פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 4977/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4977/11
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערות:
1. אלעד ישראל מגורים בע"מ
2. אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוח פלטיאל פוטרמן ז"ל
2. אידה פוטרמן
3. עו"ד רונן כהן
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
(השופטת א' נחליאלי-חיאט) מיום 28.6.2011, לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות בת"א 5327-12-10
בשם המערערות: עו"ד גור אוזן; עו"ד ירון אלון
בשם המשיבים 2-1: עו"ד רפאל מלמן; עו"ד חן מויאל
בשם המשיב 3: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי-חיאט, להלן: בית המשפט או השופטת), מיום 28.6.2011, לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות בת"א 5327-12-10.
1. בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת באשר לאופן חלוקת תקבולי פרויקט נדל"ן שהוקם על יסוד הסכם שנערך ביניהם. לבקשת המשיבים הוצא צו מניעה ארעי להקפאת חשבון התקבולים עד לבירור המחלוקת שבין בעלי הדין. בפני בית המשפט התקיימו מספר דיונים בנושא צו המניעה אותו ביקשו המשיבים להותיר על כנו, והתיק נדחה למתן החלטה. אז הגישו המשיבים הודעה לבית המשפט, ובה הביאו לידיעתו כי קיים קשר עסקי בין חברות שבבעלות "היורשת במשיב 1" ובעלה, שהוא מנהל העזבון, לבין חברה שבן זוגה של השופטת הוא אחד מבעלי המניות ונושא משרה בה (להלן: החברה). עוד הוסיפו המשיבים כי השופטת נתנה לחברה ייעוץ משפטי בטרם התמנתה לכס השיפוט. המשיבים לא ביקשו שבית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק, אלא "ליידע את כבוד בית המשפט ואת המשיבות (המערערות בערעור זה, ד.ב) בעובדות אלה, כך שבפני בית המשפט תימצא התמונה העובדתית המלאה".
2. עם קבלת ההודעה הודיעה השופטת כי אין לה מושג על קשרים כאלה או אחרים שנזכרו בהודעה. עם זאת, הורתה על קבלת תגובת המערערות בטרם תחליט בעניין. בהחלטה נשוא ערעור זה קבעה השופטת כי לולא הובא 'המידע' לידיעתה, לא היתה יודעת וגם לא יכולה היתה לדעת על קשר עסקי כזה או אחר של החברות הנזכרות של "היורשת במשיב 1" עם החברה, שהיא חברה ציבורית ולה אלפי ספקים ולקוחות, וממילא לא הייתה יודעת על קשר כזה או אחר של הבן של אותה יורשת, שאף הופיע כעד לפניה. השופטת הוסיפה כי מקובלת עליה עמדת המערערות לפיה המועד בו נמסרה ההודעה תמוה, וכך גם הדרך שבה ביקשו המשיבים ליידע את בית המשפט, מבלי לבקש החלטה אופרטיבית. השופטת תהתה מדוע הוגשה ההודעה ללא תמיכה בתצהיר. עם זאת קבעה השופטת כי משהובא המידע לידיעתה, ולאחר שביררה את העובדות שהובאו לפניה והבינה כי לחברה אכן קיים קשר עסקי עם החברות של "היורשת במשיב 1", וכי החברה היא ספקית של חברות של אותה יורשת, הגם שההיקף הכספי מבחינת החברה הוא שולי, הרי שלמען הזהירות, למען מראית הצדק וכדי לסלק כל ספק ראתה השופטת לנכון לפסול עצמה מלדון בבקשה לצו מניעה זמני. לפיכך הורתה למזכירות להביא את התיק לפני מותב אחר בהתאם לנוהלי ניתוב התיקים בבית המשפט. השופטת דחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה ביום 1.7.2011. השופטת קבעה בהחלטה כי בעקבות הבירור שערכה נחשפה לעובדות המלמדות על קיום מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים שיש לחברה עם המנוח שעזבונו הוא בעל הדין – מערכת יחסים אשר ממשיכה עד היום, ומשכך, קבעה כי לא ראוי שתדון בתביעה לאחר שנחשפה לפרטים רבים ומיותרים, החורגים מן לעניין שלפנייה.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, ועמו בקשה להכריע בערעור בדחיפות.
3. המערערות טוענות כי המשיבים כלל לא ביקשו את פסילת השופטת. לטענתן, הודעת המשיבים הוגשה מטעמים טקטיים סמוך למועד בו היתה אמורה השופטת ליתן החלטתה. לדעת המערערות השופטת החמירה עם עצמה כשהחליטה לפסול את עצמה. המערערות מוסיפות כי צו המניעה הארעי שניתן בתביעה גורם להן נזקים רבים, והן מציינות כי התיק כבר החליף ידיים בעבר. העברת התביעה עתה, לאחר שמיעת ששה עדים ושמיעת סיכומים בעל-פה, צפויה, לדעתן, להחריף את עינוי הדין הנגרם להן ולעכב את הסרת צו המניעה הארעי, כפי שהן מבקשות. המערערות מדגישות כי החלטת השופטת נדרשת אך ורק בבקשה לצווים זמניים, וכי לאחריה ניתן יהיה להעביר את הדיון בתביעה העיקרית לידי מותב אחר. לדעתן, יש פסול בשימוש הטקטי שעשו המשיבים בהגשת בקשת הפסלות וגם מטעם זה לא היה מקום להיענות לה. לגופו של עניין טוענות המערערות כי מדובר בקשר עסקי שולי נטען בין חברות בת בקבוצה בה מחזיק מניות בן זוגה של השופטת, לבין חברות בת בבעלות "יורשת המשיב 1", עד כי העניין כלל לא היה בידיעת השופטת. המערערות טוענות עוד כי חזקה על השופטת שגם לאחר שנודע לה דבר הקשר, תשפוט באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. לדברי המערערות, אין להרחיב את השימוש שנעשה במראית פני הצדק כשיקול יחיד לצורך פסלות שופט – בייחוד כאשר ההליך נמצא בשלבים מתקדמים ונשמעו כבר העדים הרלוונטיים. לפיכך מבקשות הן לקבל את ערעור הפסלות ולהשיב את הדיון לידי השופטת.
4. המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) השיבו לערעור. לדעתם, מדובר בערעור סרק אשר מוטב היה שלא היה מוגש כלל, שכן משנתגלה עניין כספי ממשי בין צד להליך לבין בעלה של השופטת, חייבת היתה לפסול עצמה ובדין עשתה כן. לדעת המשיבים די היה בהגשת הודעה מפורטת בעניין, כפי שאכן הגישו. המשיבים מוסיפים כי הגישו את ההודעה מייד לאחר שנודעו להם העובדות, והם מבקשים להשיג על טענות המערערות שהוטחו בהם, בהקשר זה, ללא כל בסיס. המשיבים מתארים את הקשר העסקי הארוך שבין החברה לבין חברה שבבעלות "היורשת במשיב 1", וטוענים כי דבר הקשר העסקי הקיים התגלה בשיחת אקראי כמה ימים לפני הגשת ההודעה על-ידם. המשיבים מצרים על תמיהות השופטת בנוגע להתנהלותם בעניין, וטוענים כי גיבוש דעה שלילית כלפיהם, כאמור, מצדיק, כשלעצמו, את פסילתה. המשיבים מציינים כי צו המניעה ניתן במסגרת הסדר דיוני, בהסכמה. לדעת המשיבים, סביר שהתיק יחזור לידי המותב הקודם שישב בתיק, אשר בקיא בפרטיו.
למשיב 3 זכויות חתימה בחשבון התקבולים נשוא הבקשה לצו מניעה, הוגדר על-ידי המשיבים כמשיב פורמאלי בבית המשפט קמא, ולכן לא היה לו חלק פעיל בדיונים, כולל בדיון האחרון. המשיב 3 הודיע כי הוא מבקש להצטרף לעמדת המשיבים המתנגדים לערעור.
5. המערערות ביקשו להרשות להן להגיש תשובה לתשובת המשיבים. המערערות תמהות על השינוי בעמדת המשיבים, אשר לא ביקשו מלכתחילה את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. המערערות משיגות על תוכן תשובת המשיבים הכוללת, לטענתן, טענות מהותיות ועובדות חדשות לחלוטין שהמשיבים הציגו לראשונה בערעור בנוגע לנסיבות גילוי המידע הרלוונטי. המשיבים הגישו את עמדתם ביחס לבקשה זו.
6. דין הערעור להידחות. אכן, עיון במכלול החומר מעלה כי לכאורה, יש טעם בטענות המערערות לפיהן לא נתקיימו במקרה דנן עילות שהצדיקו הגשת בקשת פסלות. אף החלטת השופטת מבוססת בעיקרה על מראית פני הצדק. ואולם, מקום בו מדובר בפסילה עצמית יש ""ליתן משקל נכבד לתחושת השופט הסובר כי לא ראוי הוא שידון בתיק" (ע"א 2367/04 אירן מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (לא פורסם, 27.6.2004)), שכן לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 2975/04 שושנה בן חמו נ' מרגנית אריאל מרכז צבי 88 בע"מ (לא פורסם, 25.10.2004)). יש לזכור כי הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן, וכי השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין, באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו (ע"א 4541/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 19.7.2010)).
7. שקלתי את טענות בעלי הדין לאורה של ההלכה הפסוקה ומצאתי כי אין להתערב, בנסיבות העניין, בהחלטת השופטת, כדי לחייבה להמשיך ולדון בעניינם. בהכרעה זו נתתי משקל רב לעמדתה הסובייקטיבית של השופטת (השווה: ע"א 1520/11 חיים עטון נ' ציון סופר (לא פורסם, 21.3.2011)), אך הכרעתי מבוססת גם על יסוד נתונים אובייקטיביים שפורטו בהחלטות בית המשפט קמא, כאמור לעיל. לאור האמור לעיל, וכן, בהתחשב בעובדה שעוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מחליט לפסול עצמו נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים מקום בו השופט סבר כי אין מקום לפסילתו (השווה: ע"א 991/11 חי גל ייזום פרויקטים מקרקעין ובניה (1994) בע"מ נ' אבנר פרידמן (לא פורסם, 6.3.2011)), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את החלטת השופטת לפסול עצמה, ולפיכך, דין הערעור להידחות. משהגעתי לתוצאה זו, ממילא נדחית בקשת המערערות להגשת תשובה לתשובת המשיבים.
הערעור נדחה.
המערערות ישאו בהוצאות המשיבים 1 ו -2 בסך של 5,000 ₪.
ניתן היום, כ"ט בתמוז התשע"א (31.7.2011).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11049770_N02.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il