פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4985/11

אוטר שומינוב נ. משרד הפנים

העותרים ביקשו לבטל את החלטת משרד הפנים לדחות בקשה למתן מעמד לבת זוג מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 23/10/2011 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4985/11 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מעמד בישראל — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו לבטל את החלטת משרד הפנים לדחות בקשה למתן מעמד לבת זוג מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4985/11

אוטר שומינוב נ. משרד הפנים

העותרים ביקשו לבטל את החלטת משרד הפנים לדחות בקשה למתן מעמד לבת זוג מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותרים הגישו עתירה לבג"ץ נגד החלטת משרד הפנים לסרב להעניק מעמד לבת זוגו של העותר. משרד הפנים נימק את הסירוב בטענה שהקשר אינו כנה, בהתבסס על פער גילאים ומספר מפגשים מועט. העותרים טענו כי ההחלטה אינה סבירה. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף מבלי לדון בטענות לגופן, בקובעו כי קיימת סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מנהליים, ועל העותרים למצות את ההליכים שם תחילה. בית המשפט מתח ביקורת על משרד הפנים שלא הבהיר לעותרים את ההליך המתאים מראש.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ס' ג'ובראן, ח' מלצר, נ' הנדל
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אוטר שומינוב
  • נטליה בורדלי שמינוב

נתבעים

  • משרד הפנים – מינהל האוכלוסין

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת משרד הפנים אינה סבירה.
  • פער גילאים אינו מהווה ראיה לאי כנות קשר.
  • המשיב התעלם ממפגשים נוספים ומקשר רציף באמצעים טכנולוגיים.
  • הדרישה למפגשים פיזיים אינה סבירה בשל מצב כלכלי קשה.
טיעוני ההגנה
  • קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים.
  • שיהוי בהגשת העתירה.
מחלוקות עובדתיות
  • כנות הקשר בין בני הזוג.
  • האם התקיימו מפגשים מספיקים להוכחת הקשר.

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 4985/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4985/11 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. אוטר שומינוב 2. נטליה בורדלי שמינוב נ ג ד המשיב: משרד הפנים – מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד מרינה גולדווג-קון בשם המשיב: עו"ד עמרי אפשטיין פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשתו של העותר 1 למתן מעמד לבת זוגו מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1951 (להלן: "חוק האזרחות"). אין מחלוקת כי העותר ובת זוגו מקיימים קשר למעלה מעשור. זמן קצר לאחר עלייתו של העותר לישראל, בשנת 1996, נסע לגרוזיה לגור עם בת זוגו, ולאחר מכן הגיעה בת זוגו לישראל על מנת לשהות עימו, ביקור אשר הסתיים עם גירושה של בת הזוג מישראל בשנת 1999. לגרסתו של העותר, במהלך השנים ניתק הקשר לזמן מה וחודש בשנת 2005. חידוש הקשר אף הוביל לנסיעתו של העותר לגרוזיה בשנת 2007 לשם קיומם של נישואין אזרחיים שם. על בסיס זה הוא ביקש מהמשיב לאשר את כניסתה של בת זוגו לישראל מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. המשיב, בדחותו את בקשתו של העותר למתן מעמד לבת זוגו, קבע כי לא שוכנע מכנות הקשר, וביסס החלטה זו על שני נימוקים (מכתבה של גברת אלינור גולן, ראש דסק מרכז במינהל האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים מיום 17.8.2008). ראשית, קבע המשיב כי פער הגילאים (של 20 שנים) בין העותר לבת זוגו מצביע על אי כנות הקשר בין השניים. שנית, קבע המשיב כי העובדה שהתקיים מפגש אחד בלבד בין השניים למן גירוש בת הזוג מישראל, שיעודו המרכזי הוא קיום הנישואין, מצביעה אף היא על כך שהקשר אינו קשר כנה. על עמדתו זו חזר המשיב במכתבו אל העותר מיום 5.7.2009. עיקרה של העתירה שלפנינו הוא בטענותיו של העותר, כי החלטת משרד הפנים על שני נימוקיה אינה סבירה ומצדיקה התערבות במסגרת ביקורת שיפוטית. לטענתו, פער גילאים של 20 שנה בין בני זוג אינו חריג ואינו יכול להוות ראייה לאי כנותו של הקשר בין השניים. באשר לנימוק בדבר קיומו של מפגש יחיד בין בני הזוג מאז שנת 1999, טוען העותר, כי שגה המשיב הן ברמה העובדתית הן במשקל שניתן למפגשי בני הזוג. ברמה העובדתית, טוען העותר כי נפגש פעם נוספת עם בת זוגו בשנת 2009, פגישה אליה כלל לא התייחס המשיב. יתר על כן, לטענת העותר, המשיב כלל לא התייחס לקשר הרציף שהתקיים בין בני הזוג באמצעות המחשב והטלפון. ברמה המשפטית, טוען העותר כי הדרישה לקיומם של מפגשים פנים אל פנים בין בני הזוג לשם הוכחת כנות הקשר אינה סבירה שכן מצבו הכלכלי הוא שלא אפשר את קיום המפגשים הללו, ואימוץ רף זה לשם קביעת כנותו של הקשר יציב מכשול לא סביר בפני בני זוג השואפים לחיות את חייהם המשותפים יחדיו. המשיב, בתגובתו, טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וכן בשל השיהוי שבהגשת העתירה. בנוסף, מבקש המשיב כי נחייב את העותר בתשלום הוצאות לטובתו. לאחר עיון בעתירה על צרופותיה ובתגובת המשיבה נחה דעתנו כי יש לדחות את העתירה על סף בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 קובע כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון ב:"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות". סעיף 12(2) לתוספת הראשונה מונה את החלטות מנהל האוכלוסין על פי סעיף 7 לחוק האזרחות כחלק מסוגי ההחלטות שידונו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. עינינו הרואות כי הסמכות לדון בעניינו של העותר מוקנית באופן ברור לבית המשפט לעניינים מנהליים. משלא מיצה העותר את ההליכים בעניינו, לא יידרש בית משפט זה, בשבתו כבית דין הגבוה לצדק, לדיון בעתירה לגופה. בהקשר זה, יש להצר על כך שהמשיב לא טרח, בשום שלב למעט בתגובתו זו, להאיר את עיניו של העותר באשר להליך המתאים בעניינו. העותר, שאינו דובר עברית ואינו בעל השכלה משפטית, ניהל את ההליכים כמיטב יכולתו. למן הראוי היה שכבר במכתב הראשוני, בו דחה המשיב את בקשתו של העותר, היה מצוין כי העותר רשאי להשיג על החלטה זו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. אף בכל אחד מהשלבים העוקבים של ההליך היה ראוי כי יבהיר המשיב לעותר את ההליך הראוי לקידום עניינו. משמצאנו לנכון לדחות את העתירה על הסף בגין קיומו של סעד חלופי, הרי שאיננו נדרשים לדיון בטענת השיהוי. ממילא, התייחסות המשיב לטענה זו דלה ואינה נוגעת כלל לנימוקים שהועלו בהקשר זה על ידי העותר. באם יפנה העותר לקבלת סעד מבית המשפט לעניינים מנהליים, יוכלו הצדדים להעלות את טיעוניהם בהקשר זה בפניו. בדומה, איננו נדרשים להכריע במחלוקת לגופו של עניין, ואלו, במידת הצורך, יוכלו לעמוד לדיון בפני בית משפט זה באם יקויים הליך בבית המשפט לעניינים מנהלים ואחד מהצדדים יבחר לערער על תוצאתו בפנינו. סוף דבר, העתירה נדחית ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה בתשרי התשע"ב (23.10.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11049850_H07.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il