מנחם צימט נ. בית משפט לענייני משפחה חיפה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 50140-06-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: מנחם צימט נגד המשיבים: 1. בית משפט לענייני משפחה חיפה 2. הנהלת בתי המשפט 3. מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 45412-11-24 מים 29.4.2025 שניתן על ידי כב' השופט ערן שילה תאריך הישיבה: ט"ו חשוון תשפ"ו (6.11.2025) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד לי גל און פסק-דין הנשיא יצחק עמית: 1. אביו המנוח של המערער נישא בשנת 1988 לפלונית ומדובר היה בנישואים שניים לשניהם. המנוח נפטר ביום 1.4.2016, ופלונית (להלן: האלמנה) עתרה לבית המשפט לענייני משפחה להצהיר על זכותה לאיזון משאבים עם פטירתו של המנוח. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה וקבע כי הנכסים שנצברו למנוח ולאלמנה הם ברי איזון, ביחס של מחצה על מחצה, וכי האיזון לא יחול על נכסים ו/או זכויות אשר היו לצדדים ערב נישואיהם. ביני לביני האלמנה נפטרה ויורשיה באו בנעליה ועתרו לאכיפת פסק הדין על פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. בית המשפט לענייני משפחה מינה אקטואר מטעמו, ולבסוף הורה על איזון הכספים בחשבונות הבנק, בקופות הגמל ובדירת המגורים של בני הזוג. על כך הגישו המערער ובני משפחה נוספים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, ומנגד, הגישו יורשי האלמנה ערעור מטעמם. שני הערעורים נדחו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שאישר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מכוח סמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (עמ"ש 55504-12-23 ועמ"ש 58982-12-23; פסק דין מיום 27.5.2024)). 2. לא נחה דעתו של המערער מהתוצאה, והוא הגיש תביעה כספית על סך 2.6 מיליון ש"ח כנגד המשיבים. בתביעה נטען, בין היתר, כי בית המשפט לענייני משפחה "שיבש, שינה, פגם ועיקר לחלוטין את הממשק בין חוק הירושה ובין חוק יחסי ממון", וכי בגין "רשלנותם הזדונית, עוגמת הנפש ועינוי הדין שארכו 8 שנים תמימות, והנזק הממוני המוכח אשר נגרם בעטיה של הפסיקה מיום 2.10.23 על פיה חויבו התובעים לשלם ליריביהם לדין כ-1,260,000 ש"ח ללא כל עילה בדין יתבקש בית המשפט להשית על הנתבעים סכום של 2,600,000 ש"ח". המשיבים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף לאור הוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובעת כי "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולת שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". על הבקשה לסילוק על הסף הגיב המערער בטענה כי המדובר ב-"רשלנות זדונית קונסיסטנטית [...] בד-בבד עם רמיסת חוקי המדינה, ופגיעה אנושה בזכויותיהם החוקתיות על חוקיות של המנוח והתובע והמקעקעות את תקפותה של החסינות השיפוטית". 3. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבים, ובפסק דינו הורה על סילוק התביעה על הסף לנוכח החסינות השיפוטית המהותית. על כך נסב הערעור שלפנינו. המערער, המייצג את עצמו, חזר למעשה על טענותיו בבית משפט קמא וטען, בין היתר, כי בית המשפט לענייני משפחה פעל שלא על פי החוק; כי הפסיד את זכויותיו על פי צוואתו של אביו "בגלל רשלנות זדונית וכן פלילית" של בית המשפט לענייני משפחה; וכי למשיבה 2, הנהלת בתי המשפט, אחריות שילוחית לכך בהיותה מנהלת אופרטיבית של בתי המשפט השונים. 4. לאחר ששמעתי את טענות המערער במסגרת ישיבת קדם ערעור שהתקיימה בפני ביום 6.11.2025 (לא נתבקשה תשובת המשיבים), השתכנעתי כי יש לדחות את הערעור על הסף מכוח תקנה 138(א)(1) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וכך אציע לחבריי שנעשה. 5. בפסק הדין ברע"א 3359/18 ‏מדינת ישראל נ' עלי אדם (2.9.2018) (להלן: עניין עלי אדם), הובהר כי גבולות הגזרה של החסינות השיפוטית הם רחבים עד מאוד, וכפי שציינתי שם: "החסינות של נושא משרה שיפוטית כנגד תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו [...] היא אפוא חסינות מהותית-מוחלטת-מלאה. אין לעקוף חסינות זו לא מלמטה, לא מלמעלה ולא מהצדדים. אין לעקוף את החסינות במחי מקלדת בכתב טענות, באופן שכל רשלנות הופכת לרשלנות רבתי, רשלנות חמורה, רשלנות מובהקת, רשלנות בוטה [...] אין לעקוף את החסינות בדרך של הטלת אחריות שילוחית [...] אין לעקוף את החסינות בדרך של הטלת אחריות שילוחית מכוח היותו של השופט עובד ציבור. אין לעקוף את החסינות מכוח אחריות ישירה בשל היות השופט אורגן של המדינה" (שם, בפסקה 3 לפסק דיני) (הדגשה שלי – י"ע). המערער אכן חידש מבחינה לשונית, וחלף הביטויים "רשלנות רבתי, רשלנות חמורה, רשלנות מובהקת, רשלנות בוטה" נקט במטבע לשון אחר וטען ל"רשלנות זדונית". ברי כי לא סגי בעצם השימוש במילה "זדון" על הטיותיה ונגזרותיה השונות, כדי למנוע סילוק על הסף של תביעה, שאם לא כן, יידרש בית המשפט לקיים הליך מלא, כאשר התוצאה הסופית ידועה מראש לאור החסינות המהותית הרחבה הנתונה לנושא משרה שיפוטית. הערכאות הדיוניות יישמו היטב את הלכת עלי אדם, ויפים לענייננו הדברים הבאים: "אין די בזריקת המילה 'זדון', פעם אחת או חמישים פעם, לכתב התביעה כדי ליצור בסיס להגשת תביעת רשלנות כנגד המדינה על מנת לחמוק מהחסינות המהותית העומדת לה. [...] עצם הבירור העובדתי, תוך בחינה תחת זכוכית מגדלת של המעשה השיפוטי, על שלביו, תוך 'פשפוש בציציותיו' של נושא המשרה השיפוטית, שיקוליו, תפקודו, נכונות מסקנותיו ויעילותו – עלולים כשלעצמם לגרום לפגיעה מערכתית ואישית חמורה, והם חותרים תחת התכליות העיקריות המונחות ביסוד החסינות" (פסק דינה של כב' השופטת נ' מימון-שעשוע בת"א (שלום פ"ת) 41995-06-20‏ עו"ד הדסה קורל נ' עו"ד ליאורה קנת (28.1.2021)). במקרה דנן, חרף האדרת והמחלצות שבהן ביקש המערער לעטוף את תביעתו, נקבע על ידי בית משפט קמא, ובצדק, "ביסוד התביעה עומדות טענות – חלקן טענות ערעור מובהקות – כלפי ההכרעות המשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה, טענות הנוגעות לליבת החסינות". 6. אציין כי ההלכה בעניין עלי אדם אושררה זמן קצר לאחר מכן בע"א 10015/17 רוה נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגבייה‏ (10.10.2018)), והדברים שנאמרו שם כמו נאמרו לענייננו: "הגשת התביעה כנגד המשיבה בגין פעולת הרשמת, צורמת במיוחד מאחר שהמערערים לא מיצו הליכים, ולא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. קשה להלום כי בעל דין יגיש תביעה נזיקית בטענה לרשלנות של נושא משרה שיפוטית, מבלי שמיצה קודם לכן הליכים בסוגיה העומדת בלב התובענה" (שם, בפסקה 14). כך גם במקרה דנן. הלכה למעשה, המערער תוקף את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ואת פסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי בערעור, אך חלף הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, הוא מבקש לעשות כן בדרך של הגשת תביעה בנזיקין. כך לא ייעשה במקומותינו. דרך המלך להשיג על החלטות שיפוטיות היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לערכאה המתאימה, ואין לעקוף דרך זו בתביעת נזיקין נגד נושאי משרה שיפוטית בגין ההחלטה השיפוטית שניתנה על ידם. בנסיבות דנן, לטעמי, אף יש ממש בטענת המשיבים, כי הדרך בה נקט המערער מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. 7. סוף דבר, שהמערער נקט בהליכי סרק שעומדים בניגוד ברור לקיומה של חסינות שיפוטית, על מנת לעקוף פסק דין חלוט של בית המשפט המחוזי בחיפה. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ₪. ניתנה היום, כ"ב חשוון תשפ"ו (13 נובמבר 2025). יצחק עמית נשיא אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת