פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 50222-06-25
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט חאלד כבוב
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. פרקליט מחוז מרכז
2. פלוני
3. פלוני
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד שוש חיון
בשם המשיב 1:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד הדר עזרא וייזל, עו"ד מיכל פומרנץ
פסק-דין
השופטת דפנה ברק-ארז:
1. העתירה שבפנינו מכוונת כנגד החלטת המשיב 1, פרקליט מחוז מרכז (להלן: המשיב), להורות על השלמת חקירה בעניינו של העותר.
2. בתמצית הנדרשת לענייננו יצוין כי העותר הוא מי שחשוד בביצוע עבירות מין בשני מתלוננים קטינים. תחילה הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום, שכלל ששה אישומים. אולם, בשל המועד בו הוגש כתב האישום התברר כי העבירות שנכללו בכתב האישום התיישנו באופן שאינו מאפשר את הארכתה של תקופת ההתיישנות. בנסיבות אלה הודיעה הפרקליטות על חזרה מכתב האישום עוד בטרם ניתן לו מענה מפורט.
3. בשלב זה הוחלט על השלמת חקירה לצורך הגשת כתב אישום חדש לבית המשפט המחוזי בנוגע לעבירות שלא חלה ביחס אליהן התיישנות. בעתירה דנן נטען כי ההחלטה לעשות כן אינה הוגנת כלפיו ואף מפרה הבטחה מינהלית שניתנה לו. יצוין כי מלכתחילה הוגשה העתירה נגד המשיב 1 בלבד, מבלי לצרף אליה את נפגעי העבירה, אך בהמשך – לבקשת נפגעי העבירה – אלה צורפו כמשיבים 3-2.
4. להשלמת התמונה יצוין כי לבקשת העותר ובהסכמת המשיב ניתן צו ביניים שלפיו המשיב לא יבצע כל פעולת חקירה בעניינו של העותר עד להכרעה בעתירה.
5. בתגובה המקדמית שהוגשה על-ידי המשיב נטען כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. תחילה, נטען בתגובה המקדמית כי יש מקום לדחותה בשל אי-צירופם של נפגעי העבירה (שטרם נוספו כמשיבים באותה עת). כן נטען כי העתירה מוקדמת, בהתחשב בכך שההחלטה על השלמת חקירה אינה החלטה סופית בעלת השלכות על העותר, להבדיל מהחלטה על הגשת כתב אישום. בהקשר זה הובהר כי השלמת החקירה שעליה הוחלט אינה כוללת חקירה נוספת של העותר, וכי מכל מקום, אם יוחלט על הגשת כתב אישום חדש בעניינו – ייערך לו שימוע שבמסגרתו יישמעו כל טענותיו. כן הודגש האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם עברייני מין.
6. נפגעי העבירה, שהגישו בקשה להצטרף לעתירה, טענו בה כי יש למחוק את העתירה על הסף, וכן ביקשו לאסור את פרסום פרטיהם המזהים. בהמשך, הוגשה גם תגובה מקדמית מטעמם, שהצטרפה לתגובה המקדמית מטעם המשיב, ואף הוסיפה עליה. בין השאר, טענו נפגעי העבירה כי העותר היה מעורב בהכפשתם וכי בזמן שחלף נגרם להם עיוות דין.
7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין העתירה להידחות. ראשית, יש טעם בטענה כי בשלב הנוכחי לא התקבלה כל החלטה סופית בעניינו של העותר, ודי בכך לצורך דחיית העתירה. שנית, אין לומר כי הונחה תשתית עובדתית ומשפטית לטענה כי במקרה דנן ניתנה הבטחה מינהלית מחייבת שלא להשלים את החקירה. בהקשר זה ראוי לחזור ולהטעים כי פסיקתו של בית משפט זה כבר הכירה בכוחן של רשויות התביעה לחזור בהן מהחלטה שלא להגיש כתב אישום (ראו: בג"ץ 844/86 דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מא(3) 219 (1987)). מקל וחומר שהדברים נכונים ביחס להחלטה שביסוד העתירה דנן, שהיא מצומצמת בשלב זה להשלמת חקירה בלבד. ברי כי ככל שיוחלט על הגשת כתב אישום חדש בעניינו – מלוא טענותיו של העותר ייבחנו, לרבות במסגרת שימוע.
8. סוף דבר: העתירה נדחית. במכלול הנסיבות שתוארו, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ו (25 נובמבר 2025).
דפנה ברק-ארז
שופטת
דוד מינץ
שופט
חאלד כבוב
שופט