אטיב ואח' נ' ישראל ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 50196-10-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין העותרים: 1. אמיר אטיב 2. סלאמה אטיב 3. אסמא תאופיק 4. עבדאלה תאופיק 5. פירז אלעביד 6. תאופיק אלעביד 7. בראק אלעביד 8. חביב אלעביד 9. מנארה אטיב 10. נור אטיב נגד המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד גלעד אבני פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי בה מבוקש בעיקר כי נורה על דחיית מועד פינוי העותרים מהמקרקעין המצויים בשטח שיפוט מועצה מקומית עומר בגוש רשום 38558 חלקה 47 (להלן: המקרקעין). לחלופין התבקש כי יינתן לעותרים דיור זמני חלופי עד שיוכשרו מגרשים זמינים לבנייה שיועדו להם בשכונת נחל צאן בישוב שגב שלום או כי יוקצו להם מגרשים זמינים לבנייה במקום מושבם הנוכחי. בתמצית שבתמצית, בין העותרים לבין המשיבים התנהלו במשך השנים התדיינויות שונות בקשר למקרקעין, כאשר לעמדת המשיבים מדובר באדמות מדינה שהעותרים התיישבו בהן שלא כדין. בשלב מסוים, ולאחר שלא צלחו הליכי משא ומתן ממושכים, הגישה משיבה 1 (להלן: רמ"י) תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 58761-02-19) בה התבקש סילוק ידם של העותרים מהמקרקעין. בטרם החל הליך ההוכחות, ביום 29.9.2022 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום כי הגיעו להסכמות על פיהן בין היתר העותרים יפנו את המקרקעין עד ליום 31.7.2023. באותו יום ניתן תוקף של פסק דין להסכמות אלו. דא עקא, המקרקעין לא פונו, וביום 3.8.2023 הגישו העותרים בקשה להארכת המועד שנקבע לפינוי. העותרים טענו כי אין מקום לממש את פסק הדין ולהורות על פינויים מהמקרקעין, שכן הסכמתם לפינוי התבססה על הציפייה שרמ"י תפעל להביא לכך שהמגרשים בשכונת נחל צאן בשגב שלום, אליהם הם מיועדים להתפנות, יהיו זמינים לבניה. ברם, הדבר לא נעשה, ומשכך התבקשה הארכת מועד הפינוי עד ליום 31.7.2024 או עד למועד שבו יהיו המגרשים זמינים לבנייה, לפי המוקדם מבניהם. רמ"י בתגובה התנגדה לבקשה בציינה כי מועד פינוי המקרקעין נקבע בהסכמה ללא תלות בקיומן של חלופות זמינות. מעבר לכך, נטען כי לרשות העותרים עומדים חמישה מגרשים שהוקצו להם בישוב שגב שלום לפני שנים רבות, והם לא עשו דבר על מנת לקדם את הבנייה בהם. ביום 30.8.2023 ניתנה החלטת בית משפט השלום הדוחה את הבקשה, זאת נוכח התנגדות רמ"י ושעה שלא נמצא כי היא לא עמדה בחלקה במוסכם. בקשת רשות לערער שהגישו העותרים לבית המשפט המחוזי נמחקה לבקשתם, לאחר שלא צלחו ניסיונות נוספים להגיע להסכמות אחרות. ביום 11.6.2024 הגישו העותרים בקשה נוספת לבית משפט השלום בה נטען כי נבצר מהם להתפנות מהמקרקעין, על רקע גיוסם לשירות מילואים פעיל של עותרים 1 ו-4 לאור פרוץ מלחמת חרבות ברזל. העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה לרמ"י להימנע ממימוש פסק הדין עד לאחר סיום המלחמה, או עד לאחר שחרורם של השניים משירות מילואים פעיל, לפי המוקדם מבניהם. רמ"י לא הגיבה לבקשה, וביום 6.7.2024 קבע בית המשפט כי אין באפשרותו להורות על הארכת מועד לביצוע פסק דין אשר מועד ביצועו חל טרם פרוץ המלחמה. יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבות, נקבע כי על רמ"י ליתן לעותרים התראה של 45 יום טרם הפינוי, על מנת שיוכלו להתארגן. בחלוף למעלה משלושה חודשים, הוגשה העתירה שלפנינו בה התבקשה שוב הארכת המועד לפינוי המקרקעין. זאת עד למועד שבו יוכשרו מגרשים זמינים לבניה בישוב שגב שלום כחלופת מגורים. כן התבקש לקבוע כי מועד הפינוי יהיה רק בתום שנה מיום שיחתמו העותרים על הסכמי פינוי, אשר טרם נחתמו, זאת בהתבסס על החלטה שניתנה ביום 6.12.2020 על ידי ועדת הפשרות המחוזית של הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב (להלן: ועדת הפשרות) אשר קובעת לטענתם כי הפינוי יתבצע רק בתום שנה מיום החתימה על ההסכמים האמורים. כן נטען כי העותרים מופלים לרעה ביחס לתושבים אחרים מהפזורה הבדואית; כי פינוי המקרקעין בנסיבות הקיימות מהווה פגיעה בזכויותיהם החוקתיות; כי ההחלטה על פינויים פגומה גם במישור הפעלת שיקול הדעת המנהלי; וכי מדובר בהפעלה בלתי סבירה ובלתי מידתית של שיקול דעת הרשויות. דין העתירה להידחות על הסף. מועד פינוי העותרים נקבע בפסק דין של בית משפט השלום מיום 31.7.2023, בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו עם רמ"י. טענות העותרים כי יש לדחות את המועד שנקבע לפינוי בשל כך שנתבדו ציפיותיהם כי רמ"י תפעל להכשרת מגרשים לבניה, נדחו בהחלטה מיום 30.8.2023. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו – נמחקה. הלכה למעשה, בעתירתם מבקשים העותרים לשנות את מועד הפינוי שנקבע על ידי ערכאה שיפוטית בהליך שיפוטי. ברם, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות מוסמכות (ראו למשל: בג"ץ 1430/21 עוה"ד עודד הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פסקה 8 (11.4.2021); בג"ץ 5232/21 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.8.2021); בג"ץ 3164/22 עזרן נ' מקמלאן, פסקה 3 (15.5.2022)). הגשת עתירה לבית משפט זה אינה מהווה הליך "עוקף" או "דיון חוזר" בהחלטות שהתקבלו בהליכים אזרחיים זה מכבר, תוך התעלמות מעיקרון סופיות הדיון, ושימוש מיותר במשאבי השפיטה העומדים לרשות הציבור (ראו גם: בג"ץ 6267/23 אררט נ' שר המשפטים, פסקה 15 (25.10.2023)). זאת ודאי שעה שמדובר בפסק דין שניתן בהסכמה. קשה גם לרדת לסוף דעת העותרים כיצד יש בהחלטת ועדת הפשרות מיום 6.12.2020, שניתנה כשנתיים וחצי לפני שניתן פסק הדין בבית משפט השלום, כדי לשנות את התמונה. ממילא גם אין מקום לשעות ליתר טענותיהם הכלליות של העותרים שנטענו בעלמא ובהן טענות להפליה ולפגמים בשיקול הדעת המנהלי. העתירה נדחית אפוא. ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ה (29 אוקטובר 2024). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט