האניה מחמוד איברהים גנימאת נ. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו

פסק-דין בתיק בג"ץ 5006/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5006/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרת: האניה מחמוד איברהים גנימאת נ ג ד המשיבות: 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש 2. ועדת המשנה לתכנון ובניה מקומי ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש עתירה למתן צו על-תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד רוני סלמאן פסק-דין השופטת א' חיות: זוהי עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבות להתייצב וליתן טעם מדוע לא יעניקו היתר בניה ללול עופות ובור מים (להלן: המבנים) אשר נבנו על-ידי העותרת באדמות הכפר צוריף. 1. ביום 20.8.2012 תלה פקח מטעם ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביהודה ושומרון (המשיבה 1; להלן: הוועדה) צו הפסקת עבודה בסמיכות למבנים ובו צוין כי המבנים נבנו ללא היתר והמחזיק בהם מוזמן לדיון בפני הוועדה ביום 23.9.2012 בנוגע להריסתם. ביום הדיון הגישה העותרת בקשה להיתר בניה הנוגעת למבנים, ועל כן דחתה הוועדה את הדיון בהריסתם עד לבחינת בקשת ההיתר וביום 26.12.2012 החליטה הוועדה לשלוח לעותרת את השגות גורמי התכנון על בקשת היתר הבניה שהגישה, ולהזמינה לדיון בנושא ביום 3.2.2013. עוד החליטה הוועדה כי החלטתה זו תומצא על-ידי הדבקתה על-גבי המבנים. ביום 26.2.2013 שבה הוועדה והתכנסה לדיון בנושא המבנים וקבעה כי החלטתה הקודמת לא הומצאה לעותרת ועל כן לא תינתן החלטה לגופם של דברים עד שהעותרת תוזמן לדיון. ביום 18.3.2013 קבעה הוועדה כי העותרת זומנה לדיון בפני הוועדה אך לא התייצבה, ומסיבה זו אין מנוס מדיון בבקשה להיתר בניה בהיעדרה. עוד קבעה הוועדה כי הבקשה להיתר בניה אינה חלק מתוכנית מפורטת מאושרת, כי היא חורגת מקווי בנין, כי היא מתייחסת לאזור בלתי מוסדר וכן כי בור המים הנדון לא קיבל אישור מרשויות המים. על כן, דחתה הוועדה את הבקשה להיתר בניה והוציאה צו סופי להריסת המבנים אך קבעה אורכה בת 30 ימים "לשם ביצועו או לשם נקיטה בכל הליך חוקי אחר". 2. מכאן העתירה שלפנינו בה טוענת העותרת כי לא הייתה מודעת להליכים שהתקיימו לאחר שהגישה את בקשתה למתן היתר בניה, וכי נודע לה על מתן צווי ההריסה מילדים ששיחקו בקרבת המבנים ומצאו אותם במקרה. העותרת טוענת כי המצאת צווי הריסה בדרך של תליה על המבנה המיועד להריסה אינה ראויה, וכי במקרה זה אופן ההמצאה שלל ממנה את זכות הטיעון בפני הוועדה וכן את זכות הערעור. נוכח הפגיעה בזכויות אלה, סבורה העותרת כי יש לבטל את צווי ההריסה שנתנה הוועדה. גם לגופו של עניין, טוענת העותרת כי בקשתה להיתר בניה לא נבחנה על-פי תקנות ערים, כפרים ובניינים (רישוי בינוי חקלאי) (יהודה ושומרון) לשנת 2012, אף שאלה היו בתוקף במועד הגשת הבקשה. לבסוף טוענת העותרת כי המבנים הנדונים מהווים את מקור פרנסתה היחיד וכי הריסתם פוגעת בזכות היסוד שלה לחופש עיסוק ולקניין ולשיטתה פגיעה זו אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בד בבד עם העתירה הגישה העותרת גם בקשה למתן צו ביניים להשהיית הליכי הריסת המבנים עד להכרעה בעתירה. 3. דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. לטענת העותרת, היא גילתה רק לאחרונה כי הוועדה קיימה דיון בבקשתה למתן היתר בניה ונתנה את החלטתה במעמד צד אחד ובהיעדרה. מן הפרוטוקולים של דיוני הוועדה ומהחלטותיה עולה לכאורה כי העותרת זומנה כדין לדיון בוועדה ובחרה שלא להתייצב. ומכל מקום, העותרת לא פנתה לוועדה ולא העלתה בפניה את הטענה כי לא הוזמנה לדיון. ממילא אין לשלול מראש את האפשרות כי הוועדה תהא נכונה לקיים דיון במעמד שני הצדדים אם תמצא ממש בטענתה זו של העותרת. יתר הטענות שהעלתה העותרת לגופם של דברים, אף הן לא נדונו על ידי הוועדה, משנמנעה העותרת כאמור לפנות אליה בבקשה כלשהי לאחר שגילתה לראשונה, לטענתה, על דבר הוצאת צווי ההריסה. משלא פעלה העותרת למיצוי ההליכים המנהליים העומדים לרשותה טרם שפנתה בעתירה לבית משפט זה, דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים (בג"ץ 549/83 הופר נ' חברי ועדת המינויים לפי חוק השופטים, תשי"ג-1953, פ"ד לז(4) 24 (1983); בג"ץ 761/13 דובוסק כהן נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פס' 5 (20.2.2013); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי ספר שני 169-161 (2008)). 4. סיכומו של דבר העתירה נדחית. לפנים משורת הדין ניתן בזה סעד ארעי לעיכוב ביצוע הריסת המבנים עד ליום 24.7.2013, על מנת לאפשר לעותרת למצות את ההליכים העומדים לרשותה בנסיבות העניין. לא נתבקשה תגובה ועל כן אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' באב התשע"ג (‏15.7.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13050060_V01.doc גק+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il