פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 5028/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5028/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.05.2012 בת"פ 6136-08-11 שנתן כב' השופט א' כהן
תאריך הישיבה:
י"ט בכסלו תשע"ג
)3.12.2012)
בשם המערער:
עו"ד נמיר אדלבי
בשם המשיב:
עו"ד עדי צימרמן
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. מונח לפנינו ערעור על גזר הדין שניתן כנגד המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) ביום 20.5.12 בת"פ 6136-08-11. המערער הורשע לפי הודאתו בעבירות התפרעות, היזק בזדון ונסיון תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, סעיף 452 לחוק וסעיף 382(א) בצירוף סעיפים 380 ו-25 לחוק, בהתאמה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 6 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור משך שנתיים מיום שחרורו עבירה של התפרעות, היזק בזדון או תקיפה מסוג כלשהו לרבות נסיון. בערעור שלפנינו טוען המערער כי בגזר הדין החמיר עמו בית המשפט קמא יתר על המידה.
2. ואלו עובדות המקרה הנצרכות לענייננו. ביום 26.6.11 נכנס נהג בחברת שליחויות (להלן: המתלונן) ברכבו לשכונת עיסוויה בירושלים. בעת שהמתלונן האט את רכבו בשל עומס תנועה החלו להתקבץ במקום צעירים תוך שהם קוראים "יהודי" ו"מסתערב". הצעירים הרבים שהתאספו סביב הרכב החלו ליידות לעברו עשרות אבנים, תקפו את הרכב ושברו את שמשותיו. חלק מהתוקפים פתחו את דלתות הרכב והכו את המתלונן בבעיטות ובאגרופים, אחרים תקפו אותו באמצעות מקלות וברזלים. לאחר עשר דקות במהלכן נמשכה התקיפה חילצו שניים מתושבי המקום את המתלונן והעבירוהו לבית בשכונה משם הוברח לתחנת משטרה ברכבו של תושב המקום. כתוצאה מהתקיפה נחבל המתלונן בראשו, בצווארו, בגפיו ובכל חלקי גופו. כן נגרם לו חתך אוקסיפיטלי שהצריך תפרים פנימיים וחיצוניים בעורפו. בנוסף, נגרמו לרכב נזקים כבדים.
ביולי 2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המערער ושמונה נאשמים אחרים. בד בבד הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, והמערער שהה במעצר מיום 11.7.11 ועד 12.9.11 עת שוחרר למעצר בית מלא. הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודה המערער בעובדות כתב אישום מתוקן לפיהן יידה אבן אחת על רכבו של המתלונן. לעניין העונש הוסכם כי המדינה תטען לעונש של 6 חודשי מאסר בפועל בעוד המערער יבקש לרצות את עונשו בעבודות שירות. בית המשפט הורה לשירות המבחן לנוער להגיש תסקיר בעניינו של המערער, יליד 1994, אשר היה קטין בעת ביצוע העבירות. בגזר הדין התייחס בית המשפט לתסקיר החיובי שערך שירות המבחן ובו המליץ על הטלת עונש מאסר אותו יוכל המערער לרצות בעבודות שירות. כנגד זאת הדגיש בית המשפט את חומרתו של האירוע רב המשתתפים שקרוב היה להסתיים בתוצאה קשה בהרבה. התקבלה עמדת התביעה ולפיה עניינו של הקטין איננו שונה מהותית מחלקם של מעורבים אחרים בפרשה אשר נידונו למאסר בפועל לתקופה זהה או אף ארוכה יותר.
3. בערעור שלפנינו מבקש בא כוחו של המערער להמיר את עונש המאסר בפועל בעבודות שירות. לדבריו, בית המשפט קמא לא העניק משקל ראוי לעובדה כי חלקו של המערער בתקיפה היה קטן יחסית, להיותו של המערער קטין בעת האירוע וכן ללקיחת האחריות על מעשיו כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן והמלצותיו. באת כוח המדינה ביקשה לדחות את הערעור באומרה כי העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת המעשה ומתאים לטווח עליו הוסכם בהסדר הטיעון. כמו כן, לטענתה, עונשו של המערער איננו בולט לחומרה יחסית לעונש שנגזר על משתתפים אחרים.
4. המעשה בגינו הורשע המערער הינו פיסה אחת מתוך אירוע מחריד ומטריד עד מאוד ורב משתתפים בו קבוצה גדולה של צעירים, בהם גם קטינים דוגמת המערער, יידו אבנים ותקפו באכזריות אזרח שכל חטאו הסתכם בזהותו הלאומית ובכך "שהעז" להיכנס לשכונתם. כפי שפורט בכתב האישום המתוקן בו הודה המערער מדובר בתקיפה שבוצעה בצוותא על ידי מספר רב של משתתפים ומתוך מניע לאומני. אמנם חלקו של המערער בתקיפה לא היה גדול במיוחד והסתכם ביידוי אבן אחת על הרכב בו שהה המתלונן, אולם מטבען של תקיפות המתבצעות בצוותא הוא כי התוצאה החמורה איננה בהכרח פרי מעשה גדול אחד של משתתף אחד, אלא תוצר מצטבר של תרומות קטנות של משתתפים רבים. תרומתו של כל משתתף לאירוע העברייני, גם אם היא קטנה, מעצימה את האירוע, מעניקה ביטחון והכשר למעשה ומשלהבת את המשתתפים האחרים. יידוי האבן, מעשה שכשלעצמו פסול ומסוכן, לא נעשה במנותק מפעולות האחרים אלא משתבץ במכלול ההתקפה הקבוצתית שהתרחשה. המערער היה מודע להיותו אצבע אחת בתוך האגרוף. מודעות זו נוגעת לא רק לכוונה הפלילית אלא למעשה הפלילי. לא בכדי מהווה השתתפותם של רבים באירוע נסיבה מחמירה של עבירת התקיפה על פי ס' 382(א) בו הורשע המערער. ללמדך כי הסיכון הנשקף מפני אדם, דוגמת המערער שלפנינו, המשתתף בתקיפה מסוג זה איננו מתמצה במעשה הספציפי אותו ביצע בעצמו כי אם גם במאפייני ההתרחשות כולה. העובדה שיידוי האבן נעשה כחלק מלינץ' גדול מימדים מהווה אם כן נסיבה הנזקפת לחובת המערער.
יחד עם זאת, העובדה כי התקיפה התבצעה בצוותא אינה מאיינת את הצורך לשקול את חלקו היחסי של כל משתתף. עיון בעונשים שנגזרו על 12 מעורבים אחרים באירוע מלמד כי הדבר אכן נעשה. על המשתתפים האחרים, מרביתם קטינים, נגזרו עונשים שונים המשקללים את חלקם באירוע ואת המצב הראייתי בעניינם, וכן את גילם ואת שאלת קיומו של עבר פלילי ומהותו.
קטינותו של המערער אף היא אינה ערובה לאי הטלת עונש מאסר בפועל. תקיפות ספונטניות ואכזריות רבות משתתפים כגון זו מתאפיינות תדיר בכך שצעירים וקטינים נוטלים בהן חלק בראש. כך גם במקרה שלפנינו בו, כאמור, מרבית המשתתפים שהורשעו היו קטינים בעת האירוע. משום כך, לתכלית ההרתעתית תפקיד חשוב בהזהירה את המערער וקטינים אחרים מפני היגררות לאירוע דומה בעתיד. לאמור, במלאכת גזר הדין בית המשפט רשאי לשקול במקרה הקונקרטי כי העבירה שבוצעה על ידי קטין הפכה ל"מכת קטינים". אל לקטין לצפות כי גילו יקנה לו פטור בעבירה שמקורה בשנאה, המסר שלה גזענות והתוצאות בפגיעה קשה בפרט ובמרקם החברתי של הכלל.
על כל אלה יש להוסיף את העובדה כי העונש שנגזר על המערער מצוי בטווח עליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון. העובדה כי התביעה הסכימה להסתפק ולטעון ל-6 חודשי מאסר בלבד מלמדת אמנם, כדברי הסנגור, על חלקו המשני של המערער באירוע, אולם מיניה וביה, הסכמת הסנגור להסדר זה מלמדת כי גם קצהו העליון של הטווח מצוי במתחם הסבירות מבחינתם. כאמור לעיל, הנסיבות המחמירות המאפיינות את האירוע ואת מעשי המערער מצדיקות כדבעי נקיטה בתוצאה אותה ביקשה התביעה. מהצד האחר, תקופת המאסר אינה ארוכה ויש בה כדי להביא לידי ביטוי את הנימוקים לקולא.
5. הערעור נדחה. המערער יתייצב בבית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך 20.12.2012 בשעה 9:00 לשם ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.
ניתן היום, כ"ה בכסלו התשע"ג (9.12.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12050280_Z02.doc נכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il