פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי תל אביב

פסק-דין בתיק בג"ץ 4988/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4988/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי תל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: א' בכסלו תש"ע (18.11.09) בשם העותר: עו"ד ר' שדמי, עו"ד ע' ערה בשם המשיבים 2-1: עו"ד ש' יעקבי בשם המשיבה 3: עו"ד א' לשם פסק-דין השופטת ע' ארבל: עתירה לביטול החלטותיו של המשיב 1, בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (להלן: בית הדין האזורי), המורות על פירוק שיתוף בבית בני הזוג בצפת, וכן לביטול החלטתו של המשיב 2, בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול), שדחתה את בקשתו של העותר לעכב את ביצוע החלטותיו של בית הדין האזורי. 1. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו בשנת 1988 ונולדו להם 3 ילדים, אחד מהם קטין עדיין. בני הזוג התגוררו בדירה ברמת גן הרשומה על שם המשיבה. לבני הזוג יש בית בצפת הרשום על שם שני הצדדים בחלקים שווים. בין בני הזוג התגלע סכסוך אשר הגיע לשיאו בחודש נובמבר 2007, אז עזב העותר את הבית. ביום 17.8.08 הגיש העותר תביעת גירושין במסגרתה כרך את ענייני הרכוש. 2. ביום 11.2.09 התקיים דיון בבית הדין האזורי, ונקבע כי הצדדים יתגרשו בהתאם להסכמתם. כמו כן נקבע כי יימכר הבית בצפת, ומהתמורה ישולמו המשכנתאות הרשומות על שם בני הזוג. עם זאת, אפשר בית הדין לעותר להגיש התנגדות מנומקת להחלטה זו תוך 15 יום. העותר אכן הגיש התנגדות מנומקת למכירת הבית בצפת אך התנגדותו נדחתה. בהחלטה מיום 30.4.09 הבהיר בית הדין האזורי כי על הבית בצפת רשומה משכנתא אשר סכום ההחזר החודשי שלה גבוה ומנוכה מחשבון הבנק של המשיבה. בית הדין קיבל את טענת המשיבה לפיה אם לא יימכר הבית במהרה היא לא תצליח לעמוד בתשלום המשכנתא ואז יימכר הבית על ידי הבנק, דבר שיגרום הפסד לשני הצדדים. העותר טען בהתנגדותו כי יש לו זכויות בדירה ברמת גן, למרות שהיא רשומה על שם המשיבה ונרכשה לפני הנישואין,ולפיכך יש להמתין להחלטה בעניין דירה זו. בית הדין החליט כי בהתנגדות אין כדי לשנות מהחלטתו על פירוק השיתוף בבית בצפת. בית הדין ציין כי הדירה ברמת גן רשומה על שם המשיבה ונרכשה לפני נישואיה לעותר. כמו כן העותר עצמו ביקש בתביעת הגירושין המקורית לחלק את הרכוש המשותף. לפיכך ניתנה ההחלטה המורה על פירוק השיתוף בבית זה. עוד נעתר בית הדין לבקשת המשיבה לפירוק שיתוף במכונית הרשומה על שם המשיבה. בית הדין החליט למנות כונס נכסים לצורך הפירוק מאחר שהעותר לא שיתף פעולה במכירה, וקבע כי לאחר שמיעת הוכחות יידון עניינה של הדירה ברמת גן. 3. על החלטותיו של בית הדין האזורי הגיש העותר ערעור לבית הדין הגדול ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע פירוק השיתוף בבית בצפת. בית הדין הגדול בהחלטה מיום 8.6.09 החליט לדחות את בקשת העותר לעיכוב ביצוע וזאת מהנימוקים שצוינו בתגובת המשיבה. מכאן העתירה שבפנינו. 4. העותר טוען כי החלטות בתי הדין ניתנו תוך חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. ראשית הוא טוען כי ההחלטה על פירוק השיתוף בבית בצפת ניתנה לאחר דיון אחד כאשר העותר לא היה מיוצג וביקש לדחות את הדיון על מנת לזכות בייצוג. עוד לטענתו, הצדדים לא נחקרו ולא נבדקו טענותיהם לעומק, ואף לא התקיים דיון הוכחות ולא הוגשו סיכומים בעניין. לטענת העותר על בית הדין היה לבדוק את כלל מארג הזכויות הרכושיות בטרם החלטה על פירוק שיתוף שלא תאפשר להשיב את הגלגל לאחור. לטענתו, אף אחד מהצדדים לא ביקש את חלוקת הבית בצפת בטרם קביעה בכלל זכויותיהם של הצדדים. העותר סבור כי אם תתקבל תביעתו, לפיה הדירה ברמת גן שייכת גם לו, הרי שניתן יהיה לבצע חלוקה בעין של שני הנכסים וכך למנוע הפסדי מס לשני הצדדים. לפיכך, לטעמו, יש להכריע קודם כל בזכויות בדירה ברמת גן ולאחר מכן להורות מה יעשה בדירה בצפת. באשר להחלטתו של בית הדין הגדול טוען העותר כי הוא התעלם מטענותיו כאשר לא הורה על עיכוב ביצוע. 5. המשיבה מפנה בראשית טיעוניה להחלטות בית הדין האזורי המלמדות על אי ביצוע החלטות בית הדין על-ידי העותר, ולהשחתת הרכוש המשותף והסתרתו על מנת למנוע ביצוע ההחלטות. כמו כן טוענת המשיבה כי העותר מעגן אותה ומסרב להתייצב לסידור גט. טעמים אלו מצדיקים לטעמה את דחיית העתירה בפני עצמם. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא חלות עילות ההתערבות של בג"ץ במקרה זה. העותר הוא שביקש את פירוק השיתוף וטען שלא יוכל לעמוד בתשלומי המשכנתא. כמו כן, העותר בחר מרצונו להגיע לדיון בבית הדין האזורי לא מיוצג. לטענת המשיבה אין מחלוקת כי הבית בצפת שייך לשני הצדדים בחלקים שווים. לטענתה, בית הדין התרשם כי העותר כלל לא גר בבית בצפת שכן הוא עובד בפתח תקווה. עוד טוענת המשיבה כי המשכנתא על הבית גבוהה ויורדת מידי חודש מחשבונה בבנק ואין היא יכולה לעמוד בתשלומים כאשר הזמן שעובר רק גורם נזק כלכלי נוסף. בנוגע לדירה ברמת גן טוענת המשיבה כי היא נרכשה על-ידה טרם נישואיה ורשומה על שמה. לטענתה, לא הוצג ולו בדל ראייה מטעם העותר כי הדירה שייכת גם לו. לבסוף מציינת המשיבה כי בית הדין הטיל עיקול על דירת המשיבה למקרה שיגרמו לעותר נזקים כתוצאה מפירוק השיתוף. דיון 6. לאחר ששמענו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. כידוע, בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים והתערבותו בהכרעותיהם תיעשה במקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 5261/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 13.6.08)). איננו סבורים כי במקרה זה התקיימה עילה כלשהי המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בית הדין הפעיל את שיקול דעתו באשר לאופן וזמני חלוקת הרכוש בין הצדדים. מאחר שלא היתה מחלוקת כי הבית בצפת שייך במשותף לבני הזוג בחלקים שווים לא היה צורך לקיים דיון הוכחות טרם החלטה על פירוק השיתוף בו. אמנם, במקרים רבים עדיפה הכרעה כוללת בגורל הרכוש המשותף של הצדדים, אך בית הדין רשאי לסטות מכך במקרים המתאימים (ראו ע"א 1692/97 גולדברג נ' גולדברג (לא פורסמה, 25.6.97); רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, פ"ד נה(5) 856 (2001); בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 7.6.07)). במקרה דנן קבע בית הדין כי עיכוב בפירוק השיתוף בבית בצפת עד להכרעה כוללת בענייניהם הרכושיים של הצדדים יגרום נזק כלכלי לשני הצדדים, ובוודאי למשיבה שהיא הנושאת לבדה בתשלומי המשכנתא על הבית. מנגד שקל בית הדין, ככל הנראה, את הסיכויים שהדירה ברמת גן תחולק בין הצדדים, כאשר היא רשומה על שם המשיבה ונרכשה עוד טרם הנישואין. יתרה מכך, בית הדין הטיל עיקול על דירת המשיבה על מנת לאפשר את פיצויו של העותר אם יתברר כי ההחלטה על פירוק השיתוף בשלב מוקדם גרמה לעותר נזק כלכלי כלשהו. לפיכך אני סבורה כי אף לגופו של עניין, כאשר הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, צדק בית הדין בהפעלת שיקול דעתו. 7. העותר טוען להתעלמות מסדרי דין וכי יש בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטות על-ידי בית משפט זה. נטייתו של בית משפט זה להתערב בהחלטות דיוניות של בתי הדין הדתיים היא מצומצמת אף יותר. עם זאת, "אין לומר כי בית משפט זה ימשוך את ידיו וימנע מלהפעיל את סמכותו מקום בו החלטה דיונית של בית הדין הדתי הביאה לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי" (בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (לא פורסם, 27.5.08)). אלא שבמקרה דנן לא מצאתי כי יש ממש בטענותיו של העותר. ראשית, בניגוד לטענתו, הוא עצמו ביקש מבית הדין בכתב התביעה המקורי שהגיש את חלוקת הרכוש המשותף שכן הוא אינו מסוגל לעמוד בתשלומי המשכנתא. כמו כן המשיבה ביקשה אף היא בכתב הגנתה חלוקה מידית של הרכוש המשותף הכולל את הבית בצפת. כך בסעיף 38 לכתב הגנתה מתייחסת המשיבה לבית בצפת וכותבת: "לאור זאת מסכימה האשה ודורשת באופן מיידי את פירוק השיתוף בנכס הנ"ל". לפיכך לא חרג בית הדין מסמכותו להושיט סעד זה. גם טענתו של העותר, לפיה לא היה מיוצג בדיון הראשון שהתקיים בו התקבלה ההחלטה על פירוק השיתוף, דינה להידחות. ראשית, העותר הוא יוזם ההליכים במקרה דנן, והוא מבחירתו הגיע לדיון לא מיוצג. לפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. יתרה מכך, בית הדין אפשר לעותר להגיש התנגדות להחלטה תוך 15 ימים. ואכן, העותר הגיש באמצעות בא-כוחו התנגדות מנומקת אשר נדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת על-ידי בית הדין האזורי. 8. באשר להחלטת בית הדין הגדול אשר דוחה את בקשתו של העותר לעיכוב ביצוע, גם כאן איני מוצאת כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה. החלטה זו, כאמור, הינה במסגרת שיקול דעתו של בית הדין, ולא מתעוררת כל עילה להתערבות בשיקול דעת זה. יש לציין כי אם יימכר הבית בצפת לא ניתן יהיה אמנם להשיב את הגלגל לאחור, אך הנזק שיגרם, אם יגרם, הוא נזק כלכלי שניתן לפיצוי. כמו כן יש להביא בחשבון כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה בשל החשיבות לפירוק שיתוף מהיר שימנע נזקים כלכליים לצדדים בגין אי תשלום משכנתא. לפיכך, עיכוב ההליכים עד להכרעה בערעור היה מסכל את מטרתה של החלטה זו. אשר על כן העתירה נדחית. העותר ישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, י"ג בכסלו תש"ע (30.11.09). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09049880_B05.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il