שלמה סיטבון נ. ועדת הזכאות לפי חוק ליישום תכנית ההתנתקות

פסק-דין בתיק ע"א 4995/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4995/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. שלמה סיטבון 2. מרגלית סיטבון נ ג ד המשיב: ועדת הזכאות לפי חוק ליישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005 ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר) מיום 3.6.09 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק וע 147/07 בשם המערערים: עו"ד יצחק מירון בשם המשיב: עו"ד לימור פלד פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים ב-וע 147/07 (החלטה מיום 3.6.2009). 1. המערערים הגישו ערעורים לבית משפט השלום בירושלים על שומות פרטניות שהוצאו להם כתושבי גוש קטיף, על-פי סעיף 37 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005. הערעורים הועברו לדיון בפני השופטת א' שניידר. נוכח פסק דיני בע"א 115/09 יוסף ושולמית חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.2.2009, להלן: פסק דין חן), בו נקבע כי אין עילה לפסילת בית המשפט מלדון בתיקים בנושא זה חרף עיסוקה הקודם של השופטת כיועצת המשפטית של הכנסת וליוויה את הליך חקיקת החוק, החליטו המערערים להגיש בקשת פסילה ספציפית בשל נסיבותיו של התיק ובהן מעורבות השופטת באופן אישי בסוגיות נשוא הערעור, האפשרות הסבירה שהשופטת תיקרא להעיד בתיק זה, השאלות החוקתיות שעולות בתיק והאופי הכללי-ציבורי של הערעור. לאחר קבלת תגובת המשיבה החליט בית המשפט לדחות את הבקשה בשל העדר כל טעם לפסילה. מכאן הערעור שלפניי. 2. המערערים טוענים בערעור זה כי הערעור שהגישו לבית משפט השלום מעלה מכלול שאלות עקרוניות ומעשיות בנוגע לשומה הפרטנית, לרבות שאלת סבירות השמאויות שהוצאו על ידי השמאי והתנהלותו לפני חקיקת החוק ולאחריו. לטענתם יש צורך בחקירתו של השמאי הממשלתי וכי העובדה שהשופטת ישבה בדיונים סגורים עמו עובר לחקיקת החוק, מצדיקה את העברת השופטת מלדון בתיק, כמו גם עקב האפשרות שתיקרא להעיד על שהתרחש בדיונים פנימיים אלה. עוד מוסיפים המערערים כי בתיק זה עולה שאלת צדקת הנחיית השמאי הממשלתי שלא לשום את שווים של השטחים שנבנו מעבר לתב"ע, שלדעת המערערים אינה חוקתית. המערערים משיגים גם על אי הנמקתה של השופטת את החלטתה שלא לפסל עצמה מלדון בערעורם. 3. המשיבה הגישה תגובתה לערעור בה היא טוענת כי סוגית ישיבתה של השופטת בתיקים מסוג זה הוכרעה זה מכבר בפסק דין חן, בו נקבע כי לא קמה עילה לפסילת המותב באין טענות בנוגע למעורבות אישית של השופטת בתיק, אלא רק בייעוץ להבטחת תקינותו של הליך החקיקה ובסיוע לניסוחו. המשיבה מוסיפה כי השופטת השתתפה בתפקידה הקודם בוועדות הכנסת בהן עסקו בשומות הנורמטיביות ולא בשומות הפרטניות ובהנחיות השונות שאותן תוקפים המערערים בערעורים, אשר ניתנו לאחר שהתקבל החוק. לפיכך, אין לדעת המשיבה בעדותה של השופטת או בעדות השמאי הממשלתי דאז כמי שנכחו בוועדות הכנסת, כדי לקדם את ההכרעה בסוגיות הטעונת הכרעה בהליך דנן. המשיבה מציינת כי הסוגיות העקרוניות שעולות כאן עומדות להכרעה בקבוצת ערעורים אחרת התלויה ועומדת בפני שופטת עמיתה בבית משפט השלום מבלי שהצדדים נדרשו לשמיעת עדותו של מי מהמשתתפים בדיוני וועדות הכנסת. לדעת המשיבה הערעור הוא ניסיון לתקוף את ההחלטה להעביר לשופטת את כל התיקים הנוגעים לחוק, בעקיפין, באמצעות בקשה לפסלות שופט, אך אין בטענות המערערים כדי לבסס עילת פסלות. 4. בטרם מתן הכרעתי ביקשתי את התייחסות השופטת לערעור, כאמור בתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לרבות מעורבותה האפשרית בתיק. השופטת ציינה כי מאז מתן פסק דין חן היא דנה בתיקים מסוג זה. אשר למעורבות האישית של השופטת כביכול בנושא, הבהירה השופטת כי מעולם לא השתתפה באף פורום סגור שהוא בדיונים עם השמאי הממשלתי או עם כל גורם ממשלתי אחר, אלא השתתפה בישיבות של ועדת הכספים של הכנסת במהלך הכנתו של החוק לקריאה שניה ושלישית, אשר פרוטוקול הישיבות בהן חשוף לציבור. השופטת מתייחסת במפורט לישיבה מיום 2.2.2005 בה הסבירה עמדתה לגבי זכות ערעור למי שניתנה לו שומה פרטנית, מבהירה כי התכוונה בדבריה להשתתפות השמאי הממשלתי באחת מישיבות וועדת הכספים בה הוא פרט את נוהלי העבודה של השמאי ומעולם לא ישבה עימו מחוץ לישיבות ועדת הכספים של הכנסת ולא היתה מעורבת בהנחיות הספציפיות בדבר עריכת שומה פרטנית. מאחר והשופטת לא היתה מעורבת בהליכים שנגעו לחוק לאחר פרסומו ברשומות, אין היא רואה כל אפשרות כי תיקרא להעיד בנושא השומות הפרטניות והנחיות השמאי הממשלתי, כפי טענת המערערים. זאת ועוד, הוחלט כי הדיון בערעורי שומות פרטניות שהועברו אל השופטת יוקפא עד למתן פסק דין של שופטת עמיתה וכי פסק דין זה יחול גם על תיקים אלה, כולל הערעור דנן המתייחס לנושאים עקרוניים של שומות פרטניות. לפיכך, אין לדעתה מקום לפסילתה. המערערים ביקשו להגיב לדברים ובבקשתם טענו, בין היתר, כי פסק הדין שניתן על-ידי השופטת העמיתה לא חל עליהם. 5. לאחר שעיינתי בערעור, בתגובת המשיבה וכן בתגובת השופטת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן בפסק דין חן קבעתי כי: "במקרה דנן פעלה השופטת א' שניידר במסגרת תפקידה הציבורי וייעצה לרשות המחוקקת בנוגע להליך חקיקתו של חוק ההתנתקות, תוך שמירה על תקינותו של ההליך, וזאת להבדיל מתוכנו של החוק אשר נקבע על ידי המחוקק. לאור זאת, יש לקבוע כי לא קמה במקרה דנן עילה לפסילתה בשל הקשר הקודם לתיק במסגרת התפקיד שמילאה השופטת קודם למינויה שכן מדובר היה בסיוע משפטי לחקיקת חוק ההתנתקות במסגרת מילוי תפקידה בשירות הציבורי". דברים אלה יפים גם בערעור דנן. אמנם המערערים ניסו לאבחן ערעורם מהערעור שהגישו המערערים בפסק דין חן, ואולם אין בהבדלים, לכאורה, בתוכן הערעור כדי לשנות את האמור מפסק דין חן. הערעור שהגישו המערערים עניינו בשומות הפרטניות שהוצאו להם ובהשגותיהם על ההנחיות על פיהן חושבה השומה. מדובר בשומות פרטניות ובהנחיות שניתנו לאחר חקיקת החוק אשר לא היה לשופטת חלק בהתקנתם. העובדה שהשופטת ליוותה את הליך חקיקת החוק מבחינת תקינותו של ההליך, להבדיל מתוכנו, אין בו כדי לפוסלה מלדון בשאלת אופן יישומו הלכה למעשה על פי הנחיות שניתנו לאחר חקיקתו, אף תוך בחינת תוקף ההנחיות גופן. מובן כי גם אין מקום לזימונה של השופטת לעדות על הנחיות שהתקבלו לאחר סיום כהונתה כיועצת משפטית. השופטת הבהירה גם כי לא היו כל ישיבות פרטיות עם השמאי הממשלתי כפי שטענו המערערים. זאת ועוד, אין בעובדה כי ניתן כבר פסק-דין על-ידי השופטת העמיתה כדי להשליך על הדיון הנוכחי בתיק על-ידי בית המשפט אשר ידון בתיק לגופו. הדברים שכתבתי בהקשר זה בפסק דין חן יפים גם כאן: "חששם של המערערים כי דעתו של בית המשפט ננעלה בפניהם וחוסר הנוחות שהם חשים מהעברת הטיפול בעניינם לידי השופטת א' שניידר, מבטא תחושות סובייקטיביות שאין להן בסיס בכל הנוגע להכרעות השיפוטיות העומדות בפני השופטת". בנסיבות אלה, דין הערעור להדחות. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ה' באב התשס"ט (26.7.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09049950_N02.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il