פלוני נ. משרד הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 5007/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5007/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. משרד הביטחון 2. המשרד לבטחון פנים 3. וועדת המאוימים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ה' בניסן התשע"ח (21.03.2018) בשם העותר: עו"ד גליה גולדברג; עו"ד יגאל בלפור בשם המשיבים: עו"ד שרון אבירם פסק-דין המשנה לנשיאה ח' מלצר: 1. בפנינו עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה התבקש ביטול החלטתו של יו"ר הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: הוועדה או ועדת המאוימים) מיום 27.2.2018 לפיה נדחתה בקשת העותר לקבלת היתרי שהייה מתחדשים בישראל בשל טענות בדבר מאוימות הנשקפת לו ברצועת עזה. כן ביקש העותר להורות על ביטול החלטת שר הפנים מיום 15.11.2017, במסגרתה אומצה המלצת הוועדה המקצועית שהוקמה מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן בהתאמה: הוועדה המייעצת וחוק הוראת השעה) לדחות את בקשת העותר לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים. 2. ייאמר כבר כעת, כי לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב וקיום דיון בעל-פה ביום 21.3.2018, הגענו למסקנה לפיה דין העתירה להידחות. נפתח בתיאור רקע הדברים ואחר כך נציג את טענות הצדדים ונלבן אותן. העובדות הצריכות לעניין 3. העותר הוא יליד 1977, תושב רצועת עזה. לפי הנמסר מהמשיבים, בשנת 1994 קיבל העותר רישיון לישיבת ארעי בישראל, במסגרת הענקת מעמד למשפחתו הגרעינית. לטענת העותר, מעמד זה ניתן לו בשל היות אביו סייען של גורמי הביטחון. רישיון הישיבה של העותר הוארך מעת לעת, ועד ליום 31.12.2000. בשנת 2004, לאור מעורבותו של העותר בפעילות פלילית (לפי הנתונים שנמסרו על-ידי המשיבים, בין השנים 2003-1992 נרשמו לחובתו 18 הרשעות בשל ביצוען של עבירות מגוונות, לרבות עבירות אלימות, סמים ורכוש) – הוחלט על הפסקת הליך הקניית המעמד לעותר. בין השנים 2009-2005 הורשע העותר במספר עבירות נוספות, לרבות במספר עבירות של אלימות, אשר בגינן נגזר עליו, בין היתר, לרצות מספר עונשי מאסר בפועל. 4. העותר שב ונכנס לישראל, ככל הנראה שלא כדין, ומעורבותו בפלילים לא פסקה. כך, בשנים 2011-2010 הורשע העותר בעבירות אלימות נוספות, אשר בגינן נגזרו עליו עונשי מאסר בפועל נוספים. בשנת 2012 הורשע העותר, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סיוע להחזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית בשל סיועו לאחרים להבריח כ-15 ק"ג סמים מסוג הרואין אל תוך ישראל. בשל הרשעתו נגזר על העותר, בין היתר, עונש מאסר בן שש שנים, ממנו הוא צפוי להשתחרר ביום 31.3.2018. 5. בשנת 2010 פנה העותר לוועדה בטענה כי נשקפת סכנה לחייו אם יורחק לרצועת עזה, בשל היותו בן של סייען. ביום 22.7.2010 נדחתה בקשת העותר על-ידי יו"ר הוועדה, תוך שצוין במסגרת ההחלטה כדלקמן: "הערכת הסיכון העדכנית שהתקבלה על סמך התשתית העובדתית שהוצגה בפני הוועדה הינה כי לא קיימות אינדיקציות עדכניות למאוימות על הנדון וכי לא נשקפת סכנה לחייו של הנדון באזור בשל חשדות בשת"פ עם גורמי הביטחון של ישראל. יתרה מזאת, בהתאם למידע שהוצג בפני הוועדה ע"י גורמי הביטחון והמשטרה לנדון עבירות פליליות רבות כגון: גניבות, החזקת סמים, איומים, תקיפות ובכלל זה תקיפת שוטר, חבלה במזיד ברכב. על כן, מתן היתרי שהייה בישראל לנדון עלול לסכן את שלום הציבור. בנסיבות אלו, הוחלט לדחות את הבקשה." לפי הנמסר מהמשיבים, בחודש אוגוסט 2010 הורחק העותר לרצועת עזה. 6. במקביל להליכים שתוארו לעיל, פנה העותר, ביום 4.10.2010, גם אל הוועדה המייעצת בבקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים. בשנת 2012 התבקש העותר להשלים פרטים לשם בחינת עניינו, ואלה הועברו מטעמו בחודש דצמבר 2015 (נזכיר, כי בשלב זה כבר ריצה העותר את עונש המאסר בו הוא נתון כעת). בהמשך פנה העותר מספר פעמים לוועדה המייעצת בבקשה לקבל מענה ואף פנה בהקשר זה לנציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. ביום 23.3.2017 נענה על-ידי משרד מבקר המדינה, כי הוועדה המייעצת קיימה דיון בעניינו, וכי המלצתה הועברה ביום 19.1.2017 להחלטת שר הפנים. העתירה 7. ביום 21.6.2017, הגיש העותר, אשר לא היה מיוצג בשלב זה, את העתירה דנן (להלן: העתירה המקורית), במסגרתה טען כי הוא "נמצא בתהליך המנהלי בפני ועדת המאוימים ובפני המשרד לביטחון פנים אך לא התקבלה תשובה עד ליום זה", וכי אין לשחררו מן המאסר לרצועת עזה. כן ביקש העותר כי ימונה לו עו"ד מטעם הסנגוריה הציבורית. ביום 9.7.2017, כשבועיים לאחר הגשת העתירה, התקבלה אצל הוועדה, פנייה מטעם העותר, באמצעות שירות בתי הסוהר, וביום 20.7.2017 השיב מרכז הוועדה כי נדרשות השלמות נוספות בנוגע לטענות בדבר פגיעה בגופו של העותר בהיותו בעזה, טענה אשר הועלתה על-ידו לשם הבאת עניינו לדיון בפני הוועדה. ביום 1.10.2017 מסר העותר, בפנייה בכתב לוועדה, את כל אשר ידוע לו בהקשר זה, וביום 17.10.2017 נמסר לו כי עניינו יועלה לדיון על-פי סדר הבקשות הממתינות לדיון. 8. ביום 17.11.2017 הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה המקורית במסגרתה הודיעו כי בכוונתם לדון בעניינו של העותר בפני הוועדה בהקדם, ולא יאוחר מיום שחרורו ממאסר. עוד נמסר, בכל הנוגע להליך בפני הוועדה המייעצת, כי ביום 15.11.2017 החליט שר הפנים לקבל את המלצתה ולדחות את בקשת העותר למתן מעמד מטעמים הומניטריים. עמדת המשיבים היתה, כי יש לדחות את העתירה בשל התייתרותה. ביום 14.12.2017 הורה בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז) על מינוי סנגור ציבורי לעותר. 9. בתאריך 4.3.2018 הודיעו המשיבים כי ביום 27.2.2018 דנה ועדת המאוימים בעניינו של העותר, והמליצה ליו"ר הוועדה לדחות את בקשתו. בו ביום ניתנה החלטת יו"ר הוועדה כדלקמן: "עניינו של המבקש בא בפני וועדה זו לראשונה באמצע שנת 2010, ובקשתו למתן היתרי שהייה בישראל נדחתה בהעדר אינדיקציה למאוימות ממשית וכן נוכח מעורבות בפלילים. כעת בא עניינו בפני שוב נוכח טענתו בשב"ס (9/7/17) בדבר סכנה לחייו אם ישוחרר למקום מגוריו בעזה. זאת נוכח היות אביו, על פי הטענה, בעבר מסייע לגורמי הביטחון בישראל. במקביל גם עתר לבג"ץ (5007/17) כנגד הכוונה לשחררו מהכלא לעזה. כיום המבקש מרצה עונש מאסר בן 6 שנים בכלא ואמור להשתחרר בסוף חודש מרס 2018. על פי המידע שהועמד לעיוני אין אינדיקציה למאוימות כלפיו במקום מגוריו. מאידך גיסא, מדובר בעבריין כבד ששהייתו בשטחי מדינת ישראל עלולה לסכן את שלום הציבור. נוכח האמור אין מקום לשנות את ההחלטה הקודמת בעניינו משנת 2010." 10. בשים לב להודעת המשיבים הנ"ל – הגיש העותר, באמצעות הסנגוריה הציבורית, בקשה לתיקון עתירתו לאור החלטות שר הפנים ויו"ר הוועדה, וזו התקבלה על-ידי בית המשפט. ביום 11.3.2018 הגיש העותר את עתירתו המתוקנת במסגרתה ביקש את הסעדים המפורטים לעיל. 11. ביום 12.3.2018 הועבר לבא-כוח העותר מכתב מטעם יועץ שר הפנים, המודיע לו על דחיית בקשתו לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. במסגרת ההודעה צוין כדלקמן: "מנימוקי ההחלטה עולה כי לא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים למתן המעמד. טענותיך בדבר מאוימות נבחנו זה מכבר בוועדת המאויימים שביחידת מתאם הפעולות בשטחים, ונמצא ש[העותר שנזכר כאן בשמו – ח"מ] אינו מאוים באזור. זאת ועוד, משטרת ישראל מתנגדת לתת למוזמן מעמד בשל עברו הפלילי ותקופת המאסר הארוכה שאותה ריצה." בעקבות הודעה זו, ביום 15.3.2018 הגיש העותר השלמת נימוקים לעניין החלטת שר הפנים בעניינו. ביום 20.3.2018 הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה המתוקנת. טענות הצדדים 12. הואיל ועסקינן בשתי החלטות שונות, נביא את טענות הצדדים בנוגע לכל אחת מהן בנפרד. החלטת יו"ר ועדת המאוימים 13. העותר סבור כי גם היום נשקפת לו סכנת חיים ממשית באם יגורש לשטחי הרשות הפלסטינית ומציין כי אשרת השהייה שניתנה לו בעבר ניתנה על רקע זה. משכך, טוען העותר כי מבלי שהמשיבים יבהירו מדוע הם סבורים כי חשש זה אינו קיים עוד – אין להורות על הרחקתו מישראל. כן נטען כי קביעת הוועדה לפיה אין אינדיקציה למאוימות הנשקפת לו במקום מגוריו לא נבחנה באופן יסודי, וכי טענות העותר לא נשקלו כראוי. בהקשר זה טוען העותר כי הגעתו לישראל יחד עם הוריו ומשפחתו נעשתה בהוראה ובתיאום מלא עם גורמי הביטחון הישראלים, וכי אין כל התייחסות לטענות אלה בהחלטת הוועדה. העותר ביקש גם לתמוך את עמדתו בהחלטת המדינה לחזור בה מכתב אישום שהוגש נגדו בשנת 2015 בשל שהייה בלתי חוקית בישראל. בשים לב לכל האמור, העותר סבור כי הוא עומד ברף הראייתי הנמוך המוטל עליו, לשיטתו, כדי להוכיח את טענתו לחשש לסכנת חיים ברצועת עזה. אשר לעברו הפלילי, טען העותר כי נוכח הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה, ברי כי לא נערך איזון ראוי בין הסכנה הנשקפת לו לבין המסוכנות הנובעת ממנו, וכי אין להכפיף את העקרון לפיו אין לגרש אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו לשאלת עברו הפלילי של הנרדף. לבסוף נטען בהקשר זה כי החלטת הוועדה אף אינה עומדת בחובת ההנמקה המוטלת עליה בהתאם לכללי המשפט המינהלי, ואף מטעם זה דינה להתבטל. 14. המשיבים סבורים מנגד כי לא נפל כל פגם בהחלטת יו"ר הוועדה בעניינו של העותר, ודאי לא כזה אשר יצדיק את התערבותו של בית המשפט בה. המשיבים מדגישים כי שני הקריטריונים המרכזיים לבחינת בקשה על-ידי הוועדה הם אינדיקציות המצביעות על סכנה הנשקפת לחייו של הפונה באזור או בעזה על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל ומנגד הסכנה הנשקפת לשלום הציבור ולביטחונו משהייתו של הפונה בישראל. המשיבים מבהירים, כי בפני הוועדה עמדו עמדות גורמי הביטחון, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר – המבוססות הן על חומר גלוי והן על חומר חסוי – לפיהן אין מידע עדכני על אודות סכנה הנשקפת לחיי העותר בשטחי האזור או ברצועת עזה, ובה בעת עולה מהן כי עברו הפלילי והחומר המודיעיני הקיים בעניינו מלמדים על הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור בישראל. החלטת שר הפנים 15. העותר סבור כי בהחלטת שר הפנים נפלו שורה של פגמים חמורים, אשר מצדיקים את ביטולה. כך, העותר טוען כי בהתאם להוראות חוק הוראת השעה, על השר ליתן החלטתו בכתב ולנמקה. משהחלטת השר עצמה, כמו גם המלצת הוועדה המייעצת, לא הועברו לידי העותר, סבור העותר כי ההודעה מיום 12.3.2018 אינה עומדת בתנאי החוק האמור. עוד טוען העותר כי בהעדר המלצת הוועדה, אין באפשרותו לדעת האם היא שקלה והתייחסה לכלל טענותיו, כפי שפורטו בהרחבה בפניותיו. כן נטען כי הטיעון לפיו ועדת המאוימים כבר בחנה את טענותיו אינו יכול לעמוד, שכן החלטת שר הפנים התקבלה שלושה חודשים לפני המועד בו ניתנה החלטת יו"ר הוועדה. בכל הנוגע לעברו הפלילי של העותר חזר העותר על טענותיו שנטענו בעניין החלטת ועדת המאוימים. לבסוף, טען העותר כי החלטת שר הפנים התקבלה בחלוף עשרה חודשים ממועד העברת המלצת הוועדה לידיו, ובחלוף שנים רבות ממועד הגשת הבקשה והמצאת המסמכים הדרושים, מבלי שניתן כל הסבר לכך. 16. המשיבים סבורים מנגד כי אף בהקשר זה יש לדחות את העתירה. המשיבים מבהירים, כי בפני הוועדה המייעצת הונחה עמדת גורמי המקצוע בוועדת המאוימים ועמדת הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל בדבר עברו הפלילי של העותר. כן הובהר כי הוועדה המייעצת הייתה ערה למעמד הארעי אשר ניתן לעותר בשעתו, אולם לא סברה כי יש בכך כדי להוות טעם הומניטרי מיוחד, וזאת במיוחד בשים לב להחלטה לבטל את המעמד והטעמים אשר עמדו בבסיסה. בשים לב לכך ולעברו הפלילי של העותר סבורים המשיבים כי החלטת שר הפנים מצויה בתוך מרחב שיקול הדעת הרחב הנתון לו במסגרת הפעלת סמכותו לפי חוק הוראת השעה, וכי לא עלה בידי העותר להראות כי נפל במקרה דנן פגם אשר יצדיק התערבות בה. 17. ביום 21.3.2018 קיימנו דיון בעתירה, במהלכו נשמעו טענות באי-כוח הצדדים בעל-פה. במהלך הדיון הובהר, כי הטעם להבחנה שנעשתה בין העותר לבין משפחתו בכל הנוגע למעמד שקיבלו לאחר הגעתם ארצה נבע מהרקע הפלילי של העותר, אשר הוביל להחלטה ליתן בידיו רישיון לישיבת ארעי בלבד. במסגרת הדיון העלה העותר בקשה לפיה ככל שיוחלט על הרחקתו מישראל, יעשה הדבר לאזור יהודה והשומרון (להלן: איו"ש) ולא לרצועת עזה. המשיבים התנגדו לבקשה זו, בין היתר בשל המסוכנות הנשקפת ממנו והאפשרות כי ינסה לשוב ולהיכנס לישראל, אם יורחק לאיו"ש. כן קיימנו באותו המועד, בהסכמת באי-כוח העותר, דיון במעמד צד אחד, במהלכו הוצג בפנינו החומר החסוי בעניינו של העותר, אשר עמד בפני וועדת המאוימים. נבחן עתה את הדברים. דיון והכרעה 18. כאמור לעיל, בעקבות עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, ובדיקת חומר חסוי במעמד צד אחד – הגענו למסקנה לפיה דין העתירה להידחות, על שני ראשיה. נדון ראשית בהחלטת יו"ר ועדת המאוימים, ולאחר מכן נפנה לבחון את החלטת שר הפנים. 19. כידוע, ועדת המאוימים היא הגורם המוסמך לבחון טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, והמלצותיה מובאות לקבלת החלטה על ידי יו"ר הוועדה (ראו, בין היתר, בג"ץ 203/11 פלוני נ' ועדת המאוימים (9.10.2011) (להלן: עניין פלוני); בג"ץ 9482/11 פלוני נ' שר הפנים, פסקה ל"ח (7.1.2013)). במסגרת זו, שוקלת הוועדה, בין השאר, האם נשקפת לפונה סכנה לחייו כתוצאה מהרחקתו האפשרית משטח מדינת ישראל אל שטחי הרשות הפלסטינית וכן את המסוכנות הנשקפת משהייתו של הפונה בישראל (ראו, לדוגמא: בג"ץ 4722/17 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (23.10.2017); בג"ץ 4914/17 פלוני נ' מדינת ישראל (14.12.2017); עניין פלוני, פסקה י'). כן נפסק, כי הוועדה והעומד בראשה פועלים על פי שיקולי מומחיות מקצועיים והם בעלי שיקול דעת רחב, אשר משליך על היקף ההתערבות בהחלטות בהקשרים אלה (ראו: עניין פלוני, פסקה ט'; בג"ץ 6179/14 פלוני נ' ועדת מאוימים (20.1.2015)). 20. בהינתן מסגרת משפטית זו – איננו סבורים כי המקרה דנן נכלל באותם מקרים חריגים, אשר יצדיקו את התערבות בית המשפט בהחלטת יו"ר הוועדה. כמפורט לעיל, עניינו של העותר נדון בפני הוועדה פעמיים – הן בשנת 2010 והן לאחרונה בסוף חודש פברואר 2018. הוועדה בחנה את עניינו של העותר, תוך שעמדו בפניה עמדות גורמי הביטחון, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר ועל בסיס החומר שבפניה המליצה בפני יו"ר הוועדה, אשר קיבל את המלצתה – לדחות את בקשת העותר, הן לאור העובדה שלא קיימת אינדיקציה לכך שנשקפת לו סכנת חיים לו יוחזר לרצועת עזה, והן לאור המסוכנות הנשקפת הימנו לשלום הציבור לו יוותר בארץ. 21. לאחר עיון בחומר החסוי, עליו נשענו הוועדה ויושב הראש שלה – אנו סבורים כי הקביעות אליהן הגיעו היו מבוססות. בנסיבות אלה, די בהעדר אינדיקציה ברורה לסיכון לחייו של העותר כדי לדחות את העתירה בהקשר האמור. נוסיף כי הסיכון לשלום הציבור בישראל הנשקף מן העותר הוא ברור ומשמעותי, וזאת הן בהתבסס על עברו הפלילי המכביד, והן בשים לב לחומר המודיעיני בעניינו. אין לנו אלא לחזור בהקשר זה על דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בבג"ץ 11090/07 פלוני נ' שר הבטחון, פסקה ד' (6.4.2008) באומרו כי: "לא יתכן כי אדם יאחז במקל בשני קצותיו. מחד גיסא יבקש לחיות בישראל ומאידך גיסא יפגע בבטחון הציבור בה על-ידי מעורבות בפלילים. תרתי דסתרי הם, שאין להלמם", ופה יש אף סיכון בטחוני, שאין לפרטו. זאת ועוד – לא נמצאה אף עילה מבוררת להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים בכל הנוגע למקום אליו יורחק העותר בתום תקופת מאסרו, ובקשת העותר להורות על שחרורו דווקא לאזור יהודה והשומרון נדחית איפוא גם היא. 22. אשר להחלטת שר הפנים – אף כאן לא נמצא כי קיימת עילה להתערבות משפטית בה. בידי העותר ניתן בזמנו אמון, עת הוחלט להעניק לו מתן רישיון לישיבת ארעי בעניינו. דא עקא, כמפורט לעיל, העותר היה מעורב לאורך השנים בביצוען של עבירות פליליות רבות – חלקן חמורות ביותר. בשל כך הוחלט על הפסקת הליך הקניית המעמד עבורו, והוא נותר בארץ ללא כל מעמד חוקי. שר הפנים קיבל את המלצת הוועדה המייעצת לפיה אין לראות בנסיבות המצאותו בישראל וקרבתו למשפחתו משום "טעם הומניטרי מיוחד", אשר יש בהן כדי להצדיק מתן מעמד לעותר בישראל. החלטה זו של שר הפנים נטועה בתוך מרחב שיקול הדעת הרחב הנתון לו בהקשר זה, והגם שאין בנמצא הסבר מניח את הדעת למשך הזמן שחלף מהמועד בו ניתן היה להכריע בבקשה (לכל המאוחר בחודש דצמבר 2015) ועד למועד ההכרעה בפועל (בחודש נובמבר 2017) – אין בפגם זה בלבד כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה (לעניין שיקול הדעת הרחב של שר הפנים בבקשות כאמור, ראו, בין היתר: בג"ץ 6762/17 סארה נ' שר הפנים (8.11.2017); בג"ץ 5026/13 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 13 (10.6.2015); עניין פלוני, פסקה י"ב). 23. סיכומם של דברים – העתירה נדחית. בנסיבות העניין – לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' בניסן התשע"ח (‏26.3.2018). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17050070_K18.doc שח+מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il