פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5025/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5025/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. אברהם אלקינד 3. וותד סחר בעץ 4. פיוול (אליהו) פלדמן 5. קיבוץ צרעה באמצעות מזכירות הקיבוץ 6. יצחק גוטליב 7. אושרי טוויל 8. עידו דביר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 26.05.2011 בתיק פ 026920-03-10 בשם המערער: עו"ד שחר חצרוני בשם המשיבים: עו"ד תמר פרוש פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.5.2011 (ת"פ 26920-03-10, כב' השופט ר' כרמל). על המערער נגזרו חמש שנות מאסר בפועל, ופיצוי כספי בגובה 151,000 ₪ למתלוננים. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל ושיעור הפיצויים. 1. המערער, הוא נאשם מס' 1 בתיק העיקרי, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. על פי האישום הראשון, נאשם 2 פתח מספר חשבונות בנק על שמו והנפיק פנקסי המחאות. המערער רכש באמצעות המחאות אלו מוצרים בסך כ-460,000 ₪, תוך שהוא יודע שהן לא יכובדו. בין הנפגעים היו משיבים 2 ו-3. על פי האישום השני, המערער פתח חשבון בנק באמצעות אדם מעורער בנפשו עמו היה לו קשר. לאחר מכן עשה המערער שימוש בהמחאות מאותו חשבון, תוך שהוא יודע שהן לא יכובדו, בסכום של כ-190,000 ₪. בין הנפגעים היו משיבים 4 ו-5. האישום השלישי מתאר כיצד יצר המערער מצג שווא כלפי משיב 6, כאילו הוא מסייע לו לגבות חוב כספי מאדם אחר. בפועל מסר המערער למשיב 6 המחאות ללא כיסוי. תמורת "עזרתו" בהסדר החוב גבה המערער ממשיב 6 דפי טיפול בגובה 15,000 ₪ במזומן. לפי האישום הרביעי מסר המערער לקרוב משפחתו 5,000 דולרים מזויפים, והלה קנה באמצעותם עבור המערער מוצרי מחשב שונים מידי משיב 7. על פי האישום החמישי, פלוני פנה למערער וביקש את עזרתו בגביית חוב מאלמוני. המערער איים על אלמוני ודרש ממנו להסדיר את תשלום החוב. האישום השישי מגולל סיפור דומה, עם מלווים ולווים אחרים. על פי האישום השביעי, תיאם הנאשם עדות עם אדם אשר נחקר במשטרה בנוגע להמחאה ללא כיסוי שנמסרה על ידי נאשם 2. המערער היה קשור למסירת אותה המחאה, והוא ביקש לוודא שעובדה זו לא תתגלה. מהאישום השמיני עולה כי המערער סייע למשיב 8 לעכב פירעון חוב שהיה חייב לאדם אחר. לאחר מכן איים המערער על משיב 8 וסחט ממנו טובות הנאה: תשלום עבור תיקון הג'יפ של המערער, מסירת טלפון סלולארי למערער ועוד. המערער הודה בבית המשפט המחוזי, כאמור, באישומים אלו. לנוכח זאת הוא הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוצאת המחאה ללא כיסוי, זיוף שטר כסף, דרישת נכס באיומים, סחיטה באיומים והדחה בחקירה. על פי הסדר הטיעון תוקנו עובדות כתב האישום, והמדינה הסכימה להגביל את בקשתה להטלת מאסר בפועל עד לחמש וחצי שנים. סוכם בין הצדדים כי כל צד יטען על פי השקפתו באשר לרכיב הפיצויים. בית המשפט, בגזר דינו, הצביע על החומרה הרבה שיש בעבירות הרבות והממושכות הללו. לצד הקולא עומדת העובדה שהמערער בחר להודות, הגם שהדבר לא נעשה בשלב מוקדם של המשפט. סיכומו של דבר נגזרו על המערער חמש שנות מאסר בפועל, וכן פיצויים למתלוננים בסכום כולל של 151,000 ₪, על פי הפירוט הבא: למשיב 2 - 50,000 ₪; למשיב 3 - 20,000 ₪; למשיב 4 - 10,000 ₪; למשיב 5 - 5,000 ₪; למשיב 6 - 50,000 ₪; למשיב 7 - 8,000 ₪; ולמשיב 8 - 8,000 ₪. 2. בהליך שלפנינו הציג המערער שש טענות. ראשית, הפליה: אנשים נוספים היו מעורבים בביצוע העבירות, אך רק המערער הועמד לדין. כך, למשל, משיב 2 ומשיב 6 פעלו כחלפני כספים ללא אישורים מתאימים; משיב 7 לא דיווח לרשויות המס בגין העסקאות שביצע; ושני הלווים באישום החמישי לוו כספים במרמה, אולם לא ספגו בשל כך סנקציות פליליות. שנית, חלק מן העבירות בגינן נגזר דינו נעברו בשנת 2005 (האישום השלישי) ובשנת 2007 (האישום השני). שלישית, בחלק מהאישומים לא היו מתלוננים, והמשטרה נאלצה "לתור" אחריהם כדי לגלותם. רביעית, לא ניתן משקל מספיק לחיסכון בזמן כתוצאה מהסדר הטיעון, למצב משפחתו של המערער, ולתרומתו הביטחונית. חמישית, הפיצוי שנפסק למתלוננים איננו פרופורציונאלי. שישית, בית המשפט הסתמך על כך שעל נאשם 3 בתיק העיקרי נגזרו שלושים חודשי מאסר, אך האמת היא שנגזרו עליו רק שמונה עשר חודשים. המדינה השיבה כי העונש שנגזר על המערער - חמש שנות מאסר בפועל, נמוך מן הרף העליון שנכלל בהסדר הטיעון - חמש וחצי שנים. הודגש כי המערער הותיר אחריו קורבנות רבים, אחד מהם אף אדם מעורער בנפשו. בסוגיית ההפליה, הוגשו כתבי אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד שני הלווים באישום החמישי, וכך גם כנגד אחד המעורבים באישום השלישי. אישומים נוספים יוגשו כשיהיו די ראיות. הוזכר כי המערער הוא בעל עבר פלילי מגוון ומכביד. באשר לתרומתו הביטחונית, זו קיבלה משקל בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, והמערער אף נהנה ממנה בתיקים קודמים. 3. העובדות בהן הודה המערער מציירות תמונה קשה: המערער עשה שימוש שיטתי, מגוון ונרחב בהמחאות חסרות כיסוי, על מנת לצבור לעצמו ביודעין רכוש שלא כדין. סיפור המעשה כולל גם ניצול אדם אחר שהיה מעורער בנפשו. המערער מצטייר כאדם מטיל מורא וחסר עכבות, שלא היסס לאיים פעמים רבות על חייבים ולסחוט מהם באיומים סכומי כסף וטובות הנאה מגוונות. אין מדובר במעידה חד פעמית; העבירות בוצעו במשך תקופה ארוכה של מספר שנים, והסבו לרבים מן הקורבנות סבל וצער. קשת העבירות רחבה, הן באשר למספר הקורבנות והן באשר לשיעור הנזק - אשר מוערך בכ-850,000 ₪ (מבלי להכריע בכך באופן סופי). לא נמצא ממש בטענת ההפליה אותה העלה המערער. טענה כזו עשויה להיות רלבנטית בשותפים לאותו מעשה עבירה, או - אם מדובר בתיקים שונים - בעבירות שנסיבות ביצוען דומות במידה מובהקת (השוו, לעניין רמת הענישה: ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' לימור (4.9.2007); ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל (8.2.2012)). אולם במקרה זה, אף לפי שיטת המערער, תנאים אלו לא מתקיימים: העבירות בהן הוא הורשע לא בוצעו בצוותא עם האנשים כלפיהם הוא מעורר טענות, ואף לא מדובר בעבירות שבוצעו בנסיבות דומות. כך, למשל, המערער טען שמשיב 2 פעל כחלפן כספים ללא אישור. מה בין זה לבין העבירות בהן הורשע המערער, שעיקרן שימוש ביודעין בהמחאות חסרות כיסוי בהיקפים של מאות אלפי שקלים תוך הונאת אחרים? באופן דומה, המערער טען שמשיב 7 לא דיווח לרשויות המס בגין העסקאות שביצע. האם יש בכך כדי להוסיף או לגרוע מן העבירות בהן הורשע המערער, שעיקרן רכישת ציוד באלפי דולרים מזויפים? רוצה לומר, העבירות כשלעצמן אינן בנות השוואה לסוגיית ההפליה. ייתכן מצב בו ראובן ושמעון עוברים עבירות דומות בכתב האישום, והפער בענישה מעורר קושי לעומת הפער במעשה. אין זה המקרה שלפנינו. במובן זה אף ניתן לדחות את טענת האפליה על הסף. עולה בבירור שלא מתקיימת זיקה ישירה או עקיפה בין העבירות שבהן הורשע המערער, לבין המעשים שהוא מייחס למי מן המשיבים (ויודגש, למען הסר ספק, כי איננו מתייחסים כלל לגופן של ההאשמות שהטיח המערער באותם אנשים). למעלה מן הצורך ציינה המדינה כי נגד שלושה נאשמים הוגשו זה מכבר כתבי אישום לבית המשפט המחוזי. בין כה ובין כה, אין כל ממש בטענת ההפליה שהעלה המערער. אף הטענה בדבר תרומתו של המערער לפרשיה הביטחונית הנזכרת - איננה בעלת משקל של ממש. המערער אכן הרים תרומה בעלת משמעות לביטחון המדינה, במסגרת אותה פרשייה. על כך אין חולק. אולם יש לזכור כי הפרשיה הביטחונית המדוברת התרחשה בשנת 2001. מן החומר עולה כי קשריו של המערער עם מערכת הביטחון נסתיימו זה מכבר, וכי אין כל קשר סיבתי בין מעורבותו של הנאשם באותה פרשייה לבין המעשים הפליליים החמורים בהם הוא הורשע בתיק הנוכחי. יתירה מזאת, משקלה של תרומה זו כבר נלקח בחשבון בעבר בחשבון במסגרת הרשעות קודמות שצבר המערער לחובתו. כך, בשנת 2004 הורשע המערער בשורה של מעשים פליליים, ובהם אחזקת אקדח ותחמושת גנובים ובלא רישיון, ניהול מקום לעריכת משחקים אסורים וסחיטה באיומים. בגין כל אלו נגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק הדין, ובמסגרת זאת התייחס בהרחבה לתרומתו הביטחונית של המערער. צוין, בין היתר, כי "מעשים אלה, חשובים ככל שיהיו, ודאי אינם מעניקים למערער הקלה אפריורית מפני נשיאה בעונש ראוי בגין ביצוע עבירות פליליות" (ע"פ 8916/04). דברים אלו יפים אף בענייננו: המערער משתמש בתרומתו לביטחון המדינה כקרדום לחפור בו, בלא כל צידוק. הסיוע שהגיש המערער למערכת הביטחון - גדול ככל שיהיה - איננו מצדיק מסכת עברות כה חמורה, אשר כוללת פגיעה שיטתית בקורבנות רבים על פני תקופה ממושכת. על רקע ההרשעות הקודמות הרבות של המערער, לרבות מעשיו החמורים בתיק זה, עולה כי יש מקום להמעיט בנימוק של תרומתו הביטחונית: מנקודת מבטו של שיקול ההרתעה האישית, אל למערער לחשוב שמעשיו החיוביים משמשים לעד מעין תעודת ביטוח נגד ענישה מחמירה, תהיינה העבירות אשר תהיינה. באשר לפיצוי שנפסק למתלוננים, מעובדות כתב האישום - בהן, כאמור, הודה המערער - עולה כי הוא הונה את קורבנותיו בסכומים גדולים בהרבה מן הסכומים שנפסקו כפיצויים. המערער אף לא פירט מדוע לטעמו מדובר בפיצוי בלתי-פרופורציונאלי. על פני הדברים נראה כי הפיצויים שנפסקו אינם אלא "קצה הקרחון", ובוודאי אינם עולים על היקף הנזק שגרם המערער לקורבנותיו. שיעור החיוב ממשי, אך יש לבחון את צדקתו לאור מספר הנפגעים והנזק שנגרם להם. על רקע כל האמור, לרבות הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אף אין לומר כי תקופת עונש המאסר בפועל שנגזרה על המערער - חורגת באופן משמעותי מרף הענישה הראוי. יתר הטיעונים שפירט המערער נלקחו בחשבון זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי. ניתן משקל למצבו המשפחתי של המערער, וכן להודאתו - בשים לב לעיתוי המאוחר שבו היא ניתנה. אמנם צוין בשגגה כי על נאשם 3 בתיק העיקרי נגזרו 30 חודשי מאסר (במקום 18), אך ברי כי להבדל זה לא היה משקל של ממש בגזר הדין, אשר היה מבוסס בראש ובראשונה על חומרת מעשיו של המערער, עברו הפלילי המכביד ועוד - הכול כמפורט לעיל. סיכומו של דבר: כאשר גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המערער - נלקחו בחשבון הנימוקים לקולא ולחומרא. בראייה זו, העונש שנגזר על המערער איננו חמור יתר על המידה, ואיננו מצדיק בכל מקרה התערבות של ערכאת הערעור. 4. הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופטת ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, י"א כסלו התשע"ג (25.11.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11050250_Z03.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il