עודד חדד נ. מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 5013/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר המערער: עודד חדד נ ג ד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל ערעור על החלאת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט הבכיר ש' אטרש) בעת"ם 65258-06-21 מיום 7.7.2021 בשם המערער: עו"ד ספדי סעאדה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: המערער ביקש מהמשיבה לדחות ביצוע של פסק דין אזרחי בעניין סילוק יד ממקרקעין (פסק הדין ניתן בת"א (שלום נצ') 12612-05-15 מדינת ישראל נ' חדד (3.9.2019) (להלן: פסק הדין); ערעור על פסק הדין נדחה: ע"א (מחוזי נצ') 45172-10-19 חדד נ' מדינת ישראל (21.7.2020)). לאחר שבקשתו נדחתה, הגיש העותר עתירה מינהלית נגד המשיבה. במענה להחלטה מיום 30.6.2021 הבהיר המערער כי עתירתו מכוונת כלפי "העיתוי/מועד של הביצוע של פסק הדין וההחלטה לא לדחות את הפינוי" עד להחלטה בבקשה שהגיש להקצאת השטח. ביום 7.7.2021 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט הבכיר ש' אטרש) את העתירה על הסף. נקבע כי נושא העתירה אינו בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים ואינו מנוי בפרט 59 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן בהתאמה: פרט 59 והחוק), שדן בהחלטות של המשיבה. מכאן הערעור שלפניי, שלצידו הוגשה בקשה לצו ביניים לעיכוב ביצוע פסק הדין. המערער טוען בערעורו כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין; וכי העניין נמצא בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים הן משום שמדובר בסוגיה של הקצאה, הן משום שהערכאה המינהלית מוסמכת לתת סעדים מגוונים. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי למסקנה כי יש לדחות אותו בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. לפי סעיף 5(1) לחוק, בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירות מינהליות "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה" (למעט סוגיות של התקנת תקנות כמפורט שם). סמכות זו – כמו הסמכות לדון בערעור מינהלי ובתובענה מינהלית – מוגבלת לעניינים שמנויים בתוספת המתאימה, כפוף לקביעה בחוק אחר שעניין פלוני יידון בבית המשפט לעניינים מינהליים (בר"ם 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה, פ"ד נז(3) 26, 30 (2003)). גם הסעדים שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לתת מותנים בכך שיש לו סמכות לדון בתיק שלפניו. הסמכות להגיש עתירות נגד המשיבה מעוגנת בפרט 59, והיא מוגבלת לנושאים הללו: "(1) החלטה של רשות מקרקעי ישראל שעניינה הקצאה ראשונית של מקרקעין לפי כל דין או לפי החלטת הממשלה; (2) (א) החלטה של רשות לפי סעיף 6(8) לחוק הרשות לפיתוח הנגב, התשנ"ב-1991; (ב) החלטת שר לפי סעיף 5(ב) לחוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע-2010; (ג) החלטה של רשות מקרקעי ישראל לפי סעיפים 5(ה) ו-(ו) לחוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע-2010; (3) החלטה של ועדת ההשגות הפועלת לפי החלטות מועצת מקרקעי ישראל שעניינה השגה על שומת מקרקעין שנערכה במסגרת עסקה עם רשות מקרקעי ישראל". המערער הבהיר כי עתירתו עניינה מועד ביצוע פסק הדין, ולא הקצאת השטח (גם אם הוא מנהל במקביל הליך להקצאה; אציין שלא הובאו נתונים בשאלה אם מדובר ב"הקצאה ראשונית של מקרקעין"). משום כך עניינו אינו נכנס לגדר החלופה הראשונה בפרט 59. גם יתר החלופות בפרט זה אינן חלות כאן, והמערער לא הצביע על מקור סמכות אחר לדון בעתירתו מכוח התוספת הראשונה, מכוח החוק או מכוח חוק אחר. לפיכך אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדחות את עתירת המערער מחוסר סמכות עניינית. הערעור נדחה אפוא. הבקשה לצו ביניים מתייתרת. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' באב התשפ"א (‏29.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 21050130_M02.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1