ולדימיר צ'רלונגה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 5004/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5004/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: ולדימיר צ'רלונגה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 48/03 מיום 24.4.03 שניתן על-ידי כב' השופט י' כהן תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו התשס"ד (11.12.03) בשם המערער: עו"ד ישר יעקובי בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד בשם שירות המבחן: גב' רבקה פרייברג פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת, על-פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית-המשפט 50 חודשי מאסר, מתוכם 32 חודשים מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי המעצר) ו- 18 חודשים מאסר על-תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש. ואלו היו נסיבות העבירה: המתלוננת היא אשת המערער, ובמהלך נישואיהם נהג המערער לאיים עליה כי ירצחנה נפש. וכך, באחד הימים של חודש פברואר 2003, ותוך-כדי ויכוח בין המערער לבין אישתו, נטל המערער סכין מטבח גדולה, תפס את המתלוננת בצווארה, ונעץ את הסכין מאחורי אזנה הימנית. לאחר-מכן הוסיף המערער ונעץ את הסכין בתוך האוזן. מעשים אלה עשה המערער תוך שהוא אומר לאישתו כי יהרוג אותה. אותה עת נכנסה לחדר כלתם של המערער והמתלוננת, ומששאלה זו את המערער למעשיו, היכה אותה המערער באגרופו בפניה. נעיצת הסכין בראשה של המתלוננת גרמה לה פצע דקירה עמוק מאחורי אזנה ופצע דקירה חודר בתעלה החיצונית של האוזן. כן נפגעה שמיעתה של המתלוננת באותה אוזן. נלאינו מאמור ומחזור, שוב ושוב, כי נעשה ככל יכולתנו כדי לשרש מקהלנו את תת-תרבות הסכין. כך בפגיעה במי שהוא זר לפוגע וכך-הוא - ואפשר ביתר-שאת - בפגיעה בבן-משפחה חסר אונים. הסכין אינה כלי לא ליישוב סכסוכים ולא לשיכנוע בצידקת עמדה זו או אחרת, ומי שעושה או יעשה שימוש בסכין להסביר את עמדתו, כביכול, ולכפות את דעתו, אחת דתו להיאסר בבית האסורים. בתיתנו דעתנו לנורמה זו המוליכה אותנו בדרכנו, נתקשה לומר כי העונש שנגזר על המערער עונש חמור הוא ביתר; נהפוך הוא. גם לא היה בטיעוניו של בא-כוח המערער כדי לשכנענו כי ראוי להקל בעונשו של מרשו. העובדה, כשהיא לעצמה, כי המערער הוא עולה חדש מרוסיה - אשר שהה בארץ כחמישה חודשים עובר למעשה הפשע שביצע - והקשיים שנתקל בהם בחייו בארץ, אין בהם כל הצדקה כי יעשה מעשה שעשה לבת-בריתו ואם בנו. גם דבריה הטובים של האישה על המערער אין בהם כדי לחסר כהוא-זה מן החומרה הנודעת למעשה שעשה. ביום 11.12.03 שמענו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, וכדי להיות בטוחים כי עשינו כל אשר ניתן לעשות בעניינו של המערער, החלטנו לבקש מאת שירות המבחן כי יגיש לבית-המשפט תסקיר משלים "אשר יפרט בשאלות אם נכון המערער לשתף פעולה עם שירות המבחן לעניין התנהגותו במשפחה ואם נכון הוא להיכנס למשטר חיים של הפסקת השתיה". על-פי תוכן התסקיר, כך הוספנו ואמרנו, נחליט אם נבקש לשמוע טיעונים נוספים או אם נכריע בערעור על-פי הטיעונים ששמענו ועל-פי האמור בתסקיר. שישים הימים חלפו והתסקיר המשלים של שירות המבחן מונח עתה לפנינו. לצערנו אין בו בתסקיר כדי לקדם את עניינו של המערער. התסקיר המשלים מפרט פירוט יתר בעניינו של המערער, ולסופו מודיע אותנו השירות כי אין בפיו המלצה להשמיענו. בנסיבות אלו עשינו כל אשר ביכולתנו לעשות ולא נותר לנו אלא לדחות את הערעור. הערעור נדחה. המערער סובל מבעיות בריאות לא מעטות ולא קלות, ולא נותר לנו אלא להסב את תשומת לב שירות בתי-הסוהר בצורך להשגיח על המערער מקרוב ולספק לו את השירות הרפואי שהוא נדרש לו. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. היום, כ"ד בשבט תשס"ד (16.2.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03050040_G06.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il