פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 5003/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5003/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
אהרון רוזנצוויג
נ ג ד
המשיבים:
1. מינהל מקרקעי ישראל
2. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד דניאל זמיר
בשם המשיבים:
עו"ד נטע אורן
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, צו ביניים, צו לשימוש חורג, ודחיית ביצוע צו הריסה.
1. על פי העתירה, מפעיל העותר מזנון בשם "החבית" על חוף הכינרת. בתחילה, הפעיל העותר את המזנון בחוף "דוגית 13" ולאחר מכן, לטענתו, לבקשתה ובעידודה של המועצה האזורית גולן, עבר לחוף כורסי. העותר טוען כי הוא נדרש להקים בחוף כורסי מתקנים שונים, אך כל בקשותיו להיתרי בניה נדחו עקב אי מתן אישור לתוכנית מפורטת מס' ג/8730 לחוף כורסי. בעקבות זאת, הוגש כנגדו כתב אישום על בניה ללא היתר על ידי המשיבה 2 – הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון (להלן – "הוועדה המחוזית"). העותר טוען כי המועצה האזורית ורשויות אחרות בנו במקום גם הן, אך כנגדן לא הוגשו כתבי אישום.
בשנת 2001 הגיש המשיב 1 – מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") – תביעה כנגד העותר והמועצה האזורית, לסילוק ידם מהחוף ולתשלום דמי שימוש ראויים. ביום 22.1.06 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, לפיו, על פי הנטען, יוותרו המבנים עליהם ניתן לתת היתר שימוש חורג, ולעותר יותר להישאר בחוף עד ליום 31.12.06. עד אז, כך נטען, יוכל העותר לפעול להסדרת חוקיות החזקתו במקום.
על פי העתירה, בתחילת שנת 2004, בעקבות אישור התוכנית המפורטת לחוף, קיימה הוועדה המקומית לתכנון ובניה גולן (להלן – "הוועדה המקומית") דיון בבקשת העותר למתן היתר לשימוש חורג. בעתירה נטען, כי הוועדה המקומית אישרה ביום 25.3.04 היתר לשימוש חורג ל- 36 חודשים למבנים מסחריים, ול- 24 חודשים למבנים שאינם מסחריים. ביום 1.12.04 ביטלה הועדה המקומית את היתר השימוש החורג לבקשת המינהל, אשר טען כי הוא מצוי בהליך משפטי כנגד העותר, וכי לא ייתכן ליתן לו במקביל לכך היתר לשימוש חורג.
ביום 18.1.06 גזר בית משפט השלום בבית שאן את גזר דינו של העותר, אשר כלל, בין היתר, צו להריסת המבנים עד ליום 1.6.06. פניית העותר לבית המשפט לדחות את ההריסה ליום 31.12.06, נדחתה.
במקביל לכך התנהל הליך כנגד מחזיק אחר בחוף. לטענת העותר, במקרה של המחזיק האחר, הסכימה הוועדה המחוזית לדחיית צו ההריסה שניתן בעניינו בשנה, וזאת חרף העובדה כי חריגותיו של השכן חמורות בהרבה מאלו שלו. בעקבות זאת פנה העותר בשנית לוועדה המקומית בבקשה להיתר שימוש חורג עד ליום 31.12.06, אך זו התנתה את הסכמתה בהסכמת המינהל, אשר סירב לבקשה. העותר טוען כי בית משפט השלום בבית שאן קבע כי ניתן יהיה לדחות את צו ההריסה, אם ובמידה שתינתן הסכמת רשויות התכנון, קרי - הוועדה המקומית, אולם הסכמה כזו לא ניתנה, כאמור.
2. בשל הנסיבות המפורטות לעיל, טוען המבקש כי הוועדה המחוזית נוקטת כנגדו באפליה פסולה באכיפת החוק, כי המינהל מפר את הסכם הפשרה בהתנגדותו למתן היתר לשימוש חורג, וכי לעותר סיכוי טוב לחזור ולהפעיל את החוף בעתיד, ועל כן אין כל תכלית ראויה בהריסת המתקנים שהם חיוניים להפעלת החוף. בשל כך, מבקש העותר להורות למינהל לתת את הסכמתו להיתר לשימוש חורג שינתן בוועדה המקומית, ולהורות לוועדה להסכים להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, ובד בבד להורות על הליכים עונשיים להריסת המיבנים שנבנו על ידי רשויות המדינה והרשות המקומית בחוף כורסי.
3. דין העתירה להידחות על הסף.
בידי העותר סעדים חלופיים בכל העילות שבבסיס עתירה זו. לעניין טענתו כי המינהל הפר את הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, בידי העותר לפנות לערכאה האזרחית ולטעון את טענותיו באשר לעילת הפרת הסכם (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, תק-על 99(2) 1271, ע"א 1193/93 תשל"וז השקעות בע"מ נ' עזבון מיכאל שנקר ז"ל). ככל שטענותיו של העותר מופנות כנגד מדיניות האכיפה – ואי האכיפה – של דיני התכנון והבנייה, בידיו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים (בג"צ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז (1) 121; בג"צ 4546/05 עפאנה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, תק-על 2005(2) 2151; בג"צ 3465/06 אטיאס נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם)).
לאור האמור, העתירה נדחית על הסף.
ניתנה היום, י"א באלול תשס"ו (4.9.06).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06050030_R01.doc יט
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il