ג'יהאד בן עומר נמלה נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5027/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5027/04 - ט' בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עדיאל העותר: ג'יהאד בן עומר נמלה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אסנת מוליארסקי בשם המשיבה: עו"ד דנה מנחה פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותר, פלסטיני יליד עזה, שוהה זה שנים רבות בישראל בלא שהסדיר את מעמדו החוקי בה, ולטענתו, אף רקם קשר של זוגיות עם אזרחית ישראלית. השניים, שאינם נשואים, מתגוררים יחד בחולון ולהם שלושה ילדים. במאמר מוסגר יוער, כי בשנת 2003 הורשע העותר בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בביצוע מעשה מגונה באחותה הקטינה של בת-זוגו. על-פי רישומיו של משרד הפנים, פנה אליו העותר לראשונה בבקשה למתן מעמד בישראל רק בתאריך 8.12.2003. לאחר מספר שבועות הודע לעותר כי בקשתו נדחתה, לאור הוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה), הקובע, כי לא תיעננה בקשות מסוג זה שהוגשו לאחר כניסת החוק לתוקף, בחודש יולי 2003. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טוען העותר כי אף קודם למועד זה הוגשו מטעמו בקשות למתן מעמד בישראל, אך משרד הפנים סירב לטפל בהן. 2. בתשובתה לעתירה טוענת המשיבה, כי משאין העותר נשוי לישראלית הרי מבחינה מהותית נופל עניינו לגדרי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). לפיכך, אפילו ניתן היה לדון בבקשתו, עניין הוא לבית-המשפט המחוזי, בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, לענות בו. מכל מקום, גם לאחר בדיקה שנערכה, לא נמצאו פניות מטעם העותר קודם ליום 8.12.03. תשובת העותר לטענתה העקרונית של המשיבה היא, כי לו היה נשוי היה מבקש לעגן את בקשתו לקבלת מעמד בישראל באזרחותה הישראלית של רעייתו, אלא שבנסיבות שבהן לא ניתנת לו ולוּ אשרת שהייה בישראל, ממילא אינו יכול להינשא. 3. דין העתירה להידחות. מקובלת עלי טענת המשיבה ולפיה הסעד אליו מכוונת עתירה זו, הוא במהותו בקשה להיתר שהיה מכוח חוק הכניסה לישראל. מחלוקת הנוגעת לסעד מסוג זה מסורה, על-פי סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, לבית-המשפט המחוזי (ראו גם ע"א 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950). לעניין זה אוסיף, כי לא ראיתי כל ביסוס לטענת העותר כי אי-קיומה בידיו של אשרת שהייה בישראל חוסם את דרכו להינשא לבת זוגו, ובעקבות כך להשתית את בקשתו על חוק האזרחות, התשי"ב-1952. אשר-על-כן, די בנימוק זה כדי להביא לדחיית העתירה בשל קיומו העקרוני של סעד חלופי. אלא שבתוך כך, אפילו היה מבסס העותר את עתירתו על חוק האזרחות, מורה הוראת השעה כי לעת הזו לא יענו בקשות המושתתות על חוק זה, ככל שהוגשו לאחר כניסתה של הוראת השעה לתוקף. לא ראיתי מקום לקבל את טענת העותר, שאינה נסמכת על תיעוד כלשהו, ולפיה פנה בבקשה לקבלת מעמד בישראל עוד בטרם באה הוראת השעה לעולם. כידוע, עתירות עקרוניות המכוונות כנגד חוקתיותה של הוראת השעה, תלויות ועומדות בפני בית-משפט זה, ועל כן, שמורה לעותר זכותו, ככל שתהיה בידו עילה לכך, לפנות לגורמים המוסמכים לאחר שיינתן פסק-דין בעתירות אלה. העתירה נדחית. ניתן היום, י"ז בטבת תשס"ה (29.12.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04050270_O07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il