יורם גביש נ. היועץ המשפטי לממשלה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5009/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין העותר: יורם גביש נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שר האוצר 3. פרקליטות המדינה 4. משטרת ישראל 5. משרד מבקר המדינה עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עיקרה של העתירה דנן הוא בטענת העותר, אשר אינו מיוצג, כי חברות הביטוח בישראל מקזזות מכספי החיסכון של מבוטחיהן סכומי כסף שונים, ובהם דמי "ריסק" עבור שמירת זכויות פנסיוניות ודמי ניהול, וזאת שלא כדין ומבלי לשלם מס הכנסה עבור הקיזוז האמור, המהווה, לטענת העותר, פדיון של כספי החיסכון. 2. על רקע טענתו זו, מונה העותר שורה של עבירות פליליות שונות אשר נעברו, לטענתו, על-ידי חברות הביטוח, ומבקש מגוון סעדים המופנים כלפי המשיבים, ובתוך כך, כי הללו יפעילו את הסמכויות הנתונות להם לשם פיקוח וביקורת על התנהלותן המתוארת של חברות הביטוח, כמו גם על התנהלותה של רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון בנדון. עוד מבוקש, בין היתר, כי המשיבים יפעלו לשם השבת הכספים שנגבו מהעותר, לטענתו, שלא כדין על-ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל), וכן יפעלו על מנת להעביר לידיו את כספי המיסים אשר נמנעה כלל מלשלם; כי משטרת ישראל תפתח בחקירה באשר לשחיתות הנטענת בחברות הביטוח; כי שר האוצר ינמק מדוע ראה להאריך את תקופת שמירתן של זכויות פנסיוניות עקב מגיפת הקורונה, וזאת, כנטען, תוך גבייה בלתי חוקית מהמבוטחים ופגיעה בקופת המדינה; כי יינתן צו המורה לכנסת לבדוק אם המפקח על הביטוח ראוי לאמון הציבור; ועוד כיוצא באלה. העותר מוסיף וטוען כי הוא אמנם פנה לערכאות משפטיות שונות בנדון, אך לא זכה למשפט הוגן. כן מבקש העותר כי תינתן לו הגנה כחושף שחיתויות, בדרך של שמירה על זכויות היוצרים שלו בכל הנוגע לטענות המועלות בעתירה דנן – כך שלא ייפתחו תיקי תובענות ייצוגיות הנוגעות לגביית דמי "ריסק" מכספי חסכון פנסיוניים, ללא הסכמה חתומה של העותר. 3. לאחר עיון בעתירה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מבלי לבקש תשובה. בראש ובראשונה, אציין כי הלכה למעשה, העתירה דנן נסבה על טענת העותר לגביית תשלומים שונים מכספי החיסכון שלו המנוהלים בכלל. הסעד הטבעי והראוי בנסיבות אלה הוא סעד כספי, אשר יש לבקשו במסגרת תביעה אזרחית המוגשת לערכאה השיפוטית המוסמכת. ואמנם, בעתירתו שלפנינו טוען העותר כי שטח בעבר אי-אילו מטענותיו נגד חברות הביטוח לפני ערכאות אזרחיות, אך לטענתו לא זכה למשפט הוגן. ואולם, העותר לא הציג כל תשתית לטענתו זו, ומכל מקום, הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב ככלל כערכאת ערעור על ערכאות השיפוט השונות (ראו והשוו: בג"ץ 3424/18 טסלר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (7.8.2018); בג"ץ 8189/20 פישר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (29.11.2020)). על אחת כמה וכמה כי אין בהגשת עתירה לבג"ץ כדי לשמש מלכתחילה כתחליף לתביעה כספית מובהקת. אשר על כן, אני סבורה כי בכל הנוגע לתורף העתירה דנן, עומד לעותר סעד חלופי בדמות הגשת תביעה אזרחית, ודי בכך כדי לדחות את עתירתו על הסף (ראו: בג"ץ 1009/21 לנגר נ' בנק ישראל (16.2.2021); והשוו: בג"ץ 5307/15 חב' השבוע באשדוד בע"מ נ' חב' המשכן לאומניות הבמה הפיס אשדוד בע"מ, פסקה 3 (4.11.2015)). 4. אשר ליתר טענותיו של העותר, יצוין כי העתירה דנן לוקה בכלליות וכוללניות יתר, ונסבה על סעדים רבים אשר רב המפריד על המאחד ביניהם – החל בבקשה להפעלת סמכויות פיקוח וביקורת הנתונות למשיבים השונים (אשר כל אחד מהם פועל על-פי אמות מידה וחוקים מובחנים); עבור בטענות בדבר הצורך בפתיחת חקירה פלילית נגד חברות הביטוח בישראל; וכלה בהשגה על מדיניות שר האוצר בעקבות התפרצות נגיף הקורונה. כלל נקוט הוא בידינו כי אין מקום לכרוך בעתירה אחת סעדים המבוססים על תשתית עובדתית ומשפטית שונה, גם אם נושאם משותף, ואף מטעם זה ראיתי לדחות את העתירה דנן על הסף (ראו: בג"ץ 2221/21 אני ואתה - מפלגת העם הישראלית נ' גנץ, פסקה 10 (12.4.2021); בג"ץ 2205/21 זליגמן נ' שר הבריאות, פסקה 6 (12.4.2021)). 5. לבסוף, יצוין כי יש לדחות גם את בקשת העותר כי נורה על שמירת זכויות היוצרים שלו בכל הנוגע לטענות המועלות בעתירה דנן, וזאת משלא הונחה כל תשתית משפטית לבקשה זו. 6. נוכח כל האמור, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח.   ניתן היום, ‏ט' באלול התשפ"א (‏17.8.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21050090_R03.docx אט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1