נוהל 03-001, כוללים בעיקרם תפקידי ניהול, אך גם תפקידי "פיקוח שוטף", כאמור לעיל. 24. לצד הוועד המרכזי פועלת המועצה הארצית. בפסיקתנו כונתה המועצה הארצית לא פעם "בית הנבחרים" של הלשכה (ראו למשל: בג"ץ 11483/04 ועד מחוז תל אביב נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 42 (13.3.2006) (להלן: עניין ועד מחוז תל אביב)). המועצה היא אפוא "הגוף המחוקק" של הלשכה (על פי סעיף 109 לחוק הלשכה כאמור לעיל): היא מתווה את מדיניותה של הלשכה ומפקחת על ביצועה של מדיניות זו, היינו על הגוף המבצע, ועל פעילות הלשכה (ראו גם: עניין ועד מחוז תל אביב, בפסקה 42). כמו כן, המועצה הארצית היא הגוף האמון על קביעת תקציב הלשכה על פי סעיף 95 לחוק הלשכה. העולה מן השילוב בין הוראות אלו הוא שלמועצה הארצית מסור אף תפקיד הפיקוח על תקציב הלשכה, ובכלל זה הפיקוח על הדרך שבה הוועד המרכזי (והגזברות הכפופה לו) מבצע את פעולותיו בהתאם לתקציב. על מנת לממש את תפקידיה בכל הנוגע לקביעת התקציב והפיקוח על ביצועו, פועלת לצדה של המועצה הארצית ועדת הכספים הרגילה וזהו כיום הנוהג שהשתרש בלשכה (ראו גם: פסקה 14 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובדו"ח ועדת פרוקצ'יה). 25. כפי שצוין, המערערים הפנו להמלצות שנכללו בדו"ח ועדת פרוקצ'יה. אולם, גם אם במסגרת רפורמה במבנה הלשכה ייתכן כי יש מקום לשקול מחדש את אופן הגיבוש והפיקוח על התקציב, ברי שרפורמה מסוג זה אינה יכולה להיערך באופן חד-צדדי, וללא בסיס נורמטיבי מתאים. 26. בצד זאת, צודקים המערערים, כי אין מניעה לכך שהוועד המרכזי יקים לצדו ועדות שיסייעו לו בביצוע תפקידיו. כך קבע גם בית המשפט המחוזי והדברים עולים מסעיף 19 לחוק הלשכה, כמו גם מנוהל עבודת הוועדות. יש להעיר בהקשר זה כי טוב יעשה הוועד המרכזי אם יעדכן את נהליו כך שיכללו את עיקרי המידע הרלוונטי בכל הנוגע לעבודת הוועדות, לרבות רשימה מקיפה שלהן והגדרה ברורה של תפקידיהן, לצורך מניעת אי הבנות עתידיות. כאמור, תפקידו של הוועד המרכזי הוא להוציא לפועל את המדיניות של הלשכה ולבצע את הפעולות הנדרשות להתנהלותה, ובהקשרנו – לבצע פעולות אלו בכפוף לתקציב הנקבע על ידי המועצה הארצית. ככל שהוא נדרש לוועדה שתסייע לו בעניינים הנוגעים לצד הביצועי של ענייני הכספים ומימוש התקציב, אין מניעה להקמתה של ועדה כזו. ניתן להוסיף, כי ברי שוועדות עזר הפועלות לצד הוועד המרכזי ומוקמות מכוח סעיף 19 לחוק הלשכה יכולות לסייע לו אך בביצוע תפקידיו המקוריים של הוועד המרכזי עצמו, ובכלל זה תפקידיו של המנכ"ל. ככל שהמנכ"ל עוסק ב"פיקוח שוטף" על ביצוע התקציב יכולה לעסוק בכך אף ועדת הכספים החדשה, אולם פיקוח זה אינו יכול לבוא במקום סמכות הפיקוח המסורה לוועדת הכספים הרגילה (השואבת מסמכויותיה של המועצה הארצית). 27. על כך יש להוסיף ולומר: הבחירה לכנות את ועדת העזר לוועד המרכזי בשם "ועדת הכספים שלצד הוועד המרכזי" אינה בחירה ניסוחית מוצלחת, בשל החשש להטעיה ולבלבול עם ועדת הכספים הקיימת, הכפופה כאמור למועצה הארצית. מטעם זה אף הצענו במסגרת הדיונים את השם "ועדה לביצוע התקציב" אשר אמנם אינו מחייב כשלעצמו אך מבטא את הצורך לבחור בשם שיאבחן בין הוועדות. בשים לב לכך שכבר קיימת בלשכה ועדת כספים אחת הכפופה למועצה הארצית, טוב יעשו המערערים אם יבחרו לוועדה החדשה שהקימו שם שימנע בלבול. אולם, כאמור, בהקמת הוועדה עצמה אין פסול, ואף יכולה להיות בה ברכה. 28. השאלה הנותרת נוגעת אפוא להנחיות בכל הנוגע למסירת מידע בענייני כספים לחברי המועצה הארצית. לא יכול להיות ספק שמכתבו של המערער 1, בנוסח כפי שנשלח, אינו יכול לעמוד. הטעם לכך הוא כפול. ראשית, ההוראה לפיה "על גזברות הלשכה לפעול בכפיפות להנחיית ועדת הכספים שלצד הועד המרכזי" עלולה להטעות, לנוכח העובדה שעל גזברות הלשכה לפעול קודם כל על-פי התקציב המאושר על-ידי המועצה הארצית (וועדת הכספים שלצידה), ורק בכל הנוגע לביצוע התקציב היא יכולה להיות כפופה להנחיותיה של ועדה מטעם הוועד המרכזי. שנית, הקביעה הגורפת כי "כל היענות לפניה לקבלת מידע... כפופה לאישורו" של יושב ראש ועדת הכספים החדשה מעוררת קושי – משום שלכאורה הגורמים האמונים על אישור התקציב אמורים לקבל מידע באופן חופשי לשם ביצוע תפקידם. עם זאת, צודקים המערערים בכך שיש טעם לקביעת נהלים מסודרים בכל הנוגע למסירת מידע (ראו למשל את התייחסותו של דו"ח ועדת פרוקצ'יה לכך, בעמ' 98, פסקה 67). אכן, יכול להיות קושי בכך שעובדים שכירים של הלשכה יהיו כפופים לדרישות בלתי מבוקרות מצד גורמים שונים לגבי היבטים תקציביים. מבחינה זו, יכול להיות מקום להסדרה ראויה של הנושא – למשל, על דרך קביעה שבקשות לקבלת מידע יעברו דרך מנכ"ל הלשכה (ולא דרך ועדה הפועלת לצד הוועד המרכזי). לצד זאת, יובהר כי נוסח המכתב כפי שנשלח מעיד כביכול על קיומו של שיקול דעת רחב לגבי מסירת המידע, בעוד שלמעשה, שיקול הדעת בעניינים אלה הינו מצומצם ביותר, למשל בכל הנוגע לעניינים של צנעת הפרט. אף זאת היה מקום להבהיר במכתב או בנוהל אחר שיחליף אותו. 29. הצעות נוספות שהעלו בדיון לגבי פתרונות אד-הוק ליישוב סכסוכים אינן יכולות להיות כמובן חלק מהכרעתנו, ויש לקוות שהצדדים ישכילו ליישם את האמור בפסק דיננו באופן שייתר את הצורך לשוב ולהתדיין בעניין בפני ערכאות משפטיות. 30. התוצאה המתקבלת מן האמור לעיל היא שהערעור נדחה בעיקרו ומתקבל רק בחלקו בכל הנוגע להעברת המידע לוועדת הכספים הרגילה, שלגביה אין מניעה – ואף רצוי – שיקבע נוהל מסודר חדש. ההוראות האופרטיביות הנובעות מכך הן אלה: הקמתה של ועדת הכספים החדשה עומדת בעינה, בכפוף לכך שהוועד המרכזי יקבל החלטה בדבר הכתרתה בשם שאינו יוצר חשש להטעיה בנוגע לסמכויותיה (באופן שיבהיר שהיא אינה באה במקום ועדת הכספים הרגילה); מכתבו של המערער 1 בטל, אך הוועד המרכזי רשאי להחליט על נוהל בנושא מסירת מידע בענייני כספים של הלשכה (שלא דרך ועדת הכספים החדשה), ובלבד שהכלל בנוהל זה יהיה גילוי והעברת מידע ושהחריגים יוגדרו בו באופן מפורש ובהתאם לדין. אין צריך לומר שסמכויותיה של ועדת הכספים הרגילה בכל הנוגע לגיבוש תקציב הלשכה ולפיקוח ביצועו נשארות בעינן. ככל שלא יקבע נוהל או עד לקבלתו תהא הפנייה לקבלת מידע ללשכת המנכ"ל ועליו למסרו בהקדם האפשרי (בכפוף לחריגים מובהקים כמו צנעת הפרט). כמובן בידי המנכ"ל לקבוע כי הפנייה תהיה לסמנכ"ל עם העתק אליו. 31. לקראת סיום, ראוי לצטט דברים שנאמרו בעניין שלמה כהן, שלצערנו עוד לא נס ליחם: "רוחות רעות מנשבות בה בלשכת עורכי-הדין. מאז הוקמה הלשכה, בשנת 1961, ועד לשנים האחרונות, נדרשנו לא אחת לדון בהחלטות אלו ואחרות שעשו מוסדות הלשכה... צר לנו שהוטלה עלינו המעמסה להכריע בעתירות אלו שלפנינו – במעט רצון טוב יכולים היו עותרים ומשיבים להגיע לעמק-השווה..." (שם, בעמ' 491-490). 32. אנו תקווה שבעתיד לבוא יגייסו הצדדים יותר רצון טוב וישכילו לפתור את המחלוקות ביניהם ללא פנייה לערכאות השיפוטיות פעם אחר פעם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתה של חברתי השופטת ברק-ארז, ומצרף קולי בחום לקריאה שבסיפת פסק דינה. לשכת עורכי הדין היא גוף סטטוטורי חשוב המייצג מקצוע חיוני בכל חברה. יחס הציבור בישראל למקצוע בהכרח קשור גם בתדמיתו, וסכסוכים מעין אלה שאנו חווים בין גופים שונים בלשכה אינו תורם לכך – ואפשר לומר בודאות של שכל ישר כי ההיפך הוא הנכון. ועל מה המריבות? על יוקרה? על כוח? הלא מדובר במי שמתנדבים לשרת את הציבור המקצועי, ואין ביניהם ניגוד עניינים. שירות הציבור, ציבור עורכי הדין והציבור בכלל, סבורני שאינו מצדיק – בעיני המתבונן – מאבקים אלה. ואל ייראו דברים אלה חלילה כהטפת מוסר, אלא כפליאה וגעגוע לטוב. אזכיר את דו"ח ועדת השופטת פרוקצ'יה, הממתין לגורלו. אני תפילה שיתקיימו דברי הנביא זכריה (ח', י"ט) "והאמת והשלום אהבו", המתאימים על פי ראשית אותו פסוק לימים אלה של בין המצרים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: מסכים לחוות דעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז ומצטרף לתקוות חבריי להרמוניה או לפחות לשיתוף פעולה פורה יותר בין הגורמים הרלוונטיים שממלאים תפקידים חשובים בקהיליה המשפטית. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, כ"ד בתמוז התשע"ד (22.7.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14005030_A13.doc אג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il