דמיטרי שפלב נ. בית הדין הארצי לעבודה

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 50269-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: דמיטרי שפלב נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ 3. הסתדרות העובדים הלאומית – האגף לאיגוד מקצועי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד צבי ברק בשם המשיבה 2: עו"ד עובדיה כהן בשם המשיבה 3: עו"ד בטי מצר לוי; עו"ד ליאת אלזנר; עו"ד רן קונפינו פסק-דין השופטת רות רונן: עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 69389-09-24 (ממלא מקום הנשיא א' איטח, כב' השופטים ר' פוליאק ו-א' סופר, ונציגות הציבור ו' אדוארדס ו-ג' דורית פרצ'יק) מיום 11.6.2025, בו נדחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בסע"ש 30686-04-19 (כב' השופט ד' ספיבק) מיום 8.8.2024. הרקע הרלוונטי לעתירה ביום 13.7.2011 הגיש העותר בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית (ת"צ 22181-07-11; להלן: בקשת האישור) כנגד מעסיקתו בעבר – המשיבה 2, טי אנד אם סער ביטחון בע"מ (להלן: סער ביטחון). בקשת האישור הוגשה בשם קבוצת עובדים בסער ביטחון והיא כללה מספר עילות שעניינן בקיפוח נטען של זכויות העובדים על ידי סער ביטחון. על רקע מינויה של המשיבה 3, ההסתדרות הלאומית (להלן: ההסתדרות), לארגון העובדים היציג בסער ביטחון – הוגשה ביום 8.7.2014 בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשת האישור (להלן: בקשת ההסתלקות). בהתאם לבקשת ההסתלקות, הוסכם כי חלף ניהול התובענה כייצוגית – ההסתדרות תדאג לאכוף את זכויות העובדים כפי שנוסחו בעילות השונות בבקשת האישור, וזאת מכוח סמכותה לפי ההסכם הקיבוצי. בפסק דינו מיום 20.7.2015, אישר בית הדין האזורי את בקשת ההסתלקות. ביום 14.4.2019 הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה (סע"ש 30686-04-19) בה הוא עתר לביטול "הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו התובע יסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית"; וכי יתאפשר לו לחדש את בקשת האישור נגד סער ביטחון (להלן: התביעה לביטול). לטענת העותר, במשך שנים וחרף פניות רבות ששלח אליה, נמנעת ההסתדרות – אשר הייתה לגישתו צד להסכם נושא בקשת ההסתלקות – מלבצע את התחייבויותיה לאכיפת זכויות העובדים. לאור האמור, הסכם זה הופר לשיטתו, ועל כן מתבקש ביטולו. מבלי לקבוע מסמרות לגבי עצם קיומו של הסכם בין הצדדים ולגבי אפיונו כ"הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין" כטענת העותר, נכנה להלן את ההסכמה שבבסיס בקשת ההסתלקות: הסכם ההסתלקות. בפסק דינו מיום 8.8.2024 דחה בית הדין האזורי את תביעת הביטול. נקבע כי ההסתדרות נטלה על עצמה באופן מפורש התחייבות לקיים הליך בדיקה בקשר לזכויות שנתבעו בבקשת האישור באמצעות ועדת אכיפה, ולעדכן את בא כוח העותר בדבר השלב בו נמצא הליך הבדיקה ובתוצאותיה. עוד נקבע כי העותר אכן הוכיח שההסתדרות הפרה, באופן חלקי, את ההתחייבויות שנטלה על עצמה; כאשר רק שתיים מבין שש עילות בגינן הוגשה בקשת האישור ואותן התחייבה ההסתדרות לבדוק ולאכוף – אכן נאכפו. חרף האמור, נדחתה תביעת הביטול. בית הדין הבהיר כי בהיעדרה של טענה לחוסר תום לב או הטעיה מצד ההסתדרות, הנטייה היא שלא לבטל את הסכם ההסתלקות אלא להורות על אכיפתו. עוד צוין כי לאחר הגשת התביעה לביטול בבית הדין האזורי, נקטה ההסתדרות בשורה של פעולות להשלמת הליך האכיפה; שחלוף הזמן שינה את אופן עבודתם של ארגוני העובדים; שכלל לא ברור שנפלו פגמים באופן תשלום הרכיבים שההסתדרות לא אכפה; וכן שקיימות אינדיקציות שההסתדרות היא ארגון עובדים יעיל הפועל לאכיפת זכויותיהם של עובדי סער ביטחון באופן שוטף. זאת על אף הפגמים שנפלו בהליך האכיפה שביצעה ההסתדרות במקרה דנן. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את הערעור בפסק דינו מיום 11.6.2025. בית הדין הארצי התבסס על כך שההסתדרות לא הייתה צד לבקשת האישור; ולא הוכח כי התחייבויותיה בבקשת ההסתלקות הפכו להתחייבויותיה של סער ביטחון. כן נקבע כי לא נפל פגם ביחסים שבין סער ביטחון לבין העותר המצדיק את ביטול ההסתלקות בכל הנוגע לחלקה של סער ביטחון בהסכם ההסתלקות. בית הדין הארצי הבהיר כי אם יש לעותר טענות כלפי ההסתדרות – עליו לנקוט בהליכים נגדה. עוד הוא ציין כי אף אם יש לראות את ההסכם שבבסיס בקשת ההסתלקות כהסכם פשרה, כטענת העותר, אין די בכך. זאת – וכפי שקבע גם בית הדין האזורי – לאור הנטייה להורות על אכיפה ולא על ביטול כאשר לא נטענו ולא הוכחו חוסר תום לב או הטעיה מצד ההסתדרות. על פסק דין זה הוגשה העתירה שלפנינו. לטענת העותר, קביעת בין הדין הארצי כי לא ניתן לבטל את הסכם ההסתלקות עם סער ביטחון משום שסער ביטחון לא הפרה את התחייבויותיה מכוחו, היא מוקשית. זאת, מפני שהסכם ההסתלקות נערך ונחתם בין שלושה צדדים: העותר, ההסתדרות וסער ביטחון. על כן די בהפרת התחייבויותיה של ההסתדרות כדי שניתן יהיה לבטלו. עוד נטען, כי בהתאם להלכה הפסוקה ניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין כאשר בעל הדין שכנגד הפר את התחייבויותיו מכוחו; וכי במקרה דנן אכיפת ההסכם נגד ההסתדרות אינה צודקת ואינה מעשית משום שהתנהלותה מעידה שלא ניתן לסמוך עליה. לכן, הסעד הראוי הוא מתן אפשרות לעותר לפתוח מחדש את בקשת האישור נגד סער ביטחון. העותר מדגיש כי הותרת פסק דינו של בית הדין הארצי על כנו תגרום לעוול לעובדי סער ביטחון. זאת שכן בניגוד לקביעת בית הדין הארצי, העותר לא יוכל ככל הנראה לנקוט הליכים נגד ההסתדרות לאור הנחתו בדבר קיומו של מעשה בית דין שימנע זאת. לבסוף מבהיר העותר כי טענת סער ביטחון לפיה היא לא התחייבה בעצמה במסגרת הסכם ההסתלקות כלפיו – היא שגויה. לטענתו קיימות בבקשת ההסתלקות אינדיקציות מפורשות ומשתמעות לכך שהסכם ההסתלקות הקים התחייבויות גם לסער ביטחון עצמה. העותר אף העלה טענות נגד קביעותיו של בית הדין האזורי, וכנגד הנימוקים השונים שעמדו ביסוד פסק דינו בו נדחתה תביעתו. בתגובתה המקדמית טענה סער ביטחון כי העתירה אינה עומדת באמות המידה של התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה; וכן כי היא הוגשה בשיהוי ניכר – למעלה מחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, ועל כן יש לדחות אותה על הסף. ההסתדרות טענה בתגובתה כי פתיחה מחדש של הליך בקשת האישור תפגע בעיקרון סופיות הדיון, בוודאות המשפטית ובהסתמכות הצדדים וצדדים שלישיים על פסק הדין שאישר את בקשת ההסתלקות. כמו כן, חלוף הזמן הניכר מהגשת בקשת האישור ופסק הדין שאישר את בקשת ההסתלקות, יוצרים קושי ראייתי ממשי השולל את האפשרות לשוב ולפתוח את בקשת האישור. לגופו של עניין, טוענת ההסתדרות כי תוצאות פעילותה בהליכים נוספים מעידה כי היא ארגון עובדים יציג, פעיל ואפקטיבי בקרב עובדי סער ביטחון. על כן, בהתאם לחסם הסטטוטורי הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 – אין מקום לשנות מפסק דינו של בית הדין הארצי ולאפשר לעותר לחדש את ניהולה של בקשת האישור. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובתן המקדמית של המשיבות, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף הן בשל השיהוי בהגשתה והן בהעדר עילה להתערבות. ראשית, מקובלת עלי הטענה כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר – בחלוף למעלה מחמישה חודשים ממתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. די בפגם זה כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף משיקולים של ודאות משפטית וסופיות הדיון, כפי שנקבע לא אחת ביחס לעתירות שהוגשו לבית משפט זה ביחס לפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (ראו: בג"ץ 37648-03-25 הסתדרות הרופאים הוטרינריים בישראל ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 ‏(‏13.8.2025‏); בג"ץ 4272/23 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 31 (‏7.6.2023‏); בג"ץ 2195/22 מטליצה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 ‏(‏12.4.2022‏)). יתרה מכך, דין העתירה להידחות גם לגופה. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. הכלל הוא כי התערבות בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, או כאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות (ראו, מיני רבים: בג"ץ 62274-01-26 אחינועם נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 ‏(‏8.2.2026‏); ‏בג"ץ 513-01-26 וותד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 ‏(‏4.2.2026‏);‏ בג"ץ 76462-01-26 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (‏1.2.2026‏); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)‏). קביעתו של בית הדין הארצי לפיה לא ניתן לייחס את הפרותיה של ההסתדרות לסער ביטחון; וכי לכן אין מקום לבטל את הסכם ההסתלקות שנערך עם סער ביטחון – אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה. מדובר בקביעה בעלת אופי קונקרטי ביחס לטיב מערכת היחסים המשולשת בה עסקינן, אשר כפי שיובהר להלן אין בה משום טעות מהותית והיא אינה דורשת התערבות משיקולי צדק. כפי שהובהר לעיל, במסגרת הליך בקשת האישור הוגשה בקשה מוסכמת להסתלקות העותר (ומבקש נוסף) עליה חתומה גם ההסתדרות עצמה (שלא הייתה מלכתחילה צד לבקשת האישור). בבקשת ההסתלקות צוין כי ההסתלקות מתבקשת על רקע הסכמת ההסתדרות לקחת על עצמה לבדוק את העילות נגד סער ביטחון כפי שאלה נוסחו בבקשת האישור, ולאכוף אותן. לגבי סער ביטחון צוין בבקשה כי היא מתחייבת לבצע את התשלומים שיתחייבו בהתאם לקביעת ההסתדרות; וכי היא תשתף עמה פעולה. בבקשת ההסתלקות התבקש גמול בסך 15,000 ש"ח לעותר והמבקש הנוסף; ושכר טרחה בסך 100,000 ש"ח לבאי הכוח של העותר ושל המבקש הנוסף, כל אחד בנפרד. בפועל אישר בית הדין גמול של 5,000 ש"ח לעותר ולמבקש הנוסף, ושכר טרחה בסך 20,000 ש"ח לכל אחד מבאי הכוח. במסגרת ערעור שהוגש על הסכומים הנ"ל, הועלה שיעורם לסכומים של 10,000 ש"ח ו-40,000 ש"ח בהתאמה. אין חולק שסער ביטחון לא הפרה את ההתחייבויות שהיא קיבלה על עצמה בהסכם ההסתלקות – לשלם לעובדים בהתאם לקביעת ההסתדרות ולשתף פעולה עם ההסתדרות. העותר לא טען אחרת, וטענותיו מופנות רק כלפי ההסתדרות – אשר לא ביצעה פעולות שלפי הסכם ההסתלקות היה עליה לבצע. באשר לסער ביטחון – העותר מייחס לה הפרה רק משום שלשיטתו, כצד להסכם ההסתלקות, היא התחייבה לכך שההסתדרות תבצע את התחייבויותיה. ראשית יובהר כי לטעמי, אם סער ביטחון עצמה לא הפרה את ההתחייבויות שלה מכוחו, ואם לא ניתן לייחס לה את ההפרה הנטענת של התחייבויות ההסתדרות – אין מקום לבטל את הסכם ההסתלקות כלפיה. במילים אחרות – אם התחייבויותיה של סער ביטחון בהסכם ההסתלקות הן נפרדות מאלה של ההסתדרות, ואם הן קוימו במלואן – אין מקום לביטול ההסכם כלפיה, גם אם ייקבע כי ההסתדרות הפרה את התחייבויותיה שלה. השאלה היא אפוא האם יש לייחס לסער ביטחון את התחייבויות ההסתדרות. כדי להשיב על שאלה זו יש לבחון מי מהצדדים לבקשת האישור (העותר או סער ביטחון), צריך לשאת בסיכון שההסתדרות תפר את התחייבויותיה (כולן או חלקן) מכוח הסכם ההסתלקות על פי פרשנותו. מגישת העותר עולה כי הוא סבור שהסיכון הזה צריך ליפול על כתפי סער ביטחון. ואולם, אם העותר הוא הנושא בסיכון זה – כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין הארצי – אין מקום לייחס את הפרותיה של ההסתדרות לסער ביטחון; ומכאן שאין גם מקום לבטל את הסכם ההסתלקות כלפי סער ביטחון נוכח הפרות נטענות אלה. לטעמי, אין מקום להתערב במסקנה העולה מפסק דינו של בית הדין הארצי, לפיה העותר ולא סער ביטחון, הוא הנושא בסיכון שההסתדרות תפר את ההתחייבויות שהיא לקחה על עצמה בהסכם ההסתלקות. יתרה מזאת – מסקנה זו אף עולה מהחומר שהוצג לנו ומעיון בתיק בית המשפט. כך, העותר ביקש כאמור מיוזמתו לסיים את הליכי התביעה הייצוגית "על דרך של מסירתם לידיה האמונות של ההסתדרות הלאומית" (סעיף 21 לבקשת ההסתלקות); וזאת בהסתלקות מתוגמלת – קרי תוך שהוא ובאי כוחו קיבלו כנגד ההסתלקות גמול ושכר טרחה. בבקשת ההסתלקות ובפסק הדין שאישר אותה אין כל אינדיקציה ממנה ניתן להסיק כי קיום כל התחייבויותיה של ההסתדרות הוא תנאי להסכם ההסתלקות כלפי סער ביטחון. ההסתדרות, כארגון העובדים של העותר, היא נציגתו אל מול סער ביטחון, ותפקידה הוא לקדם את האינטרס שלו ושל יתר העובדים. העותר בחר משיקוליו לתת אמון בהסתדרות ולהעביר לידיה את הטיפול בעניינים נושא התביעה. לאור האמון הזה הודיע העותר כי הוא מסתלק מבקשת האישור שהגיש נגד סער ביטחון, וכאמור הוא אף קיבל מסער ביטחון כנגד הסתלקותו גמול ושכר טרחה. את העובדה שההסתדרות לא פעלה בסופו של דבר בהתאם לציפיותיו – לא ניתן אם כן לזקוף לחובתה של סער ביטחון. התוצאה של האמור לעיל היא כי לא ניתן לקבוע כי סער ביטחון הפרה את הסכם ההסתלקות, ולכן לא ניתן להורות על ביטול ההסכם בינה לבין העותר, ככל שישנו הסכם כזה. כפי שקבע גם בית הדין הארצי, אם לעותר יש טענות כלפי ההסתדרות בנוגע לניהול עניינם של חברי הקבוצה מכוח הסכם ההסתלקות – הוא רשאי לפעול כלפי ההסתדרות ביחס לכך כפי שימצא לנכון. טענות העותר לפיהן התנהלות ההסתדרות מעידה על כך שלא ניתן לסמוך עליה – אינן משליכות על מסקנה זו. יחד עם זאת, יוער למעלה מן הצורך כי מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה מסקנה שונה. זאת לאור קביעתו לפיה ההסתדרות נקטה בשורת פעולות להשלמת הליך האכיפה; וכי קיימות אינדיקציות לכך שמדובר בארגון עובדים יעיל הפועל לאכיפת זכויותיהם של עובדי סער ביטחון באופן שוטף. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח עבור כל משיבה. ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ו (16 מרץ 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת