פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4977/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4977/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ד' חשין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.5.06, בתיק פ.ח. 205/05, שניתן על ידי כבוד השופטים י' דר, א' שיף, ח' הורוביץ תאריך הישיבה: י"ח באדר התשס"ז (08.03.07) בשם המערער: עו"ד סרג'י שאדי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד זיו אריאלי גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 15.5.05 פרץ סכסוך בין המערער לסאלח עמאש (להלן: סלאח), במהלכו הם החליפו מהלומות. בשעת לילה מאוחרת חלף המערער עם אחדים מחבריו ליד ביתו של סלאח, ואחיו של זה האחרון, איברהים עמאש, יצא כשבידו אקדח וירה לעברם מספר יריות. בעקבות כך התפתחה קטטה בין המערער וחבריו לסלאח ובני משפחתו, ולאחר שנרגעו הרוחות התפזרו המתקהלים. אולם, בדיעבד התברר כי דעתו של המערער לא נתקררה, ועד מהרה הוא שב עם אחדים מחבריו, ומאקדח שאחז בידו הוא ירה לעבר ביתו של סלאח מספר יריות, שאחת מהן פגע בדיבה עמאש ז"ל, אחותו של סלאח, וגרמה למותה. המערער, יליד חודש אוקטובר 1987, היה בעת האירוע קטין, ולפיכך, לאחר שהודה בעובדות שיוחסו לו, הוזמן תסקיר של שרות המבחן, בעקבותיו הוחלט להרשיע את המערער בעבירות הריגה ונשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיפים 298 ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, נדון המערער ל-13 שנות מאסר ו-3 שנים מאסר על-תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי חרג מרמת הענישה המקובלת, ולא נתן משקל נאות לגילו הצעיר של המערער, לעברו הנקי, להודאתו, ולחרטה הכנה שהביע. כן נטען, כי לא ניתן משקל לעובדה כי קדמו לירי שביצע המערער, יריות שנורו לעברו ולעבר חבריו על ידי אחד מיריביהם. ועוד נטען, כי כליאתו הממושכת של המערער לא תיטיב עמו, ולמעשה תסכל את הסיכויים לשקמו. עניין אחר שהועלה במהלך שמיעת הערעור התייחס לתסקיר שהגיש שרות המבחן לבית משפט זה. נטען, כי התסקיר לא התבסס על מפגש שנערך עם המערער במקום מאסרו, ולפיכך נתבקשנו לדחות את הדיון ולהורות על הכנתו של תסקיר משלים. לבקשה אחרונה זו אין בידנו להיעתר. נוכח תקופת המאסר הממושכת שהושתה על המערער, ההליך הטיפולי בו, ככל שיידרש, נתון לסמכותם הבלעדית של הגורמים הסוציאליים בכלא, ושרות המבחן אינו נוטל בו חלק. לפיכך, תסקיר משלים בנסיבות אלו לא נועד אלא לתאר את אופן קליטתו של המערער בבית הסוהר, ולעניין זה די גם בשיחות טלפון אותן יזם שרות המבחן עם העובד הסוציאלי בכלא, עם קצין המבחן שטיפל בעבר במערער, וממידע ששאב השרות מתיקו של המערער המתנהל אצלו. באשר לערעור כנגד גזר הדין גופו – אכן, העונש שנגזר למערער אינו קל, במיוחד נוכח גילו הצעיר והיותו קטין בעת ביצוען של העבירות. ברם, חומרת העונש נגזרה מחומרת מעשיו של המערער. לא זו בלבד שהוא נשא נשק שלא כדין, אלא אף לא נרתע מלעשות בו שימוש, ובדרך זו קיפד את פתיל חייה של אישה צעירה הבוגרת ממנו בשנים ספורות בלבד. זו התנהגות המשתלבת היטב בתופעת האלימות הקשה השוטפת את החברה בישראל, וכבר אמרנו לא אחת שבתופעה זו אנו מצווים להלחם גם בענישה קשה ומכבידה, הואיל ותוצאותיה הרסניות, והמקרה הנוכחי הוא ראייה מובהקת לכך. אי לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ח באדר התשס"ז (08.03.07). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06049770_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il