הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון רע"א 5020/21 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. בוריס כץ נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 55704-06-15 מיום 15.6.2021, שניתנה על-ידי כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי בשם המבקשים: עו"ד שלמה ברקוביץ בשם המשיב: עו"ד דוד גל פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי) בת"א 55704-06-15 מיום 15.6.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מיום 13.6.2021. המתווה הנורמטיבי 2. במוקד הבקשה שלפניי ניצבת פרשנותה של תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), אשר חלה על תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף. לפיכך, אפתח בהצגת ההסדר הרלוונטי לתקנה זו. 3. תקנה 5 לתקנות האגרות קובעת, בעיקרו של דבר, כי עם הגשתה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף ישלם התובע סכום חלקי בלבד מתוך אגרת בית המשפט, ואילו יתרת האגרה תושלם בסוף ההליך ובהתאם לתוצאותיו. כך, בין היתר, נקבע בתקנה 5(ב)(5) כי אם "הסתיים ההליך בפסק דין לחובת הנתבע", אזי ישלם האחרון את יתרת האגרה הנדרשת וישפה את התובע בגין הסכום ההתחלתי ששולם על-ידו עם הגשת התביעה. לעומת זאת, אם התביעה נדחתה או נמחקה בפסק דין, כי אז יחויב התובע בתשלום אגרת בית המשפט, בניכוי הסכום ההתחלתי האמור (תקנה 5(ב)(7) לתקנות האגרות). לצד ההסדר המתואר, נקבע בתקנה 5(ג) כדלקמן: "התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע, על אף האמור בתקנת משנה (ב)(4) או (5), את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי" (ההדגשה הוספה, י.ו.). השאלה המתעוררת בבקשת רשות הערעור שלפניי נוגעת למשמעות הביטוי "סכום הפיצוי" שבתקנה 5(ג) לתקנות האגרות. רקע 4. המשיב הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המבקשים לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בהחלטה מיום 14.2.2018, ולבקשת המשיב, הורה בית משפט השלום על העברת הדיון בתביעה אל בית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 28.5.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המשיב וחייב את המבקשים בתשלום פיצויים למשיב בסך של 1,454,000 ש"ח. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי "לסכומים אלו יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21%", וכן "הוצאות משפט כנגד קבלות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל" (להלן: פסק הדין). 5. ביום 10.6.2021 הגיש המשיב בקשה לגזברות בית המשפט המחוזי, אשר הועברה להכרעת המותב אשר דן בתיק, ובה צוין כי המשיב קיבל דרישה לתשלום אגרה בסך של כ-35,000 ש"ח. ואולם, המשיב טען כי בפסק הדין נפסק לזכותו "סך כולל של כ-1,700,000 ש"ח" – אשר עולה על 60% מתחום סמכותו של בית משפט השלום, ולפיכך אין מקום להחיל בעניינו את תקנה 5(ג) לתקנות האגרות. חלף זאת, נטען כי יש לחייב את המבקשים בתשלום מלוא האגרה החלה בבית המשפט המחוזי. 6. בהחלטה מיום 13.6.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב וקבע כי "אכן סכום פסק הדין בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין עולה על הסכום שמתחתיו יש לגבות אגרה מהתובע [המשיב, י.ו.]". 7. בו ביום הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול החלטתו, ובין היתר, טענו כי הסכום הקובע לעניין תחולתה של תקנה 5(ג) לתקנות האגרות הוא "סכום הפיצוי" שנפסק למשיב, וזה אינו כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. 8. בהחלטה מיום 15.6.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים וסמך את החלטתו על פסק הדין בת"א 63158-11-14 אלמונית נ' קרנית (28.2.2020), כמו גם על פסק הדין שניתן בערעור על פסק דין זה (ע"א 2812/20 קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (13.6.2021) (להלן: ע"א 2812/20)). בית המשפט המחוזי ציין כי מפסקי הדין האמורים עולה כי "יש להביא בחשבון גם את שכר טרחת המומחה היינו הסכום הכולל שנפסק לצורך חישוב האגרה". עוד נקבע כי "הרציונל העומד בבסיס הקביעות הללו הוא כי גם שכר הטרחה הוא חלק מן הסכום שנפסק לתובע והוא בעיקרון משולם לו ולא לבא כוחו". 9. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה שבים המבקשים על עיקרי טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי וטוענים כי החלטתו אינה עולה בקנה אחד עם לשון תקנה 5(ג) לתקנות האגרות, עם תכליתה ועם פסיקת הערכאות הדיוניות באשר ליישומה של תקנה זו. עוד נטען כי בפסק הדין בע"א 2812/20, אליו הפנה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בית משפט זה בחר שלא להכריע בסוגיה הנדונה בענייננו, ולפיכך לא ניתן ללמוד מפסק הדין האמור על ההלכה בנדון. 10. מנגד, סומך המשיב ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי וטוען כי ההחלטה מתיישבת עם התפיסה לפיה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נפסקים לזכות התובע ומשכך מהווים חלק אינטגרלי מן הפיצוי שנפסק לו. דיון והכרעה 11. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ראיתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל, כמבואר להלן. 12. תחילה יצוין כי תקנה 5(ג) לתקנות האגרות מתייחסת באופן מפורש ל"סכום הפיצוי שנפסק" לתובע בשל נזקי הגוף שבגינם הוגשה תביעתו. ודוק, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט אינם באים בגדר פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע, אלא יש בהם אך כדי להשיב לידי התובע את הוצאותיו הכספיות במסגרת ההליך (וראו בהקשר זה תקנה 151(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). 13. לא זו אף זו, פרשנות לשונית זו מתיישבת אף עם תכליתה של תקנה 5(ג) לתקנות האגרות, אשר נועדה ליצור תמריץ שלילי לתובע בתביעות נזקי גוף מפני הערכת יתר מופרזת של תביעתו והגשתה לערכאה שאיננה הפורום המתאים לבירורה. בכך, ביקש מחוקק המשנה לשמר את חלוקת הסמכות העניינית בין בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולווסת נכונה את העומסים המוטלים על המערכת השיפוטית (ראו: רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית, פסקאות 6-5 (23.10.2013); והשוו: רע"א 8101/98‏ פלוני נ' פלוני, פ"ד נד(2) 636, 640 (2000)). ואמנם, סמכותם העניינית של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי נקבעת בהתאם ל"סכום התביעה או שווי נושאה... והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין" (ראו סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ההדגשה הוספה, י.ו.). נמצאנו למדים, אפוא, כי בשלב הגשתה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נדרש התובע להגיש את תביעתו לערכאה המתאימה על יסוד הערכה נאותה של שווי הפיצויים המבוקשים על-ידו בגין נזקי הגוף הנטענים, להבדיל מהערכת הסכום הכולל אשר עשוי להיפסק לזכותו, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בהתאם לכך, גם לאחר תום ההליך המשפטי, יש להפעיל את ה"ענישה" הגלומה בתקנה 5(ג) לתקנות האגרות רק אם הפריז התובע בהערכת הפיצויים הנתבעים, אשר יש בהם כדי להשליך על חלוקת הסמכות העניינית בין הערכאות, וזאת מבלי להתייחס להוצאות המשפט ושכר הטרחה שנפסקו לזכותו. 14. בהתאם לאמור, בית משפט זה נדרש זה מכבר לסוגיה הניצבת במוקד הבקשה דנן, למצער בכל הנוגע להכללתו של שכר טרחת עורך דין בסכום הקובע לעניין תחולתה של תקנה 5(ג) לתקנות האגרות. כך, בע"א 6091/06 הלון נ' בלייר (10.1.2008), קבע בית משפט זה (מפי כב' השופט י' דנציגר) כדלקמן: "שכ"ט עו"ד שנפסק למשיב - בניגוד לטענת ב"כ המשיב בסיכומיו, דעתי היא כי סכום זה לא יבוא בגדר 'סכום הפיצוי שנפסק', זאת מן הטעם ששכר טרחת בא כוחו של הנפגע לא נכלל במסגרת סכום התביעה אותו הוא תובע בערכאה הדיונית. כך, למשל, אף אם שכר טרחת עורך הדין יביא לכך שסכום התביעה יעלה על תחום סמכותו של בית משפט השלום, אין הדבר גורע מסמכותו של בית משפט השלום לדון בתביעה" (שם, בפסקה 36; חלק מההדגשות הוספו, י.ו.). 15. הנה כי כן, הן לשונה של תקנה 5(ג) לתקנות האגרות, והן תכליתה, מלמדות כי הסכום הקובע לעניין החלת תקנה זו הוא סכום הפיצויים שנפסק לזכות התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, וכי סכום זה אינו כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. מן הכלל אל הפרט 16. במקרה דנן, תביעתו של המשיב הועברה, לבקשתו, מבית משפט השלום אל בית המשפט המחוזי. ברם, לבסוף, נפסקו לזכותו פיצויים בסך של 1,454,000 ש"ח בלבד. אין חולק כי סכום זה נמוך מ-60% מתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ולפיכך בדין נשלחה למשיב דרישה להשלמת האגרה החלה בבית המשפט המחוזי, כאמור בתקנה 5(ג) לתקנות האגרות. 17. נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שהמשיב ישלם את יתרת האגרה החלה בבית המשפט המחוזי, בהתאם לדרישת התשלום שנשלחה אליו. 18. יוער כי מובן שאין באמור כדי למנוע מהמשיב להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מתאימה לפטור מתשלום יתרת האגרה, בכפוף לעמידה בתנאים הנדרשים לשם כך, ואיני מביעה עמדה לגופה של בקשה מעין זו. 19. סוף דבר: הערעור מתקבל כאמור לעיל בפסקה 17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בחשון התשפ"ב (‏11.10.2021). ש ו פ ט ת _________________________ 21050200_R03.docx שג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1