פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5026/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5026/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 42196-08-11 מיום 14.05.2012 שניתן על-ידי כבוד השופט רפי כרמל תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשע"ג (04.02.2013) בשם המערער: עו"ד נמיר אדלבי בשם המשיבה: עו"ד חיים שוויצר בשם שירות המבחן לנוער: גב' שולמית מרדר פסק-דין השופט נ' סולברג: ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) בת"פ 42196-08-11 מיום 14.5.2012, בגִדרו הוענש המערער ב-45 ימי מאסר וב-8 חודשי מאסר על-תנאי. עיקרי האישום וההרשעה 1. המערער הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ובחבלה במזיד. מכונית סיור ובה שני מאבטחים נעה בלילה שבין 6.8.2011 לבין 7.8.2011 בציר שועפט מצפון לדרום, לצורך אבטחת הרכבת הקלה בירושלים. בשעה 02:00 לערך, בהגיע מכונית הסיור לקרבת תחנת הדלק דור אלון, ידו המערער ואחרים אבן אחת, כל אחד מהם, לעבר מכונית הסיור. אחת מהאבנים פגעה במשקוף דלת ימין של המכונית. עיקרי גזר הדין 2. בית המשפט המחוזי עמד בגזר הדין על הסכנה לחיי אדם שביידוי אבנים לעבר מכוניות חולפות הנוסעות בכביש, על שכיחות התופעה, ועל הצורך להרתיע ולהגן על הציבור. עם זאת, התחשב בית המשפט בגילו הצעיר של המערער (כבן 17) ובהודאתו. עיקרי הנימוקים בערעור 3. לטענת ב"כ המערער, שגה בית המשפט המחוזי בהדגישוֹ בגזר הדין את חומרת העבירות ואת שיקולי ההרתעה, אך לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער. המערער הוא קטין, בן למשפחה נורמטיבית ומתפקדת, וזו לו הרשעתו הראשונה. למערער אין דפוסי התנהגות עברייניים, והוא נחשב לתלמיד אהוד בבית ספרו. המערער הביע חרטה על מעשיו וציין כי היתה זו פעם ראשונה וגם אחרונה שהוא משתתף בפעילות עבריינית מסוג זה. שיקומו של המערער ושליחתו למסגרת טיפולית היא הדרך הראויה שבה יש לנהוג בו. השׂמתו מאחורי סורג ובריח, בגילו הצעיר ולראשונה בחייו, יכולה לגרום לו לנזקים בלתי הפיכים, לטענת בא-כוחו, ולדרדר אותו לאורח חיים עברייני. 4. עוד טען ב"כ המערער על כך שלאחר מתן גזר דינו של המערער נשפטו שותפיו לעבירה לפני מותב אחר של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 42190-08-11, השופט י' נועם) ונדונו למאסר בעבודות שירות, מאסר-על-תנאי, וכמו כן הועמדו לפיקוח שירות המבחן. עקרון אחידות הענישה מחייב את השוואת עונשו של המערער לעונשם של חבריו שנדונו והורשעו בגין אותם מעשי-עבירה. 5. מנגד ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור, בהפנותו לפסקי דין שהורו על מאסרם של קטינים בגין ידויי אבנים, לתקופות שונות. לדבריו, ידויי-אבנים הריהם 'מכת-עיר' בירושלים. נדרש מסר עונשי תקיף ומרתיע – כליאה מאחורי סורג ובריח – מחמת המסוכנות הרבה שבעבירה הנדונה. עונשו של המערער איננו חמור. אמנם מדובר במאסר בפועל, אך לתקופה קצרה של 45 יום, כששותפיו שמעשיהם באותה דרגת חומרה אכן נדונו לעבודות שירות, אך לתקופה של 5 חודשים. לטענת ב"כ המשיבה, אין חשש של ממש להפנמת נורמות עברייניות אצל המערער בתקופה קצרה של 45 יום בכלא. דיון והכרעה 6. מן הראוי לזכור ולהזכיר את דברוֹ של המחוקק לגבי מי שעובר את העבירה של "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה", כי "דינו – מאסר עשרים שנה" (סעיף 332 (3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). לא בכדי הורה כך המחוקק, שהרי כל בר-דעת יודע אל-נכון כי מדובר בסכנת נפשות. כיוון שכך, דרך הכלל היא אכן הטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, גם על קטינים (ראו: ע"פ 1777/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2.6.2011); ע"פ 411/09 גדיר נ' מדינת ישראל (21.4.2009); ע"פ 1200/12 פלוני נ' מדינת ישראל (13.5.2012)). יחד עם זאת, לעיתים הסתפקו בתי המשפט בהטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות (ראו: ע"פ 4669/09 אבירם נ' מדינת ישראל (11.10.2009); ע"פ 4760/11 פלוני נ' מדינת ישראל (19.6.2012); ע"פ 3166/09 פלוני נ' מדינת ישראל (19.1.2010)). הקלה עונשית זו נועדה למצבים חריגים – היוצאים מן הכלל – מתוך רצון למצות עד תום את שיקולי השיקום והטיפול כשבקטינים עסקינן. 7. ברי, עם זאת, כי קטינוּת כשהיא לעצמה, לא יכול שתהיה כתריס בפני פורענות, כחסינוּת מפני מאסר. אדרבה, על-פי רוב לא כך, אלא רק בהיקבץ יחדיו נסיבות מיוחדות של המעשה ושל העושה; כשהמעשה הוא חד-פעמי ובמידרג חומרה נמוך, וכשהעושה, לבד מהיותו קטין, נמצא ראוי להתחשבות, וסיכויי שיקומו טובים המה. רבים ממיידי-האבנים הם קטינים, ואף-על-פי-כן לגבי מרביתם אין מנוס מפני הרחקה עונשית אל מאחורי סורג ובריח, למען יראו ויראו הם, ואחרים שכמותם. ההרתעה היא הכרח בל יגונה. הכליאה בבית הסוהר נועדה לבטא את חומרתה של העבירה, את פגיעתה הרעה, את מסוכנותה, שהרי פשוט וברור כי ידוי אבן אל מכונית נוסעת הוא הרה-אסון; סכנת נפשות, פשוטו כמשמעו. עלינו להקדים תרופה למכה, ולא להמתין לניפוץ גולגלתו של נוסע במכונית שנרגמה באבן. כידוע, כבר היו דברים מעולם במקומותינו, פגיעות קשות בגוף ובנפש; גם קטלניות. שיקומם של עבריינים צעירים הריהו חשוב עד מאד; אך בטחון הציבור, שלמות הגוף, וחיי אדם, חשובים עוד יותר. 8. עונש קל גזר בית המשפט המחוזי על המערער, 45 ימי מאסר בלבד, בשים לב לעונש הסטטוטורי (20 שנות מאסר), לרף הענישה המקובל, ולמסוכנות שבמעשה. השיקולים לקולא מוצו עד תום. אמנם חבריו של המערער נדונו לעונש של מאסר בעבודות שירות, אך זאת לתקופה של 5 חודשים (הם גם צעירים בכשנה מהמערער; חבר נוסף נדון לפי חלקו, לתקופה קצרה יותר). על דרך של "אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך" (קהלת ז, יח), ביקש ב"כ המערער לאחוז בעונש של עבודות שירות (חלף מאסר ממש) אך לא להניח את ידו ממכסת 45 הימים (חלף 5 חודשים). אין הצדקה לכך. בנסיבות העניין דנן, ההבדל האיכותי בין עונש של מאסר ממש לבין עונש של מאסר בעבודות שירות 'מתקזז' עם ההבדל הכמותי שבין 45 יום לבין 5 חודשים (וכנראה נותרה "יתרת זכות" למערער, משום שסירב להמיר את 45 ימי המאסר ב-5 חודשי עבודות השירות). 9. מתסקיר שירות המבחן עולה תמונה של תפקוד בעייתי מצדו של המערער, עוד בעבר, ובמנותק מן ההליכים הפליליים. ניכר בתסקיר גם כי יותר מלקיחת אחריות מצדו של המערער ומצד משפחתו, ישנה השלכה אל הזולת; אל השותפים למעשי העבירה על כך ש"הלשינו", וכלפי גורמי אכיפת החוק. יש לקוות כי לאחר ריצוי העונש והפנמת חומרת המעשה, יאזור המערער כוח, בתמיכת הוריו, על מנת לממש את תכניתו הקודמת להרשם ללימודים בבית ספר מקצועי. עתידו עודנו לפניו. 10. הערעור נדחה אפוא בזאת, עונשו של המערער יעמוד בתוקפו. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בבית המעצר במגרש הרוסים, ביום 3.3.2013 בשעה 09:00. ניתן היום, ל' בשבט התשע"ג (10.2.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12050260_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il