פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5021/08

מריה לואיסה אלטייט נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

העותרים ביקשו להורות למשרד הפנים להעניק אזרחות ישראלית לעותרת 1, בת זוגו של אזרח ישראלי, בטענה כי המדיניות הקיימת אינה סבירה ואינה מידתית.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 28/10/2008 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5021/08 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה אזרחות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו להורות למשרד הפנים להעניק אזרחות ישראלית לעותרת 1, בת זוגו של אזרח ישראלי, בטענה כי המדיניות הקיימת אינה סבירה ואינה מידתית.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5021/08

מריה לואיסה אלטייט נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

העותרים ביקשו להורות למשרד הפנים להעניק אזרחות ישראלית לעותרת 1, בת זוגו של אזרח ישראלי, בטענה כי המדיניות הקיימת אינה סבירה ואינה מידתית.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, בני זוג וילדיהם, עתרו לבג"ץ בדרישה לקבל אזרחות ישראלית עבור האם, אזרחית הפיליפינים, בטענה כי המדיניות של משרד הפנים בנושא התאזרחות אינה סבירה. המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף מאחר שקיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה, וקבע כי בהתאם לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, הסמכות לדון בבקשות התאזרחות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות הועברה לערכאה המנהלית. לפיכך, העתירה נדחתה על הסף כדי שהעותרים יפנו לערכאה המתאימה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' א' לוי, ע' ארבל, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מריה לואיסה אלטייט
  • ג'ואי גדז'י
  • עמי ג'ואי גדז'י
  • קאי גד'זי

נתבעים

  • מדינת ישראל - משרד הפנים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרת זכאית לקבלת אזרחות ישראלית לאלתר.
  • המדיניות הנוהגת של משרד הפנים אינה סבירה ואינה מידתית.
  • המדיניות מייתרת את שיקול הדעת של שר הפנים לבצע אבחנה בין מקרים שונים.
טיעוני ההגנה
  • יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.
  • הסמכות לדון בבקשות התאזרחות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם עניינם של העותרים נופל תחת חוק השבות או חוק האזרחות.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
מידתיות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 5021/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5021/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. מריה לואיסה אלטייט 2. ג'ואי גדז'י 3. עמי ג'ואי גדז'י 4. קאי גד'זי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד ציון ויטליה פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בעתירה זו התבקשנו להורות למשיב ליתן טעם מדוע לא יעניק לעותרת 1 אזרחות ישראלית. מן העתירה עולה כי עותר 2, אזרח ישראלי, והעותרת, אזרחית הפיליפינים, הינם ידועים בציבור כבני זוג החיים בישראל משנת 1996. לטענתם, הם מנהלים משק בית משותף ואף הביאו לעולם שני ילדים (העותרים 3 ו-4). כן נטען, כי "הסיבה היחידה שהם לא נישאו היא שהם לא מצאו בישראל דרך נאותה להינשא כדין". בשנת 2005 הגישו העותרים בקשה לקבלת אזרחות ישראלית עבור העותרת. בעקבות כך ניתנה לעותרת אשרת שהייה ונמסר לה שבחלוף שנה, ולאחר שתזומן לחקירה נוספת, תינתן לה אשרת תושב ארעי אותה יהיה עליה לחדש מידי שנה. בתום שש שנים, וככל שתוכח כנותם של הנישואין, תינתן לה אזרחות ישראלית. תשובה זו אינה מספקת את העותרים, הואיל ולהשקפתם עומדת לעותרת הזכות לקבלת אזרחות כבר עתה. לטענתם, מדיניות זו הנוהגת מספר שנים, אינה סבירה ולא מדתית מאחר והיא קובעת דפוס פעולה קבוע המייתר, הלכה למעשה, את שיקול-דעתו של שר הפנים לבצע אבחנה בין מקרים רגילים לבין מקרים שהטיפול הנדרש בהם יכול שיהיה קצר יותר. המשיב, בתגובתו, סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי – פניה לבית-משפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת הרשות, לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, והשקפת זו מקובלת עלינו. מכוח צו בתי-המשפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח-2007, הועברה הסמכות לדון בבקשות התאזרחות מכח סעיף 7 לחוק האזרחות לבתי המשפט לעניינים מנהליים. אכן, עיון בעתירה מגלה כי העותרים ביססו תחילה את טענתם על הוראת סעיף 4(א) לחוק השבות, אולם בחינה מהותית של הבקשה מגלה כי הוראותיו של חוק האזרחות הן ההוראות החולשות על עניינם, ואין הם נכנסים לגדרו של חוק השבות, הואיל והזכות לשבות לפי סעיף 4(א) מוקנית אך למי שהיו בני משפחתם של יהודים טרם עלותם ארצה (בג"צ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נג(2), 728 (1999); השוו: בג"ץ 5027/04 נמלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.12.2004)). נדמה שעל מסקנה זו אף העותרים אינם חולקים, שכן בתשובה שהגישו ביום 29.9.2008 ביקשו להתייחס לעניינם לפי סעיף 7 לחוק האזרחות (ראה סעיף 3 לתשובת העותרים). העולה מהאמור הוא כי עניינם של העותרים צריך להתברר בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה על הסף. בנסיבות אלו לא ראינו מקום ליתן צו לעניין הוצאות. ניתן היום, כ"ח בתשרי התשס"ט (27.10.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08050210_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il