ציון שמעון רובבשי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 502/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 502/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: ציון שמעון רובבשי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן) מיום 15.1.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 5590-11-12 בשם המערער: עו"ד ורד בירגר; עו"ד נוחי פוליטיס פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן) מיום 15.1.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 5590-11-12. 2. ביום 3.11.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 25.12.2012 נערך בתיק דיון הוכחות, שבמהלכו הוקרנו סרטים ותמונות ממצלמות אבטחה מזירת האירוע. ביום 15.1.2013 ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק. לטענת המערער, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2012 מלמד כי בית המשפט גיבש עמדה בנקודת המחלוקת העיקרית בתיק, והיא השאלה אם המערער הוא האדם המוצג בסרטונים. זאת, משום שבהזדמנות אחת ציין בית משפט קמא כי פני האדם שבסרטון "נראים כפניו של [המערער]", ואילו מעט מאוחר יותר ציין, בהתייחסו לסרטון, כי "רואים את [המערער]". לטענת המערער, התבטאויות אלה מלמדות כי ננעלה דעתו של בית המשפט בדבר זיהוי המערער כמבצע עבירת ההצתה. עוד ציין המערער כי בכוונתו להביא ראיות אשר מערערות את טענת התביעה לעניין הזיהוי, ויבססו את הספק הנדרש לחפותו. לטענתו, נוכח נעילת דעתו של בית המשפט, אין טעם בניהול התיק ובהגשת ראיות ההגנה האמורות. בא כוח המשיבה טען מנגד כי לשיטתו לא קמה עילת פסלות, שכן ההתבטאויות האמורות של בית המשפט אינן מעידות על כך שהכריע בשאלת הזיהוי ושאינו פתוח לשינוי. 3. ביום 15.1.2013, היום בו נתבקשה הפסלות, דחה בית משפט קמא את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי הוא ציין לפרוטוקול את שראו עיניו בצילומים. עוד קבע בית המשפט כי אילולא עשה כן, לא היה נותן ביטוי לדברים שנראו, ובמצב זה לא היה הפרוטוקול משקף את שנעשה באולם. לסיום קבע בית המשפט כי דעתו לא התגבשה משום שטרם נשמעו ראיות ההגנה, ועל כן אין מקום לבקשת הפסלות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו חזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, והדגיש כי עיקר החומר הראייתי בתיק נובע מהסרטונים והתמונות ממצלמות האבטחה, אשר לגביהם גילה לכאורה בית משפט קמא את דעתו. בנוסף, מבחין המערער בין התבטאות בית המשפט במקרה הנדון לפיה "רואים את [המערער]", התבטאות אשר מעידה על דעה מוגמרת ומחייבת פסילת בית המשפט, לבין התבטאויות אפשריות אחרות אשר אינן בהכרח מעידות על כך, למשל שרואים אדם "הנראה כמו המערער" או אדם אשר קיים דמיון בינו לבין המערער. זאת ועוד, טוען המערער כי אף אם דעתו של בית המשפט לא ננעלה, בעניין כגון זה יש חשיבות למראית פני הצדק ולתחושותיו של המערער. זאת, בפרט כשהמדובר בשאלה המרכזית המצויה במחלוקת בעניינו של המערער ונוכח השלב המוקדם שבו גילה לכאורה בית המשפט את דעתו. 5. דין הערעור להידחות. כבר נפסק, כי התבטאויות באשר לתוצאה אפשרית של הדיון אינן מבססות כשלעצמן עילת פסלות אובייקטיבית. זאת, אף אם בעל הדין חש כי בית המשפט גיבש עמדה בעניינו (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (2) 599, 612 (1999); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 193-192 והאסמכתאות המובאות שם (2006)). את ההתבטאויות יש לבחון על רקע ההקשר בו נאמרו ושאר נסיבות המקרה, והן יהוו עילת פסלות רק במקרים שבהם ההתבטאות מעידה על חשש ממשי למשוא פנים ולגיבוש דעה שאינה ניתנת לשינוי (מרזל, בעמ' 194). עיון בפרוטוקול הדיון ובהקשר בו נאמרו הדברים מלמד כי ההתבטאויות של בית המשפט שעליהן מלין המערער במקרה הנדון, אינן מעידות על גיבוש דעתו של בית המשפט באופן השולל את אפשרותו להשתכנע. בנוסף, ראוי לציין בהקשר זה כי בחלק אחר של הדיון ציין בית המשפט במפורש, לעניין רגע ההצתה, כי "מיד עם פרוץ האור רואים דמות, שלא ניתן לזהותה, נוטלת כיסא ועוזבת את המקום בריצה" (בעמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2012. ההדגשה הוספה – א' ג'). עוד ציין בית המשפט כי "במצלמה זו רואים את ההצתה במפורש. דמות שלבושה במעיל שקשה לזהות את צבעו, אך אינו בהיר [...] מישהו עולה על כיסא [...] את פני הדמות לא רואים" (שם. ההדגשה הוספה – א' ג'). נוכח אמירות אלה, המצוינות בפרוטוקול בסמוך לאמירות שעליהן מלין המערער, מובן כי לא ניתן לקבוע כי בית המשפט גיבש דעתו באשר לזיהויו של המערער. בודאי כך הוא לעניין זיהויו של המערער בשעת ההצתה. זאת ועוד, בל נשכח כי בית המשפט תאר את שראה בסרטונים על מנת שהדבר יירשם בפרוטוקול הדיון. הקראת רשמיו של בית המשפט לפרוטוקול בעת הצגת הסרט מסייעת לשקף את שנעשה באולם, ועשויה לסייע לשופט עת ייגש לכתוב את הכרעת הדין בשלב מאוחר יותר. על כן אין למהר במצב כזה לקבוע כי קמה עילת פסלות. מסקנה זו מתחזקת נוכח השלב המקדמי שבו נאמרו ההתבטאויות העומדות במוקד בקשת הפסלות (ראו: ע"א 7609/96 הפניקס הישראלי בע"מ נ' דחבש (19.11.1996); מרזל, בעמ' 194). כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, בתיק טרם נשמעו ראיות ההגנה. על כן, אף אם בית המשפט גילה דעתו לעניין זיהוי המערער באותו שלב, אין בכך כדי ללמד שהוא אינו פתוח לשכנוע בהמשך הדיון ולאחר שתחשוף ההגנה את הראיות אשר, לטענת המערער, עשויות לעורר את הספק הנדרש לקביעת חפותו. 6. סיכומם של דברים, המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". הערעור לא מגלה עילה ליצירת חשש למשוא פנים בניהול המשפט. 7. הערעור נדחה אפוא מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. ניתן היום, י"ד בשבט התשע"ג (25.1.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13005020_S01.doc שי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il